שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין emprunter, acheter, laver vaisselle shabbat
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ג — 10 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 41 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — מקח וממכר ומדידה בשבת
- חקירת היסוד — שורש איסור המקח והמדידה
- שיטות הראשונים בהיתר "מלא לי כלי זה"
- הסוגיא המרכזית — ביצה כט ע"ב והברייתא של החנווני
- שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה
- שיטת הרמ״א — המנהג להקל במדידה
- מחלוקת המחבר והרמ״א בטבילת כלים בשבת
- פסיקת האחרונים — מג״א, ט״ז ומשנה ברורה
- נפקא מינות פרקטיות
- סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 10 סעיפים
מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה אפילו הוא מיוחד למדה והני מילי כשנוטל הלוקח מדה של מוכר ומוליכה לביתו וא"צ לומר אם מביא הלוקח מתוך ביתו ואומר לו מלא לי כלי זה אבל למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לתוך כליו של לוקח אסור: הגה ויש מקילין לומר דכל שאינו מכוין למדה לגמרי שממעט או מוסיף מעט שרי [הגהות אשירי ומרדכי פרק אין צדין] וכן המנהג פשוט למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לכליו של לוקח ועוד יתבאר לך בסמוך טעם המקילין: דין הלואת שבת דינו כמו בי"ט וע"ל סי' תקכ"ה ולעיל סי' ש"ז סעיף י"א:
1. הקדמת הסוגיא — מקח וממכר ומדידה בשבת
המקור התלמודי
סימן שכ"ג עוסק בארבעה נושאים הקשורים זה בזה : (א) אמירת בקשת מילוי כלי וקנין צרכי שבת ; (ב) איסור מדידה בשבת ; (ג) הדחת כלים לצורך היום ; (ד) טבילת כלים חדשים. השורש המשותף הוא איסור "וְדַבֵּר דָּבָר" (ישעיה נח:יג) — שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול — ואיסור עובדין דחול.
המקור המרכזי לדיני המקח וממכר והמדידה הוא במשנה ובגמרא ביצה כט ע"א-ע"ב : "אומר אדם לחברו מלא לי כלי זה, אבל לא במדה" ; ומימרת רב יהודה אמר שמואל שם, "ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה". סוגיא זו שייכת ביסודה ליום טוב, ובסימן זה השלחן ערוך מחיל אותה אף על שבת. דין המדידה עצמו מקורו במשנה שבת קנז ע"א : "ומודדין את הבגד ואת המקוה... מעשה ברבי צדוק" — שמדידה של מצוה מותרת ושל חול אסורה.
2. חקירת היסוד — שורש איסור המקח והמדידה
שני יסודות אפשריים
חקירה : מהו שורש איסור מקח וממכר ומדידה בשבת — האם הוא משום "וְדַבֵּר דָּבָר" (גזירת הדיבור), או משום גזירה שמא יכתוב ?
- צד א' — משום ממצוא חפצך ודבר דבר : עצם העיסוק בענייני חול והדיבור בהם פוגם בקדושת השבת ; ולכן אסרו גם אמירת לשון מקח. לפי זה, האיסור תלוי בלשון ובאופן הדיבור, ולכן "מלא לי כלי זה" — מותר, ש"תן לי במדה" — אסור.
- צד ב' — גזירה שמא יכתוב : במקח וממכר עלול לבוא לידי כתיבת חשבון, ומדידה מביאה לכתיבת המדה. לפי זה האיסור חמור יותר ואינו תלוי בלשון בלבד.
רוב הראשונים נקטו כצד א', שהאיסור משום עובדין דחול ודיבור של חול ; ולכן כל ההיתרים בסימן זה מבוססים על שינוי לשון ועל היכר שאין כאן דרך מקח גמורה.
3. שיטות הראשונים בהיתר "מלא לי כלי זה"
4. הסוגיא המרכזית — ביצה כט ע"ב והברייתא של החנווני
הברייתא בביצה כט ע"ב : "אומר אדם לחברו מלא לי כלי זה, ולמחר נמלא לו את שלו במדה". ועוד : "אומר אדם לחנווני תן לי ביצים ואגוזים במנין, שכן דרך בעל הבית למנות בתוך ביתו". גדר ההיתר — מנין אגוזים אינו דרך מקח אלא דרך בית, ולכן מותר ; אבל הזכרת סכום דמים, סכום מדה או סכום מנין באופן של חשבון מקח ("הרי לך חמשים אצלי, תן לי חמשים אחרים") — אסור, שזו לשון מקח גמורה.
מכאן יסוד החילוק של השו"ע בסעיפים ב'-ד' : מותר לבקש בלשון בקשה בעלמא, ואף לזקוף על חשבון "ולמחר נמדוד" ; אבל אסור לקבוע עכשיו לשון מדה, מנין או דמים כדרך עסקה.
5. שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה
6. שיטת הרמ״א — המנהג להקל במדידה
7. מחלוקת המחבר והרמ״א בטבילת כלים בשבת
מחלוקת מרכזית — טבילת כלי חדש בשבת (סעיף ז') :
- דעה ראשונה (סתם, להקל) : "מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה" — אין בטבילה משום תיקון כלי, שהכלי כשר ועומד אלא שמצוה להטבילו.
- "יש אוסרים" : הטבלת הכלי נראית כמתקן כלי, וגזרו עליה בשבת ויום טוב.
- הכרעת הרמ״א : "וירא שמים יצא את כולם — ויתן הכלי לעכו"ם במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, ואינו צריך טבילה" ; או, אם הוא כלי הראוי למים, ימלאנו מן המקוה ותעלה לו טבילה.
שורש המחלוקת : האם הטבלה היא מכשיר (גמר מלאכת הכשרת הכלי, ואסור) או רק הסרת מניעה (ומותר). להלכה נוקטים את עצת הרמ״א להינצל מן הספק.
8. פסיקת האחרונים — מג״א, ט״ז ומשנה ברורה
9. נפקא מינות פרקטיות
נפקא מינות מן הסוגיא :
- מילוי כלי : מותר לומר לחברו "מלא לי כלי זה" אף בכלי המיוחד למדה ; אסור לומר "תן לי לוג / קילו" בלשון מדה.
- זקיפה למחר : מותר "ולמחר נמדוד" — אבל אסור "תן לי מדה פלונית" עכשיו.
- אגוזים וביצים : מותר לבקש במנין סתם ; אסור לקבוע חשבון "חמשים תמורת חמשים".
- הזכרת מחיר : בדבר שמחירו ידוע — מותר לומר כמה צריך ; בלא"ה — אסור.
- הדחת כלים : מותר רק לצורך היום ; לאחר סעודה שלישית — אסור ; כלי שתיה — כל היום.
- טבילת כלים : נכון להקנותם לגוי ולשואלם, או למלא בהם מים מן המקוה.
- חפיפת כלים : אין חופפים כלי כסף בשמרי יין יבשים (ממחק), ואין חופפים במלח (נמחה).
10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
יסוד הסוגיא : כל סימן שכ"ג בנוי על עיקרון אחד — להתיר את צרכי השבת ובלבד שלא יהיה "כדיבורך של חול". ההיתר ניתן כשהדבר נעשה דרך בית ובקשה ; האיסור חל כשהוא נעשה דרך מקח, מדידה ומנין של חול.
- מקח ומדידה : המחבר מחמיר במדידה בכלי המיוחד ; הרמ״א מתיר כמנהג הפשוט, ובלבד שלא ידקדק. וכן עיקר.
- הדחת כלים : לצורך היום מותר, ולהכנה לחול אסור.
- טבילת כלים : מחלוקת אם דומה למתקן ; ירא שמים נוהג בעצת הרמ״א.
- תיקון וחפיפה : אסור כל דבר שיש בו ממחק (כלי כסף) או טוחן (מלח).
לפסק למעשה — לפי מנהג עדה ובהוראת רב.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).