חמישה סעיפים מובאים לכלל מה שצריך לדעת לומר בעל פה
יורה דעה · סימן ר״ו
דִּינֵי יְדוֹת הַנְּדָרִים
📘 רמת חזרה וסיכום
✦ ❖ ✦
דף זה אינו מוסיף דבר: הוא מסדר. חמשת הסעיפים, אוצר המילים, שלושת הכללים הנושאים את השאר, המכשולים, וחמישה נידונים שהמקורות הניחום פתוחים.
הנושא : סימן ר״ו — סיכום: ידות הנדרים בטבלאות המקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ו
עריכה : הרב יוסף חיים סממה DAAT · daattorah.com
📑 מהלך הלימוד
1. הסימן במשפט אחד
2. חמשת הסעיפים בטבלה
3. אוצר המילים שיש לדעת בעל פה
4. שלושת כללי הזהב
5. המכשולים הרגילים
6. מה שנשאר במחלוקת
7. רשימת החזרה
1. הסימן במשפט אחד
דיבור שהתחיל ולא נגמר עשוי לאסור — כמו שאוחזים בכלי בבית אחיזתו (יד) — ובלבד שיהא מוכיח קצת על הנדר. אלא שאין האורך מספיק: המכריע הוא הכיוון. הנדר אוסר את החפץ על האדם; וכל לשון האוסרת את האדם על החפץ מסוג השבועה היא ואינה אפילו יד — ומכל מקום, אומר הסימן, צריכה התרה.
אוסר — סיים: אסור לאכול; לא סיים: לדבר / לשאת ולתת / ארבע אמות
א
רמ״א: י״א — אף בשאני אוכל לך
אוסר — והש״ך (ס״ק ב) אומר שאין הלשון מדוקדקת
ב
מודר אני לך / ממך מאכילה או מהנאה
לך: שניהם · ממך: הוא לבדו
ג
מנודה אני לך / משמתינא ממך / נדינא ממך
סיים: מותר בכל (בשתי הראשונות) · לא סיים: ארבע אמות · נדינא: אכילה / הנאה
ד
כנדרי רשעים / כנדרי כשרים / כנדבת כשרים
רשעים: אוסר · כשרים: אינו כלום, ואף בקונם · נדבת כשרים: אוסר
ה
הנודר שלא אוכל / שאוכל עמך; נדר בלשון שבועה; נזירות
אפילו יד לא הוי — ומכל מקום צריך התרה; והנזירות חלה לדברי הכל
3. אוצר המילים שיש לדעת בעל פה
המונח
משמעו
היכן משמש
ידות נדרים
בתי האחיזה של הנדרים — הדיבור שהתחיל
שם הסימן
מוכיחות קצת
שמוכיחות קצת על הנדר
תנאי סעיף א
ידים מוכיחות
הלשון המקצועית לאותה מידה
מחלוקת רא״ש / רמב״ם / ב״ח
מודרני ממך
לשון של נדר
סעיף א — לא סיים: אסור לדבר
מופרשני ממך
לשון של הפרשה
סעיף א — לא סיים: אסור לשאת ולתת
מרוחקני ממך
לשון של ריחוק
סעיף א — לא סיים: ארבע אמות
מנודה · משמתינא
לשונות נידוי
סעיף ג — סיים: מותר בכל
נדינא
לשון משורש הנדר
סעיף ג — אוסר בהנאה
כנדרי רשעים
כנדרי הרשעים
סעיף ד — אוסר
כנדרי כשרים
כנדרי הכשרים
סעיף ד — אינו אוסר, ומבטל את הקונם
נדבה
הנדבה — «הרי זו», בלא אחריות
סעיף ד, על פי הט״ז ס״ק ד
קונם
כינוי לקרבן
סעיף ד, והשולחן ערוך עצמו מגדירו
נזירות
נזירות — אוסרת את הגברא
סעיף ה, מילתו האחרונה של הסימן
4. שלושת כללי הזהב
א. היד אוסרת במה שהיא מוכיחה, לא במה שהיא אומרת. ולפיכך נותן המחבר לכל לשון שלא נגמרה את התוצאה שמשמע שורשה. ולפיכך ממאנים הרא״ש, הטור והר״ן לראות בה נדר: שלדעתם, דיבור שמשמעו הכי ומשמעו הכי אינו מוכיח כלום.
ב. הכיוון מכריע, ולא האורך. הש״ך (ס״ק ב) מעמידו במפורש: כל זמן שאדם אוסר עצמו על החפץ, אין כאן יד — ואף שאמר משפט שלם, ואף שאמר קונם. ואין הנדר הולך אלא לצד אחד: מן החפץ אל האדם.
« דכל זמן שאוסר עצמו על החפץ לא הוי יד לנדרים » (ש״ך יו״ד ר״ו ס״ק ב)
ג. «אינו אוסר» אינו «אין מה לעשות». סעיף ה מראהו עד הקצה: הלשון אפילו יד לא הוי — ומכל מקום צריך התרה, כיון דהאידנא מרגלא בפומייהו דאינשי למינדר בהאי לישנא. הסימן שומר על המנהג, לא על הדיבור.
5. המכשולים הרגילים
לסבור שמשפט ארוך יותר אוסר יותר. בסעיף ה, הלשון השלמה שבסימן אינה אוסרת כלל, ושלוש מילים עשויות לאסור.
לנהוג בשלוש לשונות סעיף א כגוש אחד. כשאינן גמורות, שלוש תוצאות להן — לדבר, לשאת ולתת, ארבע אמות.
לערבב לך בממך. אות אחת מכריעה אם אחד נאסר או שניים.
לסבור שמנודה, משמתינא ונדינא מתחלפים. רב פפא כבר מפריד ביניהם, והט״ז (ס״ק ג) כותב שאין מנודה לשון נדר לגמרי.
לסבור שמילת קונם מצילה תמיד את הלשון. בסעיף ד, «כנדרי כשרים» מבטל את הקונם שאחריו.
לראות בהגהת הרמ״א בסעיף א נוסח בטוח. הט״ז סובר שהיא חסרה ומשחזרה; והש״ך מוצאה חסרה וכותב צ״ע.
6. מה שנשאר במחלוקת
הנידון
שיטה אחת
שנייה
שלישית
«מודרני ממך» בלא סיום
אין כאן כלום — רא״ש, טור, ר״ן (והט״ז משחזרם)
אסור לדבר — רמב״ם, מחבר
אסור אף לאכול עמו — ב״ח
הגהת הרמ״א בסעיף א
חסרה; וזהו הנוסח — ט״ז ס״ק א
כנראה חסרה — צ״ע — ש״ך ס״ק ג
שלמה, ואומרת ההיפך — ב״ח
סעיף ג של המחבר
בלתי עקבי — צ״ע — ש״ך ס״ק ה
אין מנודה לשון נדר — ט״ז ס״ק ג
—
נדר בלשון שבועה
מהני מדין ידות — «יש מי שאומר» שבסעיף ה
דוקא בדבר שיש בו ממש — נודע ביהודה (פתחי תשובה ס״ק ב)
—
נזירות בלשון שבועה
חלה לדברי הכל — רדב״ז, בש״ך ס״ק י
והמבי״ט חולק — מובא באותו מקום
—
7. רשימת החזרה
אני יודע לבאר את דמות בית האחיזה, ומה היא מלמדת על היד.
אני יודע מה משמע מוכיחות קצת, ומפני מה מוציא ממנה הרא״ש היפך הרמב״ם.
אני יודע לתת לכל אחת משלוש לשונות סעיף א שלא נגמרו את תוצאתה.
אני יודע לבאר מה בין לך לממך, ואת הטעם שנותן בזה הר״ן.
אני יודע מפני מה כותב הש״ך צ״ע על סעיף ג.
אני יודע מפני מה כנדרי רשעים אוסר וכנדרי כשרים אינו אוסר — וכיצד מבטלות מילים אלו קונם.
אני יודע לומר את ההפרש שבין נדר לשבועה בלשון הש״ך והט״ז.
אני יודע שהסימן מסיק להתרה אף במקום שלא חל כלום — ושכל התרה לפני רב היא.