שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין le 3e repas de shabbat (סעודה שלישית)
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ"א — 6 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 26 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- מקור הסוגיא — שבת קי"ז ע"ב
- חקירת היסוד — שלוש סעודות דאורייתא או דרבנן
- כביצה — הגדרת השיעור המינימלי
- "זמנה משש שעות ומחצה" — מקור וטעם
- מנחה לפני או אחרי סעודה — מחלוקת הרמב"ם והרא"ש
- איסור שתיית מים בין מנחה למעריב
- אכילה גסה — הגדרת אי-חיוב
- לחם משנה בסעודה שלישית — אחרונים
- הצרכים של הסעודה — פת או מזונות או פירות?
- נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 6 סעיפים
יהא זהיר מאוד לקיים סעודה שלישית ואף אם הוא שבע יכול לקיים אותה בכביצה ואם אי אפשר לו כלל לאכול אינו חייב לצער את עצמו והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית: הגה ומי שלא אכל בליל שבת יאכל שלש סעודות ביום השבת (הרא"ש פ' ע"פ):
1. מקור הסוגיא — שבת קי"ז ע"ב
גמ' שבת (קי"ז ע"ב): "אמר רבי יוחנן: חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת. ר' חידקא אומר: ארבע. ושמואל אמר: שלש. מאי טעמא דר' חידקא? אילימא דכתיב 'ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה' — תלתא 'היום' כתיבי. אילימא דר' יוחנן — דהוה ליה חד יתירא, ולא דרשינן".
שבת (קי"ז ע"ב): "אמר ר' אבא: כל המקיים שלש סעודות בשבת — ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג".
שני יסודות:
- מספר הסעודות: ר' יוחנן (=הלכה) — שלוש. ר' חידקא — ארבע. המקור התלת-"היום" של שמות ט"ז, כ"ה.
- השכר: ניצל משלוש פורעניות גדולות — חבלי משיח, גיהנם, מלחמת גוג ומגוג. שכר ייחודי גדול.
2. חקירת היסוד — שלוש סעודות דאורייתא או דרבנן
חקירה : חובת שלוש סעודות שבת — מהתורה (אסמכתא בעלמא בפסוקים) או מדרבנן בלבד?
שתי דעות:
- ר' תם (ספר הישר): מדאורייתא — שלוש "היום" בקרא = דרשה גמורה.
- הרי"ף והרמב"ם: מדרבנן — אסמכתא בעלמא. הקרא רומז, אבל החיוב הוא מתקנת חכמים.
- הר"ן ורוב פוסקים: חיוב מדרבנן עם זכר לדאורייתא.
נפקא מינה : ספק אם אכל סעודה שלישית או לא — אם דאורייתא, חוזר ואוכל. אם דרבנן, סב"ל. הלכה למעשה: רוב פוסקים — דרבנן (מ"ב סק"ב).
3. כביצה — הגדרת השיעור המינימלי
המחבר: "אף אם הוא שבע יכול לקיים אותה בכביצה".
גודל הכביצה: שיעור מקובל לכביצה = ≈ 56 גרם של פת. זה הגבול בין "אכילת ארעי" ל"קביעת סעודה".
שיטות בשיעור המינימלי לסעודה שלישית:
- המ"א: "כביצה" אינו דווקא — צריך קצת יותר מכביצה, כי כביצה עדיין נחשב אכילת ארעי.
- שיטה אחרת (י"א): אפילו כזית (≈ 28 גרם) יוצא יד"ח בסעודה.
- המ"ב (סק"ב): נכון להחמיר לכתחלה בקצת יותר מכביצה. בדיעבד — אם אכל רק כזית, יצא.
4. "זמנה משש שעות ומחצה" — מקור וטעם
גמ' פסחים (י"ב ע"ב): "אמר רב חסדא: שש שעות ומחצה — זמן מנחה גדולה. שש שעות סוף הצהריים, וחצי שעה לאחריה מתחילים תפלת המנחה".
טעם הגבול: סעודה שלישית קשורה ל"מנחה" — היא נעשית בזמן שהיינו מקריבים את התמיד של בין הערביים. לכן זמנה מתחיל בחצי שעה אחר חצות, שעת תחילת תמיד של בין הערביים.
מי שאכל קודם — מה הדין?
- שיטת השו"ע: "לא קיים מצות סעודה שלישית" — בטל לחלוטין.
- שיטה אחרת: בדיעבד יצא, אבל לא כתיקנה.
ההלכה למעשה : צריך לחזור ולאכול אחר 6:30 אם אכל לפני.
5. מנחה לפני או אחרי סעודה — מחלוקת הרמב"ם והרא"ש
שתי שיטות במחלוקת הראשונים:
- הרא"ש, התוס', והמרדכי (סעיף ב' רמ"א): סעודה שלישית לפני מנחה. הטעם: אסור לשתות מים בין מנחה למעריב (השלום שבשעת חזרת הנשמות לגיהנם).
- הרמב"ם, הטור, הגהות מרדכי, אגור (= מנהג אשכנז למעשה): מנחה לפני סעודה. הטעם: תדיר קודם, מנחה היא תפילה יומית.
הכרעה (רמ"א): "וכן נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו" — היינו מנחה לפני סעודה. ובכ"ז להישמר מהנושא של שתיית מים מהנהרות.
6. איסור שתיית מים בין מנחה למעריב
מקור (תוס' שבת קי"ח, רא"ש): "אזי חוזרים הנשמות לגיהנם" — בשבת הנשמות נשארות בעולם העליון; כשמסתיים שבת (=אחר מנחה / מעריב מתחילה), הן חוזרות לגיהנם. שתיית מים נחשבת כעין השתתפות במים שלהם.
פירוט:
- מים מנהרות: אסור — שם נשארת הנשמה.
- מים בבית: מותר — אינם מקור.
- משקין אחרים: מותרים.
צמצומי האיסור (לפי שיטות):
- רק בתוך י"ב חודש אבל על אביו/אמו (אגודה).
- רק בערב שבת (תוס' בשם רבי משולם).
7. אכילה גסה — הגדרת אי-חיוב
חקירה : מי שאכל הרבה בסעודת הבוקר ואי אפשר לו לאכול עוד — האם חייב לאכול במצב של "אכילה גסה" (=מאולץ)?
תירוץ הב"י: אכילה גסה אינה נחשבת אכילה — לא קיים בה את מצות סעודה. לכן או:
- לחתוך את סעודת הבוקר כשמגיע זמן המנחה, כדי שיהיה לו אפילו אחר כך (סעיף ג').
- או אם בלאו הכי לא יכול לאכול אלא באכילה גסה — אינו חייב לצער את עצמו (סעיף א').
8. לחם משנה בסעודה שלישית — אחרונים
שלוש דעות בלחם משנה בסעודה שלישית:
- שיטת הב"י (=השו"ע): צריך לבצוע על שני ככרות שלמים, כמו בסעודות הראשונות.
- שיטת הרמב"ם (אבודרהם): אם סועד הרבה פעמים, צריך לחם משנה בכל פעם.
- שיטת הטור והמרדכי: לפחות ככר אחד שלם — מינהג מקל יותר.
הכרעה (רמ"א): "מנהג להקל לבצוע בסעודה שלישית רק בככר אחד שלם אבל יש להחמיר ליקח שנים" — הלכה למעשה: לפחות ככר אחד שלם.
9. הצרכים של הסעודה — פת או מזונות או פירות?
ארבע שיטות בסעיף ה':
- סברא ראשונה (=עיקר ההלכה): חייב בפת.
- י"א: אפילו מזונות (מחמשת מיני דגן).
- י"א: דברים שמלפתים בהם הפת (בשר, דגים), אבל לא פירות.
- י"א: אפילו פירות.
פסק השו"ע: סברא ראשונה — חייב בפת. אלא אם כן הוא שבע ביותר, אז יכול בקלת רגליים.
10. נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
| סוגיא | הכרעה |
|---|---|
| חיוב סעודה שלישית | מדרבנן (רוב הפוסקים) |
| שיעור מינימלי | כביצה (אחרונים: קצת יותר ; בדיעבד אפילו כזית) |
| זמן תחילתה | משש שעות ומחצה (Minha gedola) |
| אם אכל לפני | לא קיים יד"ח — חוזר |
| סדר מנחה/סעודה | מנחה לפני סעודה (מנהג למעשה) |
| שתיית מים בין מנחה למעריב | להחמיר בנהרות בחוץ ; בבית מותר |
| אכילה גסה | לא נחשבת — לא חייב לצער |
| לחם משנה | לכתחלה ב' פתות ; מנהג מקל לפת אחד שלם |
| צריך פת או מזונות | פת לכתחלה ; שבע ביותר — מזונות / בשר / פירות |
| קידוש | אין צורך לקדש |
| נשים | חייבות |
| ערב פסח שחל בשבת | סעודה שלישית בלא פת (מצה אסורה, חמץ אסור) — בשר/דגים |
היסוד הקובע : סעודה שלישית היא הסעודה הקשה של היום. אדם רגיל אכל הרבה בבוקר, ועכשיו אחר חצות, כשמתפלל מנחה — קשה לחזור ולאכול. לכן הלכה הזהירה במיוחד:
- "זהיר מאוד" (זה'יר מעוד — לשון לא מצויה בשו"ע)
- "החכם עיניו בראשו" — שיתכנן מראש
- "אפילו כביצה" — שיעור מינימלי
- "אינו חייב לצער את עצמו" — לא בכוח
השילוב: רצינות + גמישות. השכר "ניצל משלוש פורעניות" מצדיק את המאמץ.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).