נושא:ביצה שנולדה בשבת (נולד) מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שכ״ב (ו סעיפים)
עריכה: הרב יוסף חיים סממה DAAT · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1.טקסט השולחן ערוך — ששת סעיפי המחבר
2.הרקע הכללי: למה נכתב הסימן, ומה השאלה?
3.מושגי המפתח ההלכתיים של הסימן
4.פירוט הסעיפים — אחד אחד
5.המשנה ברורה — הסעיפים הראשונים
6.שיטת הרמ״א
7.יישומים מעשיים בני זמננו
8.סיכום מעשי וכללים לזכור
9.שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שכ״ב כולל ו סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו), המקודדים את הדינים שבעניין ביצה שנולדה בשבת (נולד).
סעיף א
דין נולד בשבת. ובו ו סעיפים: ביצה שנולדה בשבת אסור אפי' לטלטלה ואפי' נתערבה באלף כולן אסורות ויכול לכוף עליה כלי שלא תשבר ובלבד שלא יגע בה:
ביאור:ביצה שנולדה בשבת — אסורה אף בטלטול (שהיא מוקצה). ואף שנתערבה באלף [ביצים מותרות], כולן נאסרות — שהיא דבר שיש לו מתירין, ודשיל״מ אפילו באלף אינו בטל.
סעיף ב
שבת שלאחר יום טוב או לפניו נולדה בזה אסורה בזה:
ביאור:שבת הסמוכה ליום טוב (לפניו או לאחריו): ביצה שנולדה באחד מהם אסורה באחר. (גזירת חכמים, שלא לחלק ולבוא לידי טעות — ולמעשה, ביצה שנולדה ביום טוב שאחר השבת אסורה מן התורה משום הכנה.)
סעיף ג
פירות שנשרו מן האילן בשבת אסורים בו ביום ולערב מותרים מיד:
ביאור:פירות שנשרו מן האילן בשבת — אסורים באותו יום (משום מוקצה, וגזירה שמא יעלה ויתלוש), ומותרים מיד עם צאת הכוכבים (ואין צריך להמתין ״בכדי שיעשו״).
סעיף ד
אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי ולפיכך מותר לקטום אפילו בסכין קש או תבן ולחצוץ בו שיניו אבל קיסם שאינו אוכל בהמה אפילו ליטלו כדי לחצוץ בו שיניו אסור:
ביאור:מאכלי בהמה אינם בכלל איסור תיקון כלי, ולפיכך מותר לחתוך קש או תבן אפילו בסכין ולחצוץ בהם שיניו. אבל קיסם של עץ שאינו ראוי למאכל בהמה — מוקצה הוא, ולקצבו לחציצת שיניים הרי זה כעשיית כלי.
סעיף ה
מותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם ולהניף בהם לחולה ומוללו להריח בו אחד קשים ואחד רכים:
ביאור: מותר לטלטל עצי בשמים כדי להריח בהם, ולהניפם כלפי חולה [להשיב את רוחו], ולמולל אותם באצבעות כדי להעלות את ריחם — בין קשים בין רכים. אבל אסור להוליד ריח חדש (מוליד ריח), כגון לבשם בגד.
סעיף ו
המחלק לבני ביתו מנות בשבת יכול להטיל גורל לומר למי שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו והוא שיהיו החלקים שוים ואינו עושה אלא כדי להשותם שלא להטיל קנאה ביניהם אבל עם אחרים אסור כיון שמקפידין זה על זה יבואו לידי מדה ומשקל אבל ליתן מנה גדולה כנגד מנה קטנה ולהטיל גורל עליהם אפילו בבני ביתו ובחול אסור משום קוביא ויש אומרים דעם בניו ובני ביתו מותר להטיל גורל אפי' על מנה גדולה כנגד מנה קטנה מפני שאין מקפידין: הגה ואסור להטיל גורל בשבת אפילו ע״י עכו״ם [מהרי״ל]:
ביאור: המחלק מנות לבני ביתו בשבת רשאי להטיל גורל — ״למי שיצא כך, תהיה מנה זו שלו״ — ובלבד שהמנות שוות. אבל עם אחרים, או מנה גדולה כנגד קטנה — אסור, משום קוביא ומשום מידה ומשקל.
הטקסט השלם: ששת הסעיפים הללו הם כל קידוד המחבר בנושא זה. כל אחד מהם מברר מקרה, תנאי או יוצא מן הכלל.
נחזור על כל סעיף של המחבר ונבאר את משמעותו למעשה. לפלפול המעמיק (מקורות מן הגמרא, מחלוקות הראשונים, נפקא מינות) — עיין ברמה 2 — למדן.
הסימן מאחד ארבעה נושאים הקשורים בחוט אחד: מה מותר ומה אסור להשתמש ולטלטל בשבת — מוקצה, נולד, תיקון כלי, והטלת גורל.
סעיפים א-ג — נולד: מה שנתחדש בשבת
מקרה
הדין
הטעם (מ״ב)
ביצה שנולדה בשבת (סעיף א)
אסורה אף בטלטול; נתערבה באלף → הכל אסור
מוקצה + דבר שיש לו מתירין (תותר הערב → אינה בטלה, ס״ק ב)
שבת הסמוכה ליום טוב (סעיף ב)
ביצה שנולדה באחד — אסורה באחר
גזירה; וביום טוב שאחר השבת אסורה מן התורה (הכנה, ס״ק א)
פירות שנשרו מן האילן (סעיף ג)
אסורים ביום, ומותרים מן הלילה
מוקצה + גזירה שמא יעלה ויתלוש (ס״ק ז)
סעיף ד — אוכלי בהמה ותיקון כלי
מאכל בהמה לעולם אינו ״כלי בכוח״: לחתכו (ואפילו בסכין) אינו בכלל תיקון כלי. אבל קיסם שאינו ראוי לאכילה — מוקצה הוא, ולקצבו לחציצת שיניים הרי זה כעשיית כלי (ונחלקו אם האיסור משום תיקון כלי או משום מחתך — עיין רמה 2).
סעיף ה — עצי בשמים
מותר לטלטלם כדי להריח (שהרי הם עומדים להרחה, ואינם מוקצה), בין קשים בין רכים; אבל אסור להוליד ריח חדש — מוליד ריח — כגון לבשם בגד.
סעיף ו — גורל
בבני הבית, במנות שוות → מותר (שאין כאן ריווח ואין קוביא). עם אחרים, או מנה גדולה כנגד קטנה → אסור (קוביא / מידה ומשקל). רמ״א: ואף על ידי נכרי — אסור.
5. המשנה ברורה — הסעיפים הראשונים
המשנה ברורה לרבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) כולל כ״ה ס״קים על סימן זה. להלן הראשונים שבהם, להבנת פשט הסעיפים:
משנה ברורה (א) — (א) אפילו לטלטלה - דכיון דלא חזי לאכילה כמוקצה דמיא והאי דאסורה באכילה [היינו לגומעה חיה] הוא משום גזירה שבת דמיקלע אחר יו״ט שאז ביצה הנולדה בה אסורה מדאורייתא באכילה דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ונמצא כשנאכלנה דיו״ט הכינה לשבת וזה אסור מדכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וסתם ששי חול הוא להורות לנו דדוקא בחול צריך להכין לסעודת שבת וכן ליו״ט דגם הוא איקרי שבת אבל ביו״ט אסור להכין ל…
משנה ברורה (ב) — (ב) כולן אסורות - דהוי דבר שיש לו מתירין וקי״ל דדשיל״מ אפילו באלף לא בטיל והטעם דעד שעתה יאכלנה ויטלטלנה בחשש איסור יותר טוב שימתין עד שתחשך ויהיה כולם בהיתר וכן אם הוא ספק אם נולדה בשבת או מקודם ג״כ אסור מטעם זה אף דבכל דוכתא קי״ל דספיקא דרבנן להקל [לקמן בסימן תקי״ג וע״ש עוד במ״א ובמ״ב לענין אם נתערב הספק באחרות] אך אם השכים קודם עמוד השחר ומצא הביצה מונחת בהקינה של תרנגולת מותרת לטלטלה ולאכלה דר…
משנה ברורה (ג) — (ג) שלא יגע בה - היינו בהכלי וכ״ש בנגיעה בידיו והטעם דע״י שהיא עגולה היא מתנענעת ממקומה ועיין לעיל בסימן ש״ח ס״ג בהג״ה ובסימן ש״י ס״ו ובמה שכתבנו שם: