✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן רע"ג
שֶׁיִּהְיֶה הַקִּדּוּשׁ בִּמְקוֹם סְעֻדָּה
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין le kiddoush doit être au lieu du repas

נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן רע"ג — 7 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות

משנה ברורה: 32 entrées

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיא — פסחים ק"א ע"א
  2. חקירת היסוד — מהות "מקום סעודה"
  3. שיטת רש״י — בית אחד = מקום אחד
  4. שיטת הרמב״ם — הרחבת ההיתר
  5. שיטת הב״י והשו״ע
  6. שיטת הרמ״א — 3 הגהות
  7. סוגיית הראשונים — מחלוקת על "רואה את מקומו"
  8. פסק האחרונים — ט״ז, מג״א, משנה ברורה
  9. נפקא מינות פרקטיות
  10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה

📜 מקור השולחן ערוך — 7 סעיפים

סעיף א. שיהיה הקידוש במקום סעודה. ובו ז סעיפים:
אין קידוש אלא במקום סעודה ובבית אחד מפנה לפנה חשוב מקום אחד שאם קידש לאכול בפנה זו ונמלך לאכול בפנה אחרת אפי' הוא טרקלין גדול אינו צריך לחזור ולקדש: הגה ומבית לסוכה חשוב כמפנה לפנה (מרדכי פ' ע"פ) ויש אומרים שכל שרואה מקומו אפי' מבית לחצר אינו צריך לחזור ולקדש וי"א שאם קידש במקום א' על דעת לאכול במקום אחר שפיר דמי (ועיין לעיל ריש סי' קע"ח) והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד כגון מחדר לחדר או מאיגרא לארעא (וכן עיקר):
סעיף ב. אם קידש בבית אחד על מנת לאכול שם ואחר כך נמלך לאכול במקום אחר צריך לחזור ולקדש במקום שרוצה לאכול שם:
סעיף ג. אם קידש ולא סעד אף ידי קידוש לא יצא: הגה וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר או שיהא בדעתו לאכול שם מיד אבל בלא"ה אפי' אכל במקום קידוש אינו יוצא (מהר"י מולין)) ואם היה בדעתו שלא לאכול שם מיד ונמלך ואכל יצא. (ב"י סוף הסימן):
סעיף ד. יכול אדם לקדש לאחרים אע"פ שאינו אוכל עמהם דלדידהו הוי מקום סעודה ואע"ג דבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם כיון דהאי בפה"ג הוא חובה לקידוש כקידוש היום דמי ויכול להוציאם אע"פ שאינו נהנה: הגה ואפי' בקידוש של יום בשחרית בשבת מותר לעשות כן (רבינו ירוחם וב"י בשם הרי"ף והרא"ש והטור סי' תפ"ד) והוא שאינם יודעים ואם עדיין לא קידש לעצמו יזהר שלא יטעום עמהם שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו:
סעיף ה. כתבו הגאונים הא דאין קידוש אלא במקום סעודה אפילו אכל דבר מועט או שתה כוס של יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש במקום סעודה וגומר סעודתו במקום אחר ודוקא אכל לחם או שתה יין אבל אכל פירות לא: הגה ולפי זה היה מותר למוהל ולסנדק לשתות מכוס של מילה בשבת בשחרית אם שותין כשיעור [ב"י] אבל נהגו ליתן לתינוק [הגהות מיי' פרק כ"ט]:
סעיף ו. ואם קידש בביתו ושמע שכנו ושלחן ערוך לפניו יוצא בו דשפיר הוי מקום סעודה וכגון שנתכוין השומע לצאת ומשמיע להוציא:
סעיף ז. י"א שאין מקדשין אלא לאור הנר וי"א שאין הקידוש תלוי בנר ואם הוא נהנה בחצר יותר מפני האויר או מפני הזבובים מקדש בחצר ואוכל שם אע"פ שאינו רואה הנר שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער והכי מסתברא:

1. הקדמת הסוגיא — פסחים ק"א ע"א

המקור המרכזי הוא פסחים ק"א ע"א:

"אמר שמואל: אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה."

הסוגיא : שמואל מבסס את הכלל. הדרשה (במ"ב): מהפסוק "וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עֹנֶג" (ישעיהו נ"ח:יג) — "במקום עונג שהוא הסעודה, שם תהא הקריאה של קידוש".

מקור משני (ברכות נ"ז ע"א) : "ברכת היין אינה פוטרת את היין שבסעודה" אלא אם נאמרה במקום הסעודה.

היסוד התלמודי : סימן רע"ג מבסס את הקשר בין הקידוש לסעודה. הקידוש אינו מצוה על היין אלא על הסעודה. היין הוא רק הכלי שעליו אומרים את המילים — הסעודה היא המוקד.

2. חקירת היסוד — מהות "מקום סעודה"

חקירת היסוד : "מקום סעודה" — מהי הגדרתה?

נפק"מ : בית ולקצרת? אם אפשרות א — לא ; אפשרות ב — אם בכוונה מההתחלה, OK ; אפשרות ג — תלוי בקביעת הסעודה. השו"ע (ס"א) נוקט בעיקרון מאפשרות ב (חשיבות הכוונה).

3. שיטת רש״י — בית אחד = מקום אחד

רש"י (פסחים ק"א ע"א, ד"ה אין קידוש) : פירש שהקידוש לפני הסעודה הוא מצוה "תלויה" בסעודה — בלי סעודה אין קידוש. חידוש : אינו רק מקום פיזי, אלא תלות מהותית. בית אחד נחשב מקום אחד.

4. שיטת הרמב״ם — הרחבת ההיתר

רמב"ם (הל' שבת פכ"ט ה"ח) : "אם קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר — צריך לקדש בבית האחר". חידוש : הרמב"ם נוקט כצד החמור — שני בתים = שני מקומות. אבל בתוך בית אחד, אם הוא רואה את המקום (כגון מאיגרא לארעא) — אחד.

5. שיטת הב״י והשו״ע

בית יוסף (סי' רע"ג) : מסכם ופוסק. בשו"ע ס"א: "וכן עיקר" — מקבל את שיטת הרמב"ם — בית אחד נחשב מקום אחד; בתים שונים = מקומות שונים. חידוש : השו"ע מוסיף "ויש אומרים" עבור "רואה את מקומו" (מאיגרא לארעא וכו') כעוד שיטה אפשרית.

6. שיטת הרמ״א — 3 הגהות

הגהה א (ס"א) : "מבית לסוכה חשוב כמפינה לפינה" (מרדכי). חידוש : סוכה הצמודה לבית = חלק מהבית. הדבר חשוב בחג סוכות שחל בשבת.
הגהה ב (ס"ג) : מפרט שאיכות "מקום הקידוש" תלויה בכוונה — אם אכל שם אבל לא היה בדעתו לאכול שם, לא יצא. ולהפך — אם לא היה בדעתו לאכול שם, ונמלך ואכל — יצא. חידוש : שילוב של כוונה + מעשה. שיטה שונה מהרמב"ם.
הגהה ג (ס"ה) : דין מוהל וסנדק בשבת — יכולים לשתות מכוס המילה אם זה כשיעור — שיוצאים בכך ידי "מקום סעודה". מנהג שלא לעשות זה.

7. סוגיית הראשונים — מחלוקת על "רואה את מקומו"

מחלוקת : מה אם הקידוש בחדר אחד והוא רואה דרך חלון את חדר האכילה?

נפק"מ פרקטית : כניסה מבית הכנסת לבית קבוע — לפי שיטה א ו-ג: צריך לחדש קידוש. לפי שיטה ב (אם רואה את מקומו): אפשר להסתפק בקידוש בית הכנסת. למעשה : תמיד עדיף לקדש בבית.

8. פסק האחרונים — ט״ז, מג״א, משנה ברורה

ט"ז (סי' רע"ג) : מצביע על השאלה — האם נחשב "מקום סעודה" אם בכוונה לאכול שם אבל לא במציאות? פסק: כן (כתפיסת ה-ב' של החקירה).
מגן אברהם (סי' רע"ג ס"ק א-ז) : בסק"א מאריך על הדרשה "במקום עונג". בסק"ב מבאר את "מאיגרא לארעא" — מהגג לקרקע. בסק"ז דן בדין שכן ששמע — מתחת לאיזה תנאים יוצא.
משנה ברורה (סי' רע"ג — 32 ס"ק) : סוגיות מרכזיות: (1) מקור הדרשה (סק"א); (2) פינה לפינה (סק"ב-ה); (3) שינוי בית (סק"ז-ט); (4) כוונת האוכל (סק"י-יב); (5) להוציא אחרים (סק"כ-כג); (6) שעת הדחק וקידוש על מים בעמידה לפי הגאונים.

9. נפקא מינות פרקטיות

נפקא מינה א : קידוש בבית הכנסת וסעודה בבית

נפקא מינה ב : סוכה הצמודה לבית

נפקא מינה ג : בעל הבית שאינו אוכל סעודה

נפקא מינה ד : שכן ששמע

10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה

היסוד הסופי : סימן רע"ג מבסס שהקידוש קשור לסעודה לא רק זמנית אלא גם מקומית. ההגדרות של "מקום" עוברות 3 מעגלים:

פסיקה למעשה :

להעמקה

רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן רע"ג · רמה 2 — למדן
♥ תמיכה DAAT
📖להצטרף לחברותא