✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
The Shema said upon one’s bed — עיונים מעמיקים
סימן רל״ט · ב׳ סעיפים
קריאת שמע שעל המטה · ברכת המפיל · פסוקי שמירה · הפשטת החלוק
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
Sugyot, sources, the underlying hakirah, disputes of Rishonim and Acharonim,
practical nafka minot and study of the shitot
The subject:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ט — ב׳ סעיפים
with the nosei kelim: טור, בית יוסף, רמב״ם (הלכות תפילה וברכת כהנים), באר הגולה, עטרת זקנים, מגן אברהם, אליה רבה, מחצית השקל, אשל אברהם, שערי תשובה, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים
The talmudic basis:
ברכות פרק קמא (ד׳ ע״ב — ה׳ ע״א) ופרק הרואה (ס׳ ע״ב)
Editing and study:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 Table of contents
- הקדמת הסוגיא — חובה או שמירה — מימרת רבי יהושע בן לוי (ברכות ד׳ ע״ב), פטור תלמיד חכם, וחקירת היסוד בגדר הקריאה
- פרשה ראשונה או כל הפרשיות — לשון פרק הרואה, גירסת רבינו חננאל שבטור, ומנין רמ״ח תיבות שבאחרונים
- מקומה של ברכת המפיל — לשון הגמרא והטור מול לשון הרמב״ם, הירושלמי דרבי זעירא, והכרעת המשנה ברורה
- ברכת המפיל ושמא לא יישן — טענת ברכה לבטלה, יישובי אליה רבה ומחצית השקל, וספיקת ביאור הלכה
- ההפסק שבין הברכה לשינה — הגהת הרמ״א, קושיית המגן אברהם על החזרה, ויסוד ערוך השלחן בגדר ההפסק
- סעיף ב׳ — צניעות בהפשטת החלוק — לשון הטור, מימרת רבי יוסי שבשבת קי״ח, ותיאור המעשה בערוך השלחן
📜 The text of the Shulchan Arukh — the two seifim
דין ק״ש על מטתו. ובו ב סעיפים:
א׳: המצוה — קורא אדם על מטתו פרשה ראשונה של שמע. הברכה — ומברך ברכת המפיל. ההגה — סמוך למטתו, ואין אוכלין ושותין ומדברין אחריה, אלא ישן מיד ; ואם לא יישן — חוזר וקורא ; ואין מברכין עליה ברכת המצוות. הפסוקים — יושב בסתר עליון, ה׳ מה רבו צרי, ברוך ה׳ ביום, יגער ה׳ בך השטן, ה׳ שומרך, בידך אפקיד רוחי, ברכת כהנים, והשכיבנו עד סמוך לחתימה. ב׳: הצניעות — כשפושט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה, אלא דרך ראשו, ומתכסה בסדינו מלמטה ונכנס למטתו.
Concise summary:
ב׳ סעיפים: two acts of the evening, and a single thread — that nothing come between Torah and sleep. (1) The mitzvah — « קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א). (2) Its root — « אע״פ שקרא אדם ק״ש בביהכ״נ מצוה לקרותו על מטתו » (ברכות ד׳ ע״ב). (3) Its nature — « דהאי ק״ש שעל מטתו אינו אלא משום שמירה ואינו יוצא בה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ב), and hence no blessing of a mitzvah is said over it: « ואין מברכין על ק״ש של ערבית » (רמ״א או״ח רל״ט:א). (4) The Rema’s demand — « ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א). (5) The second seif — « כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (שו״ע או״ח רל״ט:ב), after the model of Rabbi Yose: « מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי » (שבת קי״ח ע״ב).
1. הקדמת הסוגיא — קריאת שמע שעל המטה: חובה או שמירה
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בכותרת הסימן — לשון מרן :
« דין ק״ש על מטתו. ובו ב סעיפים » (שו״ע או״ח רל״ט:א). וגוף הסעיף הראשון קצר הוא:
« קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א).
תורת הסוגיא: שורש הדין במימרת רבי יהושע בן לוי שבפרק קמא דברכות:
« אע״פ שקרא אדם ק״ש בביהכ״נ מצוה לקרותו על מטתו » (ברכות ד׳ ע״ב), והפסוק שנסמך עליו:
« רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (ברכות ד׳ ע״ב).
ובפרק הרואה נתפרש סדרה:
« הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין » (ברכות ס׳ ע״ב). תמצית: שתי סוגיות הן — האחת מלמדת שיש מצוה לקרות על המטה אף
לאחר שקרא בבית הכנסת, והשניה מלמדת את שיעורה ואת ברכתה.
ועוד אמרו שם שתי לשונות בשבחה:
« כל הקורא ק״ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו » (ברכות ה׳ ע״א), ועוד:
« כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו » (ברכות ה׳ ע״א). וביאר ערוך השלחן ממה היא שומרת:
« והעניין שמתרחקים ממנו שלא יביאוהו לידי הרהורים רעים » (ערוך השלחן רל״ט:א).
תמצית: אין השבח שבה שכר בעלמא, אלא תיאור פעולתה — קריאה זו מרחקת את המזיקין מן הישן.
החקירה היסודית — קריאת שמע שעל המטה: קיום מצוה היא (כקריאת שמע של ערבית, אלא שזמנה
בשעת השכיבה), או שמירה היא (שאין בה שם מצוה כלל, אלא סגולת הגנה)?
- (א) שמירה — שכן הראיה שהביאו התוספות, והעתיקה מחצית השקל: « דהאי ק״ש שעל מטתו אינו אלא משום שמירה ואינו יוצא בה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ב). וכן ניסח האשל אברהם את שלוש התולדות כאחת: « הא דאין מברכין לקרות שמע דאינה מצות אלא להגן ומהאי טעמא ת״ח אין צריך לקרות וכן די נמי בפרשה ראשונה » (אשל אברהם או״ח סימן רל״ט). וכן העמיד ערוך השלחן: « והרי עיקרו של קריאת שמע שעל המטה הוא רק כדי להגן מן המזיקים » (ערוך השלחן רל״ט:ג).
- (ב) קיום מצוה — שכן לשון הגמרא: « אע״פ שקרא אדם ק״ש בביהכ״נ מצוה לקרותו על מטתו » (ברכות ד׳ ע״ב), ולשון מצוה נקטו ; ומשמע שיש כאן קיום ולא סגולה בלבד. ולפי זה היה מקום לומר שיש לדקדק בה בכל פרטי הקריאה.
ביאור: תמצית: שני המישורים אמת. שם הענין שמירה הוא — ולפיכך אין עליה ברכת
המצוות, ולפיכך נפטר ממנה תלמיד חכם ; אבל מעשה השמירה עצמו מצוה הוא, ולפיכך נקטה הגמרא לשון מצוה.
וזהו שדקדק אביי אף בתלמיד חכם:
« אמר אביי אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי » (ברכות ה׳ ע״א), וכן שנה ערוך השלחן:
« ואף תלמיד חכם צריך לומר חד פסוקא דרחמי » (ערוך השלחן רל״ט:א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
« אע״פ שקרא אדם ק״ש בביהכ״נ מצוה לקרותו על מטתו » (ברכות ד׳ ע״ב).
« אע״פ שקרא אדם ק״ש בביהכ״נ מצוה לקרותו על מטתו » (ברכות ד׳ ע״ב).
2. פרשה ראשונה או כל הפרשיות — גירסת רבינו חננאל ומנין רמ״ח תיבות
לשון הגמרא, לשון הטור, ולשון האחרונים
לשון פרק הרואה:
« הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין » (ברכות ס׳ ע״ב)
ולשון הטור: « וכשירצה לישן יקרא ק״ש דאריב״ל אע״פ שקרא ק״ש בבה״כ מצוה לקרותה על מטתו ודי בפרשה הראשונה » (טור או״ח סימן רל״ט)
ולשון הרמב״ם: « וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה ב)
ולשון הטור: « וכשירצה לישן יקרא ק״ש דאריב״ל אע״פ שקרא ק״ש בבה״כ מצוה לקרותה על מטתו ודי בפרשה הראשונה » (טור או״ח סימן רל״ט)
ולשון הרמב״ם: « וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה ב)
שורש הדין: משמע מלשון הגמרא שאין קורא אלא עד והיה אם שמוע, והיינו פרשה ראשונה בלבד.
וכן העתיקו הטור והרמב״ם ומרן.
קושיא — אם עיקרה שמירה, מפני מה די בפרשה ראשונה ? ואם קיום מצוה היא, מפני מה אין קורא את
שלוש הפרשיות כדרך שקורא בערבית ?
תירוץ: תמצית: כיון שאינה חובה אלא שמירה, אין שיעורה נמדד בשיעור החיוב אלא
בשיעור המספיק להגנה — ובפרשה ראשונה, שיש בה קבלת עול מלכות שמים, די. וזהו שכלל האשל אברהם את שלושת
הדברים יחד:
« הא דאין מברכין לקרות שמע דאינה מצות אלא להגן ומהאי טעמא ת״ח אין צריך לקרות וכן די נמי בפרשה ראשונה » (אשל אברהם או״ח סימן רל״ט). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
גירסת רבינו חננאל. תמצית: הטור הביא דעה שקורא אף פרשה שניה:
« ור״ח כתב צריך לקרות גם והיה אם שמוע לפי שיש בה ובשכבך ובקומך וכן היה נוהג א״א ז״ל » (טור או״ח סימן רל״ט). והבית יוסף
עמד על שורש מחלוקתם — לא בסברא הוא אלא בגירסא:
« ונראה שטעמו של ר״ח מפני שהיה גורס הנכנס לישן אומר שמע והיה אם שמוע » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט). כלומר, אצל רבינו חננאל נשנה בגמרא שמע והיה אם
שמוע, ולא שמע עד והיה אם שמוע. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ומנהג האחרונים לקרות את הכל, ולא מטעם הגירסא אלא מטעם המדרש:
« ור״י כתב עפ״י המדרש לומר כל ק״ש שהיא רמ״ח תיבות לשמור רמ״ח אבריו » (מגן אברהם רל״ט:א). וכן העיד עטרת זקנים:
« ויש לקרות ק״ש עד גמירא לפי שיש בה רמ״ח תיבות ויציל רמ״ח איברים » (עטרת זקנים או״ח סימן רל״ט).
וכן כף החיים:
« ורי״ו כתב ע״פ המדרש לומר כל ק״ש שהיא רמ״ח תיבות לשמור רמ״ח איבריו » (כף החיים רל״ט:א). ואילו אליה רבה העיד על המנהג ההפוך:
« ושיירי כנסת הגדולה כתב דפשט המנהג שלא לומר אלא פרשה אחת » (אליה רבה רל״ט:ב). תמצית: שני מנהגים לפנינו,
ושורשם אחד — כמה הגנה צריך הישן.
נפקא מינה
| הצד | המסתעף |
|---|---|
| די בפרשה ראשונה | כלשון הגמרא והשולחן ערוך (ברכות ס׳ ע״ב · שו״ע או״ח רל״ט:א). |
| אף פרשה שניה | לגירסת רבינו חננאל, ומשום ובשכבך ובקומך שבה (טור או״ח סימן רל״ט · בית יוסף או״ח סימן רל״ט). |
| כל הפרשיות | מטעם רמ״ח תיבות כנגד רמ״ח איברים (מגן אברהם רל״ט:א · עטרת זקנים או״ח סימן רל״ט · כף החיים רל״ט:א). |
| התפלל ערבית מבעוד יום | קורא כל הפרשיות מעיקר הדין, ומכוין לצאת ידי חובה (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:א). |
3. מקומה של ברכת המפיל — קודם שמע או לאחריה
שתי לשונות בסדר, ושני מקורות
לשון הגמרא:
« הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין » (ברכות ס׳ ע״ב)
ולשון מרן: « קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א)
ולשון הרמב״ם: « כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה א) — ואחר כך « וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה ב)
ולשון מרן: « קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א)
ולשון הרמב״ם: « כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה א) — ואחר כך « וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה ב)
שורש הדין: ערוך השלחן העמיד את שתי הלשונות זו מול זו, ותמה:
« ותימא על הרמב״ם ששינה מלשון הגמרא » (ערוך השלחן רל״ט:ב), והכריע כלשון
הגמרא:
« והטור והשולחן ערוך כתבו כלשון הגמרא, וכתבו שכן עיקר » (ערוך השלחן רל״ט:ב).
קושיא — אם טעם הסדר הוא שתהא הברכה סמוכה לשינה, הרי אף לאחר שמע אומר פסוקים ומזמורים,
ונמצאת הברכה רחוקה מן השינה כמו שהיא רחוקה בסדר הרמב״ם ?
תירוץ: תמצית: המגן אברהם חילק בין שני מיני אמירה —
« משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע כדי שתהא הברכ׳ סמוכה לשינה וכן עיקר » (מגן אברהם רל״ט:ב), וטעמו שקריאת שמע
נאמרת משום דברי תורה שסמוך לשינה, ואילו הפסוקים שאחריה משום שמירה, ואין השמירה הפסק. וכן ניסחה
המשנה ברורה:
« ומה שקורא אח״כ יושב בסתר ואינך כיון דהוי משום שמירה לא הוי הפסק » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
שיטת הרמב״ם והירושלמי. תמצית: המגן אברהם הביא את הצד השני:
« אבל הרמב״ם פ״ז והג״מ ס״ל שגם שמע אומר באחרונה » (מגן אברהם רל״ט:ב), ושורשו
בירושלמי דרבי זעירא שהיה קורא וחוזר וקורא עד שנשתקע בשינה — כפי שהעתיקוֹ הבית יוסף:
« רבי זירא הוה קרי ק״ש והדר קרי כמה פעמים עד שיהא משתקע בשינה מכאן משמע שק״ש צריך שתהיה סוף קריאתה סמוך לשינה » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט). ולפי זה
מוכרח להקדים את הברכה, שאם לא כן לא יוכל לחזור ולקרות. ואליה רבה הכריע לצד זה:
« הרי שרוב הפוסקים סבירא להו דאומרים הברכה קודם שמע » (אליה רבה רל״ט:ג).
(וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ובמנהג הספרדים כתב כף החיים:
« משמע מדברי הטור והש״ע דברכת המפיל יאמר אחר שמע אבל הרמב״ם פ״ז מה״ת כתב ברכת המפיל קודם » (כף החיים רל״ט:ו), והוסיף:
« דמנהגינו עכשיו לומר המפיל קודם שמע » (כף החיים רל״ט:ו). תמצית: שני מנהגים קיימים ושניהם מיוסדים,
וההכרעה ביניהם תלויה בשאלה מה נחשב הפסק ומה אינו נחשב.
הכרעת המשנה ברורה:
« מלשון השו״ע משמע דברכת המפיל אומר אחר ק״ש כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב) ;
« ויש מאחרונים שהסכימו שיברך ברכת המפיל קודם ואח״כ ק״ש ויתר פסוקי דרחמי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב) ; ולבסוף:
« ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק״ש טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב). תמצית: לא הכריעה בין
המנהגים אלא העמידה את הכלל — לקרב את הברכה לשינה — ומסרה לכל אדם למדוד את עצמו לפי טבע שנתו.
(וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
« ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק״ש טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב).
« ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק״ש טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב).
4. ברכת המפיל ושמא לא יישן — חשש ברכה לבטלה
הטענה ויישוביה
לשון הברכה שבגמרא:
« הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין » (ברכות ס׳ ע״ב)
והמשכה: « יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך » (ברכות ס׳ ע״ב)
והמשכה: « יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך » (ברכות ס׳ ע״ב)
קושיא — היאך מברך על השינה קודם שישן ? שמא לא יירדם כלל, ונמצאת ברכתו לבטלה. וכן מצאנו
שאין מברכין על שינה בסוכה מטעם זה עצמו.
תירוץ ראשון — אליה רבה:
« דברכת המפיל הוא על טבע שינה שאי אפשר שלא יישן » (אליה רבה רל״ט:ג). תמצית: אין השינה כשאר הנאות שאדם עשוי שלא
ליהנות מהן, אלא טבע הבריאה היא, וסופה לבוא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
תירוץ שני — אליה רבה:
« עוד יש לומר שהמפיל הוא על מנהגו של עולם כמו ברכת הנותן לשכוי בינה ואפילו לא יישן מברך » (אליה רבה רל״ט:ג). תמצית: אין הברכה על שנתו שלו אלא על מנהגו של
עולם, כברכת השחר שמברכין אותה אף מי שלא שמע קול תרנגול. ומחצית השקל קיצר את הדבר:
« דהברכה היא על טבע הבריאה ואפי׳ לא יישן אין ברכתו לבטלה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ג). וכן כף
החיים:
« משום דברכת המפיל היא על טבע השינה ועל מנהגו של עולם כברכת הנותן לשכוי בינה » (כף החיים רל״ט:ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
וספיקת ביאור הלכה. תמצית: לא נחה דעתו ביישובים אלו לגמרי, וסיים:
« ועכ״פ נ״ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אח״כ לישן בודאי אין כדאי לכתחלה לברך » (ביאור הלכה או״ח סימן רל״ט).
(וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ובענין המאחר עד אחר חצות כתב שערי תשובה:
« אלא צריך לברכה בכל עת שהולך לישן » (שערי תשובה רל״ט:ב), וכן כף החיים:
« אלא צריך לברכה בכל זמן שהולך בלילה לישן » (כף החיים רל״ט:ח). תמצית: יש מי שרצה לתלות
את הברכה בזמן הראשון של הלילה, ודחו שאין הברכה תלויה אלא בשכיבה עצמה.
נפקא מינה
| הצד | המסתעף |
|---|---|
| הברכה על טבע השינה | מברך אף שאינו בטוח שיירדם (אליה רבה רל״ט:ג · מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ג). |
| הברכה על מנהגו של עולם | כברכת הנותן לשכוי בינה, ואינה תלויה במעשה שלפנינו (אליה רבה רל״ט:ג · כף החיים רל״ט:ז). |
| הברכה על עצמו | המסתפק שמא לא יירדם — אין כדאי לכתחילה לברך (ביאור הלכה או״ח סימן רל״ט). |
| הישן ביום | אינו מברך המפיל, וטוב שיאמר ויהי נועם ויושב בסתר (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ח). |
| נשים | חייבות בברכה, וכן המנהג (ערוך השלחן רל״ט:ו · אליה רבה רל״ט:ד). |
5. ההפסק שבין הברכה לשינה, וגדר החזרה על הקריאה
לשון ההגה ומקורותיה
לשון ההגה:
« ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א)
והמשכה: « ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו » (רמ״א או״ח רל״ט:א)
ומקורה שבבית יוסף: « כתב הכלבו נהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר ק״ש שאומרים על מטתן » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט)
והמשכה: « ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו » (רמ״א או״ח רל״ט:א)
ומקורה שבבית יוסף: « כתב הכלבו נהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר ק״ש שאומרים על מטתן » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט)
שורש ההגה: שני מקורות לה — הכלבו ורבינו ירוחם והרוקח לענין האכילה והשתיה והדיבור,
והגהות מיימוניות בשם הירושלמי לענין החזרה:
« רבי זירא הוה קרי ק״ש והדר קרי כמה פעמים עד שיהא משתקע בשינה מכאן משמע שק״ש צריך שתהיה סוף קריאתה סמוך לשינה » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט).
קושיית המגן אברהם —
« וא״כ מהתימא על רמ״א שכ׳ קורא וחוזר וקורא וכו׳ והוא נגד דעת הרב״י » (מגן אברהם רל״ט:ב) ; שלדעת הבית יוסף קורא שמע תחילה ואומר המזמורים אחריה, ואם כן
במה חוזר וקורא ?
תירוץ: תמצית: אליה רבה יישב שהחזרה אינה על פרשת שמע דוקא אלא על כל סדר
הקריאה, ומה שאמרו בירושלמי קרי וחזר וקרי — אף על הפסוקים שלאחריה הוא נאמר. והמגן אברהם עצמו הרחיב
את גדר החזרה:
« ונ״ל דה״ה אם מהרהר בד״ת ש״ד דהא אמרינן בגמרא ת״ח א״צ לקרות ק״ש לפי שרגיל לחזור תמיד על גירסתו » (מגן אברהם רל״ט:ו), ומחצית השקל נתן בזה טעם:
« דמי גרע מה שכבר קרא ק״ש מחד פסוקא אלא להשתקע בשינה די לו בהרהור תורה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ו). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
גדר ההפסק כאן. תמצית: ערוך השלחן חידש שאין זה הפסק כשאר הברכות:
« והנה זהו וודאי דאין הכוונה שאחר ברכת המפיל אין הפסק עד השינה » (ערוך השלחן רל״ט:ו),
וזה טעמו:
« והטעם דהא שינה אינה ביד האדם » (ערוך השלחן רל״ט:ו) — ועל כן אין כאן איסור הפסק גמור אלא הנהגה של קירוב. והמשנה ברורה נקטה כן למעשה:
« ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה ד״א בינתים אבל מה שיושב ודומם לא מקרי הפסק אף ששהה איזה זמן קודם שיישן » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ג), וכן אליה רבה:
« אבל אם יושב דומם אפילו יברך אותם קודם השינה זמן הרבה אין קפידא » (אליה רבה רל״ט:ה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ובשעת הצורך כתבה המשנה ברורה:
« ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ד), ומיד סייגה:
« אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ד). ובענין אימתי יקרא נחלקו הספרים, והעמידם
המגן אברהם זה מול זה:
« דלא יקרא קריאת שמע כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באת עליו » (מגן אברהם רל״ט:ג) ;
« שיש לקרות מיד שמא תחטפנו שינה אח״כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה דבר אחר בנתיים » (מגן אברהם רל״ט:ג). וכף החיים הוסיף טעם למקדימים:
« עוד נראה לי הטעם דאי מאחר עד שיבא לו שינה לא יוכל לכוין בק״ש כפי הצורך וע״כ צריך להקדים » (כף החיים רל״ט:ט).
ובענין התנוחה — הרמ״א הפנה למקום אחר:
« ועיין לעיל סי׳ ס״ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב » (רמ״א או״ח רל״ט:א), ושם לשון מרן:
« קורא אותה מהלך או עומד או שוכב או רוכב על גבי בהמה או יושב אבל לא פרקדן » (שו״ע או״ח ס״ג:א). והמגן אברהם חילק:
« והיינו דוקא בק״ש של חובה אבל אם כבר קראה אחר צ״ה וקוראה על מטתו לשמירה מותר לקרותה שוכב » (מגן אברהם רל״ט:ה), וכן המשנה
ברורה:
« אבל אם כבר קרא בזמנה וקורא עתה רק משום ק״ש שעל המטה מותר לכתחלה לקרותה בשכיבה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ו), והוסיפה:
« ויש לו לאדם להרגיל עצמו לשכב על צדו דוקא ואיסור גדול לשכב פרקדן » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ו). תמצית: קריאה של חובה — כדיניה ; וקריאה של שמירה — נוחה יותר,
שהרי אין יוצאין בה.
היסוד:
« ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א).
« ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א).
6. סעיף ב׳ — צניעות בהפשטת החלוק
לשון הסעיף ומקורו
לשון מרן:
« כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (שו״ע או״ח רל״ט:ב)
ולשון הטור: « ויפשוט בגדיו וכשיגיע לחלוק לא יהפכנו ממטה למעלה שא״כ נמצא גופו ערום אלא יפשיטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (טור או״ח סימן רל״ט)
והדוגמה שחתם בה הטור: « כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפתי חלוקי » (טור או״ח סימן רל״ט)
ולשון הטור: « ויפשוט בגדיו וכשיגיע לחלוק לא יהפכנו ממטה למעלה שא״כ נמצא גופו ערום אלא יפשיטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (טור או״ח סימן רל״ט)
והדוגמה שחתם בה הטור: « כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפתי חלוקי » (טור או״ח סימן רל״ט)
שורש הדין: מימרת רבי יוסי שבפרק כל כתבי:
« מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי » (שבת קי״ח ע״ב), והביאה הבית יוסף כאן:
« כמו שהיה רבי יוסי מתפאר מעולם לא ראו קורות ביתי שפתי חלוקי » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט).
קושיא — מה ענין הלכות צניעות לסימן שכולו קריאת שמע וברכת המפיל ? ועוד: הרי אין כאן אדם רואהו,
ומפני מה יקפיד ?
תירוץ: תמצית: הטור סידר את הסימן כסדר המעשה — קריאה, ברכה, פסוקים, ואחר כך
הפשטת הבגדים והכניסה למטה ; ומרן הלך אחריו. ומה שאין אדם רואהו אינו מעלה ואינו מוריד, שהרי לשון
רבי יוסי מדברת בקורות הבית ולא בבני אדם — כלומר, מדת צניעות היא שאינה תלויה ברואים.
(וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
תיאור המעשה. תמצית: ערוך השלחן פירט את הדרך:
« אם ישן ערום, לא יפשוט חלוקו בישיבתו, שיהא נמצא ערום בגלוי, אלא ישכב במטתו ויכסה את עצמו בסדין, ויפשוט החלוק דרך ראשו מעט מעט וכל מה שמפשיט מכסהו הסדין » (ערוך השלחן רל״ט:ז). כלומר, אין הסדר להפשיט
ואחר כך לשכב, אלא לשכב ולהתכסות ואחר כך להפשיט תחת הכיסוי.
(וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ומענין השמירה שבסימן — הביאו האחרונים כאן אף שאר שמירות הישן:
« אסור לישן בבית יחידי וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית » (שבת קנ״א ע״ב), וכף החיים דקדק:
« ובית היינו חדר » (כף החיים רל״ט:יז).
וכן המשנה ברורה סמכה לכאן את חשבון הנפש שקודם השינה:
« כתבו הספרים שבלילה קודם השינה נכון לאדם שיפשפש במעשיו שעשה כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליה ויקבל ע״ע שלא לעשותה עוד » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ט), והוסיפה:
« גם ראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו וציערו ובזכות זה האדם מאריך ימים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ט).
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| קריאה על המטה | קורא אף שקרא בבית הכנסת (שו״ע או״ח רל״ט:א · ברכות ד׳ ע״ב). |
| שיעורה | פרשה ראשונה, ונהגו רבים בכל הפרשיות (ברכות ס׳ ע״ב · מגן אברהם רל״ט:א). |
| תלמיד חכם | פטור מן הקריאה, וצריך פסוק של רחמים (ברכות ה׳ ע״א · ערוך השלחן רל״ט:א). |
| ברכת המפיל | יקרבנה לשינה ככל האפשר, וכל אדם לפי טבעו (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב). |
| שמא לא יישן | מברך, שהברכה על טבע השינה (אליה רבה רל״ט:ג · כף החיים רל״ט:ז). |
| המסתפק שמא לא יירדם | אין כדאי לכתחילה לברך (ביאור הלכה או״ח סימן רל״ט). |
| אכילה ושתיה ודיבור | אין אחר הקריאה, אלא ישן מיד (רמ״א או״ח רל״ט:א). |
| יושב ודומם | אינו הפסק (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ג · אליה רבה רל״ט:ה). |
| לא נרדם | חוזר וקורא, ואף הרהור בדברי תורה מועיל (רמ״א או״ח רל״ט:א · מגן אברהם רל״ט:ו). |
| כפילת פסוק ראשון | ראוי שלא לכפול (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ז · שו״ע או״ח ס״א:י). |
| ברכת המצוות על הקריאה | אין מברכין (רמ״א או״ח רל״ט:א · ביאור הלכה או״ח סימן רל״ט). |
| קריאה בשכיבה | בשל שמירה — מותר ; בשל חובה — כדיני סימן ס״ג · 63 (מגן אברהם רל״ט:ה · משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ו). |
| פסוקי השמירה | מנהג, ונדחים מפני חולי ואונס (מגן אברהם רל״ט:ב · משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ט). |
| הפשטת החלוק | דרך ראשו, ומתכסה בסדין (שו״ע או״ח רל״ט:ב · ערוך השלחן רל״ט:ז). |
| הישן בבית יחידי | יש בו משום שמירה (שבת קנ״א ע״ב · כף החיים רל״ט:יז). |
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| מצוה לקרותה על מטתו | אף שקרא בבית הכנסת | ברכות ד׳ ע״ב |
| הפסוק | אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה | ברכות ד׳ ע״ב |
| חרב פיפיות ומזיקין | שתי לשונות בשבח הקריאה | ברכות ה׳ ע״א · ערוך השלחן רל״ט:א |
| תלמיד חכם | פטור, וצריך פסוק אחד של רחמים | ברכות ה׳ ע״א |
| שיעור הקריאה והברכה | משמע ישראל עד והיה אם שמוע, ואחר כך המפיל | ברכות ס׳ ע״ב |
| גירסת רבינו חננאל | אף פרשה שניה | טור או״ח סימן רל״ט · בית יוסף או״ח סימן רל״ט |
| רמ״ח תיבות | מנהג לקרות את הכל | מגן אברהם רל״ט:א · עטרת זקנים או״ח סימן רל״ט · כף החיים רל״ט:א |
| סדר הברכה | לשון הגמרא מול לשון הרמב״ם | רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה א · ערוך השלחן רל״ט:ב |
| הכרעה למעשה | כל אדם לפי טבע שנתו | משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב |
| ברכה שמא לא יישן | שלושה יישובים | אליה רבה רל״ט:ג · מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ג · כף החיים רל״ט:ז |
| ספיקת ביאור הלכה | המסתפק — לא יברך לכתחילה | ביאור הלכה או״ח סימן רל״ט |
| אין מברכין על הקריאה | שאין זו מצוה דרבנן שמברכין עליה | רמ״א או״ח רל״ט:א · בית יוסף או״ח סימן רל״ט · ביאור הלכה או״ח סימן רל״ט |
| אין אוכלין ושותין | מן הכלבו והרוקח ורבינו ירוחם | רמ״א או״ח רל״ט:א · בית יוסף או״ח סימן רל״ט |
| חוזר וקורא | ירושלמי דרבי זעירא | בית יוסף או״ח סימן רל״ט · רמ״א או״ח רל״ט:א |
| גדר ההפסק | אינו כשאר ברכות, שהשינה אינה בידו | ערוך השלחן רל״ט:ו |
| שיר של פגעים | ומה שהתירו להתרפאות בהם — להגן שאני | שבועות ט״ו ע״ב · מגן אברהם רל״ט:ז |
| הפשטת החלוק | דרך ראשו, ומתכסה בסדינו | שו״ע או״ח רל״ט:ב · טור או״ח סימן רל״ט |
| מימרת רבי יוסי | מעולם לא ראו קורות ביתי | שבת קי״ח ע״ב · בית יוסף או״ח סימן רל״ט |
| חשבון הנפש שקודם השינה | יפשפש במעשיו וימחול לכל | משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ט |
גמרא: ברכות פרק קמא (ד׳ ע״ב — ה׳ ע״א) ופרק הרואה (ס׳ ע״ב) · שבועות ט״ו ע״ב · שבת קי״ח ע״ב · שבת קנ״א ע״ב
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילה וברכת כהנים) · רבינו חננאל · רבינו יונה · הרא״ש · תוספות · הגהות מיימוניות · כלבו · רוקח · רבינו ירוחם · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: באר הגולה · עטרת זקנים · מגן אברהם · אליה רבה · מחצית השקל · אשל אברהם · שערי תשובה · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים
📖Join the chavruta
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה
סימן רל״ט · ב׳ סעיפים · Level 2 — Lamdan
daattorah.com
DAAT · רב יוסף חיים סממה
סימן רל״ט · ב׳ סעיפים · Level 2 — Lamdan
daattorah.com