שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
Talmudic sources, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין visite des malades et consolation des endeuillés shabbat
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן רפ״ז — 1 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 3 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- מקור הסוגיא — שבת י״ב ע״א-ע״ב
- "בקושי התירו" — חקירת היסוד
- שיטת הרמב״ם — קיצור הנוסח
- בקור חולים בלא תפלה מפורשת — מהות המעשה
- ניחום אבלים בשבת — אבילות בפרהסיא
- "צאו נגד האבל" — בית הכנסת ושמש
- "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"
- נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 1 סעיפים
יכולים לנחם אבלים בשבת וכן יכולים לבקר את החולה ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול אלא אומר לו שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום: הגה וי״א דא״צ לומר ורחמיו מרובים וכן נהגו (רמב״ם פכ״ד):
1. מקור הסוגיא — שבת י״ב ע״א-ע״ב
שבת י״ב ע״א: "תנו רבנן: הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי המטה ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב לפניו, מפני שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה...".
שבת י״ב ע״ב: "הנכנס לבקר את החולה אומר: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. ורבי מאיר אומר: יכולה היא שתרחם. ר' יהודה אומר: המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל. רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל. שבנא איש ירושלים: בכניסתו אומר 'שלום', וביציאתו אומר 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום'".
חמישה תנאים אומרים שיטות שונות :
- סתמא דרבנן : "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא" — שתי תיבות.
- רבי מאיר : "יכולה היא שתרחם" — שבת עצמה ("היא") יכולה לרחם.
- רבי יהודה : "המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל" — נוסח רגיל של חול, אבל מצרף ל"כלל ישראל".
- רבי יוסי : "המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל" — מצרף את החולה לכלל.
- שבנא איש ירושלים : נוסח ארוך — "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום".
הלכה : כשבנא איש ירושלים (שו״ע סעיף א'). הרמב״ם פסק כקיצור.
2. "בקושי התירו" — חקירת היסוד
שבת י״ב ע״ב: "ואמר רבי חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת".
חקירת היסוד : מה פירוש "בקושי התירו"? האם מקור ההיתר באיסור או באבן?
שני צדדים בהבנת "בקושי התירו" :
- צד א — איסור עקרוני שהתקבל בלית-ברירה : הביקור והניחום בשבת סותרים את העונג. ב"קושי" התירו כי לבקר חולים וניחום אבלים הם מצוות חשובות שאינן יכולות להמתין. לכן אסור לבקר אם אפשר ביום אחר.
- צד ב — מצוה רגילה עם הסתייגות נוסח : בקור חולים וניחום אבלים הם מצוות תמיד. השינוי הוא רק בנוסח (להתאים לשבת). "בקושי התירו" = הזהירו על שינוי הנוסח, לא על המעשה.
הכרעה (מ״ב): כצד א — "לא יפה עושין אותן שכל ימי השבוע אין הולכין רק בשבת". אם יכול לבקר/לנחם בחול — מצוה מן המובחר לעשות כן.
3-4. שיטות התנאים בנוסח הברכה לחולה
5. שיטת הרמב״ם — קיצור הנוסח
למה הרמב״ם השמיט? כי "ורחמיו מרובים" יוצר רושם של תפילה ובקשה — וזה סותר את "שבת היא מלזעוק". אם השבת אוסרת הצעקה, לא נוסיף הצהרת רחמים שמרמזת בקשה. הקיצור עקבי יותר.
תגובת הב״י: "ורחמיו מרובים" אינו בקשה אלא אמירת אמת — תיאור של מצב (הרחמים קיימים). לכן אינו סותר. ולכן הב״י מקיים את הנוסח המלא.
6. בקור חולים בלא תפלה מפורשת — מהות המעשה
חקירה : אם השבת אוסרת בקשת רחמים על החולה — מה הוא המעשה של בקור חולים בשבת?
שלוש פעולות הלכתיות בבקור חולים :
- השתתפות הלבבות : נוכחות עם החולה — מצוה אישית-רגשית. ניתן בשבת.
- סיוע מעשי : סידור, בישול, וכו'. בשבת אסורים (אא״כ פיקוח נפש).
- בקשת רפואה : תפילה לקב״ה. בשבת — אסור בלשון בקשה, אבל מותר בלשון אמירת אמת: "הרחמים קיימים, הרפואה קרובה".
לכן בשבת, המעשה העיקרי הוא הנוכחות + הצהרת אמת מנחמת — לא תפילה.
7. ניחום אבלים בשבת — אבילות בפרהסיא
מועד קטן (כ״ג ע״ב): "אין אבילות בשבת, ויש אבילות בשבת. מצוות שאינן בפרהסיא — נוהג. מצוות שבפרהסיא — אינו נוהג".
היסוד : בשבת — האבילות מתבטלת בפרהסיא (האבל לובש בגדי שבת, יושב בכסא רגיל, אוכל בסעודת שבת); אבל בסתר נוהגת (אסור בתשמיש המטה, אסור בלימוד תורה בעניינים שמשמחים, וכו').
נפקא מינה לבקור : כיון שאין אבילות בפרהסיא, הנוסח של "המקום ינחמך" — שהוא נוסח של אבילות בפרהסיא — אינו נאמר רגיל. אומרים בנוסח קצר: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבא".
שיטות באחרונים:
- הב״ח והט״ז: אסור לומר "המקום ינחמך" בכלל — רק "שבת היא".
- המ״א: מותר לומר "המקום ינחמך" בלחש או בצורה שאינה פרהסיא — אבל לא בקול ציבורי.
- מ״ב ס״ק ג': "יש מקילים דרשאי לומר המקום ינחמך" — נוטה למקילים.
8. "צאו נגד האבל" — בית הכנסת ושמש
המ״ב ס״ק ג' (בשם הפמ״ג) פסק חידוש חשוב: "אם בא האבל לבהכ״נ אחר אמירת מזמור שיר ליום השבת, שוב לא יקרא השמש 'צאו נגד האבל' — דאין להזכיר אבילות בפרהסיא".
הסבר : בקבלת שבת, אומרים "מזמור שיר ליום השבת" — שזה גבול הכניסה לקדושת השבת. אם האבל בא אחר אמירה זו — הוא כבר בקדושת השבת, ואין להזכיר את אבילותו בפרהסיא (שיגרום צער ויהפך לשנאה למצוות).
אבל : מי שרוצה לגשת אישית לאבל ולומר לו את הנוסח של שבת ("שבת היא מלנחם") — מותר. הצנעה אינה הסתרה — אלא רק שלא להפוך לאירוע ציבורי.
9. "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"
גמ' עבודה זרה (ג' ע״א): "מי שטרח בערב שבת — יאכל בשבת; מי שלא טרח בערב שבת — מהיכן יאכל בשבת?".
קישור לסוגייתנו: "בקושי התירו" יסודו במאמר זה. לבקר חולים ולנחם אבלים — מצוות שצריך לעשות בכל ימי השבוע. מי שלא טרח בערב שבת ובימי החול לקיים את המצוות הללו, ובא רק בשבת — "לא יפה עושין" (מ״ב). השבת אינה תחליף לימי החול הרגילים, אלא בנוסף אליהם.
10. נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
| סוגיא | הכרעה |
|---|---|
| לבקר חולה בשבת | מותר, אבל "בקושי התירו" |
| לנחם אבלים בשבת | מותר, באותו "בקושי" |
| נוסח חולה | "שבת היא מלזעוק, רפואה קרובה לבא, ושבתו בשלום" (רמב״ם/רמ״א); ספרדים מוסיפים "ורחמיו מרובים" |
| נוסח אבל | "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבא"; "המקום ינחמך" — מ״ב מתיר; אבל לא בפרהסיא |
| "צאו נגד האבל" | לא לקרוא בשמש בקול בשבת |
היסוד הקובע : השבת אינה רק "לא לעשות" אלא מצב נפשי. נוסח אמירה צריך להתאים למצב הזה — אמירת אמת רגועה ולא הצעקה. וזו דוגמא מרכזית של "oneg shabbat" — לא רק נמנעים מצער, אלא מבטאים בלשון את השלום הפנימי של השבת.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).