✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן ש"ז
דִּינֵי שַׁבָּת הַתְּלוּיִים בְּדִבּוּר
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין règles shabbat liées à la parole
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ז — 22 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 80 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — אמירה לנכרי ושטרי הדיוטות
- חקירת היסוד — אמירה לנכרי דרבנן מאיזה טעם ?
- שיטות הראשונים — אמירה לנכרי מהי
- סוגיית שטרי הדיוטות — מה אסור לקרוא בשבת
- שיטת הב"י והשו"ע — 22 סעיפים מובנים
- שיטת הרמ"א
- מחלוקות מרכזיות
- פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
- נפקא מינות פרקטיות
- סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 22 סעיפים
סעיף א. דיני שבת התלויים בדיבור. ובו כב סעיפים:
ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול הילכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר ואפי' בשיחת דברים בטלים אסור להרבות: הגה וב"א שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם מותר לספרם בשבת כמו בחול אבל מי שאינו מתענג אסור לאומרם כדי שיתענג בהם חבירו: (ת"ה סי' ס"א):
ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול הילכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר ואפי' בשיחת דברים בטלים אסור להרבות: הגה וב"א שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם מותר לספרם בשבת כמו בחול אבל מי שאינו מתענג אסור לאומרם כדי שיתענג בהם חבירו: (ת"ה סי' ס"א):
סעיף ב. אסור לשכור פועלים ולא לומר לעכו"ם לשכור לו פועלים בשבת אע"פ שאין הישראל צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת שכל מה שהוא אסור לעשותו בשבת אסור לומר לעכו"ם לעשותו אפי' לומר לו קודם השבת לעשותו בשב' אסור אבל מותר לומר לו אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעבר אף על פי שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה:
סעיף ג. אסור לתת לעכו"ם מעות מע"ש לקנות לו בשבת אבל יכול לומר לו קנה לעצמך ואם אצטרך אקנה ממך לאחר השבת:
סעיף ד. מותר לתת לעכו"ם מעות מע"ש לקנות לו ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת: הגה וכן מותר ליתן לו בגדים למכור ובלבד שלא יאמר לו למכרן בשבת (ב"י בשם סמ"ג) מי ששכר עכו"ם להוליך סחורתו ובא העכו"ם ולקחה מבית ישראל בשבת אסור וראוי לענוש העושה (ר' ירוחם חי"ב ב"י סי' ש"ו):
סעיף ה. דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לעכו"ם לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה כיצד אומר ישראל לעכו"ם בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה או להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו המצטער ויש אוסרין: הגה ולקמן סי' תקפ"ו פסק להתיר וע' לעיל סי' רע"ו ס"ב דיש מקילין אפי' במלאכה דאורייתא וע"ש ס"ג:
סעיף ו. אסור לחשוב חשבונות אפי' אם עברו כגון כך וכך הוצאתי על דבר פלוני ודוקא שעדיין שכר הפועלים אצלו אבל אם פורעם כבר מותר:
סעיף ז. מותר לומר לחבירו הנראה בעיניך שתוכל לעמוד עמי לערב אף ע"פ שמתוך כך מבין שצריך לו לערב לשוכרו אבל לא יאמר לו היה נכון עמי לערב:
סעיף ח. יכול לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר וכן מותר לומר לו לך עמי לכרך פלוני למחר כיון שהיום יוכל לילך ע"י בורגנין וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר לעשותו היום יוכל לומר לחבירו שיעשנו למחר ובלבד שלא יזכיר לו שכירות אבל בדבר שאין בו צד היתר לעשותו היום אפי' אם אין בו אלא איסור דרבנן כגון שיש לו חוץ לתחום פירות מוקצים כיון שאי אפשר לו להביאם היום אסור לומר לחבירו שיביאם לו למחר וכן אסור לו להחשיך בסוף התחום כדי שימהר בלילה לילך שם להביאם: הגה וכן לא יאמר אעשה דבר פלוני למחר [הרא"ש פ' השואל וע"ל ריש הסי'] אבל יכול להחשיך בסוף התחום כדי למהר לילך שם לשמרם שאפי' היום היה יכול לשמרן אם הם היו בתוך התחום ואם לא כיון להחשיך אלא לשמרם יכול אף להביאם:
סעיף ט. מותר להחשיך לתלוש פירות ועשבים מגנתו וחורבתו שבתוך התחום ולא אסרו להחשיך אלא בסוף התחום משום דמנכרא מילתא:
סעיף י. מותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור פירותיך שבתחומי:
סעיף יא. השואל דבר מחבירו לא יאמר לו הלוני דמשמע לזמן מרובה ואיכא למיחש שמא יכתוב אלא יאמר לו השאילני ובלשון לעז שאין חילוק בין הלויני להשאילני צריך שיאמר תן לי: הגה וכשלוה בשבת ואינו רוצה להאמינו יניח משכון אצלו אבל לא יאמר לו הילך משכון דהוי כעובדא דחול [ב"י בשם אורחות חיים] כשם שאין לוין בשבת כך אין פורעין בשבת [אשירי סימן קט"ו]:
סעיף יב. זימן אורחים והכין להם מיני מגדים וכתב בכתב כמה זימן וכמה מגדים הכין להם אסור לקרותו בשבת אפי' אם הוא כתוב ע"ג כותל גבוה הרבה משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות (דאפי' לעיין בהם בלא קריאה אסור) (הרא"ש ור"ן פ' השואל וטור) אבל אם חקק בכותל חקיקה שוקעת מותר אבל בטבלא ופנקס אפי' אם הוא חקוק אסור לקרותו:
סעיף יג. שטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות ואגרות של שאלות שלום אסור לקרותם ואפי' לעיין בהם בלא קריאה אסור:
סעיף יד. לקרות באיגרת השלוח לו אם אינו יודע מה כתיב בה מותר ולא יקרא בפיו אלא יעיין בה ואם הובאה בשבילו מחוץ לתחום טוב ליזהר שלא יגע בה:
סעיף טו. כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמות דוד וגלית וכותבים זו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני אסור לקרות בשבת:
סעיף טז. מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים: הגה ונראה לדקדק הא דאסור לקרות בשיחות חולין וספורי מלחמות היינו דוקא אם כתובים בלשון לע"ז אבל בלשון הקודש שרי וכן נ"ל מלשון שכתבו התוס' פרק כל כתבי וכן נהגו להקל בזה:
סעיף יז. אסור ללמוד בשבת ויום טוב זולת בדברי תורה ואפי' בספרי חכמות אסור ויש מי שמתיר ועל פי סברתו מותר להביט באסטרול"ב בשבת [ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סי' ש"ח]:
סעיף יח. לשאול מן השד מה שמותר בחול מותר בשבת:
סעיף יט. סחורה הנפסדת בשבת ע"י גשמים או דבר אחר או אי אתי בידקא (פי' נחל או אגם מים) דמיא ומפסיד ממונו או שנתרועעה חבית של יין והולך לאיבוד מותר לקרות עכו"ם אע"פ שודאי יודע שהעכו"ם יציל הממון [ולכסות סחורה או פירות או דבר אחר מפני הגשמים ע"ל סי' של"ח סעיף ז'] וכן מותר לומר לעכו"ם כל המציל אינו מפסיד כמו בדליקה שהתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד ויש מי שאומר שלא התירו אלא בדליקה דוקא [וע"ל סימן של"ד וש"ה ושל"ו ס"ט]:
סעיף כ. ישראל שאמר לעכו"ם לעשות לו מלאכה בשבת מותר לו ליהנות בה לערב בכדי שיעשו:
סעיף כא. אסור לומר לעכו"ם בשבת הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך אפי' אין מזונותיו עליו: הגה אבל מותר לומר לו לעשות מלאכה לעצמו [הגהות מרדכי פ"ה ורמב"ן פרשת בא אל פרעה]:
סעיף כב. כל שבות דרבנן מותר בין השמשות לצורך מצוה כגון לומר לעכו"ם להדליק לו נר בין השמשות או אם היה טרוד והוצרך לעשר בין השמשות: הגה כל דבר שאסור לומר לעכו"ם לעשותו בשבת אסור לרמוז לו לעשותו אבל מותר לרמוז לו מלאכה לעשות אחר שבת (א"ז): עכו"ם המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם והישראל נותן לו מפתחו לאוצרו והעכו"ם נותנו לשם ומודדים ומונים יש מי שמתיר משום דעכו"ם במלאכת עצמו עוסק ואינו של ישראל עד אחר המדידה ויחשוב עמו אח"כ וכן עכו"ם העושים גבינות בשבת והישראל רואה יקנה אותם ממנו דמ"מ העכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד ואע"פ שהישראל עומד בעדר חדש או חדשים ואדעתא למכרם לישראל קא עביד שרי (בית יוסף בשם אגודה):
1. הקדמת הסוגיא — אמירה לנכרי ושטרי הדיוטות
המקור התורני והתלמודי
סימן ש"ז נשען על שני יסודות תלמודיים מרכזיים :
- שבת ק"כ: — סוגיא של "אומר לעכו"ם ועושה" — הברייתא של אביי (אומר לעכו"ם לקצוץ עץ — אסור).
- שבת קמ"ט: — סוגיא של "אגרות הדיוטות" — אסור לקרוא בשבת.
היסוד של אמירה לנכרי : הברייתא בשבת ק"כ: : "אמירה לעכו"ם שבות" — הדיבור עצמו אינו מלאכה ; אבל חכמים אסרו שבות (= איסור דרבנן) על האמירה כי "שלא תהא שבת קלה בעיניהם". המקור הוא בפסוק "ודבר דבר" שמתפרש על שני אופנים — דיבור על עסקים שלך ודיבור שגורם למלאכה.
שטרי הדיוטות : שבת קמ"ט. — "כתבי הדיוטות אסור לקרותן בשבת". תוס׳ ור"ן חולקים על הגדר : הב"י = איסור כללי על כל קריאה לא־של־תורה ; ר"ן = רק שטרי מסחר.
2. חקירת היסוד — אמירה לנכרי דרבנן מאיזה טעם ?
שני נימוקים לאמירה לנכרי
חקירה : אמירה לנכרי לעשות מלאכה בשבת — מאיזה טעם נאסרה ?
- צד א' (רש"י) : משום "שליחות" — הנכרי הוא שלוחו של היהודי. אבל הלכה ש"אין שליחות לנכרי", אז זה דין דרבנן בלבד (לכאורה אין שליחות, אבל לחיוב גזרו עליו).
- צד ב' (רמב"ן) : משום "שלא תהא שבת קלה בעיניהם" — אם היהודים יבקשו מהנכרים לעבוד, יחשבו שהשבת אינה חמורה (= פחיתה כבוד שבת).
נפקא מינה : אם הטעם הוא שליחות — אז ברור שכל אופן של שליחות אסור, גם רמז. אם הטעם הוא כבוד שבת — אז דברים שלא נראים כשליחות (כגון רמז עקיף) מותרים. הרמ"א מבוסס על הטעם השני.
חקירה : שבות דשבות במקום מצוה
קושיא : אם אמירה לנכרי = שבות, ועוד שגם הפעולה (כגון לעקוף חבית רעועה) = שבות → יש כאן שני שבותים. מהו הדין ?
תירוץ : "שבות דשבות במקום מצוה מותר" — שני שבותים בצורף לצורך מצוה = מותרים. כך השו"ע מתיר באמירה לנכרי לעשות מלאכה דרבנן בלבד עבור מצווה (כגון להדליק נר חנוכה אצל מי שלא יכול בעצמו).
חידוש המ"ב : "שבות דשבות במקום מצוה" אינו "מותר לכתחילה" — אלא הוראה למקרים שיש בהם כבוד שבת או צורך גדול. לא לקלקל את האסור באופן רגיל.
3. שיטות הראשונים — אמירה לנכרי מהי
רש"י (שבת ק"כ: ד״ה אומר) — מבאר שהאיסור הוא כל אמירה שגורמת לנכרי לעשות מלאכה — ישירה (= "תעשה זאת") או עקיפה (= "המלאכה אינה גמורה"). העיקר הוא שהנכרי יבין שהיהודי רוצה.
רמב"ם (הלכות שבת ו':א'-ה') — מארגן את האיסור כך :
- אמירה ישירה ("עשה...") — אסור גמור.
- רמז ("מי שיעשה, ילבש כבוד") — אסור.
- סיפור ("ראיתי שעשה זאת") — מותר אם אין כוונה לגרום למלאכה.
- שבות דשבות במקום מצוה — מותר.
תוס׳ ור"ן — חולקים על רש"י בגדר "רמז" : סוברים שרמז עקיף ביותר (= "מי יעשה זאת ילבש מעיל לעולם") שאינו ברור — מותר. הרמ"א מבסס על שיטה זו בסעיף כ"ב.
הרא"ש (פרק כל כתבי) — מציין את ההיתר ל"מציל" : אם יש סכנת ממון (חבית של יין שעלולה להישבר), מותר לקרוא לעכו"ם "כל המציל אינו מפסיד" (אינו ציווי ישיר, אלא הודעה).
4. סוגיית שטרי הדיוטות — מה אסור לקרוא בשבת
היסוד : שטרי הדיוטות = "מכתבים חולין". הסוגיא בשבת קמ"ט. דנה במה נכלל בהגדרה :
| סוג כתוב | פסק |
|---|---|
| שטרי חוב, חשבונות, מכתבי מסחר | אסור (כל הפוסקים) |
| מכתב מקרוב משפחה (חולין) | המחבר אוסר ; הרמ"א מקל בעיון |
| ספר היסטוריה / מדע | מחלוקת — רוב הפוסקים מתירים |
| תורה, מדרש, מוסר, שיר חכמים | מותר (חפצי שמים) |
| ספר אגדות עם תועלת מוסרית | מותר (רמ"א בסעיף ט"ז) |
| עיתון מודרני (חדשות, מסחר) | אסור (כל פוסקי הדור) |
5. שיטת הב"י והשו"ע — 22 סעיפים מובנים
בית יוסף מארגן את הסימן בשלוש "תוצאות" של ש"ו (הסימן הקודם) :
- תוצאה 1 — דיבור עצמך : סעיפים א'-ב' (לא לדבר על מסחר).
- תוצאה 2 — אמירה לנכרי : סעיפים ב'-ה', י"ט-כ"ב (לא לבקש מנכרי).
- תוצאה 3 — קריאה : סעיפים י'-י"ז (לא לקרוא שטרי הדיוטות).
6. שיטת הרמ"א
הרמ"א מציין כמה הקלות חשובות :
- סעיף א' — אונג שבת : אם האדם נהנה לספר שמועות וחידושים → מותר. חידוש מעשי — מה שיכול להפוך שיחת שבת לחיובית.
- סעיף כ"א-כ"ב — מבחין בין רמז אסור (לעשות עבור היהודי) לרמז מותר (לעשות עבור עצמו, ולמכור אחר השבת).
- סעיף כ"ב — מבחין בין שני סוגי אמירה : (1) אמירה לנכרי "עשה מלאכה זו" = אסור ; (2) רמז כללי שאינו ציווי = מותר.
7. מחלוקות מרכזיות
מחלוקת א' : רמז לנכרי (סעיף כ"ב) —
- הב"י : כל רמז = אסור.
- הרמ"א : רמז שאינו ציווי ישיר = מותר אחרי שבת.
- פסק : המ"ב מקל לפי הרמ"א, אבל ביקש להיזהר.
מחלוקת ב' : סיפור שמועות שאינן עונג (סעיף א') —
- שיטה ראשונה : סיפור שמועות = שיחת חולין → להגביל.
- שיטה שניה (תרומת הדשן/רמ"א) : אם זה אונג שבת לשומע → מותר.
- פסק : תלוי בקהל ובהתעניינות הצדדים.
מחלוקת ג' : מי שיציל אינו מפסיד (סעיף י"ט) —
- שיטה ראשונה : רק בדליקה (סכנת אדם) ; בשאר ההפסדים = אסור.
- שיטה שניה : בכל הפסד גדול = מותר.
- פסק : המחבר מביא שתי הדעות ; אסור מן הסתם.
8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
המגן אברהם — מבאר כל סעיף ביסודיות. הקלה מרכזית : "אדעתא דנפשיה" — אם הנכרי עושה לתועלתו, מותר לישראל ליהנות (סעיף כ').
הט"ז — מחמיר במיוחד על קריאת שטרי הדיוטות. סובר שגם בעיון דרך אגב אסור.
המשנה ברורה (80 ביאורים) — מסכם את הסוגיא. הוראה מעשית : (1) אסור לבקש מנכרי כל מלאכה שאסורה לישראל ; (2) שבות דשבות במקום מצוה — מותר ; (3) שטרי הדיוטות = אסורים, גם בעיון.
שולחן ערוך הרב (אדמו"ר הזקן, סימן ש"ז) — מסביר שהיסוד הפנימי של אמירה לנכרי הוא "קדושת הדיבור בשבת". הדיבור עצמו, גם בלי מלאכה, צריך להישמר כקדוש. רמז עקיף שאין בו "ציווי דיבורי" — מותר.
9. נפקא מינות פרקטיות
נפקא מינות חשובות לזמננו :
- עזרה רפואית מנכרי — "תוכל לעזור לי" לחולה בשבת חולים = מותר (פיקוח נפש).
- הסקה / חימום של עזרת נכרי — בקור עז (קור = סכנה), מותר לרמוז.
- נכרי שמתחיל לעשות מלאכה מעצמו — מותר ליהודי ליהנות אם הנכרי עובד לתועלתו.
- קריאת ספר מוסר / היסטוריה יהודית — מותר (רמ"א ; חפצי שמים).
- קריאת רומן / סיפור פנטזיה — מחלוקת. ראוי להחמיר.
- חישוב בשיחה ("כמה אנשים בארוחה ?") — אם לצורך המצווה (לדעת כמה מאכלים להגיש) = מותר. אם סקרנות = אסור.
10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
היסוד שלנו בסימן ש"ז :
- סוגיא של "אמירה לנכרי שבות" (שבת ק"כ:) — הכל מודרבנן בגלל "שלא תהא שבת קלה בעיניהם".
- סוגיא של "שטרי הדיוטות" (שבת קמ"ט.) — קריאה של חולין אסורה בשבת.
- הכלל : "כל שאסור לישראל לעשות אסור לומר לנכרי".
- היתרים : שבות דשבות במקום מצוה ; אדעתא דנפשיה ; הפסד גדול.
- אונג שבת : מקל הרבה בעניין שמועות וחידושים.
הוראה למעשה : בשבת הנוכחית, אל תבקש מנכרי דבר שאסור עליך בעצמך. לא לקרוא עיתון. לדבר בשמחה על תורה ועל מצוות. בספק — שתוק ולמד.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).