שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות תלמודיים, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין bougie allumée par un non-juif shabbat
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — שבת קכ״ב ע״א
- חקירת היסוד — מה היסוד של "בשביל ישראל"?
- שיטת רש״י — שלוחו של אדם
- שיטת הרמב״ם — אמירה לעכו״ם שבות
- שיטת הב״י והשו״ע — 5 סעיפים
- שיטת הרמ״א — 5 הגהות
- סוגיית הראשונים — מחלוקת על היתר העיטור
- פסק האחרונים — ט״ז, מג״א, משנה ברורה
- נפקא מינות פרקטיות
- סיכום שיטות והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 5 סעיפים
עכו״ם שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור לכל אפי' למי שלא הודלק בשבילו: הגה ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא קצב או שעשאו בקבלנות או בשכירות דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת אסור בכל ענין. [הגהות אשירי פ״ק דשבת וב״י בשם סמ״ג וסה״ת] אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל אפי' אין בו סכנה: הגה או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה [מרדכי פ״ק דשבת] מותר לכל ישראל להשתמש לאורו וה״ה לעושה מדורה לצרכו או לצורך חולה ויש אוסרים במדורה משום דגזרינן שמא ירבה בשבילו: הגה מיהו אם עשה עכו״ם בבית ישראל מדעתו אין הישראל צריך לצאת אע״פ שנהנה מנר או מן המדורה [טור]:
1. הקדמת הסוגיא — שבת קכ״ב ע״א
המקור המרכזי לסימן הוא שבת קכ״ב ע״א:
"נכרי שהדליק את הנר — משתמש לאורו ישראל. ואם בשביל ישראל — אסור."
הסוגיא : הברייתא מבחינה בין שני מצבים — הדליק לעצמו (מותר ליהנות) או בשביל ישראל (אסור). הגמרא מבארת המבחנים לזיהוי "בשביל ישראל" — אם הוא מסתפק לעצמו, אם רוב הנהנים הם ישראל, וכו'.
הקשר כללי : אמירה לעכו״ם — מסכת שבת קי״ז ע״ב, ובמ״ק י״ב ע״א. תקנת חז״ל היא שבות כללית.
היסוד התלמודי : סימן רע״ו מבסס את אמירה לעכו״ם בעניין הספציפי של הדלקת נר — אבל הקריטריונים שלו חלים על כל מלאכת עכו״ם בשבת.
2. חקירת היסוד — מה היסוד של "בשביל ישראל"?
חקירת היסוד : איסור ההנאה ממלאכת עכו״ם — מהו יסודה?
- אפשרות א — שלוחו של אדם : כשמלאכה נעשית בשבילי, אני נחשב כעושה בעצמי (גזרה). זוהי סברת רוב הראשונים — איסור עצמי.
- אפשרות ב — מראית עין : נראה כאילו ישראל ציווה — אפילו אם לא ציווה ממש. סברה נוספת.
נפק״מ : אם א' — אסור גם אם חצי אחר נהנה. אם ב' — תלוי במראית עין הציבורית. השו״ע (סעיף ב') נוקט גישה מעורבת — תלוי ברוב.
3. שיטת רש״י — שלוחו של אדם
4. שיטת הרמב״ם — אמירה לעכו״ם שבות
5. שיטת הב״י והשו״ע — 5 סעיפים
6. שיטת הרמ״א — 5 הגהות
7. סוגיית הראשונים — מחלוקת על היתר העיטור
מחלוקת מרכזית : היתר העיטור — לבקש מעכו״ם להדליק נרות לסעודת מצוה.
- העיטור : מותר אמירה לעכו״ם אפילו במלאכה גמורה במקום מצוה. הב״י בשם הר״ן.
- רוב הראשונים (רמב״ם, רא״ש, ר״ן) : חולקים — אמירה לעכו״ם איסור גמור גם במקום מצוה.
- הרמ״א : מקבל את העיטור כשיטה אפשרית — "ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול".
פסק : ספרדים — לפי השו״ע, רוב הפוסקים — חמור. אשכנזים — לפי הרמ״א, מותר בסעודת מצוה (מילה, חתונה).
8. פסק האחרונים — ט״ז, מג״א, משנה ברורה
9. נפקא מינות פרקטיות
נפקא מינה א : מעלית עם חיישן (Shabbos elevator)
- אם מתפעלת אוטומטית — אין אמירה ואין שליחות. מותר.
- אם נדלקת ע״י נוכרי (לא יהודי) בעת לחיצה של יהודי — בעיה. עיין סי' ש״ז.
נפקא מינה ב : נוכרי שמדליק חימום מרכזי בבניין דיורי
- אם זה לטובת כל הבניין (רוב לא יהודים) — מותר.
- אם זה לטובת רב יהודים — תלוי בקור (סעיף ה — חולים אצל הקור).
נפקא מינה ג : Shabbos goy מודרני
- תפקיד מסורתי — נכרי שמשתמש להפעלת חימום, הסרת חשמל, וכו' בקהילות אורתודוקסיות.
- תנאים: (א) הוא עושה זאת בהצעתו או בלי דיבור ישיר; (ב) הוא נשכר מראש בקבלנות; (ג) כל יהודי באזור חולק את הצורך.
- פסק רוב הפוסקים — מצב גבולי, להוועץ.
10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה
היסוד הסופי : סימן רע״ו הוא הפתח להלכות "אמירה לעכו״ם" המורחבות. הקריטריון המרכזי: "לצורך מי?"
פסיקה למעשה :
- ספרדים: כשו״ע. אמירה לעכו״ם אסורה גם במקום מצוה.
- אשכנזים: כרמ״א. היתר העיטור מקובל לסעודת מצוה.
- חב״ד: שו״ע הרב — מקל בהיתר העיטור עם הסתייגויות. ראה N4.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).