✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן ש"י
דִּינֵי מֻקְצֶה בְּשַׁבָּת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין suite des règles de muktsé shabbat

נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"י — 9 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות

משנה ברורה: 37 entrées

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיאסיומה של סוגיית המוקצה
  2. חקירת היסודהכנה ונולד
  3. שיטות הראשוניםבסיס לאיסור ולהיתר
  4. סוגיית "הוקצה למקצת השבת" (סעיף ג')
  5. שיטת הב"י והשו"עמבנה של 9 סעיפים
  6. שיטת הרמ"א
  7. מחלוקות מרכזיות
  8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
  9. נפקא מינות פרקטיות
  10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

📜 מקור השולחן ערוך — 9 סעיפים

סעיף א. דיני מוקצה בשבת. ובו ט סעיפים:
עץ שתולים בו דגים אע"פ שהוא מאוס מותר לטלטלו דקי"ל במוקצה מחמת מיאוס כרבי שמעון דשרי:
סעיף ב. אין שום אוכל תלוש דראוי לאכילה מוקצ' לשבת דתמרים ושקדים ושאר פירות העומדים לסחורה מותר לאכול מהם בשבת ואפי' חטים שזרעם בקרקע ועדיין לא השרישו ובצים שתחת התרנגולת מותר לטלטלם וכן תמרים הלקוטים קודם בישולם וכונסים אותם בסלים והם מתבשלים מאליהם מותר לאכול מהם קודם בישולן אבל גרוגרות וצמוקים שמניחין אותם במוקצה לייבשן אסורין בשבת משום מוקצה שהן מסריחו' קודם שיתייבשו דכיון שיודע שיסריחו הסיח דעתו מהם וכיון דאיכא תרתי דחינהו בידים ולא חזו הוי מוקצה: הגה ויש אומרים דאין הכנה שייך בשל כותי ואפילו גרוגרות וצמוקים שבידו מותרים [כל בו סי' נ"ה וכן משמע בהר"ן סוף פכ"ב וירושלמי]:
סעיף ג. בין באיסור אכילה בין באיסור טלטול כל דבר שהיה ראוי בין השמשות אם אירע בו דבר שנתקלקל בו ביום וחזר ונתקן בו ביום חזר להיתרו אבל דבר שהוקצה בין השמשות אסור כל היום:
סעיף ד. גרוגרות וצמוקים שהיו מוקצים וכשהגיע בין השמשות כבר נתייבשו והם ראויים לאכילה אע"פ שלא ידעו הבעלים באותה שעה שנתייבשו ואח"כ נודע להם שבין השמשות כבר היו יבשים מותר:
סעיף ה. גרוגרות וצמוקין דחזו ולא חזו דאיכ' אינשי דאכלי ליה ואיכא דלא אכלו ליה אי אזמניה נפק ליה מתורת מוקצה ואי לא לא אבל אם אינם ראוים והזמינם הזמנה לאו מילתא היא:
סעיף ו. כל דבר שאסור לטלטלו אסור ליתן תחתיו כלי כדי שיפול לתוכו מפני שאוסר הכלי בטלטול ונמצא מבטל כלי מהיכנו אבל מותר לכפות עליו כלי ובלבד שלא יגע בו:
סעיף ז. מטה שיש עליה מעות או אפי' אין עליה עתה והיו עליה בין השמשות אסור לטלטלה דמגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא: הגה ואפי' לצורך גופו או לצורך מקומו (ב"י) והוא הדין לכל דבר היתר שמונח עליו איסור אבל אם אין עליה עתה מעות וגם לא היה עליה בין השמשות מותר לטלטלה אפי' ייחדה למעות והניחם עליה מבעוד יום כיון שסלקן קודם בין השמשות: הגה ויש אוסרים בייחד לכך והניח בהם אע"פ שסילקן מבע"י (טור בשם ר"ת) וכן אסור לטלטל כיס של מעות אע"פ שהוציא המעות ממנו מבעוד יום אא"כ עשה בו מעשה שפתחו מלמטה וסלקו מן הייחוד וכן נוהגין (הגהות מיי' פכ"ה) מיהו לצורך גופו או לצורך מקומו מותר וכן בכיס התפור בבגד הואיל ועיקר הבגד עומד ללבוש אם הוציא המעות משם מותר ללבוש הבגד דהכיס בטל אצלו אבל אם שכח בו מעות מותר לטלטל הבגד דלא אמרינן דכל הבגד נעשה בסיס למעות הואיל ואין המעות על עיקר הבגד אבל אין ללובשו בשבת דחיישינן שמא יצא בו כדלעיל סי' ש"א סל"ג [ב"י ססי' ש"ט] וע"ל סי' רס"ו אם שכח כיסו אצלו בשבת מה דינו [ב"י]:
סעיף ח. כלי שיש עליו דבר האסור ודבר המותר מותר לטלטלו כגון מחתה שיש עליו מבעוד יום אפר שמותר לטלטלו לכסות בו רוק או צואה ויש עליה גם כן שברי עצים שהם אסורים בטלטול מותר לטלטל המחתה כמו שהיא וכגון שדבר המותר חשוב מדבר האיסור אבל אם דבר האיסור חשוב יותר מדבר המותר בטל אצלו ואסור לטלטלו וטעם היתר טלטול זה משום דלא אפשר למינקט קיטמא לחודיה אפי' אי שדיה ליה מהמחתה [או אם צריך למקום המחתה כמו שנתבאר לעיל סי' ש"ט] ואם אינו צריך אלא לגוף המחתה לא יטלטלנה כמו שהיא אלא ינער האפר ושברי העצים במקומם ויטול המחתה: הגה וכן אם יכול לנער האיסור לחוד ינערנו ולא יטלטלנו עם ההיתר [ב"י בשם תשובת הרא"ש] וכל זה לא מיירי אלא שהיה ההיתר עם האיסור מבע"י אבל אם היה האיסור עליו לבד לא מהני מה שהניח אצלו ההיתר בשבת [ב"י בשם תשו' הרשב"א]:
סעיף ט. תיבה שיש בה דבר המותר לטלטל ומעות אם המעות אינם עיקר מותר לטלטלה כמו שהיא על פי התנאים שנתבארו במחתה:

1. הקדמת הסוגיא — סיומה של סוגיית המוקצה

המקור התלמודי

סימן ש"י סוגר את בלוק שח-שט-שי על המוקצה. המקורות התלמודיים :

היסוד המרכזי : סוגיית מוקצה מחמת מיאוס. רבי יהודה אוסר ; רבי שמעון מתיר. "הילכתא כרבי שמעון" — לפי הב"י. אבל יש לב"י עצמו חידוש : עליו לטרוח לפי רבי יהודה במקרים בהם "ידי דחיתם בידיים" (מקרה הנולד).

2. חקירת היסוד — הכנה ונולד

שאלה מכוננת

חקירה : מהו "נולד" ? איזו עוצמת קישור צריך בין החפץ לזמן שנולד ?

נפקא מינה : ביצה גמורה בערב שבת שיצאה ביום שבת — לרש"י = נולד, אסור ; לתוס׳ = הכנה, מותר אם היה בה דעת.

חקירת הכנה (סעיף ב')

קושיא : מדוע גרוגרות וצמוקים בתהליך ייבוש = מוקצה ? הם פירות מן הסתם !

תירוץ (רמב"ם הלכות שבת כ"ו:ט') : שני קריטריונים מצטרפים :

כל פרט לבדו לא יוצר מוקצה, אבל שני התנאים יחד = מוקצה גמור. זוהי "ההכנה ההפוכה" — הכנה שמייצרת מוקצה.

3. שיטות הראשונים — בסיס לאיסור ולהיתר

רש"י (שבת קמ"ב: ד״ה מחתה) — מבאר את היסוד של "בסיס לאיסור ולהיתר" — אם הכלי נושא שני דברים, אחד מוקצה ואחד היתר, יש לבדוק איזו דבר חשוב יותר לבעלים.
רמב"ם (הלכות שבת כ"ו:י"א-י"ב) — מציין שלוש קטגוריות :
  1. האיסור חשוב יותר : ההיתר בטל אליו, הכלי כולו מוקצה.
  2. ההיתר חשוב יותר : האיסור בטל, הכלי מותר.
  3. שווים : מחלוקת — האם הולכים אחר הרוב/חשיבות או הרוב/כמות.
הרא"ש (פרק כירה) — חידוש : אם אפשר לנער את האיסור בלבד (להוציא את המעות מהכר), זה הדרך הראויה. רק אם אי אפשר — מותר לטלטל את הכלי כולו.
תוס׳ ור"ן — מבארים את "צריך למקום" של סעיף ז' : ההיתר אינו רק על המחתה (סעיף ח') אלא על כל בסיס לדבר האסור כאשר צריך למקום.

4. סוגיית "הוקצה למקצת השבת" (סעיף ג')

היסוד : סעיף ג' מדגיש שני כיוונים :

מצבפסק
היה ראוי בין השמשות, נתקלקל ביום, חזר ונתקןחזר להיתרו
הוקצה בין השמשות, חזר להיות ראוי בו ביוםאסור כל היום

החידוש המרכזי : "בין השמשות" הוא נקודת הקפא ההלכתית. אם מוקצה אז — אסור כל היום (= לעיקרון "הוקצה למקצת השבת"). אם ראוי אז — נשאר ראוי גם אם הופך מוקצה זמנית בהמשך.

5. שיטת הב"י והשו"ע — מבנה של 9 סעיפים

בית יוסף (טור או"ח ש"י) — סוגר את הסימן ב־9 סעיפים מהותיים, מסודרים לפי סוגי מוקצה :

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א מוסיף הגהות חשובות :

7. מחלוקות מרכזיות

מחלוקת א' : הכנה אצל נכרי (סעיף ב') —

מחלוקת ב' : ביצה שנולדה בשבת (סעיף ד') —

מחלוקת ג' : שווים חשיבות בבסיס (סעיף ח') —

8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב

המגן אברהם — מבאר את מושג "חשוב מהאיסור" (סעיף ח') : חשיבות נמדדת לפי שווי, גודל, או צורך. אם הם שווים מבחינה הלכתית, מחמירים.
הט"ז — מקל בסעיף ב' : אפילו גרוגרות שבתחילת הייבוש (לא ממש מסריחים) ניתן להתיר אם הם כבר אכילים.
המשנה ברורה (37 ביאורים) — מסכם את כל הסוגיא. דוגמה : בסעיף ב', מבחין בין "שכח" (לא דחה בידיים) ל"השליך" (דחה בידיים). הראשון = ראוי לאכילה ; השני = מוקצה.
שולחן ערוך הרב (אדמו"ר הזקן, סימן ש"י) — מסביר ש"הוקצה למקצת השבת" מקנה לחפץ אופי קבוע של מוקצה. זה דין של "חזקה" — אופי שלא משתנה.

9. נפקא מינות פרקטיות

נפקא מינות חשובות לזמננו :

10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

היסוד שלנו בסימן ש"י :

  1. סוגיא בנויה על מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון — הילכתא כרבי שמעון.
  2. מוקצה מחמת מיאוס — מותר.
  3. אוכל ראוי — אינו מוקצה. אבל גרוגרות בתהליך ייבוש (לא ראוי + דחויה בידיים) = מוקצה.
  4. הוקצה למקצת השבת — הוקצה לכל השבת.
  5. נולד — מוקצה מובהק.
  6. בסיס לאיסור ולהיתר — לפי חשיבות.
  7. הכנה אצל נכרי — לא חלה (רמ"א).

הוראה למעשה : סיומו של בלוק שח-שט-שי. ערב שבת — בדוק כל מקור פוטנציאלי של מוקצה (אוכלים שנדחו, ביצים בתרנגולת, בסיסים מעורבים). בשבת — בעת חשד, להניח.


להעמקה

רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ש"י · רמה 2 — למדן
♥ תמיכה DAAT
📖להצטרף לחברותא