שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
סוגיית שבת ל״ו: – ל״ח:,
שיטות חנניה וחכמים בגדר השהייה,
חקירת גרופה וקטומה,
תנאי החזרה לפי המחבר והרמ״א
נושא : שולחן ערוך אורח חיים סימן רנ״ג · 5 סעיפים
בסיס תלמודי: שבת ל״ו: עד ל״ח: · ביצה ל״ד: · רמב״ם הל' שבת פ״ג
עריכה: רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — משנת כירה (שבת ל״ו:)
- מחלוקת חנניה וחכמים — שיעור הבישול הנדרש
- הכרעת ההלכה — מחבר vs רמ״א, מנהג העולם
- חקירת גזירת שמא יחתה — חשש מציאותי או גזירה גמורה
- חקירת גרופה וקטומה — סימן (היסח דעת) או מציאות (מיעוט חום)
- גדר מצטמק ויפה לו / ורע לו — אובייקטיבי או סובייקטיבי
- שיטות הראשונים בכופח ובתנורים שלנו
- תנאי החזרה — חמשת התנאים ומקורם
- בעוד בידו, על דעת להחזיר — חידושי הר״ן והמרדכי
- בישול אחר בישול בלח — סעיף ד' וקישור לשי״ח
- הטמנה במוסיף הבל בשבת — סעיף ה' וקישור לרנ״ז
- נפקא מינות פרקטיות מודרניות — פלאטה, תנור שבת, סלואו קוקר
📜 מקור השולחן ערוך — 5 סעיפים (נבחרים)
כִּירָה שֶׁהוּסְקָה בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים — אָסוּר לִתֵּן עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל מִבְּעוֹד יוֹם לְהַשְׁהוֹתוֹ עָלֶיהָ אֶלָּא אִם כֵּן נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְהוּא מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ ... אוֹ שֶׁהוּא חַי שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל כְּלָל ... וּבְתַנּוּר אָסוּר לְהַחֲזִיר אֲפִלּוּ הוּא גָרוּף וְקָטוּם.
1. הקדמת הסוגיא — משנת כירה (שבת ל״ו:)
(שבת ל״ו:)
מבנה המשנה : שתי מחלוקות — (א) על שני סוגי דלק — קש/גבבא (קל) או גפת/עצים (חזק) ; (ב) על שני סוגי תבשיל — חמין (מים חמים = מים בלבד) או תבשיל ממש. הרמ״א בסימן רנ״ג פוסק כב״ה (חמין ותבשיל), אבל הסוגיא מסביבה רחבה הרבה יותר.
שאלת היסוד : מהו האיסור בשהייה ?
- אופן א : איסור עצמותי על השהיה (תאור הפעולה כשבת).
- אופן ב : גזירה — שמא יחתה בגחלים בשבת.
פסק : כאופן ב — גזירה דרבנן. נפקא מינה — אם אין חשש חיתוי (פלאטה), השהיה מותרת.
2. מחלוקת חנניה וחכמים — שיעור הבישול
(שבת כ׳. ; ל״ו: וברש״י)
שתי שיטות יסוד :
- חכמים (סתם משנה) : כל שלא נתבשל כל צורכו — אסור להשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה. הסיכון של חיתוי קיים עד הבישול הגמור.
- חנניה : מאכל בן דרוסאי (= 1/3 או 1/2 בישול, ראוי לסטים) — מסיח דעת. הסיכון של חיתוי כבר אינו ממשי.
חקירה במחלוקת :
- אופן א — שיעור החיתוי : חנניה — שיעור החיתוי הוא רק עד מאכל בן דרוסאי, כי משם והלאה אדם אינו פעיל בקדירה. חכמים — החיתוי שייך עד הבישול הגמור, כל זמן שיש שיפור איכותי.
- אופן ב — היסח דעת : חנניה — היסח הדעת מתחיל ממאכל בן דרוסאי (כבר אכיל). חכמים — היסח הדעת רק כשאין יותר טעם להוסיף חום (= מצטמק ורע לו).
3. הכרעת ההלכה — בין הב"י לרמ"א
| שיטה | פסק | נימוק |
|---|---|---|
| הב"י (סימן רנ״ג) | כחכמים לכתחילה | הרמב"ם והרמב"ן רבי הסמכות |
| הרמ״א | "ונהגו להקל כסברא האחרונה" (= חנניה) | מנהג קהילות אשכנז ; שיטת רוב הראשונים בפועל |
| אדמו"ר הזקן | נטיה לקולא — מאכל בן דרוסאי מספיק לכתחילה ; לא חי לגמרי | מנהג ישראל ; ראיית חיוב מדרבנן וגם בה יש מקום להקל |
| הספרדים (כף החיים, ילקוט יוסף) | מחמירים — מצריך כל צורכו | פסק הב"י |
4. חקירת גזירת שמא יחתה
חקירת היסוד בגזירה :
- אופן א — חשש מציאותי : סביר שהאדם ישכח ויחתה בפועל. הגזירה ממשית.
- אופן ב — גזירה גמורה : אף אם בפועל אין חשש (כגון פלאטה ללא גחלים) — גזירת חכמים נשארת בעינה. אסור להשהות גם על פלאטה אם התבשיל לא הגיע לכלל מאכל בן דרוסאי, כי הגזירה היא מציאות מובנית של הקדירה על האש.
נפקא מינה : פלאטה של שבת.
- אופן א : אין גחלים, אין מה לחתות — שייך להתיר אפילו תבשיל שלא הגיע למאכל בן דרוסאי, כי החשש לא קיים מציאותית.
- אופן ב : הגזירה מובנית — כל קדירה על מקור חום בשבת אסורה אם התבשיל לא הגיע לשיעור.
5. חקירת גרופה וקטומה
חקירה : מהו גדר גרופה וקטומה ?
- אופן א — סימן (היסח דעת) : פעולת הגריפה/קטימה היא אקט סימבולי. האדם מצהיר שהוא סיים — מסיח דעתו. לכן גם אם נשארו ניצוצות, אין חשש חיתוי.
- אופן ב — מציאות (מיעוט חום) : פעולת הקטימה ממעטת את החום באופן ממשי. אין כאן עוד מקום לבישול אקטיבי.
נפקא מינה לפלאטה : אם אופן א — הפלאטה היא גרופה וקטומה כמעט בהגדרה, כי המבנה המכני לא מאפשר חיתוי, וה"סימן" מובנה. אם אופן ב — צריך לבדוק אם החום בפועל הוא חזק די לבישול — ולפי האחרונים (אדמו"ר הזקן, הרב פיינשטיין), הפלאטה היא בגדר גרופה וקטומה גם לאופן ב.
6. גדר מצטמק ויפה לו / ורע לו
חקירה :
- אופן א — אובייקטיבי : תכונת התבשיל עצמו. מאכלי "סוס" (כמו צ'ולנט) — מצטמק ויפה לו תמיד. דייסות — תמיד ורע לו.
- אופן ב — סובייקטיבי : תלוי באדם הספציפי : יש מי שאוהב מצומקת, ואחר לא. נמדד לפי "שיהא יפה לו לאדם זה".
אדמו"ר הזקן — מסכים כאופן ב, אבל מוסיף תנאי : צריך שהאדם "שמח בכך שהתבשיל מצטמק". אם הוא אדיש — בספק "מצטמק וטוב לו" בעצם.
7. שיטות הראשונים בכופח ובתנורים שלנו
| שיטה | תנור (תלמודי) | תנור שלנו (מרובע, פתח מהצד) |
|---|---|---|
| רש״י | הכי חמור — חום מרוכז | — |
| הרמב״ם | חמור — אסור אפילו גרוף וקטום | — |
| הרא"ש, הר"ן | — | דין כירה (פתחו מהצד, חום פחות מרוכז) |
| הרמ״א (רנ״ג סעיף א) | — | "וְהַתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ דִּינָם כְּכִירָה" |
| אדמו"ר הזקן (סעיף ז) | — | "הוֹאִיל וְהֵן רְחָבִים יוֹתֵר... דִּינָם שָׁוֶה לְכִירָה לְכָל דָּבָר" |
יסוד הרמ"א : ההבדל בין כירה לתנור הוא איכות החום ועוצמתו, לא צורת הכלי לבד. בתנור התלמודי החום מרוכז ולא יוצא — ולכן יש סכנה גדולה לחיתוי. בתנורים שלנו (כולל מודרניים) — החום פחות מרוכז, יוצא בקלות, ולכן דין כירה.
8. תנאי החזרה — חמשת התנאים
| תנאי | מקור | נימוק |
|---|---|---|
| 1. גרופה וקטומה | שו״ע סעיף ב | שלא יחתה (כשהייה) |
| 2. רותחת | שו״ע סעיף ב | חזרה ולא בישול חדש |
| 3. עוד בידו | הגהת הרמ״א מהטור | לא הניחה בקרקע = רציפות בכוונה |
| 4. דעתו להחזיר | הגהת הרמ״א מהטור | הגדרת המעשה כחזרה ולא תפיסה חדשה |
| 5. על גבי הכירה (לא לתוכה) | שו״ע סעיף ב | "לתוכה" = הטמנה ; "על גבה" = שהייה רגילה |
9. בעוד בידו, על דעת להחזיר — חידושי הר"ן והמרדכי
הרמ"א (סוף סעיף ב) : מביא דעת המקילים — "וי"א דכל זה אינו אסור רק כשנטלו מן הכירה מבעוד יום ולא החזירו עד שחשכה". כלומר — אם הוציא בשבת עצמה, יש מקום להקל גם בלי כל התנאים. אבל המנהג להחמיר.
10. בישול אחר בישול בלח (סעיף ד)
חקירה במהות סעיף ד :
- אופן א : הבעיה הוא בישול אחר בישול בלח. מי הקומקום, אף שהיו חמים, חזרו והתקררו ; ועכשיו כשנכנסים בקדירה רותחת — חוזרים ומתבשלים, וזה בישול גמור.
- אופן ב : הבעיה היא הוספת מים, ואולי שינוי הדין של הקדירה לדבר חי — שגומר בישולו בשבת.
11. הטמנה במוסיף הבל בשבת — סעיף ה
קושיא : אם בישול אחר בישול ביבש מותר — מדוע "אין דרך בישול בכך" הוא הנימוק ולא "אין בישול אחר בישול" ?
תירוץ : סעיף ה' מטפל גם ביבש שיש בו לחה (פנאדי״ש = פאי עם מילוי). שם יש שאלת בישול בלח — שמא הלחה מתבשלת מחדש. ולכן הנימוק הוא דווקא "אין דרך בישול בכך" — לא בלהפוך פאי על קדירה. אבל אם זה בלח טהור — אסור, ולכן "אבל להטמין תחת הבגדים — ודאי אסור".
נפקא מינה :
- פאי קר על קדירה חמה — מותר (אין דרך בישול)
- קדירה רטובה על קדירה חמה — אסור (יש דרך בישול)
- פאי תחת בגדים על מיחם — אסור (הטמנה במוסיף הבל)
- תרמוס שבת — מותר (הטמנה בדבר שאין מוסיף הבל מבעוד יום ולא בשבת)
12. נפקא מינות פרקטיות מודרניות
1. פלאטת שבת : בגדר גרופה וקטומה (אדמו"ר הזקן + פוסקי דורנו). מותר להשהות תבשיל שהגיע למאכל בן דרוסאי לפחות לפני שבת. לכתחילה — כל צורכו.
2. תנור על מצב שבת : דין כירה (רמ"א : תנורים שלנו). מותר אם המצב מנטרל את הויסות התרמוסטטי, ואין הדלקות אוטומטיות שונות בשבת.
3. סלואו קוקר (Crock-Pot, Instant Pot) : בעייתי. אם התבשיל לא נתבשל למאכל בן דרוסאי לפני שבת — שהיה אסורה לכל הדעות. פתרון : הדלקה מוקדמת מערב שבת כדי שיהיה כל צורכו, או שימוש במצב "keep warm" (אם הוא יחיד וללא מעבר אוטומטי).
4. מיחם לתה : מים מבושלים לחלוטין מערב שבת. ההלכה מתירה להשתמש בשבת לתה (תמצית מערב שבת), אבל לא לערב מים קרים.
5. תרמוס שבת לתבשיל : מותר אם המאכל מבושל כל צורכו והתרמוס סגור לפני שבת. אם מכניסים בשבת לתרמוס סגור עם מוסיף הבל פנימי — בעייתי (סעיף ד').
6. השבת תבשיל מהמיקרוגל לפלאטה : דין חזרה — מצריך כל החמש תנאים (גרופה, רותח, בעוד בידו, דעת להחזיר, על גבה). למעשה — להוציא את הקדירה ישר מהפלאטה (מבלי להניח), לחמם, ולהחזיר.
7. בלעך (ברזל מעל הגז) : פתרון מסורתי הופך גז עם להבה לגרופה וקטומה — בכך שהבלעך מבדיל בין הקדירה והאש. מותר על פי הראשונים והאחרונים.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).