✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן רס"ו
דִּין מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ לוֹ בַּדֶּרֶךְ
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין le voyageur surpris par l'entrée de shabbat en chemin

נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן רס"ו — 13 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות

משנה ברורה: 38 entrées

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיאמשנה שבת קנ"ג ע"א
  2. חקירת היסודסולם העדיפויות
  3. שיטת רש״י ותוספותמחמר ועקירה והנחה
  4. שיטת הרמב״םשביתת בהמה דאורייתא
  5. שיטת הב״י והשו״עקודי 13 הסעיפים
  6. שיטת הרמ״אשלוש הגהות מהותיות
  7. סוגיית הראשונים — מחלוקת על סדר חרש/שוטה/קטן
  8. פסק האחרוניםט״ז, מג״א, משנה ברורה
  9. נפקא מינות פרקטיות
  10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה

📜 מקור השולחן ערוך — 13 סעיפים

סעיף א. דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו יג סעיפים:
מי שהיה בא בדרך וקדש עליו היום והיו עמו מעות ויש לו חמורו וגם יש עמו עכו"ם לא יניח כיסו על חמורו מפני שהוא מצווה על שביתתו אלא נותן כיסו לעכו"ם להוליכו לו ולמוצאי שבת לוקחו ממנו ואפי' לא נתן לו שכר על זה ואע"פ שנתנו לו משחשיכה מותר אבל אם מצא מציאה אינו יכול ליתנה לעכו"ם אא"כ באה לידו מבעוד יום דהשתא הוי ככיסו:
סעיף ב. אם אין עמו עכו"ם מניחו על חמורו וכדי שלא יהיה חייב משום מחמר (פי' מנהיג את החמור) אי איכא עקירה והנחה מניחו לאחר שעקרה יד ורגל ללכת דלאו עקירה היא וכשהיא עומדת נוטלו הימנה ולאחר שתחזור ותעקור רגלה יניחנו וי"א שצריך ליזהר מלהנהיגה בקול רם כל זמן שהכיס עליה: הגה והוא לא ירכוב על החמור אלא ילך ברגליו ואם הוא צריך לצאת חוץ לתחום מפני שמתיירא מן הליסטים או שאר סכנה ואפי' הוא תוך התחום יכול לישב על החמור ולרכוב (ריב"ש וב"י בשם תשב"ץ):
סעיף ג. היה עמו חמור וחרש שוטה וקטן יניחנו על החמור ולא יתננה לאחד מאלו:
סעיף ד. היה עמו חרש ושוטה יתננו לשוטה לפי שאין לו דעת כלל:
סעיף ה. שוטה וקטן יתננו לשוטה שהקטן יבא לכלל דעת חרש וקטן יתננה למי שירצה:
סעיף ו. י"א שכשנותנו לאחד מאלו מניחו עליו כשהוא מהלך ונוטל ממנו כשהוא עומד הגה ודוקא כשנותן להם משחשיכה אבל כשנותן להם מבע"י מותר בכל ענין:
סעיף ז. אם אין עמו שום אחד מכל אלו יטלטלנו פחות פחות מד' אמות ודוקא כיסו או מציאה שבאה לידו אבל אם לא בא לידו לא:
סעיף ח. י"א דוקא מי שהחשיך לו בדרך שהיה סבור שעדיין יש שהות ביום אבל מי שיצא מביתו סמוך לחשיכה ושכח והוציא לרשות הרבים לא התירו לו שום אחד מהדרכים האלו:
סעיף ט. הגיע לחצר החיצונה המשתמרת נוטל מעל החמור כלים הניטלים ושאינן ניטלים מתיר את החבלים והשקים נופלים ואם היתה טעונה כלי זכוכית שאסור לטלטלם כגון שהם כוסות של מקיזי דם שאין ראויין בשבת לכלום לפי שהם מאוסים ואם יפלו לארץ ישברו מניח תחתיהם כרים וכסתות ודוקא במשואות קטנים שיכול לשמטן מתחתיהן אבל אם הם גדולות שאינו יכול לשמוט הכרים מתחתיהן אסור להניחם תחתיהן מפני שמבטל כלי מהיכנו (פירוש מהתשמיש שהיה מוכן לו) אלא פורקן בנחת שלא ישברו ולא יניח על הבהמה משום צער בעלי חיים:
סעיף י. חשכה לו בדרך ותפילין בראשו או שיושב בבהמ"ד בשדה וחשכה לו מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו ואם יש בית סמוך לחומה שנשמרים בתוכו מניחן שם:
סעיף יא. היתה חבילתו מונחת על כתיפו וקידש עליו היום רץ תחתיה עד ביתו ודוקא רץ אבל לילך לאט לא כיון דלית היכירא אתי למעבד עקירה והנחה דזמנין קאי ולאו אדעתיה אבל רץ אית ליה היכירא וכי מטא לביתיה כי היכי דלא קאי פורתא ואשתכח דקא מעייל מרשות הרבים לרה"י זריק לה כלאחר יד דהיינו שלא כדרך זריקה כגון מכתפיו ולאחריו:
סעיף יב. יש אומרים דדוקא בחבילה התירו לעשות כן אבל לא בכיסו וי"א דה"ה לכיסו: הגה ומי ששכח כיסו עליו בשבת אם הוא בביתו יכול לילך עמו לחדר להתיר חגורו וליפול שם למצניעו ואם הוא בשוק אסור להביאו לביתו רק מתיר חגורו בשוק והוא נופל ואומר לעכו"ם לשמרו ואם מביאו אין לחוש (אגודה מסכת ביצה ב"י סי' ש"ט) ועיין לקמן סי' ש"י אם הכיס תפור בבגדו מה דינו:
סעיף יג. מצא ארנקי בשבת אסור ליטלו אע"פ שירא פן יקדמנו אחר:

1. הקדמת הסוגיא — משנה שבת קנ"ג ע"א

המקור התלמודי

המקור המרכזי לסימן רס"ו הוא משנה שבת פרק כ"ד משנה א' (קנ"ג ע"א) :

"מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי, וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי מַנִּיחוֹ עַל הַחֲמוֹר. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת, וְשֶׁאֵינָן נִטָּלִין מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין מֵאֲלֵיהֶן."

הסוגיא בגמרא : שבת קנ"ג ע"א — קנ"ד ע"ב.

הגמרא מבארת את סדר העדיפויות במשנה — מדוע נכרי קודם לחמור, מדוע חמור קודם לחרש/שוטה/קטן, ומה מקור היתר ה"פחות פחות מד' אמות" (שלא נזכר במשנה במפורש).

היסוד התלמודי : רב נחמן (קנ"ג ע"ב) אומר — "לא התירו לטלטל ד' אמות אלא לפיקוח נפש", אבל בכיסו של אדם הקילו משום ש"אדם בהול על ממונו". מכאן עיקר ההיתר.

2. חקירת היסוד — סולם העדיפויות

חקירה — מה היחס בין נכרי לחמור?

חקירת היסוד : מדוע סדר העדיפויות הוא נכרי → חמור → חרש/שוטה/קטן? איזה ערך מוכרע כאן?

שתי אפשרויות :

הב"י נקט אפשרות ב — מטעם זה חרש/שוטה/קטן נדחים אחר חמור (חמור אין לו "דעת חינוך"; חרש/שוטה/קטן יש להם).

חקירה משנית — האם פחות מד' אמות זה היתר או רק "אינו אסור"?

שאלה : הליכה פחות פחות מד' אמות עם הפסקה ביניהן — האם זה מותר לכתחילה בכל מצב, או רק במצב דחק?

נפקא מינה : מי שיכול להניח את הבורסה ולחזור בלי כסף — האם חייב? תלוי בשאלה.

3. שיטת רש״י ותוספות — מחמר ועקירה והנחה

רש"י (שבת קנ"ג ע"א ד"ה מניחו על החמור) : מסביר את ההיתר — אין כאן עקירה שנחשבת לישראל, משום שהבהמה התחילה ללכת לבד. אם הניח לפני שתעקור — חייב מחמר. אם הניח אחרי שעקרה — מותר. שיטת רש"י: עקירה היא רק במצב מנוחה.
תוספות (שבת קנ"ג ע"ב ד"ה אבל) : חולקים — סוברים שאיסור מחמר חל גם כשהבהמה הולכת, וההיתר הוא רק משום שאין כאן הוצאה גמורה (אין עקירה כדרכה). שיטת תוספות יותר מחמירה. הלכה : השו"ע בס"ב פוסק כרש"י — מספיק שהבהמה התחילה ללכת.

4. שיטת הרמב״ם — שביתת בהמה דאורייתא

רמב"ם (הל' שבת פ"כ ה"א) : "בהמתו של אדם — שביתתה עליו מן התורה, שנאמר 'למען ינוח שורך וחמורך' (שמות כ"ג)". זוהי שיטה חמורה — הרמב"ם רואה את שביתת בהמה כדאורייתא, ולכן לא מסכים להניח בורסה על חמור אלא במצב דחק קיצוני.
רמב"ם (הל' שבת פ"כ ה"ב-ג) : מבאר שיש חמש דרגות של הקלה לדוחק — נכרי, חמור (בלי עקירה), חרש/שוטה/קטן, פחות פחות מד', והליכה תחת חבילה. הסדר אצל הרמב"ם כמעט זהה למשנה, אבל הוא מדגיש בפירוט שבמצב לא דחוק אסור בכל מקרה.

5. שיטת הב״י והשו״ע — קודי 13 הסעיפים

בית יוסף (אורח חיים סי' רס"ו) : סוקר את שיטות הראשונים (רש"י, רמב"ם, תוספות, רא"ש, ר"ן) ומסכם את כללי "סולם העדיפויות". מוסיף סעיפים מאוחרים מתוך תשובות הרשב"א והריב"ש (כגון רכיבה על החמור — אסור אלא בסכנה).
שלחן ערוך (סי' רס"ו ס"א-יג) : פוסק את 13 הסעיפים בסדר מיוחד — תחילה הסיטואציה הקלאסית (כיס + נכרי + חמור), ואז גלגול לסיטואציות אחרות (חרש/שוטה/קטן), אז דחיית הנהג (סעיף ח), ואז סיום עם דין הגעה לחצר (ס"ט), תפילין (ס"י), חבילה על כתף (סי"א), כיס נשכח (סי"ב), מציאת ארנקי (סי"ג).

6. שיטת הרמ״א — שלוש הגהות מהותיות

הגהה א (ס"ב) : "והוא לא ירכב על החמור אלא ילך ברגליו". מקור : ריב"ש סי' רצ"ז + תשב"ץ. אבל במצב סכנה (לסטים) — מותר לרכוב אפילו חוץ לתחום. כלל אשכנזי כללי : פיקוח נפש דוחה אפילו את התקנות הצדדיות.
הגהה ב (ס"ו) : "ודוקא כשנותן להם משחשיכה, אבל כשנותן להם מבעוד יום מותר בכל ענין". חידוש : כל הקפדות מהלכה ועמידה הן רק בנתינה שאחרי הזמן. מבעוד יום — אין כללי "מחמר".
הגהה ג (סי"ב) : "ומי ששכח כיסו עליו בשבת..." — הפרוצדורה המלאה לכיס שנשכח. בבית : להיכנס לחדר ולהתיר חגורו. בשוק : להתיר במקום ולקרוא לנכרי. מקור : אגודה במסכת ביצה + ב"י סי' ש"ט. חידוש מהותי : אם הביא לבסוף — אין לחוש (כל המצב הוא הוראת דחק).

7. סוגיית הראשונים — מחלוקת על סדר חרש/שוטה/קטן

מחלוקת מהותית : מדוע לחרש קודמין לקטן? הרי שניהם בעלי "דעת חינוך", ושניהם זקוקים להגנה.

פסק : השו"ע פסק כשיטה המוסכמת — חרש לפני קטן, ושוטה לפני שניהם. הסדר : שוטה (אין דעת כלל) → חרש (דעת חלקית) → קטן (דעת בהתפתחות).

קושיא של הר"ן (קנ"ג ע"ב) : אם הקטן יבוא לכלל דעת — מה זה משנה? הוא עכשיו לא מצוֻוה!

תירוץ : החינוך שמקבל הקטן עכשיו (לחזות איסור) הוא תשתית לדעתו העתידית. נתינה לקטן = פגיעה במעשה החינוך. זה לא רק "פטור", אלא חסרון של מצוות החינוך מצד ההורה.

8. פסק האחרונים — ט״ז, מג״א, משנה ברורה

ט"ז (סי' רס"ו ס"ק א-ג) : מצביע על כך שההיתר במחבר הוא רק לבורסה (כיס). למשא מסחרי גדול — צריך לעיין בפרטים נוספים (סי' רמ"ו על ויתור והפקרת ממון). חידוש : הט"ז מציע פתרון של הפקר/מכירה לנכרי לפני שבת — דרך עוקפת.
מג"א (סי' רס"ו ס"ק א-ה) : מאריך בס"ק א בעניין החמור השכור. בס"ק ב מסביר את עניין "אדם בהול על ממונו" — הקלה זאת אינה תקנה רגילה אלא הכרה במציאות האנושית. בס"ק ה דן בשאלת רכוב על החמור — אם החמור צמא ומתעצב, האם זה נחשב סכנה?
משנה ברורה (סי' רס"ו, 38 ס"ק) : סוגיותיו המרכזיות : (1) דין החמור השכור והבעלות (ס"ק א-ב); (2) "אדם בהול על ממונו" כיסוד הקלה (ס"ק ז); (3) הקפדות במניחו על החמור (ס"ק י-יד); (4) דין הגעה לחצר ומבטל כלי (ס"ק כב-כד); (5) דין החבילה על כתף וכלאחר יד (ס"ק לג-לה).

9. נפקא מינות פרקטיות

נפקא מינה א : רכישת חמור משכיר נכרי לפני שבת

נפקא מינה ב : חבילה על הכתף — האם רץ בכל מקום או רק ברה"ר?

נפקא מינה ג : תפילין בראש בשעת הגעת השבת — האם להוריד מיד או להמשיך?

נפקא מינה ד : מציאת חפץ יקר בשבת — האם להתקשר למשטרה?

10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה

היסוד הסופי : סימן רס"ו מציג סולם של ויתורים — מה אפשר לוותר על מנת להציל את ממון היהודי שלא נוכר ברגעי השקיעה. הסולם מובנה משלושה ערכים:

פסיקה למעשה :


להעמקה

רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן רס"ו · רמה 2 — למדן
♥ תמיכה DAAT
📖להצטרף לחברותא