✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן ש"ח
דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים וְהָאֲסוּרִים לְטַלְטֵל בְּשַׁבָּת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין muktsé : choses permises et interdites à déplacer shabbat
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ח — 52 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 171 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — סוגיית המוקצה
- חקירת היסוד — מהו "טלטול"
- שיטות הראשונים — קטגוריות המוקצה
- סוגיית "כלי שמלאכתו לאיסור" — היסוד המעשי
- שיטת הב"י והשו"ע — מבנה של 52 סעיפים
- שיטת הרמ"א — הקלות מהותיות
- מחלוקות מרכזיות
- פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
- נפקא מינות פרקטיות
- סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 52 סעיפים
סעיף א. דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת. ובו נב סעיפים:
כל הכלים נטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס כגון סכין של שחיטה או של מילה ואזמל של ספרים וסכין של סופרים שמתקנים בה הקולמסים כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר אסור לטלטלו בשבת ואפי' לצורך מקומו או לצורך גופו: הגה ואפילו תחובים בנדן עם שאר סכינים אסור לטלטלו (מהרי"ל) וה"ה לקורנס של בשמים שמקפידים עליו שלא ילכלך: הגה וה"ה כלים המיוחדים לסחורה ומקפיד עליהם. [ב"י בשם מיי' פ' ה' והמגיד פכ"ז]:
כל הכלים נטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס כגון סכין של שחיטה או של מילה ואזמל של ספרים וסכין של סופרים שמתקנים בה הקולמסים כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר אסור לטלטלו בשבת ואפי' לצורך מקומו או לצורך גופו: הגה ואפילו תחובים בנדן עם שאר סכינים אסור לטלטלו (מהרי"ל) וה"ה לקורנס של בשמים שמקפידים עליו שלא ילכלך: הגה וה"ה כלים המיוחדים לסחורה ומקפיד עליהם. [ב"י בשם מיי' פ' ה' והמגיד פכ"ז]:
סעיף ב. כל כלי אפי' הוא גדול וכבד הרבה לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גדלו ולא מפני כבדו:
סעיף ג. כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו [ואם נשתמש לאיסור בבין השמשות כגון נר שהודלק ע"ל סי' רע"ט] בין לצורך גופו כגון קורנס של זהבים או נפחים לפצוע בו אגוזים קורדום לחתוך בו דבילה בין לצורך מקומו דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם ומותר לו ליטול משם ולהניחו באיזה מקום שירצה אבל מחמה לצל דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שירא שישבר או יגנב שם אסור: הגה כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטולו אבל בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו שרי ולכן מותר ליגע במנורה שבבית הכנסת שנרות דולקות עליו או בתנור שדולק בו אש וכן מותר ליקח דבר היתר המונח על דבר מוקצה [מרדכי פרק כל הכלים וריש ביצה ורבי ירוחם חי"ג והמגיד פרק כ"ה ות"ה סי' ס"ו וכל בו סוף דיני שבת] וכן מותר לטלטל דבר מוקצה ע"י נפוח דלא הוי טלטול אלא כלאחר יד ולא מקרי טלטול [תשובת מהרי"ו סי' רכ"ו]:
סעיף ד. כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אפי' אינו אלא לצורך הכלי שלא ישבר או יגנב אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלו: וכתבי הקדש ואוכלים מותר לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל: הגה ותפילין אין לטלטלם כי אם לצורך (תרומת הדשן ועיין בב"י) ושופר אסור לטלטלו כ"א לצורך גופו או מקומו (הגהות אשירי סוף פרק במה מדליקין):
סעיף ה. יש מתירים לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אפי' מחמה לצל ע"י ככר או תינוק:
סעיף ו. כל הכלים שנשברו אפילו בשבת מותר לטלטל שבריהם ובלבד שיהו ראוים לשום מלאכה כגון שברי עריבה לכסו' בה החבית ושברי זכוכי' לכסות בה פי הפך אבל אם אינם ראויים לשום מלאכה לא: הגה ואם נשברו במקום שיכולין להזיק כגון כלי זכוכית שנשברו על השלחן או במקום שהולכין מותר לטלטל השברים כדי לפנות' שלא יזוקו בהם: (כל בו והגהות מרדכו וב"י בשם אורחות חיים):
סעיף ז. חתיכת חרס שנשברה בחול מכלי וראוייה לכסות בה כלי מותר לטלטלה אפי' במקום שאין כלים מצויים שם לכסותה בה ואם זרקה לאשפה מבע"י אסור לטלטלה כיון שבטלה מהיות עוד כלי: הגה ואפי' חזי לעני הואיל והקצוהו הבעלים שלהם אע"פ שהם עשירים דמוקצה לעשיר הוי מוקצה לעני כמו שיתבאר סוף הסי' (ר"ן פ' במה אשה) ודוקא חתיכ' חרס משום דאתיא משברי כלים אבל דבר שאין בו שייכו' כלי כגון צרורות או אבנים אע"פ שראוים לכסות בהם כלי אסור לטלטלם: הגה דכל דבר שאינו כלי כלל אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו כל שכן לצורך מקומו (מרדכי פרק קמא דיום טוב):
סעיף ח. כל הכלים הנטלים בשב' דלתותיהן שנתפרקו מהם נטלים בין נתפרקו בחול בין נתפרקו בשב':
סעיף ט. דלת של שידה תיבה ומגדל יכולים ליטלה מהם ואסור להחזירה גזירה שמא יתקע ושל לול ושל תרנגולים אסור בין ליטול בין להחזיר דכיון דמחובר לקרקע אית ביה בנין וסתירה:
סעיף י. כסוי בור ודות אין ניטלים אא"כ יש להם בית אחיזה דאז מוכח שהוא כלי ושל כלים אפי' הם מחוברים בטיט יכולים ליטלם אפי' אין להם בית אחיזה והוא שתקנם ועשה בהם מעשה והכינם לכך או שנשתמש בהם מבע"י וכיסוי חביות הקבורו' בקרקע לגמרי צריכו' בית אחיזה:
סעיף יא. מחט שלימה מותר לטלטלה ליטול בה את הקוץ ניטל חודה או חור שלה אסור וחדשה שלא נקבה עדיין מותר:
סעיף יב. שירי מחצלאות מותר לטלטלם דחזי לכסות בהו טינופא ואם זרקם לאשפה מבעוד יום אסור לטלטלם:
סעיף יג. שירי מטלניות שבלו אם יש בהם ג' אצבעו' על ג' אצבעו' מותר לטלטלן ואם לאו אסור ויש מתירין אפי' אין להם ג' על ג' ובלבד שלא יהו טליתו' של מצוה:
סעיף יד. מנעל חדש מותר לשמטו מעל הדפוס אף על פי שמלאכתו לאיסור כיון דשם כלי עליו מותר לטלטלו לצורך מקומו:
סעיף טו. סנדל שנפסק רצועה הפנימי' עדיין תורת כלי עליו ומותר לטלטלו נפסקה החיצונה בטל מתורת כלי ואסור לטלטלו ואם הוא בכרמלי' מות' לכרוך עליו גמי לח שהוא מאכל בהמה לתקנו שלא יפול מרגלו ובחצר שהוא נשמר שם אסור:
סעיף טז. חלוק שכבסו אותו ותחבו בו קנה לתלות בו לייבשו יכול לשמטו מעל הקנה אבל ליקח הקנה מתוכו אסור לפי שאינו כלי ואם תחבו בו כלי מותר ליטלו מתוכו אפי' הוא מלאכתו לאיסור כירה שנשמט' אפי' אחת מירכותיה אסור לטלטלה: הגה וכן ספסל ארוך שנשמט אחת מרגליה כ"ש שתים דאסור לטלטלה ולהניחה על ספסל אחרת ולישב עליה אפי' נשברה מבעוד יום [תרומת הדשן סי' ע"א] אא"כ ישב עליה כך פעם א' קודם השבת [ב"י ס"ס שי"ג] גם אסור להכניס הרגל לשם משום בנין [ב"י ססי' שי"ג]:
סעיף יז. לבנים שנשארו מהבנין מותר לטלטלם דמעתה לא קיימו לבנין אלא למזגא [פירוש להסמך ולשבת עליהן] עלייהו ואם סדרם זה על זה גלי אדעתיה שהקצם לבנין ואסור לטלטלם:
סעיף יח. קוץ המונח ברה"ר מותר לטלטלו פחות פחות מד' אמות ובכרמלית מותר לטלטלו להדיא משום דחיישינן שמא יזוקו בו רבים ובמקום היזקא דרבים לא גזר רבנן שבות :
סעיף יט. סולם של עלייה שהוא גדול ועשוי להטיח בו גג אסור לטלטלו אבל של שובך מותר לנטותו ממקום למקום אבל לא יוליכנו משובך לשובך כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לצוד:
סעיף כ. חריות [פי' ענפים] של דקל שקוצצים לשריפה מוקצים הם ואסור לטלטלם ישב עליהם מעט מבעוד יום מותר לישב עליהם בשבת וכ"ש אם קשרם לישב עליהם או אם חשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם אפי' בחול:
סעיף כא. אבל נדבך של אבנים אף ע"פ שחשב עליו מבעוד יום אסור לישב [עליהם] אא"כ למדום [פי' סדרום]: הגה וי"א דדין אבנים כדין חריות וכן עיקר (מרדכי פ' במה טומנין והמגיד פ' כ"ה בשם הרי"ף וכן יש לפרש הרא"ש):
סעיף כב. אסור לכסות פי החבית באבן או בקעת או לסגור בהן את הדלת או להכות בהן בברזא [פי' הקנה שמשימין לחביות להוציא היין ממנו] אע"פ שחשב עליה מבע"י אסור אא"כ ייחדה לכך לעולם אבל ייחדה לשבת זו בלבד לא וה"מ בדבר שאין דרכה לייחדה לכך כגון הני דאמרן אבל בכל מידי דאורחיה בהכי כגון לפצוע בה אגוזים ביחוד לשבת אחת סגי ויש מי שאומר דלא שנא י"א שצריך שיעשה בה שום מעשה של תיקון מבעוד יום [וע"ל סי' רנ"ט דביחוד סגי]:
סעיף כג. מותר לחתוך ענף מן הדקל מבע"י ומותר להניף בו על השלחן בשבת להבריח הזבובים כיון דלצורך חתכו עשאו כלי גמור:
סעיף כד. פשתן סרוק וצמר מנופץ שנותנין על המכה אם חשב עליהם מבעוד יום לתתם על המכה או שישב עליהם שעה אחת מבעוד יום או שצבען בשמן דגלי דעתיה דלמכה קיימי או שכרכה במשיחה ליתנה על המכה בשבת תו לית בהו משום מוקצה ומשום רפואה נמי ליכא שאינו אלא כמו מלבוש שלא יסרטו בגדיו [במכה] וי"א דלא סגי במחשבה לחוד:
סעיף כה. עורות יבשים בין של אומן בין של ב"ה מותר לטלטלם: הגה וי"א דוקא עורות בהמה גסה דחזי לישב עליהם אבל מבהמה דקה אסור אא"כ חשב לישב עליהם מבעוד יום [רש"י פרק במה טומנין]:
סעיף כו. נסרים של בה"ב מותר לטלטלן ושל אומן אסור אא"כ חשב עליהם מבע"י ליתן עליהם פת לאורחים או תשמיש אחר:
סעיף כז. עצמות שראויים לכלבים וקליפים שראוים למאכל בהמה ופרורים שאין בהם כזית מותר להעבירם מעל השלחן אבל אם אין הקליפים ראוים למאכל בהמה אסור לטלטלם אלא מנער את הטבלא והם נופלי' ואם יש פת על השלחן מותר להגביה הטבלא ולטלטלה עם הקליפים שאינם מאכל בהמה שהם בטלים אגב הפת ואם היה צריך למקום השלחן אפי' אין עליה אלא דברים שאינם ראוים למאכל בהמה מותר להגביה ולטלטלה:
סעיף כח. חבילי עצים וקש שהתקינן למאכל בהמה אפי' הם גדולים הרבה מותר לטלטלן:
סעיף כט. כל שהוא ראוי למאכל חיה ועוף המצוים מטלטלין אותו ואם אינו ראוי אלא למאכל חיה ועוף שאינן מצוים אם יש לו מאותו מין חיה או עוף מותר לטלטל מאכל הראוי לאותו המין ואם לאו אסור: הגה ולפ"ז מותר לטלטל עצמות שנתפרקו מן הבשר מע"ש אם ראוים לכלבים דהא כלבים מצוים [ב"י דלא כהר"ן]:
סעיף ל. גרעיני תמרים במקום שמאכילים אותם לבהמה מותר לטלטלן ואדם חשוב צריך להחמיר על עצמו שלא לטלטלן אלא דרך שינוי:
סעיף לא. בשר חי אפי' תפל שאינו מלוח כלל מותר לטלטלו משום דחזי לאומצא וכן אם הוא תפוח [פי' מסריח רש"י] מותר לטלטלו משום דראוי לכלבים:
סעיף לב. דג מלוח מותר לטלטלו ושאינו מלוח אסור מפני שאינו ראוי:
סעיף לג. קמיע שאינו מומחה אף על פי שאין יוצאין בו מטלטלין אותו:
סעיף לד. כל דבר מטונף כגון רעי וקיא וצואה בין של אדם בין של תרנגולים וכיוצא בהם אם היו בחצר שיושבים בה מותר להוציאם לאשפה או לבה"כ ואפי' בלא כלי ואם היו בחצר שאינו דר שם אסור להוציאם ואם ירא מפני התינוק שלא יתלכלך בה מותר לכפות עליה כלי:
סעיף לה. אע"פ שמותר להוציא גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור להחזירם אא"כ נותן לתוכם מים:
סעיף לו. אין עושין גרף של רעי לכתחילה דהיינו להביא דבר שעתיד לימאס כדי להוציאו לכשימאס ואם עבר ועשאו מותר להוציאו:
סעיף לז. במקום דאיכא פסידא מותר להכניס מטתו אצל גרף של רעי ולקבוע ישיבתו שם כדי להוציאו:
סעיף לח. מכניס אדם מבעוד יום מלא קופתו עפר ומייחד לו קרן זוית ועושה בו כל צרכיו בשבת כגון ליטול ממנו לכסות צואה או רוק וכיוצא בזה אבל לא ייחד לו קרן זוית בטל אגב עפר הבית ואסור לטלטלו: הגה ולכן מותר ליקח פירות הטמונים בחול כי אין אותו עפר מוקצה [ב"י ססי' שי"א בשם שבלי לקט]:
סעיף לט. אסור לטלטל בהמה וחיה ועוף ואע"פ כן מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו ובעודם עליו אסור לטלטלו:
סעיף מ. כל בהמה חיה ועוף מדדים אותם בחצר דהיינו שאוחז בצוארן ובצדדין ומוליכן אם צריכין הבעלי חיים לכך ובלבד שלא יגביהם בענין שיעקרו רגליהם מן הארץ דמוקצין הם ואסור לטלטלן חוץ מתרנגולת שאין מדדין אותה מפני שמגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל אבל דוחים אותה מאחוריה בידים כדי שתכנס:
סעיף מא. האשה מדדה את בנה אפי' ברשות הרבים ובלבד שלא תגררהו אלא יהא מגביה רגלו אחת ויניח השניה על הארץ וישען עליה עד שיחזור ויניח רגלו שהגביה שנמצא לעולם הוא נשען על רגלו האחת:
סעיף מב. דבר שהוא מוקצה מותר ליגע בו ובלבד שלא יהא מנענע אפי' מקצתו [וכבר נתבאר ר"ס זה]:
סעיף מג. מותר לטלטל מוקצה ע"י נפיחה [וכבר נתבאר ר"ס זה]:
סעיף מד. כלי שנתרועעה לא יטלו ממנו חרס לכסות בו או לסמוך בו:
סעיף מה. אסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור: הגה ויש מתירין ונהגו להקל [תוס' פ"ק דביצה]:
סעיף מו. אסור לשאת תחת אציליו זרע התולעים שעושין המשי מפני שאסור בטלטול ועוד שהוא מוליד בחומו:
סעיף מז. יש אוסרים לטלטל בגד שעטנז ויש מתירים:
סעיף מח. מותר לטלטל מניפה בשבת להבריח הזבובים:
סעיף מט. מכבדות שמכבדים בהם הקרקע מותר לטלטלם:
סעיף נ. הרשב"א מתיר לטלטל האיצטרלו"ב בשבת וכן ספרי החכמה ולדעת הרמב"ם יש להסתפק בדבר:
סעיף 51. מה שמורה על השעות שקורין ארילוז"יו בין שהוא של חול בין שהוא של מין אחר יש להסתפק אם מותר לטלטלו [וכבר פשט המנהג לאסור]:
סעיף 52. מוקצה לעשירים הוי מוקצה ואפי' עניים אין מטלטלין:
1. הקדמת הסוגיא — סוגיית המוקצה
המקור התלמודי
סוגיית המוקצה היא אחת מהארוכות במסכת שבת — מתפרסת על פני פרקים י"ז (כל הכלים) י"ח (מפנין) י"ט (רבי אליעזר דמילה) ועוד. הדפים המרכזיים :
- שבת קכ"ד.-קכ"ז. — יסוד הגדרת מוקצה ; פרק "כל הכלים".
- שבת קכ"ח.-קכ"ט. — מוקצה של בעלי חיים, נולד.
- שבת קמ"ו.-קמ"ח. — שבירת חביות, גרף של רעי, בסיס לדבר האסור.
- שבת קנ"ו: — סוגיית מוקצה אחרון : כסוס דעלמא לכסוס המאוחר.
מקור הגזירה : רמב"ם הלכות שבת כ"ד:י"ב : "אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ומפני מה נגעו באיסור זה? אמרו ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול שנאמר ודבר דבר ק"ו שלא יהא טלטול בשבת כטלטול בחול". שלוש סיבות : (1) שלא יראה כיום חול ; (2) שמא יבוא לידי מלאכה ; (3) שלא יבוא להגביה ולתקן כלים.
2. חקירת היסוד — מהו "טלטול"
שאלה מכוננת
חקירה : איסור טלטול מוקצה — איזה מעשה הוא ?
- צד א' (רש"י) : כל הזזה של החפץ ממקומו = טלטול. גם נדנוד קל.
- צד ב' (תוס׳) : רק הרמה ממש או דחיפה לרשות אחרת = טלטול. מגע בלבד = מותר.
נפקא מינה : נגיעה במנורה דולקת — לרש"י קרובה לאסור ; לתוס׳ ולרמ"א — מותרת. כך פוסק הרמ"א בסעיף ג'.
היסוד של מחמת חסרון כיס
קושיא : מדוע מוקצה מחמת חסרון כיס חמור יותר מכלי שמלאכתו לאיסור — שלא יישא לצורך גופו ?
תירוץ (תוס׳ שבת קכ"ג ד״ה אבל) : במוקצה מחמת חסרון כיס יש "מצב הכוונה" — הבעלים מקפיד לא להשתמש בו לכלום. זה מקצה אותו לחלוטין מהשימוש. אין דרך לפעול עליו לעצמו. בכלי שמלאכתו לאיסור הבעלים נכון להשתמש בו לדבר אחר אם יש צורך — לכן הותר לצורך גופו.
3. שיטות הראשונים — קטגוריות המוקצה
רש"י (שבת קכ"ד. ד״ה כל הכלים) — מבאר שמלאכתו לאיסור = מוקצה לעצמו, ויש לו "שם כלי" שמתיר לטלטל לצורך. לעומת מוקצה מחמת חסרון כיס שאין לו "שם כלי משותף".
רמב"ם (הלכות שבת כ"ה-כ"ו) — פיתח את הקטגוריות בצורה מסודרת :
- פרק כ"ה : כללי המוקצה (4 קטגוריות).
- פרק כ"ו : דיני בסיס לדבר האסור.
- פרק כ"ז : דיני נולד וגרף של רעי.
הרא"ש (פרק כל הכלים, סימן א'-י"ז) — חידוש : "מוקצה לעשירים" (סעיף נ"ב) — אם דבר נחשב מוקצה לעשירים, הוא מוקצה גם לעניים. כי קביעת הקפדה היא קטגוריה אובייקטיבית של החברה.
תוס׳ ור"ן — חולקים בשאלת בסיס לדבר האסור : תוס׳ מחמירים (כל מקרה בסיס = מוקצה) ; ר"ן מקל (רק אם דבר ההיתר טפל לדבר האיסור).
4. סוגיית "כלי שמלאכתו לאיסור" — היסוד המעשי
היסוד : סעיף ג' של השו"ע. כלי שמלאכתו לאיסור (כגון פטיש) — שלוש קטגוריות של שימוש :
| קטגוריה | דוגמה | פסק |
|---|---|---|
| 1. לצורך גופו | פטיש לפצוע אגוזים (= לאכילה) | מותר (השימוש החליפי הוא היתר) |
| 2. לצורך מקומו | פטיש שתופס מקום שצריך לי | מותר (להזיז למקום אחר) |
| 3. מחמה לצל | פטיש שעלול להישבר/להגנב | אסור |
חידוש : השלוש קטגוריות הן ההגדרה ההלכתית של "שימוש מותר" של מוקצה. רק שלא לצורך (= להגן עליו) — אסור.
5. שיטת הב"י והשו"ע — מבנה של 52 סעיפים
בית יוסף (טור או"ח ש"ח) — מארגן את הסימן בארבעה חלקים :
- סעיפים א'-י' : הגדרות יסוד וקטגוריות.
- סעיפים י"א-כ"ה : מוקצה מחמת גופו ונולד.
- סעיפים כ"ו-מ' : בסיס לדבר האסור, נרות, אש.
- סעיפים מ"א-נ"ב : בעלי חיים, גרף של רעי, מוקצה לעשירים.
6. שיטת הרמ"א — הקלות מהותיות
הרמ"א מוסיף הגהות חשובות מאוד, רובן מקילות :
- סעיף ג' — שלוש הקלות מהותיות : (1) נגיעה בלי טלטול = מותר ; (2) הסרת חפץ היתר מעל מוקצה = מותר ; (3) טלטול בנפיחה (= דרך עקיפה) = מותר.
- סעיף ל"א — נר חדש שלא הודלק = אינו מוקצה (לפי הרמ"א).
- סעיף מ"א — גרף של רעי : מתיר אפילו "קודם שיגיע ריח רע".
7. מחלוקות מרכזיות
מחלוקת א' : נגיעה במוקצה (סעיף ג') —
- רש"י וב"י : כל נגיעה שגורמת לתזוזה = אסור.
- הרמ"א : נגיעה בלא טלטול ממש = מותר. למשל לגעת במנורה דולקת.
- פסק : ספרדים יותר מחמירים ; אשכנזים מקלים לפי הרמ"א.
מחלוקת ב' : מוקצה לעשירים (סעיף נ"ב) —
- הרא"ש : אם דבר חשוב לעשירים, גם עניים אסורים בו.
- הרמב"ן : מסכים, אבל רק אם הדבר עדיין מוחזק כמוקצה בקרב כלל הציבור.
- פסק : השו"ע מאמץ את הרא"ש.
מחלוקת ג' : שעון בית (סעיף נ"א) —
- שיטה ראשונה : שעון = כלי, מותר לטלטלו.
- שיטה שניה (פושטה המנהג לאסור) : שעון = מוקצה מחמת חסרון כיס.
- פסק : השו"ע מציין הספק ; המנהג להחמיר.
8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
המגן אברהם — מבאר את גדר "מקפיד" : לא רק עניין סובייקטיבי, אלא גם מנהג העולם. אם רוב הציבור מקפיד = מוקצה.
הט"ז — מבחין בין "מוקצה גמור" (כגון פטיש) ל"מוקצה חלקי" (כגון כלי בידי תינוק שמשחק בו). חידוש : מוקצה חלקי לטענה - דין שונה לפעמים.
המשנה ברורה (171 ביאורים) — הסימן הארוך ביותר בו. בכל סעיף המ"ב מסיים עם הוראה ברורה לאשכנזים. דוגמה : בסעיף ג', מאמץ את הקלות הרמ"א, אבל מציין שלספרדים נכון להיזהר.
שולחן ערוך הרב (אדמו"ר הזקן, סימן ש"ח) — מסביר את היסוד הקבלי : המוקצה הוא "שלא לערב חולין בקדושת שבת". כל חפץ שנותר בעניני חול הוא "קליפה" שלא ייכנס במרחב הקודש. המוקצה אינו רק חוק טכני — אלא כלי לשמירת מרחב פנימי.
9. נפקא מינות פרקטיות
נפקא מינות חשובות לזמננו :
- טלפון נייד — מוקצה (כלי שמלאכתו לאיסור או חסרון כיס) ; אסור לטלטלו אפילו לצורך מקומו במצב נורמלי.
- כסף ושטרות — מוקצה מחמת גופו ; אסור גם לגעת בכוונה.
- מחשב, טאבלט — מוקצה מחמת חסרון כיס (יקר ומקפידים) ; אסור.
- שיר חתימת המחבר (חוזה) — שטר הדיוטות + מוקצה ; אסור.
- טבעת ה-USB — מוקצה (ערך עתידי).
- שטח של רעי בבית : מותר לסלק ; קלאסיקה של גרף.
- אבן בכניסה לבית — מוקצה מחמת גופו ; ייתכן בגרף לסלק.
10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
היסוד שלנו בסימן ש"ח :
- סוגיא בנויה על פרק י"ז של מסכת שבת ("כל הכלים").
- 4 קטגוריות מוקצה : (1) חסרון כיס, (2) מלאכתו לאיסור, (3) מלאכתו להיתר, (4) מחמת גופו.
- 3 קטגוריות שימוש בכלי מלאכתו לאיסור : לצורך גופו / מקומו / מחמה לצל.
- הקלות הרמ"א : נגיעה, נפיחה, הסרת חפץ היתר.
- חיבורים : בסיס לדבר האסור, נולד, מוקצה לעשירים, גרף של רעי.
הוראה למעשה : במצב ספק על מוקצה — להניח. לא לפי תחושה אלא לפי הלכה. לחיוב : לטהר את הסביבה ולהניח רק חפצי היתר בהישג יד.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).