שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין avdala faite par le chliach tsibour à la synagogue
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ"ה — 1 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 7 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- מקור הסוגיא — פסחים נ"ד ע"א
- חקירת היסוד — הבדלת ש"ץ במקום הבדלת היחיד או נוסף
- ויהי נועם — מקור הזוהר
- "חוזרים רשעים לגיהנם" — מקור המדרש
- סדר קדושה — למה כאן ולא רק בבוקר
- "חל יו"ט בשבוע" — שיטת הכל בו
- ויתן לך — מקור ופירוש
- הוצאת מי שאין לו יין — הגדר ההלכתי
- אליהו הנביא — מנהג המוצאי שבת
- נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 1 סעיפים
הגה ואומרים ויהי נועם וסדר קדושה באריכות כדי לאחר סדר קדושה שאז חוזרים רשעים לגיהנם (טור) ובזמן שאין אומרים ויהי נועם כגון שחל יום טוב בשבוע אין אומרים סדר קדושה אבל אומרים ויתן לך (כל בו) :
מבדיל שליח צבור כדי להוציא מי שאין לו יין: הגה ונהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במ"ש להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה (טור):
1. מקור הסוגיא — פסחים נ"ד ע"א
גמ' פסחים (נ"ד ע"א): "תנו רבנן: כשיצא משה ממחנה ישראל היה אומר 'ויהי נועם ה' אלהינו'... אמרו ישראל לפניו: נועמך נועם ה'".
גמ' פסחים (ק"ד ע"ב): "מי שהוא בעיר וצריך לקדש בליל יום טוב — אם יש לו בית, מקדש שם. אם אין לו — מקדש בבית הכנסת [להוציא אחרים]. כן נמי לענין הבדלה".
שני יסודות:
- ויהי נועם: משה רבנו אמרו בסיום מלאכת המשכן (שמות ל"ט, מ"ג — רש"י שם). מקרא קודש לתחילת המעשה. נאמר במוצאי שבת לסימן שמלאכת השבוע הבא תהיה בנועם.
- הבדלה בבית הכנסת: תקנה לפנים שיש להוציא אחרים בקדוש ובהבדלה. הציבור נושע ע"י שליח ציבור.
2. חקירת היסוד — הבדלת ש"ץ במקום הבדלת היחיד או נוסף
חקירה : הבדלת השליח ציבור — האם היא תחליף להבדלת היחיד (לאלו שאין להם יין) או נוסף בהבדלת הציבור (לכל הקהל)?
שני צדדים:
- צד א — תחליף: רק מי שאין לו יין יוצא יד"ח. שאר הקהל ימתינו ויעשו הבדלה בבית. (=כשיש לו יין, אינו יוצא יד"ח מהבדלת ש"ץ)
- צד ב — נוסף: הקהל כולו יוצא יד"ח מהבדלת ש"ץ. בבית מבדיל שוב לכבוד אורחים או בני בית.
הכרעת השו"ע (סעיף א'): "כדי להוציא מי שאין לו יין" — מצדד צד א. רוב הקהל יבדיל בבית.
3. ויהי נועם — מקור הזוהר
זוהר (תרומה רע"ז): "ויהי נועם של מוצאי שבת — מתקן את הזיעוף שנותר על ידי השבת היוצאת, ומוסיף שמן על הראש לדרך החדשה של השבוע".
קישור: "נועם" = שמן, חסד, מתיקות. המעבר משבת לחול הוא טראומטי רוחנית. "ויהי נועם" מרכך את המעבר. נאמר בשני קלים — כעין מתיקות שנשאר על השפה.
למה בדיוק תהילים צ', י"ז + צ"א? תהילים צ' = "תפלה למשה איש האלהים". משה התפלל זאת בסיום המשכן. תהילים צ"א = "יושב בסתר עליון" = שמירת המקום. שני המזמורים יוצרים גן הגנה לכל השבוע הבא.
4. "חוזרים רשעים לגיהנם" — מקור המדרש
מדרש תהלים (צ"ב): "כל ימי השבת — נחים גם הרשעים בגיהנם. במוצאי שבת — חוזרים".
טור (סי' רצ"ה): "ובמוצאי שבת צועק הממונה על הרוחות: 'חזרו לגיהנם!' — שכבר השלימו ישראל את סדריהם".
היסוד: הקדושה של השבת מהפך את כל הסדר הרוחני — אפילו רשעים בגיהנם נחים. ככל שהציבור מאריכים את אמירת "ויהי נועם" וסדר קדושה — מתעכבים זמן הצעקה של המלאך, ולכן הרשעים נחים יותר.
הסבר נוסף — חסידי הזוהר: הקדושה של ויהי נועם וסדר קדושה תוקנת דברים שלא נטהרו. אם אדם פעל בשבוע שעבר — אמירה זו מתקנת.
5. סדר קדושה — למה כאן ולא רק בבוקר
קושיא : סדר קדושה ("ובא לציון") הוא חלק רגיל מתפלת שחרית. למה גם במוצאי שבת?
תירוץ הטור: בשחרית, סדר קדושה הוא חלק מהתפלה הציבורית הגדולה. במוצאי שבת — הוא הוסף במיוחד, כי השבת היא "יום הקדושה" וכשהיא יוצאת, נכפל הצורך לאשר את הקדושה גם בעיני הקב"ה: "אתה קדוש, ושמך קדוש, וקדושים בכל יום יהללוך".
שיטת הט"ז: אומרים מ"אתה קדוש" ולא מ"ובא לציון גואל" — "אין גאולה בלילה" (מקור: גאולה תלויה ביום). לכן מתחילים מהקדושה (=שיהיה כל השבוע קדוש לפנינו).
6. "חל יו"ט בשבוע" — שיטת הכל בו
כל בו (סדר מוצאי שבת): "אם חל יו"ט בשבוע — אין אומרים ויהי נועם, כי 'ומעשה ידינו כוננה עלינו' מוסר על השבוע שאפשר לעבוד בו. ובשבוע של חג, יש ימים אסורים במלאכה".
טעם הדבר: "ויהי נועם... ומעשה ידינו כוננה עלינו" — לב"רכת המלאכה". בשבוע בו יש Yom Tov, חלק מהימים אסורים במלאכה — ולכן הברכה אינה רלוונטית.
תחליף (=ויתן לך): צירוף של ברכות יצחק על יעקב (בראשית כ"ז, כ"ח-כ"ט) ופסוקי ברכה אחרים. הם מתאימים יותר לימים שאינם עבודה רגילה.
נפקא מינה (מ"ב ג): "דוקא יו"ט גמור" = פסח, סוכות, שבועות (ר"ה, יו"כ). אבל פורים, ע"פ — לא יו"ט גמור. אומרים ויהי נועם.
7. ויתן לך — מקור ופירוש
למה דוקא ברכת יצחק: כי יצחק בירך את יעקב "בלילה" (בראשית כ"ז, כ"ב-כ"ט) — והברכה הצליחה. הברכה בלילה במוצאי שבת — סגולה לקבל ברכה דומה.
מנהגים שונים: בית הכנסת אומרים את הכל ברציפות; בבית אומרים אחרי הבדלה, סביב השלחן, עם הילדים.
8. הוצאת מי שאין לו יין — הגדר ההלכתי
גמ' פסחים (נ"ד ע"א): "תנו רבנן: הבדלת הציבור — צריכה לכוין להוציא".
תנאים להוצאה:
- השליח ציבור מכוון להוציא אחרים.
- השומע מכוון לצאת יד"ח.
- השומע אינו מפסיק באמצע (אינו עונה ברוך הוא וברוך שמו וכד').
- השומע אינו טועם משהו לפני שיגמור הברכות.
אם תנאי אחד חסר — חוזר להבדיל בבית.
9. אליהו הנביא — מנהג המוצאי שבת
טור (סי' רצ"ה): "ונהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת — להתפלל שיבוא ויבשרנו הגאולה".
מקור המנהג: אליהו הנביא הוא מבשר הגאולה (מלאכי ג', כ"ג). וכיון שבסעודה ד' של מוצאי שבת ("מלוה מלכה") אוכלים בכוונה לאליהו, ובמוצאי שבת בכלל מחכים לבשורתו — אומרים שיריו לכבודו.
שירים מסורתיים:
- "אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי" (פיוט).
- "במוצאי יום מנוחה" (פיוט קדום).
- "המבדיל בין קודש לחול" (פיוט).
10. נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
| סוגיא | הכרעה |
|---|---|
| ויהי נועם וסדר קדושה | אומרים באריכות (מנהג אשכנז) |
| חל יו"ט בשבוע | לא אומרים ; דוקא יו"ט גמור |
| פורים בשבוע | אומרים |
| חוזרין רשעים לגיהנם | סיבת ההארכה הקבלית |
| הבדלת ש"ץ | להוציא מי שאין לו יין |
| תנאי הוצאה | כוונת ש"ץ + כוונת שומע + לא הפסיק |
| ויתן לך | תחליף לויהי נועם (יו"ט בשבוע) ; וגם אחרי הבדלה |
| אליהו הנביא | מנהג חזק כל הקהילות |
היסוד הקובע : סימן רצ"ה מתאר את הסידור הליטורגי של מוצאי שבת בבית הכנסת. ויהי נועם + סדר קדושה + הבדלה של ש"ץ + ויתן לך + אליהו הנביא — שילוב של הגנה כפולה: קבלית (מאריך את שבת), הלכתית (הוצאת בני העם), מעשית (פתיחה ברוכה לשבוע).
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).