✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
Fixer des temps pour la Torah la nuit — עיונים מעמיקים
סימן רל״ח · ב׳ סעיפים
למוד הלילה · עונשו מרובה · שיעור השינה · חק קבוע · בלי נדר
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ח — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: טור, בית יוסף, רמב״ם (הלכות תלמוד תורה), ב״ח, עטרת זקנים, מגן אברהם, מחצית השקל, ביאור הגר״א, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים
הבסיס התלמודי:
עירובין פרק הדר (ס״ה ע״א)
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 Table des matières
- הקדמת הסוגיא — שתי הלשונות שבעירובין — שתי הלשונות שבעירובין (עירובין ס״ה ע״א) — לשינתא ולגירסא, גירסת הטור, וחקירת יסוד בגדר מעלת לימוד הלילה
- גדר «עונשו מרובה» — סברת הטור באיכות השעות, לשון רבי אלעזר בסנהדרין, הבטחת עירובין י״ח ע״ב, והפניית הגר״א לפרק קמא דאבות
- שיעור השינה ותקופות השנה — סימן הב״ח משכבי עד קומי, ביאור מחצית השקל, מנין השעות שבמגן אברהם, והשגת כף החיים מדברי הזוהר
- גדר החק הקבוע — מעשה רב אחא בר יעקב, לשון המשנה ברורה בסימן קנ״ה · 155, וחקירה — חוב של תלמוד תורה או חלות של קבלה
- משמעות התיבה «מיד» — דרך המשנה ברורה וכף החיים מול דרך ערוך השלחן, ומעוות לא יוכל לתקון · נפקא מינה · טבלאות
- גדר הנדר וההתנאה «בלי נדר» — נדרים ח׳ ע״א, קושיית מושבע ועומד ויישובה, לשון יורה דעה, ועצת הפוסקים להתנות מתחילה
📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les ב׳ סעיפים
לקבוע עתים לתורה בלילה. ובו ב סעיפים:
א׳: הדין — צריך אדם ליזהר בלימוד שבלילה יותר מבלימוד שביום. הטעם — ששעות הלילה נוחות ורצויות ללימוד, ואין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה. העונש — והמבטלו עונשו מרובה. ב׳: הדין — מי שיש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום ונטרד ולא השלימו, ישלימנו בלילה. הזמן — מיד, ולא ידחה למחר. הסייג — ולפי שהקביעות הוי כנדר, יתנה מתחילה בלי נדר.
Résumé concis :
ב׳ סעיפים : deux phrases, et un seul mouvement — de la valeur d'une heure à la dette qu'elle solde. (1) Le din — «צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום» (שו״ע או״ח רל״ח:א) : la vigilance demandée n'est pas la même le jour et la nuit. (2) La raison — «הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד המבטלן עונשו מרובה» (טור או״ח סימן רל״ח), et plus profondément «אף על פי שמצוה ללמד ביום ובלילה אין אדם למד רב חכמתו אלא בלילה» (רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג). (3) La sanction — «והמבטלו עונשו מרובה» (שו״ע או״ח רל״ח:א), dont la source est «ואמר רבי אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו» (סנהדרין צ״ב ע״א). (4) Le second din — «אם יש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו ישלימנו בלילה מיד» (שו״ע או״ח רל״ח:ב), sur le modèle de «רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בליליא» (טור או״ח סימן רל״ח). (5) Le sceau — parce que ce qu'on se fixe engage, «דהוי נדר ולכן יתנה בתחלה שלא יהיה עליו נדר» (מגן אברהם רל״ח:א).
1. הקדמת הסוגיא — שתי הלשונות שבעירובין וגדר מעלת הלילה
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בכותרת הסימן — לשון מרן :
« לקבוע עתים לתורה בלילה. ובו ב סעיפים » (שו״ע או״ח רל״ח:א). ואין הכותרת מדברת בעצם מצות תלמוד תורה, שכבר נתבארה במקומה, אלא בעת שקובעין לה בלילה. וגוף הסעיף:
« צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום והמבטלו עונשו מרובה » (שו״ע או״ח רל״ח:א).
תורת הסוגיא: שתי לשונות סמוכות זו לזו בפרק הדר. האחת:
« אמר רב יהודה לא איברי ליליא אלא לשינתא » (עירובין ס״ה ע״א). והשניה:
« אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא » (עירובין ס״ה ע״א). תמצית: הלילה מצד עצמו נברא לשינה, ואור הלבנה שבו נברא לגירסא — ואין כאן סתירה אלא חלוקה, וכל דברי האחרונים שלהלן אינם אלא בגבולה של חלוקה זו.
ולשון הטור בגירסא אחרת:
« אמר ר״ל לא איברא ליליא אלא לגירסא » (טור או״ח סימן רל״ח). וכן העתיקה המשנה ברורה:
« כדאמרינן לא איברי לילא אלא לגירסא וכיון דלכך נברא הלילה ע״כ צריך ליזהר בה יותר » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:א). תמצית: לפי הגירסא שלפני הטור נאמרה הלשון בלילה עצמו ולא בלבנה, ולפיה אין מקום כלל לחלוקה — ומשום כך נקט הטור לשון תביעה גמורה.
ושורש הענין במדרש, כמו שציין הבית יוסף:
« ובענין לימוד הלילה יותר ויותר מבשל יום בני הזהר כמו שאמרו חכמים ז״ל אין רינה של תורה אלא בלילה במדרש רבה » (בית יוסף או״ח סימן רל״ח),
« על פסוק קווצותיו תלתלים והביאו הרמב״ם בפ״ג מה׳ ת״ת » (בית יוסף או״ח סימן רל״ח). וברמב״ם:
« אף על פי שמצוה ללמד ביום ובלילה אין אדם למד רב חכמתו אלא בלילה » (רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג),
« אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה » (רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג).
החקירה היסודית — מעלת לימוד הלילה על לימוד היום: מעלה בעצם הזמן היא (שהלילה עצמו נברא לכך), או מעלה במצב הלומד (שאין בו טרדות ודעתו מיושבת עליו)?
- (א) מעלה בעצם הזמן — שכן לשון המשנה ברורה: « כדאמרינן לא איברי לילא אלא לגירסא וכיון דלכך נברא הלילה ע״כ צריך ליזהר בה יותר » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:א). וכן משמע מן ההבטחות שנתלו בשעה עצמה: « כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:א). ולפי זה המעלה קבועה, ואינה תלויה במציאותו של הלומד.
- (ב) מעלה במצב הלומד — שכן לשון הטור: « הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד המבטלן עונשו מרובה » (טור או״ח סימן רל״ח). וכן לשון הרמב״ם: « אף על פי שמצוה ללמד ביום ובלילה אין אדם למד רב חכמתו אלא בלילה » (רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג) — שאין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, וטעם הדבר בהתיישבות הדעת. ולפי זה המעלה תלויה במי שהלילה נוח לו.
ביאור: תמצית: שני הצדדים אמת, ולשונות הפוסקים מעידים עליהם. עצם המעלה תלויה בזמן — ומשום כך נאמרה בלשון בריאה, שלכך נברא ; אבל מדת התביעה מן היחיד נמדדת בכחו, וכלשון ערוך השלחן:
« והאמת הכל לפי חולשתו וגבורתו ולפי מספר ימיו, והכל לשם שמים » (ערוך השלחן רל״ח:ב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
« צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום » (שו״ע או״ח רל״ח:א).
« צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום » (שו״ע או״ח רל״ח:א).
2. גדר «עונשו מרובה» — חומרת ביטול לימוד הלילה
לשון מרן ולשון הטור בעונש
לשון מרן:
« והמבטלו עונשו מרובה » (שו״ע או״ח רל״ח:א)
ולשון הטור: « הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד המבטלן עונשו מרובה » (טור או״ח סימן רל״ח)
ולשון ערוך השלחן: « ולכן צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מביום, והמבטלו עונשו מרובה » (ערוך השלחן רל״ח:ב)
ולשון הטור: « הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד המבטלן עונשו מרובה » (טור או״ח סימן רל״ח)
ולשון ערוך השלחן: « ולכן צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מביום, והמבטלו עונשו מרובה » (ערוך השלחן רל״ח:ב)
שורש הדין: המשנה ברורה נתנה את מקורו:
« כל בית שאין ד״ת נשמעין בו בלילה אש אוכלתו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב). והוא לשון רבי אלעזר:
« ואמר רבי אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו » (סנהדרין צ״ב ע״א). וכבר העתיקו הרמב״ם בהלכותיו:
« וכל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו » (רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג). וכן קיצר כף החיים אחר לשון הטור:
« הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין נלמוד המבטלן עונשו מרובה » (כף החיים רל״ח:א).
קושיא — מצות תלמוד תורה אחת היא, וחיובה ביום ובלילה כאחד, כלשון הרמב״ם:
« אף על פי שמצוה ללמד ביום ובלילה אין אדם למד רב חכמתו אלא בלילה » (רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג) ; ואם החיוב אחד, מפני מה יהא עונשו של מבטל לימוד הלילה מרובה מעונשו של מבטל לימוד היום?
תירוץ: תמצית: אין העונש מרובה מחמת ריבוי החיוב, אלא מחמת איכות מה שאבד, וכלשון הטור:
« הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד המבטלן עונשו מרובה » (טור או״ח סימן רל״ח). כלומר, החיוב אחד, אבל השעה שביטל אינה שעה ככל השעות — היא השעה הנוחה והרצויה שבכולן, והמאבד את המובחר מפסיד יותר מן המאבד את הפחות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
שתי לשונות בענשה של הלילה — לשון הבטחה ולשון איום. תמצית: הטור הביא את שתיהן. לשון ההבטחה:
« א״ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו ד״ת בלילה אינו חרב » (טור או״ח סימן רל״ח) — והיא לשון רבי ירמיה בן אלעזר:
« ואמר רבי ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב » (עירובין י״ח ע״ב). ולשון האיום שהביאה המשנה ברורה:
« כל בית שאין ד״ת נשמעין בו בלילה אש אוכלתו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב) — והיא לשון רבי אלעזר:
« ואמר רבי אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו » (סנהדרין צ״ב ע״א). ואין אלו שתי מימרות חלוקות אלא שני צדדיו של דין אחד: הבית נמדד לפי מה שנשמע בו בלילה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
והגר״א: על תיבת והמבטלו לא הפנה לסוגיא של חיוב אלא לפרק קמא דאבות:
« נגד שמא אבד שמה ודלא מוסיף יסף ודלא יליף קטלא חיב » (אבות פרק א משנה יג). ולפי זה יש כאן דין נוסף על עצם הביטול — דין הוספה. וכן פסק הרמ״א להדיא:
« ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט״ו באב ואילך ומאן דלא מוסיף יסיף » (רמ״א יו״ד רמ״ו:כ״ג). וברמב״ם מצינו לשון חמורה מזו על עצם ההנחה:
« וכן כל שאפשר לו לעסק בתורה ואינו עוסק או שקרא ושנה ופרש להבלי עולם והניח תלמודו וזנחו הרי זה בכלל בוזה דבר ה׳ » (רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג).
נפקא מינה
| הצד | המסתעף |
|---|---|
| העונש מחמת איכות השעה | אין כאן חיוב חדש, אלא הפסד מרובה (טור או״ח סימן רל״ח · ערוך השלחן רל״ח:ב). |
| העונש מחמת דין הבית | הבית שאין נשמעין בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו (סנהדרין צ״ב ע״א · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב). |
| דין הוספה שמאבות | ודלא מוסיף יסף — ומשם למדו להוסיף בלימוד הלילה מט״ו באב (אבות פרק א משנה יג · רמ״א יו״ד רמ״ו:כ״ג). |
| ההבטחה שכנגד | בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב (עירובין י״ח ע״ב · טור או״ח סימן רל״ח). |
3. שיעור השינה ותקופות השנה — «משכבי עד קומי»
לשון המגן אברהם והב״ח
לשון המגן אברהם:
« אמרינן בפ׳ הדר לא אברי לילה אלא לשינת׳ ופי׳ התוס׳ כגון בלילי תקופת תמוז » (מגן אברהם רל״ח:א)
ולשון הב״ח: « האחרונים קבלו לומר משכבי עד קומי שכבי ומקומי עד שכבי קומי » (ב״ח או״ח סימן רל״ח)
ולשון עטרת זקנים: « ואחרונים קבלו לומר משכבי עד קומי שכבי ומקומי עד שכבי קומי » (עטרת זקנים או״ח רל״ח)
ולשון הב״ח: « האחרונים קבלו לומר משכבי עד קומי שכבי ומקומי עד שכבי קומי » (ב״ח או״ח סימן רל״ח)
ולשון עטרת זקנים: « ואחרונים קבלו לומר משכבי עד קומי שכבי ומקומי עד שכבי קומי » (עטרת זקנים או״ח רל״ח)
תורת הסוגיא: הב״ח פירש את סימנו לשני חצאי השנה. החצי האחד:
« דמחג שבועות שאומרים מגלת רות שכתוב בה שכבי עד הבקר עד ט׳ באב שאומרים מגלת איכה שכתוב בה קומי רוני בלילה לראש אשמורת שכבי דא״צ לקום קודם אור הבוקר כדי ללמוד תורה כיון דהלילות קצרים » (ב״ח או״ח סימן רל״ח). והחצי השני:
« אבל מתשעה באב שאומרים קומי עד חג השבועות שאומרים שכבי קומי חייב לקום קודם אור הבוקר בראש אשמורת ללמוד כיון דהלילות ארוכים » (ב״ח או״ח סימן רל״ח). וקיצרו המגן אברהם:
« והב״ח כתב שהאחרונים קבלו משכבי עד קומי פי׳ משבועות עד ט״ב שכבי ומקומי עד שכבי פי׳ מט״ב עד שבועות קומי פי׳ ללמוד בלילה » (מגן אברהם רל״ח:א). ומחצית השקל נתנה את מפתח הלשון:
« פי׳ משבועו׳ ר״ל בשבועות קורין מגלת רות דכתיב בה שכבי עד הבקר ובט״ב קורין מגלת איכה דכתיב בה קומי רני בלילה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א). תמצית: אין הסימן קובע הלכה חדשה אלא מסדר את מה שכבר נאמר — שהתביעה לקום בלילה נמדדת באורך הלילות.
קושיא — מרן סתם ולא חילק:
« צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום » (שו״ע או״ח רל״ח:א) ; ואם התביעה בלילה גדולה מן התביעה ביום, היאך פטרו האחרונים חצי שנה שלמה מלקום ללמוד בלילה?
תירוץ: תמצית: לא פטרו האחרונים מלימוד הלילה, אלא מן הקימה שקודם אור הבוקר. ומחצית השקל העמידה את הדבר על דיוקו:
« וכתבו האחרונים דעכ״פ קודם שיישן ילמוד עכ״פ מעט » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א). כלומר, אף בלילות הקצרים אין אדם עולה על מטתו בלא לימוד — אלא שאין מטריחין אותו לקום באשמורת. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
שלוש דרכים בשיעור השינה. תמצית: המגן אברהם הביא מנין מפורש:
« ובע״ש כתב מט״ו באב עד ט״ו באייר וי״א דזמן שינה הוא ח׳ שעות וסי׳ ישנתי א״ז יניח לי » (מגן אברהם רל״ח:א), ומיד סילקו מלהיות קצבה:
« ונ״ל דהכל לפי מה שהוא אדם וכמ״ש סי׳ רל״א ע״ש » (מגן אברהם רל״ח:א). והמשנה ברורה הכריעה כדרך זו:
« דלשינת האדם בלילה אין לזה שיעור קבוע אלא תלוי בכל אדם לפי כח בריאותו ועכ״פ לא ישתקע בשינה יותר מדאי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב), וסמכה על המשנה:
« שינה לצדיקים רע להן ורע לעולם ופירש״י מפני שאינם עוסקין בתורה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב) — היא לשון סנהדרין:
« יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם » (סנהדרין ע״א ע״ב). וערוך השלחן סיים באותה מדה עצמה:
« והאמת הכל לפי חולשתו וגבורתו ולפי מספר ימיו, והכל לשם שמים » (ערוך השלחן רל״ח:ב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
וכף החיים חולק על עצם החלוקה. תמצית: מדברי הזוהר למד שאין הפרש בין התקופות:
« אמנם מדברי הזוה״ק הנז׳ משמע דאין חילוק בין לילות ארוכים ללילות קצרים אלא בכל לילה ולילה חייב ללמוד » (כף החיים רל״ח:ה). ולכן העמיד את עיקר הלימוד אחר חצות:
« הלימוד צריך לקבוע מאחר חצות הלילה ואילך » (כף החיים רל״ח:ג), ולא ויתר על תחילת הלילה:
« דעיקר הלימוד הוא אחר חצות מ״מ גם בתחלת הלילה צריך ללמוד כדי לישן מתוך ד״ת » (כף החיים רל״ח:ד). ובלילות הקצרים נתן הנהגה מפורטת:
« וע״כ בלילות הקצרים יש ללמוד מעט בתחלת הלילה כפי יכלתו » (כף החיים רל״ח:ה). וכן הזהיר על השעות שאחר ערבית:
« כי טוב הוא לזהר שלא יישן האדם תיכף אחר תפלת ערבית אלא ישהא עד שיעברו ג׳ שעות מן הלילה ואח״כ יישן » (כף החיים רל״ח:ט), ועל אופן השכיבה:
« ויהרהר בתורה ובמצות עד שישן ואל ירבה באכילה גסה שהוא מרבה שינה » (כף החיים רל״ח:יב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
וביאור המהרש״א שהביא ערוך השלחן:
« ולכן בזמן שהוא לילה חשך ממש הוי זמן לישן, וכשהלבנה מאירה הוי זמן לימוד » (ערוך השלחן רל״ח:ב). תמצית: הלשון «לא איברי סיהרא אלא לגירסא» נדרשת על אור הלבנה ממש — ומשום כך אין סתירה בינה ובין «לא איברי ליליא אלא לשינתא»: החשך לשינה, והאור לגירסא.
נפקא מינה
| הצד | המסתעף |
|---|---|
| חלוקת התקופות | משבועות עד ט׳ באב שכבי, ומט׳ באב עד שבועות קומי (ב״ח או״ח סימן רל״ח · מגן אברהם רל״ח:א). |
| אין חילוק בין התקופות | בכל לילה ולילה חייב ללמוד, ובקצרים מעט בתחילתו ומעט קודם עלות (כף החיים רל״ח:ה). |
| אף בלילות הקצרים | קודם שיישן ילמוד עכ״פ מעט (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א). |
| שיעור השינה | אין לו קצבה אחת אלא לפי כח בריאותו (מגן אברהם רל״ח:א · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב · ערוך השלחן רל״ח:ב). |
4. גדר החק הקבוע — חוב של תלמוד תורה או חלות של קבלה
לשון מרן ולשון הטור בחק הקבוע
לשון מרן:
« אם יש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו ישלימנו בלילה מיד » (שו״ע או״ח רל״ח:ב)
ולשון הטור: « כ״ש שאם יארע לאדם מקרה שלא השלים חוקו בלימוד היום שישלימנו מיד בו בלילה ולא ידחהו כלל » (טור או״ח סימן רל״ח)
ובאורו שבטור: « פירוש היה לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום ופעמים שהיה טרוד ביום ולא היה יכול להשלימו והיה משלימו מיד בלילה » (טור או״ח סימן רל״ח)
ולשון הטור: « כ״ש שאם יארע לאדם מקרה שלא השלים חוקו בלימוד היום שישלימנו מיד בו בלילה ולא ידחהו כלל » (טור או״ח סימן רל״ח)
ובאורו שבטור: « פירוש היה לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום ופעמים שהיה טרוד ביום ולא היה יכול להשלימו והיה משלימו מיד בלילה » (טור או״ח סימן רל״ח)
שורש הדין: המעשה שבגמרא:
« אמר רב נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממי אנן רב אחא בר יעקב יזיף ופרע » (עירובין ס״ה ע״א). ולשון הטור בהעתקתו:
« רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בליליא » (טור או״ח סימן רל״ח). וכבר כתבה המשנה ברורה את דיננו בהלכות קביעות עתים:
« ואם אירע לו אונס שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה » (משנה ברורה, מ״ב קנ״ה:ד), והביאה את אותו המעשה:
« רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בלילא » (משנה ברורה, מ״ב קנ״ה:ד). והכלל שם:
« אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש ויקבע עת ללמוד וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה » (שו״ע או״ח קנ״ה:א).
החקירה — חיוב ההשלמה שבסעיף ב׳: חוב של תלמוד תורה הוא (שהיום נתחייב בשיעורו ולא פרעו), או חלות של קבלה (שהחק שקבע על עצמו חל עליו כנדר)?
- (א) חוב של תלמוד תורה — שכן לשון המשנה ברורה בסימן קנ״ה · 155: « ואם אירע לו אונס שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה » (משנה ברורה, מ״ב קנ״ה:ד) — לשון חוב ממש. ולפי זה החיוב נובע מן היום שעבר, וההשלמה פרעון היא.
- (ב) חלות של קבלה — שכן לשון המגן אברהם על אתר: « דהוי נדר ולכן יתנה בתחלה שלא יהיה עליו נדר » (מגן אברהם רל״ח:א). ולפי זה אין החיוב אלא מכח מה שקיבל על עצמו, ומי שלא קיבל אינו בכלל הסעיף.
ביאור: תמצית: לשון מרן מדברת דוקא במי שיש לו חק קבוע, ומשמע שהקבלה היא המחייבת ; אבל טעם הדבר, שההשלמה נעשית בלילה דוקא, אינו מדין נדר אלא מדין השעה — שהלילה משלים את היום שלפניו, וכטעמו של כף החיים:
« ונראה לי הטעם משום דהתורה מכפרת כמו הקרבנות » (כף החיים רל״ח:ח),
« ובקרבנות הלילה משלים ליום שלפניו וע״כ גם בעסק התורה הלילה משלים ליום שלפניו » (כף החיים רל״ח:ח). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
« אם יש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו ישלימנו בלילה מיד » (שו״ע או״ח רל״ח:ב).
« אם יש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו ישלימנו בלילה מיד » (שו״ע או״ח רל״ח:ב).
5. משמעות התיבה «מיד» — גבול ההשלמה שבלילה
לשון המשנה ברורה וערוך השלחן
לשון המשנה ברורה:
« כלומר אפילו בלילות הקצרים מחוייב להיות ניעור בלילה כדי להשלים חוקו ולא יאחר זה עד יום מחר כי יום של אחריו מחוייב בפני עצמו ונמצא דיום זה לא השלים חוקו והוי מעוות לא יוכל לתקון » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ד)
ולשון ערוך השלחן: « אין הכוונה מיד שתכנס הלילה, דמנא לן לומר כן » (ערוך השלחן רל״ח:ג)
והמשכו: « אלא הכוונה שישלים מיד בלילה ולא יניח למחר, וכן משמע בטור ע״ש » (ערוך השלחן רל״ח:ג)
ולשון ערוך השלחן: « אין הכוונה מיד שתכנס הלילה, דמנא לן לומר כן » (ערוך השלחן רל״ח:ג)
והמשכו: « אלא הכוונה שישלים מיד בלילה ולא יניח למחר, וכן משמע בטור ע״ש » (ערוך השלחן רל״ח:ג)
קושיא — לשון מרן «מיד» סתומה היא: אם משעה שתיכנס הלילה, מנין לנו לחייבו כן ; ואם אין בה קפידא כלל, מפני מה כתבה?
שתי דרכים בתיבת מיד. תמצית: המשנה ברורה העמידה את הקפידא בגבול הלילה:
« כלומר אפילו בלילות הקצרים מחוייב להיות ניעור בלילה כדי להשלים חוקו ולא יאחר זה עד יום מחר כי יום של אחריו מחוייב בפני עצמו ונמצא דיום זה לא השלים חוקו והוי מעוות לא יוכל לתקון » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ד). וכן כף החיים:
« ואפילו בלילות הקצרים מחויב להיות ניעור בלילה כדי להשלים חוקו » (כף החיים רל״ח:ז),
« ואם לא השלים בלילה מעוות לא יוכל לתקון כי ביום שלאחריו מחיוב בפ״ע » (כף החיים רל״ח:ז). וערוך השלחן דחה את הקריאה הצרה:
« אין הכוונה מיד שתכנס הלילה, דמנא לן לומר כן » (ערוך השלחן רל״ח:ג), וסיים:
« אלא הכוונה שישלים מיד בלילה ולא יניח למחר, וכן משמע בטור ע״ש » (ערוך השלחן רל״ח:ג). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
תירוץ: תמצית: שתי הדרכים מודות שהקפידא היא שלא לדחות למחר, ונחלקו בגבול שבתוך הלילה עצמה. ומקורו של ערוך השלחן במעשה שבגמרא, שאין בו לשון של שעה אלא לשון של פרעון:
« אמר רב נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממי אנן רב אחא בר יעקב יזיף ופרע » (עירובין ס״ה ע״א). וטעם הדחיפות בשניהם אחד — שהיום שלמחר נושא חיוב משלו, וכלשון המשנה ברורה:
« כלומר אפילו בלילות הקצרים מחוייב להיות ניעור בלילה כדי להשלים חוקו ולא יאחר זה עד יום מחר כי יום של אחריו מחוייב בפני עצמו ונמצא דיום זה לא השלים חוקו והוי מעוות לא יוכל לתקון » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ד). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה
| הצד | המסתעף |
|---|---|
| מיד — בתחילת הלילה | לא יעסוק בדבר אחר קודם שישלים (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ד · כף החיים רל״ח:ז). |
| מיד — בתוך הלילה | די שישלים קודם שיאיר היום, ואינו מחויב לפתוח בו (ערוך השלחן רל״ח:ג). |
| לילות קצרים | מחויב להיות ניעור כדי להשלים (כף החיים רל״ח:ז · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ד). |
| עבר הלילה ולא השלים | מעוות לא יוכל לתקון, שיום המחרת מחויב בפני עצמו (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ד · כף החיים רל״ח:ז). |
6. גדר הנדר וההתנאה «בלי נדר»
לשון המגן אברהם והמשנה ברורה
לשון המגן אברהם:
« דהוי נדר ולכן יתנה בתחלה שלא יהיה עליו נדר » (מגן אברהם רל״ח:א)
ולשון המשנה ברורה: « האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ה)
והמשכה: « דאם נהג לעשות דבר טוב אם היה דעתו לנהוג כן לעולם הוי נדר וטוב שיתנה בתחלה שלא יהיה עליו דבר זה בנדר פן יזדמן איזה פעם שלא יוכל להשלים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ה)
ולשון המשנה ברורה: « האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ה)
והמשכה: « דאם נהג לעשות דבר טוב אם היה דעתו לנהוג כן לעולם הוי נדר וטוב שיתנה בתחלה שלא יהיה עליו דבר זה בנדר פן יזדמן איזה פעם שלא יוכל להשלים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ה)
שורש הדין: לשון רב גידל אמר רב:
« ואמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל » (נדרים ח׳ ע״א). ומחצית השקל ציינה את מקומו:
« דהאומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א). ובענין הנהגה שנהג בה:
« דאם נהג לעשות דבר טוב אפי׳ פעם א׳ אם היה דעתו לנהוג כן לעולם הוי נדר וצריך התרה ויפתח בחרט׳ שקבלו בשם נדר » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א). וכן קיצר ערוך השלחן:
« והנוהג לעשות דבר טוב ודעתו לעשות כן תמיד, הוי כנדר » (ערוך השלחן רל״ח:ג).
קושיא — הגמרא עצמה מקשה:
« והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה » (נדרים ח׳ ע״א) ; ואם מושבע ועומד מהר סיני הוא על תלמוד תורה, במה חלה קבלתו?
תירוץ: תמצית: הגמרא עצמה משיבה:
« הא קא משמע לן כיון דאי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית משום הכי חייל שבועה עליה » (נדרים ח׳ ע״א). כלומר, כיון שעיקר חיוב תלמוד תורה אפשר לפוטרו בקריאת שמע שחרית וערבית, נמצא שאין השיעור שקבע מכוסה בשבועת הר סיני — ועל היתר חלה קבלתו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עצת הפוסקים — התנאה מתחילה. תמצית: המגן אברהם:
« דהוי נדר ולכן יתנה בתחלה שלא יהיה עליו נדר » (מגן אברהם רל״ח:א). והמשנה ברורה נתנה טעם לדבר:
« דאם נהג לעשות דבר טוב אם היה דעתו לנהוג כן לעולם הוי נדר וטוב שיתנה בתחלה שלא יהיה עליו דבר זה בנדר פן יזדמן איזה פעם שלא יוכל להשלים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ה). ומחצית השקל פירטה:
« דטוב להתנות כן לכתחלה שאין דעתו לנהוג כן לעולם כ״א כל זמן שירצה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א). וערוך השלחן צירף את הכל:
« והנוהג לעשות דבר טוב ודעתו לעשות כן תמיד, הוי כנדר » (ערוך השלחן רל״ח:ג). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| לימוד הלילה מול לימוד היום | צריך ליזהר בו יותר (שו״ע או״ח רל״ח:א · טור או״ח סימן רל״ח). |
| הטעם | ששעות הלילה נוחות ורצויות ללימוד, ובו נלמד רוב חכמתו של אדם (טור או״ח סימן רל״ח · רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג). |
| עונש המבטל | מרובה, ומקורו בבית שאין נשמעין בו דברי תורה בלילה (שו״ע או״ח רל״ח:א · סנהדרין צ״ב ע״א). |
| ההבטחה שכנגד | בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב (עירובין י״ח ע״ב). |
| שיעור השינה | אין לו קצבה, והכל לפי כח האדם (מגן אברהם רל״ח:א · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב). |
| לילות קצרים | אין מטריחין לקום באשמורת, ומכל מקום ילמד מעט קודם שיישן (ב״ח או״ח סימן רל״ח · מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א). |
| דעת המקובלים | אין חילוק בין התקופות, ועיקר הלימוד אחר חצות (כף החיים רל״ח:ג · כף החיים רל״ח:ה). |
| חק קבוע שלא הושלם | ישלימנו בלילה מיד (שו״ע או״ח רל״ח:ב). |
| גדר תיבת מיד | שלא ידחה למחר ; ובגבול שבתוך הלילה נחלקו (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ד · ערוך השלחן רל״ח:ג). |
| עבר הלילה | מעוות לא יוכל לתקון (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ד). |
| טעם ההשלמה בלילה | שהלילה משלים את היום שלפניו כקרבנות (כף החיים רל״ח:ח). |
| הקביעות כנדר | הוי נדר, ולכן יתנה מתחילה (מגן אברהם רל״ח:א · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ה). |
| מקור דין הנדר | האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר (נדרים ח׳ ע״א). |
| הכלל הכולל | קביעות עת ללימוד שאין מעבירין אותה (שו״ע או״ח קנ״ה:א · שבת ל״א ע״א). |
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| לא איברי ליליא אלא לשינתא | הלילה עצמו נברא לשינה | עירובין ס״ה ע״א · מגן אברהם רל״ח:א |
| לא איברי סיהרא אלא לגירסא | אור הלבנה נברא ללימוד | עירובין ס״ה ע״א · ערוך השלחן רל״ח:ב |
| אין רינה של תורה אלא בלילה | מקור המעלה במדרש | בית יוסף או״ח סימן רל״ח · רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג |
| רוב חכמתו בלילה | טעם הקדמת הלילה ליום | רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג · שו״ע יו״ד רמ״ו:כ״ג |
| חוט של חסד | מן ההבטחות שבלימוד הלילה | חגיגה י״ב ע״ב · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:א |
| כאילו עסוקים בעבודה | מעלת תלמידי חכמים בלילה | מנחות ק״י ע״א · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:א |
| שכינה כנגדו | מעלת העוסק בתורה בלילה | תמיד ל״ב ע״ב · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:א |
| אינו נחרב | בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה | עירובין י״ח ע״ב · טור או״ח סימן רל״ח |
| אש אוכלתו | בית שאין נשמעין בו | סנהדרין צ״ב ע״א · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב |
| ודלא מוסיף יסף | דין הוספה מט״ו באב | אבות פרק א משנה יג · רמ״א יו״ד רמ״ו:כ״ג |
| שינה לצדיקים | שלא ישתקע בשינה יותר מדאי | סנהדרין ע״א ע״ב · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב |
| משכבי עד קומי | סימן האחרונים לתקופות השנה | ב״ח או״ח סימן רל״ח · מגן אברהם רל״ח:א · עטרת זקנים או״ח רל״ח |
| מפתח הסימן | רות באיכה — שכבי וקומי | מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א |
| שיעור השינה | הכל לפי מה שהוא אדם | מגן אברהם רל״ח:א · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב · ערוך השלחן רל״ח:ב |
| דעת המקובלים | עיקר הלימוד אחר חצות, ובכל לילה | כף החיים רל״ח:ג · כף החיים רל״ח:ה |
| יזיף ופרע | מעשה רב אחא בר יעקב | עירובין ס״ה ע״א · טור או״ח סימן רל״ח |
| קביעות עתים | הכלל שבהלכות בית המדרש | שו״ע או״ח קנ״ה:א · משנה ברורה, מ״ב קנ״ה:ד · שבת ל״א ע״א |
| גדר מיד | שתי דרכים בגבול הלילה | משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ד · ערוך השלחן רל״ח:ג |
| טעם ההשלמה | הלילה משלים את היום שלפניו | כף החיים רל״ח:ח |
| נדר גדול נדר | האומר אשנה פרק זה | נדרים ח׳ ע״א · משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ה |
| בלי נדר | עצת הפוסקים להתנות מתחילה | מגן אברהם רל״ח:א · מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א · ערוך השלחן רל״ח:ג |
גמרא: עירובין פרק הדר (ס״ה ע״א) · עירובין פרק עושין פסין (י״ח ע״ב) · חגיגה · מנחות · תמיד · סנהדרין · נדרים · שבת
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תלמוד תורה) · מדרש רבה · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: ב״ח · עטרת זקנים · מגן אברהם · מחצית השקל · ביאור הגר״א · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים
📖Rejoindre la khavroutha