סימן ר״ו — סיכום: ידות הנדרים בטבלאות

📑 מהלך הלימוד

1. הסימן במשפט אחד

2. חמשת הסעיפים בטבלה

3. אוצר המילים שיש לדעת בעל פה

4. שלושת כללי הזהב

« דכל זמן שאוסר עצמו על החפץ לא הוי יד לנדרים » (ש״ך יו״ד ר״ו ס״ק ב)

5. המכשולים הרגילים

• לסבור שמשפט ארוך יותר אוסר יותר. בסעיף ה, הלשון השלמה שבסימן אינה אוסרת כלל, ושלוש מילים עשויות לאסור.
• לנהוג בשלוש לשונות סעיף א כגוש אחד. כשאינן גמורות, שלוש תוצאות להן — לדבר, לשאת ולתת, ארבע אמות.
• לערבב לך בממך. אות אחת מכריעה אם אחד נאסר או שניים.
• לסבור שמנודה, משמתינא ונדינא מתחלפים. רב פפא כבר מפריד ביניהם, והט״ז (ס״ק ג) כותב שאין מנודה לשון נדר לגמרי.
• לסבור שמילת קונם מצילה תמיד את הלשון. בסעיף ד, «כנדרי כשרים» מבטל את הקונם שאחריו.
• לראות בהגהת הרמ״א בסעיף א נוסח בטוח. הט״ז סובר שהיא חסרה ומשחזרה; והש״ך מוצאה חסרה וכותב צ״ע.

6. מה שנשאר במחלוקת

7. רשימת החזרה