✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן שי"ח
דִּין הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין mevashel (cuisson) à shabbat — mélakha déorayta
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן שי"ח — 19 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 118 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — מלאכת בישול
- חקירת היסוד — מהי "בישול"
- שיטות הראשונים — גדרי הבישול
- סוגיית "אין בישול אחר בישול" (סעיפים ד'-טו')
- שיטת הב"י והשו"ע — מבנה של 19 סעיפים
- שיטת הרמ"א
- מחלוקות מרכזיות
- פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
- נפקא מינות פרקטיות
- סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 19 סעיפים
סעיף א. דין המבשל בשבת. ובו יט סעיפים:
המבשל בשבת [או שעשה א' משאר מלאכות] [טור] במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למ"ש מיד ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ולערב מותר גם לו מיד [ואם אמר לעכו"ם לעשות מלאכה בשבת ע"ל סי' ש"ז סעיף כ']:
המבשל בשבת [או שעשה א' משאר מלאכות] [טור] במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למ"ש מיד ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ולערב מותר גם לו מיד [ואם אמר לעכו"ם לעשות מלאכה בשבת ע"ל סי' ש"ז סעיף כ']:
סעיף ב. השוחט בשבת לחולה בין שחלה מאתמול בין שחלה היום מותר הבריא לאכול ממנו חי (בשבת) אבל המבשל (או שעשה שאר מלאכה) לחולה אסור (בשבת) לבריא או לחולה שאין בו סכנה דחיישינן שמא ירבה בשבילו: הגה ואפי' בישל ע"י עכו"ם אסור בשבת (תוס' פ"ק דגיטין ור"נ פ' אין מעמידין) ואם קצץ פירות מן המחובר לחולה בשבת אפי' היה חולה מבעוד יום אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה (ב"י בשם אורחות חיים):
סעיף ג. כשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל בתולדות האור כגון ליתן ביצה בצד קדרה או לשברה על סודר שהוחם באור כדי שתצלה ואפילו בתולדות חמה כגון בסודר שהוחם בחמה אסור גזרה אטו תולדות האור וכן אסור להטמינה בחול או באבק דרכים שהוחמו מכח חמה אבל בחמה עצמה כגון ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו מותר:
סעיף ד. תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו משום בישול אם נצטנן: הגה וי"א דוקא אם מצטמק ויפה לו [רבי ירוחם ח"ג] ואם לא נתבשל כל צרכו ואפי' נתבשל כמאכל בן דרוסאי שייך בו בישול אפי' בעודו רותח וה"מ שיש בו בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש מותר לשרותו בחמין בשבת ואם הוא דבר יבש שלא נתבשל מלפני השבת אין שורין אותו בחמין בשבת אבל מדיחים אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ומן הדג שנקרא קולייס האספנין שאינם צריכים בישול אלא מעט והדחתן היא גמר מלאכתן: הגה וה"ה כל דבר קשה שאינו ראוי לאכול כלל בלא שרייה דאסור לשרותו בשבת דהוי גמר מלאכה [הגהות מרדכי]:
סעיף ה. יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה אם בשלו אחר כך במשקה יש בו משום בישול ואסור ליתן פת [אפי'] בכלי שני שהיד סולדת בו ויש מתירין: הגה בכלי שני ויש מקילין אפי' בכלי ראשון ונהגו ליזהר לכתחילה שלא ליתן פת אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו:
סעיף ו. כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו מותר להניחו בשבת על גבי קדירה הטמונה כדי שישמור חומו ולא יצטנן ויכול לטוח פיו בבצק אם יש לו בצק שנלוש מאתמול אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר שאינו חם כל כך על גבי קדירה שהיא חמה כל כך שהעליון יכול להתחמם מחומה עד שתהא היד סולדת בו:
סעיף ז. יש מפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו דבר חם על גבי קדירה הטמונה אפי' כלי התחתון על האש שרי ויש מפרשים שאם כלי התחתון על האש לעולם אסור:
סעיף ח. להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם שעל האש י"א שדינו כמניחו כנגד המדורה וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו כגון שיבש מותר להניחו ע"ג מיחם שעל גבי האש וי"א דהוי כמניח על גבי כירה לכתחלה ואסור אפי' אם נתבשל כל צרכו ואפי' אם מצטמק ורע לו אפי' אם נותנו שם לשמור חומו וראשון נראה עיקר ומ"מ אם הוא תבשיל שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו אסור לדברי הכל:
סעיף ט. כלי ראשון (פי' הכלי שמשתמש בו על האש) אפי' לאחר שהעבירוהו מעל האש מבשל כל זמן שהיד סולדת בו לפיכך אסור ליתן לתוכו תבלין אבל מלח מותר ליתן לתוכו כיון שהעבירו מעל האש דצריכא מילחא בישולא כבישרא דתורא ויש מי שאוסר לתת לתוך כלי זה בשר מליח אפי' הוא של שור: הגה ונ"ל דבלא מליח נמי אסור אלא דנקט מליח דבלאו הכי אסור משום דם שבו ויש אוסרים לתת מלח אפי' בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו והמחמיר תבא עליו ברכה: (תוס' ומרדכי פרק כירה) ואם עבר ונתן מלח אפי' בכלי ראשון אפי' הוא על האש שעבד איסורא מותר המאכל דהמלח בטל על גבי המאכל (ב"י בשם שבולי הלקט):
סעיף י. אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהם מכלי ראשון:
סעיף יא. אמבטי [פי' כלי שרוחץ בו] של מרחץ שהיא מלאה מים חמין [אע"פ שהוא כלי שני] [תוס' והרא"ש וטור] אין נותנין לה מים צונן שהרי מחממין הרבה אבל נותן הוא ממים חמין שבזה האמבטי לתוך אמבטי אחר של צונן:
סעיף יב. מיחם שפינה ממנו מים חמין מותר ליתן לתוכו מים צונן [מרובים] כדי להפשירן ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן או צונן לתוך חמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שמחממין הרבה: הגה ואם המים מרובים כל כך שאי אפשר שיתבשלו רק שיפיגו צינתן אפי' בכלי ראשון שרי רק שלא יהיה על האש [טור]:
סעיף יג. מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקים בכלי שני שיש בו מים חמין אבל בכלי ראשון אסור:
סעיף יד. מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקים כנגד האש להפיג צינתן ובלבד שיתנם רחוק מהאש בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת [פירוש מתחממת ונכוית] בו דהיינו שכריסו של תינוק נכוית בו אבל אסור לקרבו אל האש למקום שיכול להתחמם שתהא היד סולדת בו ואפי' להניח בו שעה קטנה שתפיג צנתן אסור כיון שיכול להתבשל שם: הגה וה"ה בפירות או שאר דברים הנאכלין כמות שהן חיין (מרדכי פ' כירה וע"ל סי' רנ"ד):
סעיף טו. דבר שנתבשל כל צרכו והוא יבש שאין בו מרק מותר להניחו כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו: הגה ואפי' נצטנן כבר אבל אם הוא רותח אפי' בדבר שיש בו מרק מותר ויש מקילין לומר דכל שאינו נותנו על גבי האש או הכירה ממש רק סמוך לו אפילו נצטנן מותר [המגיד פכ"ב] ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי וכמו שכתבתי לעיל סי' רנ"ג:
סעיף טז. מותר ליתן אינפאנדה כנגד האש במקום שהיד סולדת ואף ע"פ שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח: הגה וכל שכן קדירה שיש בו רוטב שנקרש שכשהשומן נימוח אינו בעין דשרי (ר' ירוחם ח"ג) ויש מחמירין (ר"ן פרק במה טומנין) ונהגו להחמיר מיהו במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה:
סעיף יז. אסור ליתן צונן (על המיחם) אפי' להפשיר כל שהמיחם חם כל כך שאלו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי בישול דהיינו שיהיה היד סולדת בו שדין מניח על גבי מיחם כדין מניח כנגד המדורה ואם אינו חם כל כך מותר:
סעיף יח. האלפס והקדירה שהעבירן רותחין מעל גבי האור אם לא נתבשל כל צרכו אין מוציאין בכף מהם שנמצא מגיס ואיכא משום מבשל ואם נתבשל כל צרכו מותר אבל צמר ליורה אע"פ שקלט העין אסור להגיס בו [פי' לנענע אותו בכף]: הגה ולכתחילה יש ליזהר אף בקדירה בכל ענין: [פסקי מהרי"ו]:
סעיף יט. אסור לטוח שמן ושום על הצלי בעודו כנגד המדורה אפילו נצלה הצלי מבעוד יום דמכל מקום יתבשל השום והשמן:
1. הקדמת הסוגיא — מלאכת בישול
המקור התלמודי
סימן שי"ח נשען על פרק ג' של מסכת שבת — "כירה" (שבת ל"ח:-מ"ב.) :
המשנה שבת מ"ב. : דנה בנתינת מים ושמן לאמבטי ולכלי. הגמרא מבססת את כל ההבחנות : "כלי ראשון מבשל ; כלי שני אינו מבשל", ושיעור "יד סולדת בו". בישול נמנה באבות מלאכה — במשכן בישלו סממנים לצבע היריעות.
היסוד : "אין בישול אחר בישול" — שבת קמ"ה: : "כל שבא בחמין מלפני השבת — שורין אותו בחמין בשבת". דבר מבושל אינו מתבשל שוב.
2. חקירת היסוד — מהי "בישול"
חקירה מכוננת
חקירה : מה גמר מלאכת בישול — שינוי בחומר או שינוי בטמפרטורה ?
- צד א' : בישול = שינוי מהותי במאכל (רך מקשה, נא לאכיל). לכן "אין בישול אחר בישול" — השינוי כבר נעשה.
- צד ב' : בישול = פעולת חימום ל"יד סולדת בו". לפי זה ייתכן "יש בישול אחר בישול" בלח שצונן.
נפקא מינה : תבשיל לח שהתבשל וצונן — לרמ"א (צד ב') יש בו בישול מחדש ; לשו"ע (צד א') אין בו בישול. מחלוקת מעשית יומיומית.
היסוד : כלי ראשון מול כלי שני
קושיא : מדוע כלי ראשון מבשל וכלי שני אינו מבשל — הלא שניהם חמים ב"יד סולדת" ?
תירוץ (תוס׳ שבת מ"ב. ד״ה אבל) : כלי ראשון — דפנותיו חמות מכוח האש ומחזיקות חום, ולכן ממשיך לבשל. כלי שני — דפנותיו קרות יחסית, החום הולך ומתפוגג ("מצטנן והולך"), ולכן אינו מבשל. ההבחנה היא ביכולת ההמשכיות של החום, לא בטמפרטורה הרגעית.
חידוש : יש קלי הבישול (תבלין, תה) המתבשלים אפילו בכלי שני — כי הם רגישים מאוד. ויש עירוי — מצב ביניים, מבשל "כדי קליפה".
3. שיטות הראשונים — גדרי הבישול
רש"י (שבת מ"ב. ד״ה כלי שני) — מבאר את ההבחנה : כלי ראשון מחזיק חום מחמת דפנותיו ; כלי שני אין דפנותיו חמות. מתמקד במציאות הפיזיקלית.
רמב"ם (הלכות שבת ט':א'-ו') — מגדיר בישול כ"ריכוך הקשה או הקשיית הרך" בכוח חום. כל שינוי מהותי בחום = בישול. מבנה ברור : תולדת האור ככלי האור עצמו.
תוס׳ ור"ן — מחדשים את "אין בישול אחר בישול" ואת מעמד הביניים של עירוי. תוס׳ מחמירים בלח שצונן (יש בישול) ; ר"ן מקל.
הרא"ש — דן בשהייה והחזרה (סי' רנ"ג) ומבחין בין בישול גמור לחצי בישול ("מאכל בן דרוסאי") — דבר שהגיע לחצי בישול, אין בו עוד איסור בישול גמור.
4. סוגיית "אין בישול אחר בישול" (סעיפים ד'-טו')
היסוד : הכלל "אין בישול אחר בישול" — והגבולות שלו :
| מצב | פסק |
|---|---|
| מאכל יבש מבושל וצונן | אין בישול — מותר לחמם (לא ע"ג אש) |
| מאכל לח מבושל וצונן | שו"ע: אין בישול ; רמ"א: יש בישול |
| מאכל לח מבושל שעדיין חם | אין בישול לכו"ע |
| דבר שלא נתבשל כלל | בישול גמור — חייב |
| מבושל שנצלה (או להפך) | יש בישול — שינוי סוג |
החידוש : "אין בישול אחר בישול" הוא יישום של ההגדרה — אם בישול = שינוי מהותי, והשינוי כבר נעשה, אין מה לבשל שוב. המחלוקת בלח היא בעצם חקירת היסוד שלמעלה.
5. שיטת הב"י והשו"ע — מבנה של 19 סעיפים
בית יוסף (טור או"ח שי"ח) — מארגן את הסימן :
- סעיפים א'-ב' : מעשה שבת — מעמד המאכל המבושל באיסור.
- סעיף ג' : תולדות האור והחמה.
- סעיפים ד'-ט' : כלי ראשון, כלי שני, בישול בקרבת אש.
- סעיפים י'-י"ב : עירוי, מליחה.
- סעיפים י"ג-י"ט : אין בישול אחר בישול, יישומים.
6. שיטת הרמ"א
הרמ"א — חידושו המרכזי : "יש בישול אחר בישול בלח" — תבשיל לח שהתבשל ואחר כך הצטנן לגמרי, יש בחימומו בישול חדש. לכן לבני אשכנז : מרק שצונן אינו מתחמם בשבת. עוד : מחמיר במאכל שבישלו נכרי לחולה.
7. מחלוקות מרכזיות
מחלוקת א' : בישול אחר בישול בלח —
- השו"ע (רמב"ם) : אין בישול אחר בישול גם בלח שצונן.
- הרמ"א (תוס׳) : יש בישול בלח שצונן לגמרי.
- פסק : ספרדים מקלים ; אשכנזים מחמירים. נפקא מינה יומיומית בחימום מרק.
מחלוקת ב' : שיעור "יד סולדת בו" —
- שיטה מקילה : כ-45 מעלות.
- שיטה מחמירה : כ-71 מעלות (יד נכווית).
- פסק : להחמיר — כל שהיד נרתעת מספק.
מחלוקת ג' : קלי הבישול בכלי שני —
- שיטה אחת : תה ותבלינים מתבשלים אף בכלי שני.
- שיטה שניה : רק בכלי ראשון.
- פסק : מחמירים — תה דרך כלי שלישי או עסיס מוכן מערב שבת.
8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
המגן אברהם — מבאר את גדרי כלי שני וקלי הבישול. קובע שבמקום ספק בישול דרבנן — להקל בדיעבד.
הט"ז — מדגיש את חומרת בישול דאורייתא ; מחמיר בעירוי מכלי ראשון על דבר שאינו מבושל.
המשנה ברורה (118 ביאורים) — הסימן מהארוכים. מסכם את כל ההלכות עם פסק לבני אשכנז : יש בישול בלח ; להיזהר בקלי הבישול ; חימום מותר רק ביבש מבושל ולא ע"ג אש.
שולחן ערוך הרב (אדמו"ר הזקן, סימן שי"ח) — מבאר באריכות יוצאת דופן את גדרי כלי ראשון/שני/שלישי, עירוי, וקלי הבישול. פוסק כרמ"א בעיקרון "יש בישול בלח".
9. נפקא מינות פרקטיות
נפקא מינות חשובות לזמננו :
- חימום תבשיל יבש מבושל על הפלטה — מותר (אין בישול אחר בישול).
- חימום מרק שצונן — אשכנזים: אסור ; ספרדים: מותר אם התבשל לגמרי.
- הכנת תה / קפה — דרך כלי שלישי או עסיס מוכן מערב שבת.
- נתינת מאכל נא על הפלטה — בישול גמור, אסור מן התורה.
- עירוי מים רותחים על מאכל — מבשל "כדי קליפה" — להיזהר.
- הוספת מים חמים לצ'ולנט — שאלת רב — תלוי במצב התבשיל.
10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
היסוד שלנו בסימן שי"ח :
- סוגיא בנויה על פרק "כירה" (שבת ל"ח:-מ"ב.).
- בישול = שינוי מהותי בחום — אב מלאכה.
- יד סולדת בו — סף הבישול.
- אין בישול אחר בישול — ביבש לכו"ע ; בלח מחלוקת שו"ע/רמ"א.
- כלי ראשון מבשל, כלי שני אינו מבשל — חוץ מקלי הבישול.
- עירוי — מבשל כדי קליפה.
הוראה למעשה : הסימן הוא לב מטבח השבת. אשכנזים: אין מחממים מרק צונן. כולם: אין נותנים מאכל נא על הפלטה ; תה — דרך עסיס. בספק — שאלת רב, שבישול הוא דאורייתא.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).