סעיף א.על איזה יין מקדשים. ובו י סעיפים: אין מקדשין על יין שריחו רע אע"ג דריחיה וטעמיה חמרא ולא על יין מגולה אפילו האידנא דלא קפדינן אגילוי: הגה ואין מקדשין על היין דריחיה חמרא וטעמיה חלא: (טור)
סעיף ב. יין מגתו מקדשין עליו וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום:
סעיף ג. מקדשין על יין שבפי החבית אע"פ שיש בו קמחין: הגה ויש אוסרין לקדש עליו אלא יסננו תחלה להעביר הקמחין (הגהות מרדכי פ' המוכר פירות וב"י בשם א"ח ותוס') ועל יין שבשולי החבית אע"פ שיש בו שמרים ועל יין שחור ועל יין מתוק ועל יין דריחיה חלא וטעמיה חמרא ומכל מקום מצוה לברור יין טוב לקדש עליו:
סעיף ד. מקדשין על יין לבן והרמב"ן פוסלו לקידוש אפי' בדיעבד אבל מבדילים עליו ומנהג העולם כסברא ראשונה:
סעיף ה. יין חי אפי' אם הוא חזק דדרי (פי' שראוי להמזג) על חד תלת מיא מקדשים עליו ומ"מ יותר טוב למוזגו ובלבד שיהא מזוג כראוי: הגה ויינות שלנו יותר טובים הם בלא מזיגה (טור):
סעיף ו. יין צמוקים מקדשים עליו (והוא שיש בהן לחלוחית קצת בלא שרייה) (טור):
סעיף ז. שמרי יין או חרצנים שנתן עליהם מים אם ראוי לברך עליו בפה"ג מקדשין עליו (ועיין לעיל סי' ר"ד סעיף ה'):
סעיף ח. מקדשין על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש וי"א שאין מקדשין עליהם: הגה והמנהג לקדש עליו אפילו יש לו יין אחר רק שאינו טוב כמו המבושל או שיש בו דבש (אגור):
סעיף ט. במקום שאין יין מצוי י"א שמקדשין על שכר ושאר משקין חוץ מן המים וי"א שאין מקדשין ולהרא"ש בלילה לא יקדש על השכר אלא על הפת ובבקר יותר טוב לקדש על השכר שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי ודברי טעם הם: הגה וכן המנהג פשוט כדברי הרא"ש ואם יין בעיר לא יקדש על הפת ומי שאינו שותה יין משום נדר יכול לקדש עליו וישתו אחרים המסובין עמו ואם אין אחרים עמו יקדש על הפת ולא על היין או ישמע קידוש מאחרים (הגהות מיי' פ' כ"ט דמחזר אחר יין ותשובת מיי' ספר הפלאה סי' ד' דיקדש על הפת לכן צ"ל החילוק אם אוכל לבדו ואם אוכל עם אחרים):
סעיף י. ברכת יין של קידוש פוטרת יין שבתוך הסעודה ואינו טעון ברכה לאחריו דברכת המזון פוטרתו בין שהוא על הכוס בין שאינו על הכוס (ועיין לעיל סי' קע"ד סעיף ו'):
1. הקדמת הסוגיא — בבא בתרא צ"ז ע"א
המקור המרכזי הוא בבא בתרא צ"ז ע"א:
"אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח."
הסוגיא : רב מתנה למידת היקש — היין שראוי לבית המקדש (לניסוך) הוא גם היין שראוי לקידוש בשבת. הגמרא מאריכה לבחון אילו יינות נחשבים "ראויים".
מקור נוסף (מלאכי א:ח) :"הקריבהו נא לפחתך" — אם לא תקריב לפחה, אל תקריב לה'. עיקרון רחב: מה שלא מכובד לאדם, אינו מכובד לה'.
היסוד התלמודי : סימן רע"ב מבסס את התקבולת — "יין הראוי לנסך = יין הראוי לקידוש". 10 הסעיפים בודקים מצבי גבול: יין מתוק? צמוקים? יין לבן? יין מבושל?
2. חקירת היסוד — היקש "ראוי לנסך"
חקירת היסוד : ההיקש "יין הראוי לנסך = יין הראוי לקידוש" — האם זה הגדרה או השוואה הלכתית?
אפשרות א — הגדרה : בקידוש חייבים יין מסוג מקודש (כמו בקרבן). יין מתוק, צמוקים — מותרים רק אם היו מותרים בבית המקדש.
אפשרות ב — השוואה בלבד : ההלכה רק מצביעה על הקשר; היין הקידוש לא חייב להיות זהה ליין הניסוך. הקשר הוא אסתטי וערכי, לא הלכתי.
נפק"מ : אם א' — שיטה חמורה (לא לקדש על יין צמוקים בפחות מ-מימדים). אם ב' — אפשר להקל יותר (יין צמוקים בכל אופן, וכן יין מבושל). השו"ע נוטה לאפשרות ב'.
3. שיטת רש״י — היקש בקפידה
רש"י (ב"ב צ"ז ע"א, ד"ה הראוי לנסך) : מפרש שההיקש הוא קפדני — יין שאינו ראוי לבית המקדש (חמיץ, מגולה, מסריח) — אינו ראוי לקידוש. אבל ההיקש לא דורש שיהיה אותו יין ; רק שיהיה מסוג שאינו פסול.
4. שיטת הרמב״ם — אין מקדשין על שכר בלילה
רמב"ם (הל' שבת פכ"ט הי"ז) : מסכם — "מקדשין על היין... ועל יין צמוקים שיש בהם לחה". שלילית : "אין מקדשין על השכר ועל שאר משקין". שיטת הרמב"ם חמורה יותר מהשו"ע (שמקבל "יש אומרים" שמקדשין על שכר במקום שאין יין).
5. שיטת הב״י והשו״ע — 10 סעיפים מובחנים
בית יוסף (סי' רע"ב) : מסקנותיו: (1) מקפיד על "הקריבהו" (ס"א) ; (2) מתיר יין מגיתו, צמוקים, מבושל (סעיפים 2, 6, 8) ; (3) מצמצם הרמב"ם בעניין שכר — מוסיף "יש אומרים שמקדשין".
שלחן ערוך (סי' רע"ב, 10 ס"ל) : מבנה : (א) שלילה (ס"א), (ב) הרחבה (ס"ב-ח), (ג) חלופה (ס"ט), (ד) פטור (ס"י). פסיקה מורכבת — שיטה מקילה ברוב הסעיפים, חמורה רק בס"א.
6. שיטת הרמ״א — 4 הגהות מרכזיות
הגהה א (ס"א) : "ריחיה חמרא וטעמיה חלא" — חמור גם הוא. מקור: טור. חידוש: פסול אפילו בדיעבד.
הגהה ב (ס"ג) : יש להפריד את ה-קמחין לפני קידוש (חומרה).
הגהה ג (ס"ה) : "יינות שלנו טובים בלא מזיגה". חידוש פרקטי: המנהג האירופי שלא להוסיף מים לקידוש.
הגהה ד (ס"ט) : פסק הרא"ש — בלילה על הפת, בבוקר על השכר. אם יין בעיר — לא לקדש על הפת. חידוש: הסדר העדפה מודרני.
7. סוגיית הראשונים — מחלוקת על יין לבן
מחלוקת מרכזית : האם יין לבן כשר לקידוש?
רוב הראשונים (רא"ש, הר"ן) : כשר — כל יין מענבים נחשב יין.
הרמב"ן (מובא בב"י) : פסול אפילו בדיעבד. הסיבה: בבית המקדש היה רק יין אדום (משום "אדם אדמם"). אבל מבדילים עליו.
השו"ע (ס"ד) : פוסק "ומנהג העולם כסברא ראשונה" — כשר.
פסיקה : גם הרמב"ן הסתפק שזה רק לכתחילה — בדיעבד יצא. למעשה: עדיף יין אדום, אבל לבן כשר.
8. פסק האחרונים — ט״ז, מג״א, משנה ברורה
ט"ז (סי' רע"ב) : מסקנותיו: (1) "ריחיה חמרא וטעמיה חלא" — אפילו ידעו שבמהלך זמן יהפך לחומץ ; (2) יין מבושל — אפילו אם השתנה צבעו, כשר ; (3) שכר בלילה — לא לקדש אפילו במקום שאין יין.
מגן אברהם (סי' רע"ב ס"ק א-יד) : מאריך בסק"א על הקריבהו ; בסק"ח על יין צמוקים — מפרט המקרים השונים ; בסק"י על שכר — מבחין בין מקום שאין יין בכלל לבין מקום שיין קשה להשגה.
משנה ברורה (סי' רע"ב — 38 ס"ק) : סוגיותיו: (1) "ריחו רע" כולל שכר עם ריח רע (סק"א) ; (2) יין מבושל = יין שעלה בו אד, אפילו ע"י פסטור (סק"כ) ; (3) מקדשין על יין מסיבי (יין צמוקים) במצב הדחק (סק"כ"א) ; (4) שכר ובדיעבד מותר בלילה (סק"ל').
9. נפקא מינות פרקטיות
נפקא מינה א : יין פסטור מודרני
נחשב יין מבושל הלכתית — כשר לקידוש (ס"ח).
נפק"מ : לא נפסל בנגיעת גוי (יין נסך).
נפקא מינה ב : מיץ ענבים
פוסקים מודרניים (הרב פיינשטיין, הרב עובדיה יוסף) — כשר לקידוש.
הראיה : סעיף ב' — "סוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש".
נפקא מינה ג : מי שנודר לא לשתות יין (סעיף ט הגהה)
נדר רגיל — יכול לקדש ואחר ישתה.
בלי מסובים — קידוש על פת (לפי הרמ"א) או יקדש על היין וישפך החוצה (פוסקים מאוחרים — מח').
נפקא מינה ד : יין משקרים, יין מקופסה, יין יקר
יין מקופסה — כשר.
יין מהול שנמכר ל-3:1 כמיץ ענבים — תלוי בריכוז. ראה N4 לחב"ד.
10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה
היסוד הסופי : סימן רע"ב פותח את היין הקידוש לסוגי יין רבים — אדם, לבן, מבושל, מסיבי. הקפדה רק על איכות אסתטית (לא מסריח, לא חמוץ).
פסיקה למעשה :
ספרדים : כשו"ע. יין אדום מועדף, אבל לבן כשר. יין מבושל בהחלט.
אשכנזים : כרמ"א. שכר רק בבוקר אם אין יין. סינון קמחין.
חב"ד : שו"ע הרב סי' רע"ב. דגש על יין אדום (טעם חסידי).
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע. רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).