הגהת הרמ״א ופסיקת האחרונים — גורל ע"י עכו"ם, מג״א ושבות יעקב
נפקא מינות פרקטיות
סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
📜 The Shulchan Aroukh text — 6 סעיפים
סעיף א.דין נולד בשבת. ובו ו סעיפים: ביצה שנולדה בשבת אסור אפי' לטלטלה ואפי' נתערבה באלף כולן אסורות ויכול לכוף עליה כלי שלא תשבר ובלבד שלא יגע בה:
סעיף ב. שבת שלאחר יום טוב או לפניו נולדה בזה אסורה בזה:
סעיף ג. פירות שנשרו מן האילן בשבת אסורים בו ביום ולערב מותרים מיד:
סעיף ד. אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי ולפיכך מותר לקטום אפילו בסכין קש או תבן ולחצוץ בו שיניו אבל קיסם שאינו אוכל בהמה אפילו ליטלו כדי לחצוץ בו שיניו אסור:
סעיף ה. מותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם ולהניף בהם לחולה ומוללו להריח בו אחד קשים ואחד רכים:
סעיף ו. המחלק לבני ביתו מנות בשבת יכול להטיל גורל לומר למי שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו והוא שיהיו החלקים שוים ואינו עושה אלא כדי להשותם שלא להטיל קנאה ביניהם אבל עם אחרים אסור כיון שמקפידין זה על זה יבואו לידי מדה ומשקל אבל ליתן מנה גדולה כנגד מנה קטנה ולהטיל גורל עליהם אפילו בבני ביתו ובחול אסור משום קוביא ויש אומרים דעם בניו ובני ביתו מותר להטיל גורל אפי' על מנה גדולה כנגד מנה קטנה מפני שאין מקפידין: הגה ואסור להטיל גורל בשבת אפילו ע"י עכו"ם [מהרי"ל]:
1. הקדמת הסוגיא — נולד ומוקצה בשבת
מהו "נולד"
סימן שכ"ב פותח בדין נולד — דבר ש"נולד" (נתחדש) בשבת או ביו"ט ולא היה מוכן מבעוד יום, והרי הוא בכלל מוקצה. אבי הטיפוס הוא ביצה שנולדה (מקורה בריש מסכת ביצה ב ע"ב), וכן פירות שנשרו מן האילן.
המשנה ברורה (ס"ק א) מבאר ששורש איסור הביצה כפול : (א) איסור טלטול — דכמוקצה דמיא, שלא הוכנה לשבת ; (ב) איסור אכילה — שהוא גזירה משום ביצה שנולדה ביו"ט שאחר השבת, האסורה מדאורייתא משום הכנה: "דכל ביצה דמתילדא האידנא — מאתמול גמרה לה", ונמצא שהשבת הכינה ליו"ט. וילפינן לה מדכתיב "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ" (שמות טז, ה) — דדוקא בחול מכין לשבת, אבל אין יום קדוש מכין לחבירו, ואפילו הכנה בידי שמים בכלל.
2. חקירת היסוד — נולד משום מוקצה או משום הכנה
שני יסודות באיסור הנולד
חקירה : מהו שורש איסור הנולד — האם משום מוקצה (שלא היה דעתו עליו מבעוד יום), או משום הכנה (שאין יום אחד מכין לחבירו) ?
צד המוקצה : הנולד לא היה "מוכן" בכניסת השבת, והרי הוא כמוקצה שאסור בטלטול ובאכילה. לפי זה האיסור שייך בכל נולד (ביצה, פירות) ואף בטלטול בעלמא.
צד ההכנה : בביצה יש יסוד נוסף וחמור — "הכנה" : ביו"ט שאחר שבת אסורה הביצה מדאורייתא, שהשבת הכינתה ; ובשאר שבת ויו"ט גזרו רבנן אטו זה.
נפקא מינה : חומר הביצה (דאורייתא ביו"ט שאחר שבת) לעומת פירות שנשרו (איסור דרבנן משום מוקצה וגזירה שמא יעלה ויתלוש, ס"ק ז). וכן עצם הטלטול נאסר בנולד אף קודם שבא לאכילה.
3. דבר שיש לו מתירין — ביצה שנולדה ואינה בטלה
"ואפילו נתערבה באלף — כולן אסורות" : הביצה היא דבר שיש לו מתירין (דשיל"מ) — שלאחר השבת תהיה מותרת — וקיימא לן שדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל (ס"ק ב). וטעמו : עד שיאכלנה ויטלטלנה עכשיו בחשש איסור — מוטב שימתין עד שתחשך, ויהיו כולן בהיתר גמור.
ומטעם זה אף ספק אם נולדה בשבת או מקודם — אסור, ואף שבעלמא ספיקא דרבנן לקולא (ועי' סי' תקי"ג). מיהו אם השכים קודם עמוד השחר ומצא הביצה מונחת בקן — מותרת, דרוב תרנגולות אינן יולדות בלילה, ותלינן שנולדה מאתמול (ס"ק ב).
4. פירות שנשרו — מוקצה וגזירה שמא יתלוש
פירות שנשרו (סעיף ג) : אסורים בו ביום משום שני טעמים (ס"ק ז): (א) גזירה שמא יעלה ויתלוש ; (ב) מוקצה — דאיתקצאי בין השמשות בעוד מחובר, ו"מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא". ואפילו ספק שמא נשרו בשבת — אסור (ס"ק ה).
ואפילו לדבר מצוה — כגון להפקירם לעניים — אסור, דלא הותר לעבור על שבות דשבת (פסחים נ"ו ע"א, ס"ק ה). ולערב מותרין מיד, דאין צריך להמתין "בכדי שיעשו" כיון שלא נעשתה בהם מלאכה (ס"ק ח). אבל אף בנשרו מע"ש — אין ללקטם אלא אחד אחד, דאסיפת כמה יחד במקום גידולם דמיא למעמר (סי' ש"מ ס"ט, ובבה"ל דקרוב לחיוב חטאת, ס"ק ו).
5. אוכלי בהמה ותיקון כלי — מחלוקת הרא"ש והרמב"ם
"אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי" (סעיף ד) : דבר הראוי למאכל בהמה — מותר לקטמו ולחתכו אפילו בסכין, ואין בו לא מוקצה (מוכן לכל צורך, ס"ק י) ולא חיוב מחתך (כיון דאוכל הוא, ס"ק יב). אבל קיסם שאינו מאכל בהמה — אסור אף ליטלו, משום מוקצה (ס"ק יג).
מחלוקת ראשונים בקוטם קיסם לחצוץ בו שיניו :
קוטם ביד — פטור מחטאת (מלאכה כלאחר יד), אבל אסור משום שבות, דהוי כעין תיקון כלי (ס"ק יג).
קוטם בכלי כדי לחצוץ בו שיניו או לפתוח בו דלת — מלאכה גמורה, שמשַׁוֵּהו כלי וחייב.
שורש החיוב : לדעת הרא"ש — משום תיקון כלי ; ולדעת הרמב"ם — משום מחתך (ואפשר דחייב שתים, ס"ק יח). ויש מחלקין (ר"ן) בין עושה כלי מתחילה לבין מתקן כלי קיים בדבר אוכל — כחותך לפת לסתום נקב שבכלי, דבזה שייך תיקון כלי (ס"ק יא).
6. עצי בשמים — טלטול להריח ואיסור מוליד ריח
עצי בשמים (סעיף ה) : מותר לטלטלם ולמוללם להריח — אחד קשים ואחד רכים (ס"ק טו, יח), דלא אקצי דעתיה מהם. ו"מולל" היינו שמשפשפם בין אצבעותיו להוציא ריחם, וכן "קוטם" — שמקום הקטימה לח וריחו נודף (ס"ק יז).
שני סייגים : (א) הקטימה מותרת ביד בלבד ולא בכלי — גזירה שמא יקטום בסכין לחצוץ שיניו ויתחייב כנ"ל (ס"ק יז) ; (ב) כל ההיתר הוא להוסיף ריח ע"י מלילה, אבל להוליד ריח חדש — כגון להניח בשמים בבגד כדי שיריח — אסור (ס"ק יח, אחרונים).
7. דין הגורל — קוביא, מדה ומשקל
"המחלק לבני ביתו מנות בשבת יכול להטיל גורל" (סעיף ו) — ובלבד שהחלקים שווים, דאז אין חשש שחיקת קוביא, כיון שאין משתכר ע"י הגורל (ס"ק יט). אבל עם אחרים אסור — דמתוך שמקפידין זה על זה יבואו לידי מדה ומשקל (ס"ק כ-כא).
מנה גדולה כנגד מנה קטנה :
להטיל גורל על מנה גדולה כנגד קטנה — קוביא ממש, ואסור אף בחול ואף בבני ביתו (ס"ק כב). וטעמו : קוביא הוא אבק גזל מדבריהם — שאין דעתו להקנות בקנין גמור — ואף שבבעה"ב עם בני ביתו ליכא גזל, גזרו דלמא אתי לסרוכי בקוביא עם אחרים.
"ויש אומרים" — דעם בניו ובני ביתו מותר אף במנה גדולה כנגד קטנה, מפני שאין מקפידין (ס"ק כג) ; ואם בניו חולקים משל עצמם — אסור (פמ"ג).
8. הגהת הרמ"א ופסיקת האחרונים — גורל ע"י עכו"ם
הגהת הרמ"א (מהרי"ל) : אסור להטיל גורל בשבת אפילו ע"י עכו"ם — שלא לעקוף את האיסור על ידי אחר.
מגן אברהם (ס"ק כד) : איסור הגורל הוא בחלוקת ממון, ואסור אף במקום שבא לידי מריבה ; אבל גורל לדבר מצוה — מי יאמר קדיש או מי יעלה לתורה — מותר, שהרי היו מפיסין במקדש מי שוחט מי זורק.
שבות יעקב וספר החיים (ס"ק כד) : ויש מצמצמין — שאין להתיר אלא גורל "מתוך הספר" כנהוג ; אבל גורל ע"י פתקאות שנכתבו מע"ש ומטילין בקלפי — אסור. ועוד (ס"ק כה): אף דבר מצוה שלא היה אפשר לעשותו מאתמול — אסור בשבת (ובמג"א משמע דביו"ט שרי).
פירות שנשרו : אסורים בו ביום (שמא יתלוש + מוקצה), ולערב מותרים מיד ; ומנשרו מע"ש — ללקט אחד אחד (מעמר).
קיסם / אוכלי בהמה : מאכל בהמה — לקטום אף בסכין ; קיסם שאינו מאכל — מוקצה, ולקטמו בכלי לחצוץ שיניו — חיוב (רא"ש: תיקון כלי / רמב"ם: מחתך).
עצי בשמים : מותר למולל ולהריח (ביד) ; אסור להוליד ריח בבגד.
גורל : חלקים שווים בבני ביתו — מותר ; מנה גדולה כנגד קטנה — קוביא, אסור ; לדבר מצוה מתוך הספר — מותר, ובפתקאות — אסור.
10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
הכרעת ההלכה בסימן שכ"ב :
נולד (ביצה, פירות שנשרו) — מוקצה, אסור בטלטול ובאכילה ; ביצה דשיל"מ ואינה בטלה.
תיקון כלי — אין באוכלי בהמה ; קיסם שאינו מאכל — מוקצה, וקטימתו בכלי אסורה מן התורה.
עצי בשמים — מותר למולל ולהריח ; אסור להוליד ריח.
גורל — בבני ביתו בחלקים שווים מותר ; קוביא (גדולה כנגד קטנה) אסור ; ולדבר מצוה — כמנהג, מתוך הספר.
הערה : לסימן זה אין "דעת הרב" (ניוו 4) — האדמו"ר הזקן לא ערכו בשלחן ערוך הרב. למעשה — כמנהג העדה ובהוראת רב.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם עיקרון מרכזי, עצי החלטה, סימני זיכרון וכללי אצבע. סימן זה אינו כולל רמה 4 (דעת הרב): אדמו״ר הזקן לא כתבו בשולחן ערוך הרב.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות סימן שכ"ב · רמה 2 — למדן ♥ תמיכה DAAT