סעיף א.דיני תולש בשבת ודין טוחן ודין תיקוני מאכל או מעבד ולש. ובו יט סעיפים: חבילי פאה אזוב וקורנית [פירוש מין עשב] הכניסן לעצים אין מסתפקין מהם הכניסן למאכל בהמה קוטם ואוכל ביד אבל לא בכלי ומולל בראשי אצבעותיו:
סעיף ב. אין עושין מי מלח הרבה ביחד לתת לתוך הכבשים משום דדמי לעיבוד אבל יכול לעשות ממנו מעט לתת לתוך התבשיל ואם נתן לתוכו שני שלישי מלח אסור לעשות ממנו אפילו מעט:
סעיף ג. אסור למלוח חתיכות צנון ד' או ה' ביחד מפני שנראה ככובש כבשין והכובש אסור מפני שהוא כמבשל אלא מטבל כל אחת לבדה ואוכלה אבל בצים מותר למלחן:
סעיף ד. יש מי שכתב שמותר לטבול כמה חתיכות צנון אחת אחת לבדה ולהניחם יחד לפניו כדי לאכלם מיד זו אחר זו:
סעיף ה. אסור למלוח בשר מבושל או ביצה מבושלת להניחה:
סעיף ו. אין למלוח ביחד הרבה פולין ועדשים שנתבשלו בקליפתן:
סעיף ז. מותר לדוך פלפלין אפילו הרבה יחד והוא שידוכם בקתא של סכין ובקערה:
סעיף ח. אין כותתין מלח במדוך של עץ אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש: הגה ודוקא מלח הגס אבל מלח שהיה דק מתחלה ונתבשל ונעשה פתיתין מותר לחתכן בסכין כמו שחותך הפת [כל בו]:
סעיף ט. מותר לחתוך בשר מבושל או צלי דק דק בסכין: הגה אבל אסור לחתוך דק דק בשר חי לפני העופות הואיל ואינן יכולים לאכלו בלא חיתוך קמשוי לה אוכל [תה"ד סי' כ"ז] [ועיין לעיל סי' שכ"ד ס"ז]:
סעיף י. אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות שקורין ראלי"ו:
סעיף יא. מותר להשקות את התלוש כדי שלא יכמוש:
סעיף יב. המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן. הגה וה"ה דאסור לחתוך גרוגרות וחרובים לפני זקנים [ב"י בשם תוספתא] ודוקא פירות וכדומה לזה אסור אבל מותר לפרר לחם לפני התרנגולים דהואיל וכבר נטחן אין לחוש דאין טוחן אחר טוחן [הגה"מ פרק כ"א ומרדכי ור"ן פרק כלל גדול וסמ"ג] וכל זה לא מיירי אלא לחותך ומניח אבל אם לאכלו מיד הכל שרי מידי דהוי אבורר לאכול מיד דשרי [תשובת הרשב"א והר"ן פרק כלל גדול] כדלעיל סי' שי"ט:
סעיף יג. אסור לרדות דבש מהכורת [פי' הקן שהדבורים עושים בו הדבש] מפני שדומה לתולש: הגה ודוקא אם דבוקים בכוורת [המגיד פרק כ"א] אבל אם נתלשו מבעוד יום או שנתרסקו מבעוד יום והדבש צף בכוורת מותר לרדותו בשבת [ב"י]:
סעיף יד. אין מגבלין (פי' נתינת מים בקמח נקרא גיבול) קמח קלי הרבה שמא יבא ללוש קמח שאינו קלוי ומותר לגבל את הקלי מעט מעט אבל תבואה שלא הביאה שליש שקלו אותה ואח"כ טחנו אותה טחינה גסה שהרי הוא כחול והיא הנקראת שתיתא מותר לגבל ממנה בחומץ וכיוצא בו הרבה בבת אחת והוא שיהי' רך אבל קשה אסור מפני שנראה כלש (ואפי' ברך) צריך לשנות כיצד נותן את השתיתא ואח"כ נותן את החומץ:
סעיף טו. חרדל שלשו מע"ש למחר יכול לערבו הן ביד הן בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף לערבו בכח אלא מערבו מעט מעט:
סעיף טז. שחלים [פי' שחלים בערבי תכא לשאר ובלע"ז קרישין] שדכן מערב שבת למחר נותן יין וחומץ ולא יטרוף אלא מערב וכן שום שדכו מע"ש למחר נותן פול וגריסין ולא יטרוף אלא מערב: הגה וי"א דלא יערב בכף אלא ביד [אור זרוע ומרדכי סוף פרק תולין] ויש אומרים דהא דשרי לערב משקה בחרדל דוקא שנתנו מבעוד יום אבל בשבת אסור לתת משקה בחרדל או בשום הכתושים משום לש: הגה ואם נתן האוכל תחלה ואח"כ החומץ או היין ומערבו באצבעו שרי דהוי שינוי כמו בשתיתא דלעיל וכן נוהגין להתיר ע"י שינוי ומקום שדרכו לעשות כך בחול יתן בשבת החומץ תחלה ואח"כ האוכל:
סעיף יז. מותר לעשות יינומלין שהוא יין ישן דבש ופלפלין מפני שהוא לשתיה ואין עושין אלונתית שהוא יין ישן ומים צלולים ושמן אפרסמון שהוא לרפואה:
סעיף יח. אין שורין את החלתית לא בפושרין ולא בצוננין שדרך לשרותו לרפואה אבל נותנו לתוך החומץ ומטבל בו פתו היה שרוי מאתמול מותר לשתותו בשבת ואם שתה ממנו יום חמישי ויום ששי וצריך לשתותו גם בשבת מותר שכך הוא דרך רפואתו לשתותו שבעה ימים זה אחר זה הילכך מותר לשרותו בצונן וליתנו בחמה מפני שהוא סכנה אם לא ישתה ממנו:
סעיף יט. שום בוסר ומלילות שריסקן מערב שבת מחוסרים דיכה אסור לגמור דיכתן בשבת ואם אין מחוסרים אלא שחיקה מותר לגמור בשבת לפיכך מותר לגמור שחיקת הריפות בעץ פרור בקדירה בשבת אחר שמורידין אותה מעל האש: הגה ומותר להחליק האוכל בשבת ולא הוי בזה משום ממחק הואיל ואפשר לאכלו בלא זה ומ"מ המחמיר במאכל של תפוחים וכדומה שדרכו בכך תע"ב [מרדכי ר"פ כלל גדול] אסור לקלוף שומים ובצלים כשקולף להניח אבל לאכול לאלתר שרי ועיין לקמן סימן שי"ט [סמ"ג הגה"מ סי' כ"ב וב"י בשם סמ"ק ותה"ד ורבינו ירוחם]:
1. הקדמת הסוגיא — טוחן, לש ומעבד
המקור התלמודי
סימן שכ"א מאגד כמה סוגיות במסכת שבת — בעיקר בפרק "כלל גדול" (ע"ד.) ובפרק "תולין" :
טוחן — שבת ע"ד: : "האי מאן דסלית סילתי — חייב משום טוחן". לש — נמנה באבות מלאכה (אופה). מעבד — שבת ע"ה: ; המליחה נחשבת כעיבוד. ושלוש הסוגיות חוברו בסימן אחד כי כולן עוסקות בתיקוני מאכל.
היסוד : אלו מלאכות "הכנה" — טוחן מפרק את המאכל ליחידות קטנות ; לש מאחד אבקה לגוש ; מעבד משנה את מצב החומר. הניגוד בין פירוק לאיחוד.
2. חקירת היסוד — מהי "טחינה"
חקירה מכוננת
חקירה :טוחן — מהותו פירוק לחלקיקים, או הכנת המאכל לצורה אחידה ?
צד א' :טוחן = פירוק לחתיכות קטנות מאוד. כל חיתוך דק = טוחן.
צד ב' : טוחן = הפיכת דבר שלם ל"גרגרים" מוכנים. תלוי באופי התוצר, לא רק בגודל.
נפקא מינה : חיתוך ירק לחתיכות בינוניות — לצד א' בעיה ; לצד ב' מותר. ההכרעה : "אין דרך טחינה בכך" — חיתוך לסעודה מיידית אינו טחינה.
היסוד : אין טוחן אחר טוחן
קושיא : מדוע מותר לחתוך לחם או גבינה דק-דק, ואסור לחתוך ירק כך ?
תירוץ (ראשונים, מ"ב) :"אין טוחן אחר טוחן" — לחם כבר עבר טחינה (החיטה נטחנה לקמח) ; הוא כבר "מתוקן". חיתוכו מחדש אינו "טוחן" כי הוא כבר לא בצורתו הטבעית. אבל ירק טבעי שלא עבר עיבוד — חיתוכו הדק = טחינה ראשונה.
חידוש : טוחן חל רק על מעבר מצורה טבעית לצורה מפורקת. דבר שכבר אינו בצורתו הטבעית — אין בו טוחן.
3. שיטות הראשונים — שלוש המלאכות
רש"י (שבת ע"ד: ד״ה דסלית) — מבאר טוחן : חיתוך עצים דק-דק = טוחן, כי הוא מכין יחידות קטנות מדבר גדול. מתמקד בפעולת הפירוק.
רמב"ם (הלכות שבת ז':ה' ; ח':ט"ו ; כ"א:י"ח) — מבנה : טוחן ותולדותיו (חיתוך דק) ; לש ותולדותיו ; ומליחה כתולדת מעבד. מבחין בין מאכל לדבר שאינו מאכל.
תוס׳ ור"ן — מחדשים "אין טוחן אחר טוחן" ואת ההיתר לחתוך לאלתר. ודנים בגדרי לש — מהי "בלילה" המחייבת.
הרא"ש — דן במליחה : מליחת בשר רב = עיבוד ; מליחת ביצים = מותר (אינן מתעבדות). תלוי באם הדבר "מתעבד" במלח.
4. סוגיית "לש" — בלילה עבה ורכה (סעיפים ידׁ-טז)
היסוד : מלאכת לש — איחוד אבקה בנוזל :
סוג
פסק
בלילה עבה (גוש מאוחד)
לש גמור — אסור (חייב)
בלילה רכה (נוזלית)
אסור מדרבנן ; בשינוי — יש מתירים
שינוי בסדר הנתינה / בערבוב
מקל את האיסור
החידוש : לש אינו רק "ערבוב" — אלא יצירת גוש מאוחד. ככל שהתערובת עבה ומאוחדת יותר, הלישה חמורה יותר. בלילה רכה — ספק לש.
5. שיטת הב"י והשו"ע — מבנה של 19 סעיפים
בית יוסף (טור או"ח שכ"א) — מארגן את הסימן :
סעיף א' : תלישה וטוחן בעשבים.
סעיפים ב'-ד' : מליחה ומעבד.
סעיפים ה'-י"ב : חיתוך דק — טוחן.
סעיפים י"ג-י"ט : לישה, בלילה, ערבוב.
6. שיטת הרמ"א
הרמ"א מוסיף הגהות מחמירות :
חיתוך ירק דק-דק — מחמיר אף לאלתר ; מתיר חתיכות בינוניות סמוך לסעודה.
מליחה — מרחיב את האיסור למלוח כמה ירקות יחד.
לישה — מדגיש את הצורך בשינוי בסדר ובאופן הערבוב.
7. מחלוקות מרכזיות
מחלוקת א' : חיתוך דק לאלתר —
השו"ע : חיתוך לאכילה מיידית — מקל יותר.
הרמ"א : חיתוך דק-דק אסור אף לאלתר ; רק חתיכות בינוניות.
פסק : ספרדים מקלים ; אשכנזים מחמירים בחיתוך הדק.
מחלוקת ב' : בלילה רכה (סעיף טז) —
שיטה אחת : בלילה רכה אינה לש כלל.
שיטה שניה : אסורה מדרבנן ; בשינוי מותרת.
פסק : השו"ע — בלילה רכה בשינוי מותרת.
מחלוקת ג' : מליחת ביצים / בשר —
הרא"ש : ביצים אינן מתעבדות — מותר ; בשר מתעבד — אסור.
שיטה אחרת : אף ביצים בכמות = ספק עיבוד.
פסק : השו"ע מתיר מליחת ביצים.
8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
המגן אברהם — מבאר את גדר "אין טוחן אחר טוחן" : חל רק על דבר שעבר טחינה ממש (קמח, לחם) ; לא על דבר שרק נחתך פעם.
הט"ז — מחמיר בחיתוך ירקות — סובר שכל חיתוך דק לכמות = טוחן, אף לסעודה קרובה.
המשנה ברורה (84 ביאורים) — מסכם. עיקרי ההכרעות : אסור לרסק/לגרר ירק חי ; חיתוך לחתיכות בינוניות סמוך לסעודה מותר ; לש — בשינוי בבלילה רכה.
שולחן ערוך הרב (אדמו"ר הזקן, סימן שכ"א) — מבאר באריכות את גדרי טוחן ולש. מסביר שתיקון מאכל הוא חיקוי של עבודת ההכנה — לכן כל הכנה משמעותית אסורה.