שולחן ערוך · אורח חיים

היסוד : סעיף א' פורש את כל הקטגוריות בפעם אחת. שני אילוצי-עומק :

1. שמירה לפי דרך המין — כל מין יש לו השמירה ה"רגילה" שלו. הגמל באפסר ; הסוס ברסן.
2. איסור שמירה כפולה — אסור לתת שני אמצעי שמירה גם אם כל אחד לחוד מותר. "לא בשניהם" — לפי שני האמצעים יחד הופכים את השני למשוי.

לסעיף א' שני חלקים נוספים שמוסיפים את המרחק בין שמירה לאי-שמירה :

• "מותר לכרוך חבל האפסר סביב צוארה" — חבל כרוך = נחשב חלק מהאפסר.
• "לטלטל האפסר וליתנו עליה" — מתיר את ההכנה (שלא מצויה במלאכת ההוצאה).
• "ובלבד שלא ישען עליה" — דין נוסף משום מלאכה לבהמה (קצת השענה דווקא).

היסוד שלנו בסימן ש"ה :

1. סוגיא בנויה על פרק ה' של מסכת שבת — "במה בהמה יוצאה" (נ"ב.-נ"ז.).
2. שביתת בהמה מן התורה — שמות כ:י ; דברים ה:יד.
3. הגדר : שמירה כדרך המין = מותר. נטירותא יתירתא, נוי, משוי = אסור.
4. בהמה ≠ אדם : אין בה דין תכשיט. כל קישוט = משאוי.
5. פסיקה : השו"ע והרמ"א מסכימים על רוב הסעיפים ; מחלוקות מצומצמות.

הוראה למעשה : בעלי חיות בית בימינו צריכים לוודא שהקולר/הרצועה הוא דבר שמטרתו שמירת החיה. כל מה שמעבר לכך = משאוי. במקרה של ספק או של כלב מיוחד (נחיה, רפואי) — שאלת רב.