✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן שי"ב
הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו בַּמֶּה מְקַנֵּחַ בְּשַׁבָּת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין hygiène intime à shabbat (papier toilette)

נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן שי"ב — 10 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות

משנה ברורה: 26 entrées

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיאקינוח וכבוד הבריות
  2. חקירת היסודגדרו של כבוד הבריות
  3. שיטות הראשוניםאבנים לקינוח
  4. סוגיית "מחתך"הנייר המודרני
  5. שיטת הב"י והשו"עמבנה של 10 סעיפים
  6. שיטת הרמ"א
  7. מחלוקות מרכזיות
  8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
  9. נפקא מינות פרקטיות
  10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

📜 מקור השולחן ערוך — 10 סעיפים

סעיף א. הנצרך לנקביו במה מקנח בשבת. ובו י סעיפים:
משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח אפי' להעלותם לגג עמו דהוי טירחא יתירא מותר ומי שיש לו מקום מיוחד לבית הכסא יכול להכניס עמו אבנים לקנח מלא היד ואם אין לו מקום קבוע מכניס עמו כשיעור בוכנא קטנה ואם ניכר באבן שקנחו בו מותר להכניסו אפי' הוא גדול הרבה או אפי' הם הרבה ממלא היד מותר ליטול כולן דכיון שקנחו בהן הוכנו לכך: הגה י"א דוקא בחצר מותר לטלטל אבנים (רש"י ס"פ המוציא יין ור' ירוחם ני"ב חי"ו ור"ן) וי"א דאפי' מכרמלית לרה"י נמי שרי דהא נמי אינו רק איסור דרבנן ומשום כבוד הבריות התירוהו. (תוספות פרק לולב הגזול והגהות מרדכי פרק הזורק):
סעיף ב. אם ירדו גשמים על האבנים ונטבעו אם רישומן ניכר מותר ליטלן כדי לקנח ואין בזה משום סותר ולא משום טוחן:
סעיף ג. צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו ולא חיישינן שמא יתלשו דאף אם יתלשו ליכא איסורא דדבר שאין מתכוין היא:
סעיף ד. לא יטלטל רגב אדמה לקנח בו מפני שאינה ראויה לקינוח לפי שהיא נפרכת אסור לקנח בחרס אפי' בחול משום סכנה שלא ינתק שיני הכרכשתא (פי' המעים התלוים בפי טבעת):
סעיף ה. היו לפניו בשבת צרור ואזני חרס חלקים דכיון דחלקים הם ליכא משום סכנה מקנח באוזן החרס שהוא ראוי לכסות בו פי הכלים צרור ועשבים יקנח בעשבים אם הם לחים אבל ביבשים אין מקנחים מפני שהם חדים ומחתכין את הבשר:
סעיף ו. מקנחים בשבת בעשבים לחים אפי' הם מחוברים ובלבד שלא יזיזם ומשום משתמש במחובר ליכא דלא אמרו אלא באילן אבל לא בירק:
סעיף ז. היה צריך לנקביו ואינו יכול לפנות שרפואתו למשמש בפי הטבעת שממשמש שם בצרור והנקב נפתח לא ימשמש בשבת כדרך שממשמש בחול דהיינו שאוחז הצרור בכל היד משום השרת נימין אלא ממשמש כלאחר יד דהיינו שיאחז הצרור בשתי אצבעותיו וממשמש:
סעיף ח. למשמש בברזא בפי הטבעת דינה כצרור שלא יאחזנה אלא בב' אצבעותיו ואסור לצאת בברזא אפי' תחובה כולה בגוף:
סעיף ט. אסור לפנות בשדה ניר בשבת שמא יבא לאשווי גומות ואם היה שדה חבירו אפי' בחול אסור מפני שדש נירו ומקלקל:
סעיף י. אבנים גדולות שמצדדין אותן כמין מושב חלול ויושבים עליהן בשדות במקום המיוחד לבה"כ מותר לצדדן ואע"ג דבנין עראי הוא לא גזרו ביה רבנן משום כבוד הבריות:

1. הקדמת הסוגיא — קינוח וכבוד הבריות

המקור התלמודי

סימן שי"ב נשען על סוגיא במסכת שבת פ"א. — "אבני בית הכסא" :

הברייתא שבת פ"א. : "מכניס אדם מלא היד אבנים לבית הכסא" — ודנה הגמרא בשיעור (מלא היד / כבוכנא קטנה). הכלל המכונן : "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה" (ברכות י"ט:) — כבוד הבריות דוחה איסור דרבנן.

סוגיא נוספת : שבת פ"א: על "צרור שעלו בו עשבים" — דין דבר שאינו מתכוון. ושבת פ"ב. על סדר הקינוח ועניני בריאות.

2. חקירת היסוד — גדרו של כבוד הבריות

חקירה מכוננת

חקירה : "גדול כבוד הבריות" — האם הוא דוחה את האיסור, או מתיר אותו מלכתחילה ?

נפקא מינה : האם מותר להכין מראש (להעלות אבנים לגג) — לרש"י (דוחה) זה היתר רחב ; הב"י מתיר במפורש אף טירחא יתירא.

הגבול : דרבנן ולא דאורייתא

קושיא : אם כבוד הבריות גדול כל כך — מדוע אינו דוחה גם איסור דאורייתא ?

תירוץ (ברכות י"ט: ; תוס׳) : הלשון מדויקת — "לא תעשה שבתורה" — היינו לאו של "לא תסור" (= הציווי לשמוע לחכמים). כבוד הבריות דוחה את החיוב לשמוע לחכמים (= איסור דרבנן). אבל איסור דאורייתא ממש — אינו נדחה. לכן מוקצה (דרבנן) נדחה ; חיתוך הנייר (מחתך, דאורייתא) — לא.

3. שיטות הראשונים — אבנים לקינוח

רש"י (שבת פ"א. ד״ה מלא היד) — מבאר ששיעור "מלא היד" הוא ד'-ה' אבנים. רש"י סובר שההיתר מוגבל לחצר (רשות היחיד מורחבת), לא מעבר.
רמב"ם (הלכות שבת כ"ו:ה'-ז') — מבאר שאבן שקינחו בה כבר = "הוכנה" לתפקיד, ויש לה דין כלי. הרמב"ם מבחין בין אבן שיש בה רושם (= הוכנה) לאבן רגילה (= מוקצה).
תוס׳ ור"ן — מרחיבים את ההיתר : אפילו מכרמלית לרשות היחיד מותר, כי גם זה דרבנן וכבוד הבריות דוחה. הרמ"א מביא שיטה זו.
הרא"ש — דן בסוגיית "צרור שעלו בו עשבים" (סעיף ג') : אם יתלשו העשבים בשעת הקינוח — אין איסור, כי זה דבר שאינו מתכוון ואינו פסיק רישא (אפשר שלא יתלשו).

4. סוגיית "מחתך" — הנייר המודרני

היסוד : בעוד שהסוגיא העתיקה עוסקת באבנים (= מוקצה, דרבנן), הבעיה המודרנית היא נייר טואלט — וכאן נכנסת מלאכת מחתך (חיתוך לפי מידה) :

מצבפסק
נייר חתוך מראש (דפים נפרדים)מותר — אין חיתוך
קריעת נייר לאורך הניקובבעייתי — מחתך / קורע ; רוב הפוסקים אוסרים
קריעה שלא לפי מידה (דרך קלקול)יש מקילים בשעת הדחק

החידוש : כבוד הבריות לא מועיל כאן — כי מחתך הוא דאורייתא. לכן ההכרח להכין דפים נפרדים מערב שבת. ההבחנה דרבנן/דאורייתא היא לב הסימן.

5. שיטת הב"י והשו"ע — מבנה של 10 סעיפים

בית יוסף (טור או"ח שי"ב) — מארגן את הסימן :

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א בסעיף א' מביא את מחלוקת הראשונים על היקף ההיתר :

7. מחלוקות מרכזיות

מחלוקת א' : היקף היתר טלטול האבנים (סעיף א') —

מחלוקת ב' : צרור שעלו בו עשבים (סעיף ג') —

מחלוקת ג' : נייר טואלט מודרני (אחרונים) —

8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב

המגן אברהם — מבאר את גדר "מקום קבוע" (בית כסא קבוע) : כיוון שחוזר לשם תמיד, אפילו ישתיירו אבנים מערב — יקנח בהן שחרית. אין זה טלטול שלא לצורך.
הט"ז — מדגיש שכבוד הבריות אינו "פטור כללי" — הוא מוגבל לאיסור דרבנן ולמצב צורך אמיתי.
המשנה ברורה (26 ביאורים) — מבאר ש"ה"ה צרורות או שאר דבר" — לא דווקא אבנים, אלא כל דבר שאינו בר טלטול. ומוסיף את הדיון על נייר בזמננו.
שולחן ערוך הרב (אדמו"ר הזקן, סימן שי"ב) — מסביר שכבוד הבריות אינו "ויתור" אלא ערך תורני עצמאי ; השמירה על כבוד האדם היא חלק ממצוות התורה, ולכן היא דוחה גזירות דרבנן.

9. נפקא מינות פרקטיות

נפקא מינות חשובות לזמננו :

10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

היסוד שלנו בסימן שי"ב :

  1. סוגיא בנויה על שבת פ"א.-פ"ב. ("אבני בית הכסא").
  2. כבוד הבריות דוחה איסור דרבנן (מוקצה) — לא דאורייתא.
  3. אבן שקינחו בה = הוכנה, אינה מוקצה.
  4. דבר שאינו מתכוון — צרור עם עשבים מותר.
  5. מחתך (דאורייתא) — נייר בגליל = להכין מערב שבת.
  6. בל תשקצו — בריאות קודמת, אין מתאפקים.

הוראה למעשה : הסימן מלמד את גבול כבוד הבריות — דוחה דרבנן, לא דאורייתא. למעשה : להכין נייר חתוך מערב שבת, ולעולם לא להתאפק מנקביו.


להעמקה

רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן שי"ב · רמה 2 — למדן
♥ תמיכה DAAT
📖להצטרף לחברותא