✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן רע"א
דִּינֵי קִדּוּשׁ שֶׁעַל הַיַּיִן
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין le kiddoush sur le vin (vendredi soir)

נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן רע"א — 17 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות

משנה ברורה: 83 entrées

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיא — מקורות התלמוד
  2. חקירת היסוד — קידוש על היין דאורייתא או דרבנן?
  3. שיטת רש״י — אתקש זכור לשמור
  4. שיטת הרמב״ם — קידוש דאורייתא, היין דרבנן
  5. שיטת הב״י והשו״ע — פסיקת 17 סעיפים
  6. שיטת הרמ״א — 5 הגהות מבניות
  7. סוגיית הראשונים — מחלוקת על "פגום"
  8. פסק האחרונים — ט״ז, מג״א, משנה ברורה
  9. נפקא מינות פרקטיות
  10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה

📜 מקור השולחן ערוך — 17 סעיפים

סעיף א. דיני קידוש על היין. ובו יז סעיפים:
כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד:
סעיף ב. נשים חייבות בקידוש אע"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא (פי' מצות עשה התלויה בזמן) משום דאתקש זכור לשמור והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות מן התורה כמותם:
סעיף ג. אם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צרכי סעודה לכבוד הלילה ולכבוד היום ולקידוש היום מוטב שיקנה יין לקידוש הלילה ממה שיכין צרכי הסעודה או ממה שיקנה יין לקידוש היום והא דתניא כבוד יום קודם לכבוד לילה היינו דוקא בשאר צרכי סעודה אבל אם אין לו אלא כוס אחד לקידוש כבוד לילה קודם לכבוד יום:
סעיף ד. אסור לטעום כלום קודם שיקדש ואפילו מים ואפילו אם התחיל מבעוד יום צריך להפסיק שפורס מפה ומקדש ואם היו שותים יין תחלה אינו אומר אלא קידוש בלבד בלא ברכת היין ואח"כ מברך ברכת המוציא ואם אין לו יין ומקדש על הפת אינו מברך המוציא וי"א שאף כשמקדש על היין אינו מברך המוציא:
סעיף ה. שנים שהיו שותים ואמרו בואו ונקדש קידוש היום נאסר עליהם לשתות עד שיקדשו ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיקדשו אע"פ שאינם רשאים צריכים לחזור ולברך תחלה בפה"ג ואח"כ ישתו: הגה אדם ששכח לקדש עד לאחר שבירך ברכת המוציא ונזכר קודם שאכל יקדש על הפת ואח"כ יאכל אבל בהבדלה יאכל תחלה דהרי אין מבדילין על הפת (הגהות אלפסי מרדכי פ' ב"מ):
סעיף ו. אם גמר סעודתו וקדש היום קודם שבירך ברכת המזון מברך ברכת המזון על כוס ראשון ואחר כך אומר קידוש היום על כוס שני וצריך להזכיר של שבת בברכת המזון אע"פ שמברך קודם קידוש: הגה וי"א דאינו מזכיר של שבת דאזלינן בתר תחלת הסעודה וכן עיקר כמו שנתבאר לעיל סוף סי' קפ"ח ויש מחלוקת אם יטעום מכוס של ברכת המזון קודם שיקדש גם אם צריך לאכול מעט אחר הקידוש כדי שיהא הקידוש במקום סעודה: ויש אומרים דאף בגמר סעודתו אינו מברך ברכת המזון תחלה אלא פורס מפה ומקדש ומברך המוציא ואוכל מעט ואח"כ מברך בהמ"ז: הגה והכי נהוג להוציא את נפשיה מפלוגתת סברא ראשונה:
סעיף ז. אף על פי שאסור לו לטעום קודם קידוש אם טעם מקדש:
סעיף ח. אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד יש לו תשלומין למחר כל היום: הגה ואומר כל הקידוש של לילה (ב"י) מלבד ויכלו (אורח חיים בשם תוס'):
סעיף ט. צריך שתהיה מפה על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו:
סעיף י. מקדש על כוס מלא יין שלא יהיה פגום וטעון כל מה שטעון כוס של בהמ"ז ואומר ויכלו מעומד ואח"כ אומר בפה"ג ואח"כ קידוש: הגה ויוכל לעמוד בשעת הקידוש ויותר טוב לישב (כל בו) ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכלו רק כשמתחילין עומדין קצת לכבוד השם כי מתחילין יום הששי ויכלו השמים ונרמז השם בר"ת וכשמתחילין יתן עיניו בנרות (מהרי"ל ושכל טוב) בשעת קידוש בכוס של ברכה וכן נראה לי עיין לעיל סי' קפ"ג סעיף ד':
סעיף יא. אם אין לו אלא כוס א' מקדש בו בלילה ואינו טועם ממנו שלא יפגימנו אלא שופך ממנו לכוס אחר וטועם יין של קידוש מהכוס השני ולמחר מקדש במה שנשאר בכוס ראשון ואם לא היה בו אלא רביעית בצמצום ונחסר ממנו בלילה מוזגו למחר להשלימו לרביעית והיינו דוקא כשיש לו כוס אחר להבדלה שאם לא כן מוטב שיניחנה להבדלה שא"א בפת משיקדש עליו ולא יהא לו יין להבדלה ואם יש לו שני כוסות מצומצמים אחר מזיגה יקדש בלילה באחד ויבדיל על השני ולא יקדש ביום דקידוש דלילה עדיף:
סעיף יב. אחר שקידש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים ואם נטל ידיו קודם קידוש גלי דעתיה דריפתא חביבא ליה ולא יקדש על היין אלא על הפת: הגה וי"א דלכתחל' יש ליטול ידיו קודם הקידוש ולקדש על היין (הרא"ש והמרדכי פ' ע"פ ורשב"א והגהות מיי' פכ"ט וטור) וכן המנהג פשוט במדינות אלו ואין לשנות רק בליל פסח כמו שיתבאר סי' תע"ג:
סעיף יג. צריך לשתות מכוס של קידוש כמלא לוגמיו דהיינו כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו והוא רובו של רביעית:
סעיף יד. אם לא טעם המקדש וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו (פי' מלא פיו) יצא ואין שתיית שנים מצטרפת למלא לוגמיו ומ"מ מצוה מן המובחר שיטעמו כולם יש אומרים דכיון שבין כולם טעמו כמלא לוגמיו יצאו דשתיית כולם מצטרפות לכשיעור והגאונים סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא וראוי לחוש לדבריהם ודוקא בקידוש אבל בשאר דברים הטעונים כוס מודים הגאונים דסגי בטעימת אחר.
סעיף טו. קידש וקודם שיטעום הפסיק בדיבור חוזר ומברך בורא פרי הגפן ואינו צריך לחזור ולקדש וה"ה אם נשפך הכוס קודם שיטעום ממנו יביא כוס אחר ומברך עליו בפה"ג ואינו צריך לחזור ולקדש:
סעיף טז. לא יטעמו המסובין קודם שיטעום המקדש אם הם זקוקים לכוסו שופך ממנו לכוסות שבידם ריקנים או פגומים אבל אם היו להם כוסות יין שאינם פגומים רשאים לשתות קודם שישתה המקדש:
סעיף יז. אין צריך לשפוך מכוס המקדש לכוסות יין שלפני המסובין אא"כ היו פגומים שאז צריך לשפוך לכל כוס וכוס כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום:

1. הקדמת הסוגיא — מקורות התלמוד

(א) פסחים ק"ו ע"א — מקור כללי : "זכור את יום השבת לקדשו — זכרהו על היין". רב נחמן בר יצחק מבסס את עיקר הקידוש על הפסוק.

(ב) ברכות כ' ע"ב — דיני הוצאה : "נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה" — מקור החיוב הנשי, מבוסס על "אתקש זכור לשמור".

(ג) שבת קי"ז ע"ב — לחם משנה : "מנא לן? אמר רבי אבא, דכתיב 'לקטו לחם משנה'". מקור החיוב של שתי כיכרות.

היסוד התלמודי : הקידוש כולל שני יסודות שונים — (1) זכירה (אמירת המילים) דאורייתא ; (2) על היין (הכוס) דרבנן. הסעיפים בשו"ע נוגעים לפרטים הליטורגיים — מתי, איך, על מה, וכמה.

2. חקירת היסוד — קידוש על היין דאורייתא או דרבנן?

חקירת היסוד : חיוב הקידוש על היין — מהי דרגתו?

נפק"מ : ספק קידוש (לא יודע אם בירך) — לפי א/ג חוזר לברך ; לפי ב, ספק דרבנן לקולא — לא חוזר.

3. שיטת רש״י — אתקש זכור לשמור

רש"י (ברכות כ' ע"ב, ד"ה דאתקש זכור לשמור) : מבאר שזכור ושמור נאמרו בדיבור אחד (מכילתא) — לכן מי שמחויב באחד, מחויב באשני. חידוש : רש"י מציב כאן יסוד עקרוני להלכה כללית — היקש בין שתי המצוות.
רש"י (פסחים ק"ו ע"א) : מבאר את המילה "זכרהו על היין" — הזכירה הראשית היא על הכוס. שיטתו: הכוס היא חלק מהקידוש, לא רק אביזר.

4. שיטת הרמב״ם — קידוש דאורייתא, היין דרבנן

רמב"ם (הל' שבת פכ"ט ה"א) : "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים" — "בדברים" = במילים. לא הזכיר יין. הרמב"ם נוקט שיטה ב' (אמירה דאורייתא, יין דרבנן).
רמב"ם (פכ"ט ה"ז) : "מדברי סופרים לקדש על היין" — מפורש שהיין הוא דרבנן. הבדל מעמיק : הרמב"ם מבחין בין קידוש בלב שהוא דאורייתא, לבין קידוש על היין דרבנן. ספק קידוש שלו לקולא (לא חוזר).

5. שיטת הב״י והשו״ע — פסיקת 17 סעיפים

בית יוסף (סי' רע"א) : מאריך לבסס שיטות הרמב"ם והרא"ש. בעניין נטילת ידיים (סעיף יב), נוטה לעמדה הספרדית שמקדשים לפני נטילה. בעניין כמלא לוגמיו (סעיף יג), פוסק כדעה המקובלת.
שלחן ערוך (סי' רע"א ס"א-יז) : פסק מורכב — שילוב שיטות הראשונים. חידושים מרכזיים : (1) הקדמת אכילה (ס"א); (2) חיוב נשים (ס"ב); (3) קדימות יין הלילה (ס"ג); (4) פורס מפה (ס"ד-ה); (5) דין הטועה (ס"ו-ח); (6) כוס וכמה לשתות (ס"י-יג); (7) דין הציבור (ס"יד-יז).

6. שיטת הרמ״א — 5 הגהות מבניות

הגהה א (ס"ה) : מקדש על הפת אם שכח עד אחר המוציא. אבל לא בהבדלה (אין מבדילין על הפת). מקור : הגהות אלפסי + מרדכי.
הגהה ב (ס"ו) : "וכן עיקר" — מנהג לפרוס מפה ולקדש ולברך המוציא ולאכול ואז לברך ברכת המזון, ולא הסדר של ב"י (ברכת המזון על כוס ראשון ואז קידוש על כוס שני). חידוש פרקטי : פתרון הגון יותר למצב נדיר.
הגהה ג (ס"ח) : אומר תשלומין למחר "כל הקידוש של לילה" חוץ מויכלו. מקור : תוס' דרך הב"י.
הגהה ד (ס"י) : פירוט מנהג עמידה/ישיבה — "יותר טוב לישב", רק "יום הששי ויכלו השמים" עומדים קלות לכבוד השם (י-ה-ו-ה ר"ת). מסתכל בנרות.
הגהה ה (ס"יב) : נטילת ידיים קודם הקידוש. מקור: רא"ש, מרדכי, רשב"א, הגהות מימוניות, טור. "וכן המנהג פשוט במדינות אלו".

7. סוגיית הראשונים — מחלוקת על "פגום"

מחלוקת על הפגם : כוס שכבר שתו ממנה — כמה זמן נחשבת פגומה?

פסק : השו"ע סבר כרא"ש והרמב"ם — פגום מיד. תוקן ע"י הוספת יין חדש או יין שלא נפגם.

8. פסק האחרונים — ט״ז, מג״א, משנה ברורה

ט"ז (סי' רע"א) : סוגיותיו: (1) שיעור "מלא לוגמיו" — לדידיה רב מ-1/4 לוג (סק"י); (2) חידוש על "אם טעם, מקדש" — אפילו אכל פת לפני הקידוש, יכול עדיין לקדש (סק"ז); (3) בזמן הזה אין מבעוד יום (סק"א).
מגן אברהם (סי' רע"א ס"ק א-לג) : פירוש המקיף ביותר על סימן זה. סוגיותיו: (1) נשים יכולות להוציא אנשים? מחלוקת בין המ"א לב"י; (2) שיעור פגם — דעות שונות במ"א; (3) חיוב הקטנים — כשמגיע לחינוך.
משנה ברורה (סי' רע"א — 83 ס"ק) : סוגיות מרכזיות: (1) הקדמת הסעודה (סק"א-ה); (2) חיוב נשים (סק"ז-יב); (3) שיעור היין ופגם (סק"כ-כה); (4) שאלת ראיית הפנים בנרות (סק"מ-מד); (5) דין שכח קידוש (סק"נ-נד); (6) שיעור שתייה (סק"ע-עג); (7) הגאונים ועדיף שהמקדש שותה (סק"עג).

9. נפקא מינות פרקטיות

נפקא מינה א : ספק האם קידש

נפקא מינה ב : אישה שמוציאה גבר בקידוש

נפקא מינה ג : מלא לוגמיו של ילדים

נפקא מינה ד : נטילת ידיים — מנהג ההבדלה

10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה

היסוד הסופי : סימן רע"א הוא המקור הבסיסי לכל פרטי הקידוש. מבנהו: מצוה דאורייתא לזכור, דרבנן לקדש על הכוס, מצוות נשים, ניהול הסעודה, שיעור היין, ניהול הציבור.

פסיקה למעשה :

להעמקה

רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן רע"א · רמה 2 — למדן
♥ תמיכה DAAT
📖להצטרף לחברותא