שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין décès à shabbat — règles de tiltoul
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן שי"א — 9 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 38 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — מת בשבת
- חקירת היסוד — מהותו של היתר "ככר או תינוק"
- שיטות הראשונים — טלטול המת
- סוגיית הוצאת המת לכרמלית (סעיף ב')
- שיטת הב"י והשו"ע — מבנה של 9 סעיפים
- שיטת הרמ"א
- מחלוקות מרכזיות
- פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
- נפקא מינות פרקטיות
- סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 9 סעיפים
מת שמוטל במקום שירא עליו מפני הדליקה אם יש ככר או תינוק מטלטלו על ידיהם ואם אין לו ככר או תינוק אם יש לו שתי מטות מטלטלו על ידי שיהפכנו ממטה למטה דהוה טלטול מן הצד ואם אין לו לא זה ולא זה מטלטלו טלטול גמור וכל זה באותו רשות. מת המוטל בחמה מטלטלו מחמה לצל באותו רשות על ידי ככר או תינוק ואם אין לו ככר או תינוק לא יטלטלנו כלל אפי' להפכו ממטה למטה דטלטול מן הצד שמיה טלטול: וע"ל בסי' זה סעיף ו' מאי תקנתיה:
1. הקדמת הסוגיא — מת בשבת
המקור התלמודי
סימן שי"א נשען על שתי סוגיות מרכזיות במסכת שבת :
- שבת מ"ג:-מ"ד. — סוגיית "אין מצילין את המת מפני הדליקה" ו"ככר או תינוק".
- שבת קמ"ב:-קמ"ג. — סוגיית "טלטול מן הצד".
הברייתא במסכת שבת מ"ג: : "מת המוטל בחמה — באים שני בני אדם ויושבים בצדו ; חם להם מלמטה זה מביא מטה ויושב עליה וזה מביא מטה ויושב עליה ; חם להם מלמעלה מביאים מחצלת ופורסים עליהם". הרי שגם כאן חז"ל חיפשו פתרון עקיף. ובהמשך : "רבי יהודה בן לקיש אומר מטלטלין את המת מטה למטה — ולא ע"י ככר ותינוק".
הכלל הגדול : "אדם בהול על מתו" — אדם נבהל מול מתו, ואי אפשר לאוסרו לחלוטין שמא יבוא לכבות הדליקה. לכן התירו פתרונות אטנואטיביים.
2. חקירת היסוד — מהותו של היתר "ככר או תינוק"
חקירה מכוננת
חקירה : מהו ההיתר של "ככר או תינוק" — כיצד הוא מתיר טלטול מוקצה ?
- צד א' (רש"י) : ה"ככר" מבטל את שם המוקצה — מאחר ומטלטל גם דבר היתר, המעשה אינו "טלטול מוקצה" אלא "טלטול היתר עם תוספת".
- צד ב' (תוס׳) : ה"ככר" אינו מבטל אלא מערב — המעשה נשאר טלטול מוקצה, אבל כיוון שעושהו בדרך לא־רגילה (עם ככר), והוא לכבוד המת, התירו.
נפקא מינה : האם מותר "ככר ותינוק" לכל מוקצה (לרש"י — אולי כן) או רק למת (לתוס׳ — רק למת, כי רק בו יש כבוד המת). השו"ע פוסק רק למת (סעיף ה').
חקירת "טלטול מן הצד"
קושיא : אם "טלטול מן הצד שמיה טלטול" (= הוא נחשב טלטול גמור) — מדוע התירוהו במקרה הדליקה ?
תירוץ (מ"ב בשם הראשונים) : טלטול מן הצד אמנם "שמיה טלטול" — אבל במקום הדליקה התירו אותו מטעם "אדם בהול על מתו". החשש הוא שאם לא נתיר שום פתרון, האדם יבוא לכבות את האש (= מלאכה דאורייתא). מוטב להתיר טלטול מן הצד (דרבנן) מאשר לסכן בכיבוי (דאורייתא).
חידוש : זהו "היתר מונע" — לא היתר עצמאי, אלא היתר שבא למנוע איסור חמור יותר.
3. שיטות הראשונים — טלטול המת
- ככר או תינוק — הדרגה המועדפת.
- טלטול מן הצד (ממטה למטה) — דרגה שניה.
- טלטול גמור — דרגה אחרונה, רק בדליקה ובלית ברירה.
4. סוגיית הוצאת המת לכרמלית (סעיף ב')
היסוד : סעיף ב' הוא קודיפיקציה מורכבת של מחלוקת ראשונים — כיצד מוציאים מת מבזיון :
| שיטה | פסק |
|---|---|
| דעה ראשונה | מוציאים לכרמלית ; אם יש מקום לחיים לצאת — עדיף שהם יצאו |
| יש אומרים | רק ע"י ככר או תינוק |
| יש מי שאומר | דווקא בלי ככר ותינוק — כדי למעט בהוצאה |
| יש מי שמתיר | אף לרשות הרבים — ע"י תינוק (לא ע"י ככר) |
| רמ"א | מותר גם לומר לעכו"ם לטלטלו |
היסוד של המחלוקת : האם "כבוד הבריות" דוחה איסור הוצאה דרבנן (כרמלית) — וכמה. ככל שהבזיון גדול יותר, מקילים יותר.
5. שיטת הב"י והשו"ע — מבנה של 9 סעיפים
- סעיפים א'-ד' : טלטול המת (דליקה, חמה, בזיון, עצימת עיניים).
- סעיפים ה'-ט' : כללי טלטול מן הצד באופן כללי, וטיפול בגוף המת.
6. שיטת הרמ"א
- קרוב להסריח : מתיר להוציא את המת אפילו לפני שהסריח ממש, אם הוא קרוב לכך.
- אמירה לעכו"ם : מותר לומר לנכרי לטלטל את המת — שווה ערך לככר ותינוק.
- צורך כהנים : אסור לטלטל ע"י ככר/תינוק לצורך כהנים ; אבל ע"י נכרי — יש מתירים, ונוהגים כך לצורך מצוה או חתונה.
7. מחלוקות מרכזיות
מחלוקת א' : ככר ותינוק לכל מוקצה (סעיף ה') —
- שיטה אחת : ההיתר הוא רק למת (בגלל כבוד המת).
- שיטה שניה : אולי גם לשאר מוקצה.
- פסק : השו"ע — רק למת. לשאר מוקצה אין היתר ככר ותינוק.
מחלוקת ב' : מטה שהמת שכב עליה (מ"ב סק"א) —
- הרא"ש : אם מת בערב שבת — המטה נעשתה בסיס, אסורה.
- בעל המאור : מתיר — מאחר שהמת ניתן לטלטל ע"י ככר, המטה אינה בסיס מוחלט.
- פסק : תלוי בכוונה — אם דעתו שהמת יישאר על המטה כל השבת = בסיס לכו"ע.
מחלוקת ג' : הוצאה לרה"ר (סעיף ב') —
- רוב הראשונים : רק לכרמלית, לא לרה"ר.
- יש מי שמתיר : אף לרה"ר ע"י תינוק (חי = מיעוט בהוצאה).
- פסק : השו"ע מביא את שתי הדעות ; להלכה — רק בבזיון גדול ובהוראת חכם.
8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
9. נפקא מינות פרקטיות
נפקא מינות חשובות לזמננו :
- פטירה בבית בשבת — המת נשאר במקומו ; קוראים לרב ולחברא קדישא. אין לטלטל ללא צורך.
- גוף מתחיל להסריח / חום — מותר להעבירו ע"י ככר/תינוק או ע"י נכרי לכרמלית.
- מיזוג אוויר לשמירת הגוף — אם דולק = מותר ; אם כבוי = אמירה לנכרי.
- עצימת עיני המת — אסור בשבת (סעיף ד') ; ייעשה לפני שבת או אחריה.
- ספק אם נפטר — כל עוד ספק חיים — פיקוח נפש, מחללים שבת לחלוטין.
- צורך כהנים במשפחה — אסור לטלטל ע"י ככר ; ע"י נכרי — בהוראת חכם.
10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
היסוד שלנו בסימן שי"א :
- סוגיא בנויה על שבת מ"ג:-מ"ד. (טלטול המת) ושבת קמ"ב: (טלטול מן הצד).
- המת מוקצה — אך כבוד המת ו"אדם בהול על מתו" פותחים פתרונות.
- ככר או תינוק — דרגה ראשונה ; טלטול מן הצד — שניה ; טלטול גמור — אחרונה.
- "כל מה שאפשר בקצת היתר — עדיף".
- אמירה לעכו"ם (רמ"א) — שווה ערך לככר/תינוק.
- פיקוח נפש — בספק חיים, מחללים שבת לגמרי.
הוראה למעשה : פטירה בשבת — מקרה חמור הדורש מיד רב וחברא קדישא. אין לעשות דבר בפזיזות. לשמור על כבוד הגוף, ולטלטל רק בצורך אמיתי, תמיד בדרך הקלה ביותר.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).