שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
סוגיית שבת ל״ד.-ל״ה:,
חקירה במהות תוספת שבת,
מחלוקת הגאונים ור״ת בבין השמשות,
פלג המנחה ופסחים נ״ד.
נושא : שולחן ערוך אורח חיים סימן רס״א · 4 סעיפים
בסיס תלמודי: שבת ל״ד.-ל״ה: · יומא פ״א: · פסחים נ״ד.
עריכה: רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — שבת ל״ד.-ל״ה: ובין השמשות
- מחלוקת הגאונים ור״ת — שתי שיטות בבין השמשות
- חקירה בתוספת שבת — מצוה דאורייתא או דרבנן ?
- שיעור התוספת — פלג המנחה ועד מתי ?
- מקור התוספת מן התורה — יומא פ״א:
- אמירת ברכו וקבלת שבת בעל פה
- נשים ומזמור שיר ליום השבת
- שאלת לעכו״ם בבין השמשות
- נפקא מינות פרקטיות מודרניות — 18, 22, 40 דק'
מקור השולחן ערוך — 4 סעיפים (נבחרים)
סְפֵק חֲשֵׁכָה וְהִיא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת... אֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת... יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ... וּמִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּשִׁעוּר זֶה — יַדְלִיק בְּעוֹד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ הָאִילָנוֹת.
1. הקדמת הסוגיא — שבת ל״ד.-ל״ה: ובין השמשות
(שבת ל״ד.)
מחלוקת תנאים : שתי גישות לבין השמשות.
- ר' יהודה : תיאור מציאותי-אופטי — לפי צבע השמיים. כל זמן שהמזרח אדום ויש קפל אחיד.
- ר' נחמיה : שיעור זמני — חצי מיל הליכה (= ≈ 9 דק').
2. מחלוקת הגאונים ור״ת — שתי שיטות בבין השמשות
שתי שיטות בעיתוי בין השמשות :
- שיטת הגאונים (ובהם הרי״ף, הרמב״ם, הגר״א) : בין השמשות מתחיל משקיעת החמה (כשהשמש לא נראית מעל האדמה) ונמשך 3/4 מיל = ≈ 13.5 דק'. צאת הכוכבים = 18-20 דק' אחרי שקיעה.
- שיטת רבינו תם (תוס' שבת ל״ה.) : בין השמשות מתחיל משקיעה שניה (≈ 58.5 דק' אחרי שקיעה ראשונה — כשהשמיים מתחילים להחשיך לגמרי). הוא נמשך 3/4 מיל. צאת הכוכבים = ≈ 72 דק' אחרי שקיעה ראשונה.
הרמ״א אצל ספרדים וחב"ד : כגאונים. אצל חלק מהאשכנזים והחסידים : כר״ת (= מחכים 72 דק' אחרי שקיעה לצאת הכוכבים).
אדמו"ר הזקן : מקבל שיטת הגאונים אבל מציין שיש מחמירים כר״ת.
נפקא מינות :
- זמן הדלקה : כגאונים = 18 דק' לפני שקיעה. כר״ת = יותר מאוחר אבל פחות לחוץ.
- צאת השבת : כגאונים = ≈ 30-40 דק' אחרי שקיעה. כר״ת = ≈ 72 דק' (חב"ד בא"י = ≈ 60 דק' לחומרא).
- תפילת ערבית : אם רוצה להתפלל בעוד יום, מתי "לילה" ?
3. חקירה בתוספת שבת — מצוה דאורייתא או דרבנן ?
חקירה במעמד תוספת שבת :
- אופן א — דאורייתא : מצוה מהתורה ממש. מקור: "וענית את נפשותיכם בתשעה לחודש" (ויקרא כ״ג ל״ב) — לימוד מיו"כ לכל הזמנים הקדושים.
- אופן ב — דרבנן : מצוה רבנית. הפסוק ביו"כ הוא רק דוגמה ; חכמים הפעילו אותו לכל המועדים.
- אופן ג — מנהג חזק : אינו מצוה רשמית, אבל מנהג קבוע שלא לזלזל בו.
הרמב״ם אינו מצטט את התוספת כמצוה עצמאית בספר המצוות — נטיה לאופן ב.
הב״י (סימן רס״א) מציין "יש אומרים שצריך להוסיף" — לשון מבטאת חוסר ודאות. נטיה לאופן ב או ג.
אדמו"ר הזקן : פוסק כדאורייתא לחומרא — הסומך על ההיתר של פלג המנחה צריך לדעת שזה לא מקובל לכולם.
נפקא מינה :
- אם דאורייתא : חיוב מוחלט להוסיף תוספת. מי שלא הוסיף — לא קיים מצוה.
- אם דרבנן : חיוב חזק אבל בדיעבד אם לא הוסיף — לא נחשב חיסרון מהותי.
- אם מנהג : ספק וודאי שצריך להוסיף, אבל אין כאן מצוה רשמית.
4. שיעור התוספת — פלג המנחה ועד מתי ?
חקירה : מהי פלג המנחה ולמה היא הסף ?
- הגדרה : פלג המנחה = 1 שעה ו-1/4 לפני סוף היום (= ≈ 1.25 שעה לפני השקיעה).
- מקור : פסחים נ״ד. — מחלוקת ר' יהודה ור' מאיר על זמן מנחה. ר' יהודה : מנחה גדולה משש וחצי, מנחה קטנה מתשע ומחצה, פלג המנחה אחת ורבע לפני סוף היום.
- למה זה הסף : פלג המנחה הוא הזמן המוקדם ביותר שתפילת ערבית מותרת (לפי ר' יהודה). אם ערבית = שבת בלילה אפשרית כבר מפלג, ק"ו לקבלת שבת בקדימה.
5. מקור התוספת מן התורה — יומא פ״א:
(יומא פ״א:)
הר״ן מסיק : תוספת שבת = דאורייתא, מבוסס על דרש זה. הרמב״ם מצטט את הסוגיא בלי לקבוע במפורש שזה דאורייתא.
6. אמירת ברכו וקבלת שבת בעל פה
חקירה : מה מעמד אמירת ברכו ככניסה לשבת ?
- אופן א — מעמד טכני : הוא הסימן הציבורי שהקהל קיבל שבת. אבל קבלה אישית יכולה להיות שונה.
- אופן ב — מעמד מהותי : מי שענה ברכו אישית מקובל את השבת. אם עוד לא ענה, יכול לעשות מלאכה אם הקהילה כבר ענו.
אדמו"ר הזקן : מקבל אופן ב, אבל מוסיף שאם אדם לא רוצה לקבל שבת בברכו (יש לו עוד מלאכה לעשות) — יכול להתנות מראש שאינו מקבל. המנהג להחמיר.
7. נשים ומזמור שיר ליום השבת
קושיא : אם הנשים מקבלות שבת בהדלקת הנרות (כמו שמופיע בסעיף ד), למה הצורך גם ב"מזמור שיר ליום השבת" ?
תירוץ : הסעיף ד' מדבר בקהילה (ברכו לגברים, מזמור לכלל). ההדלקה היא מעשה שמכריז שבת. המזמור הוא אמירה. שני אקטים שמשלימים — הפעולה והדיבור.
פרקטית : בקהילות חלקות הנשים אומרות "מזמור שיר ליום השבת" עם ההדלקה. בקהילות אחרות, מסתפקות בהדלקה + ברכה.
8. שאלת לעכו״ם בבין השמשות
חקירה : איך מותר לעכו״ם בבין השמשות, אם בין השמשות הוא ספק חשיכה לישראל ?
תירוץ : שני שכבות :
- בין השמשות הוא ספק : אם זה עוד יום, אין כאן בעיה. אם זה כבר לילה, יש בעיה. הספק קיים, ואסור לעבור עליו.
- אבל : חז"ל הוסיפו שני קולות :
- עכו״ם בבין השמשות לצורך מצוה — מותר (כי גם דרבנן + ספק = להקל)
- אדם שכבר קיבל עליו שבת — יכול לאמר לעכו״ם (כי הוא בעצמו אינו מקבל את הספק על עצמו, רק מבקש מאחר)
9. נפקא מינות פרקטיות מודרניות
1. הדלקת נרות 18 דק' לפני שקיעה : פסיקה קלאסית של הב״י (כגאונים). 18 דק' = שיעור שמתאים לרוב המקומות. בא"י קצת שונה (22-40 דק' לפי הקהילה).
2. כיבוי נרות שבת בטעות אחרי הדלקה : אם הסומך על נרות שבת אחר עם 18 דק' אחרי שקיעה, יש זמן לבחוש כי בין השמשות לפי הגאונים מסתיים בערך כעת. לכן יש מי שמתיר ביצול לפי בני אדם או באופן עקיף.
3. תקיפה (= קצרה לפני) של זמני שבת בקיץ נורדי : בערים נורדיות (סטוקהולם וכד'), הזמן בין שקיעה לחשכה ארוך מאד. שיטת ר״ת מבטאת זאת — אבל גם לפי הגאונים שיעור בין השמשות מתפשט. הפסיקה : לקחת זמן מקומי לפי לוח יהודי מהימן.
4. קבלת שבת מפלג המנחה — להתפלל ערבית בעוד יום : כשמקבל שבת מפלג, צריך גם להתפלל ערבית ולקרוא ק"ש (אם רגיל לפני בלילה — אז זמנו). זה פלג המנחה מאפשר את תפילת ערבית מבעוד יום.
5. קבלת שבת מאוחרת בדיעבד : אם אישה הדליקה אחרי השקיעה (לא ידעה הזמן), במקרה דחוק יש להקל לפי שיטת ר״ת — שכל זמן שהשמיים לא לגמרי כהים, יש עוד תוספת זמן. אבל הב״י מחמיר ומאסר.
6. מי שטס מהמזרח למערב לפני שבת : כל מערב מאריך את היום. אם נוחת באירופה ב-17:30 וערב שבת מתחיל 18:00 — יש לו זמן. אם נוחת ב-18:30 — שבת כבר התחילה (עליו לקבל מיד שלא להוסיף איסור). מורכבות מטוסי קוטב — שאלה מורכבת לרבנים.
7. נשים שעובדות עד מאוחר ביום שישי : מצוה לסיים העבודה לפחות 18 דק' לפני שקיעה. בדיעבד, אם רק 5 דק' לפני שקיעה — להדליק מיד ולקבל שבת בקיצור.
8. ילדים מדליקים נרות (מצב חב"ד) : בקהילות חב"ד, הבנות מדליקות נרות מגיל 3 בערב שבת. הדבר אינו "קבלת שבת" אישית (הן עוד לא בנות מצוות), אבל מתרגלות במצוה.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).