✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן של"ד
דִּינֵי דְלֵקָה בְּשַׁבָּת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין incendie à shabbat — règles de sauvetage
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן של"ד — 27 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 85 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — המקור והברייתות
- חקירת היסוד — שורש איסור ההצלה המרובה
- שיטות הראשונים בגדר ההצלה
- הסוגיא המרכזית — "אדם בהול על ממונו" (שבת קיז)
- שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה
- שיטת הרמ״א — דין הזמן הזה
- מחלוקת הראשונים בגדר חצר מעורבת וגרם כיבוי
- פסיקת האחרונים — מג״א, ט״ז ומשנה ברורה
- נפקא מינות פרקטיות
- סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 27 סעיפים
סעיף א. דיני דליקה בשבת. ובו כז סעיפים:
נפלה דליקה בשבת אם הוא בלילה קודם סעודה יכול להציל כדי מזון שלש סעודות הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה ובשחרית מזון שתי סעודות ובמנחה מזון סעודה אחת ודוקא בני הבית שהדליקה בו לא יצילו יותר משום דאיכא למיחש שמתוך שטרודים בהצלה ישכחו השבת ויכבו אבל בתים הקרובים ויראים שתגיע להם הדליקה יכולים להציל כל מה שירצו:
נפלה דליקה בשבת אם הוא בלילה קודם סעודה יכול להציל כדי מזון שלש סעודות הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה ובשחרית מזון שתי סעודות ובמנחה מזון סעודה אחת ודוקא בני הבית שהדליקה בו לא יצילו יותר משום דאיכא למיחש שמתוך שטרודים בהצלה ישכחו השבת ויכבו אבל בתים הקרובים ויראים שתגיע להם הדליקה יכולים להציל כל מה שירצו:
סעיף ב. יש מתירים לטלטל מעות ודברים המוקצים כדי להצילם מפני הדליקה או מאנסים הבאים לגזלם דבמקום פסידא אין לחוש לאיסור מוקצה ויש אוסרים ואפילו לומר לעכו"ם לטלטל סחורה הנפסדת מחמת גשמים יש מי שאוסר (וע"ל סי' ש"ז סעיף י"ט):
סעיף ג. הציל פת נקיה לא יציל פת הדראה (פי' פת שניטל הדרה דהיינו פת סובין) אבל איפכא שרי:
סעיף ד. מצילין מיום הכיפורים לשבת אבל לא משבת ליום הכפורים וי"ט ולא לשבת הבאה אבל מיום הכפורים למוצאי יום הכפורים מצילים מזון סעודה אחת:
סעיף ה. מצילין לחולה ולזקן ולרעבתן כבינוני:
סעיף ו. הא דאין מצילין אלא מזון שלש סעודות היינו דוקא בשני כלים אבל בכלי א' מצילים אפי' יש בו מאה סעודות ואפי' פירש טליתו וקיפל והביא לתוכו וחזר וקיפל והביא לתוכו מותר כיון שמוציא הכל בפעם א':
סעיף ז. ומותר להציל כלי תשמישו הצריכים לו לאותו היום כגון כוסות וקיתוניות:
סעיף ח. ולובש כל מה שיכול ללבוש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא ופושט ויש מי שאומר שאינו לובש ומוציא אלא פעם אחת בלבד:
סעיף ט. ואומר לאחרים בואו והצילו לכם כל אחד מזון שלש סעודות ויכולים ללבוש כל מה שיכלו ללבוש ואם רוצים זוכים בו מן ההפקר כיון שאמר הצילו לכם ואם אינם רוצים לזכות אלא רוצים להחזירו לקבל שכר על הצלתם הרשות בידם ולא הוי שכר שבת:
סעיף י. כל הצלה שאמרנו אינה אלא לחצר אחרת המעורבת אבל לא לשאינה מעורבת: הגה ויש מקילין אף לשאינו מעורבת (סמ"ג והגהות מרדכי):
סעיף יא. יש אומרים דכל הצלה שאמרנו היא לחצר ומבוי הסמוכים לרשות הרבים וגם אינם מקורים דמו לרשות הרבים ומשום הכי אין מתירין להציל אלא מזון שלש סעודות וכלים הצריכים אבל לבית אחר שעירב עמו יכול להוציא כל מה שירצה ואף לחצר לא אמרו אלא לחצר חבירו אבל לחצר שלו שאינה צריכה עירוב יכול להוציא כל מה שירצה ויש אומרים שאין חילוק:
סעיף יב. כל כתבי הקדש מצילין האידנא מפני הדליקה וקורים בהם אפי' כתובים בכל לשון אפי' כתובים בסם ובסיקרא (פי' מיני צבעים) ובכל דבר וכן מטבע ברכות שטבעו חכמים מצילים אותם מן הדליקה ומכל מקום התורפא (פירוש מקום מגולה והפקר) וכן תרגום שכתבו עברי כגון יגר שהדותא וכדנא תימרון להון ועברי שכתבו תרגום או בלשון אחר שאותו העם בקיאים בו וכן ספר תורה שיש בו ללקט פ"ה אותיות מתוך תיבות שלימות או שיש בו אזכרה מצילין אותה:
סעיף יג. יש מי שאומר דמגלת אסתר הואיל ואין בה אזכרות אם אינה כתובה כמשפטה אשורית על העור ובדיו אין בה קדושה להצילה מפני הדליקה:
סעיף יד. הקמיעין שיש בהם פסוקים אין מצילין אותם מפני הדליקה ויש אומרים שמצילין:
סעיף טו. מצילים תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין אע"פ שיש בתוכן מעות והוא הדין לשאר כתבי הקדש:
סעיף טז. אם הניח תפילין בארנקי [פי' כיס] מלא מעות יכול להצילו מפני הדליקה או מפני הגנבים והגזלנים למקום שיכול להציל התפילין ויש מי שאומר דהיינו דוק' כשהניחם שם מערב שבת:
סעיף יז. יש מתירים להציל דסקיא מליאה מעות על ידי ככר או תינוק מן הדליקה או מן הגנבים והגזלנים ודוק' לרה"י אבל לא לחצר שאינה מעורבת מצילין הספרים אפילו לחצר שאינה מעורבת ולמבוי [פי' מקום שנכנסים ממנו לחצירות] שלא נשתתפו בו ובלבד שיהיו בו שלשה מחיצות ולחי:
סעיף יח. כתבו משום גאון שמותר לומר לעכו"ם להציל ספרים מן הדליקה אפי' דרך רשות הרבים:
סעיף יט. כל מה שמותר להציל מפני הדליקה מותר להציל ממים ומשאר דברים המאבדים:
סעיף כ. הגליונים שלמעלה ושלמטה ושבין פרשה לפרשה ושבין דף לדף ושבתחלת הספר ושבסוף הספר אין מצילין אותם:
סעיף כא. האפיקורסים דהיינו האדוקים בעבודת אלילים וכן [מומרים לע"א] שכתבו להם כתבי הקדש אין מצילין אותן ואף בחול שורפן עם האזכרות שבהן:
סעיף כב. תיבה שאחז בה האור יכול לפרוס עור של גדי מצדה האחת שלא תשרף ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה אפי' כלי חרס חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו כשתגיע להם הדליקה דגרם כיבוי מותר. הגה במקום פסידא [מרדכי פרק כ"כ]:
סעיף כג. טלית שאחז בו האור פושטה ומתכסה בה ואינו חושש אם תכבה ויש מי שאומר שצריך שלא יתכוין לכך: הגה מותר לכפות קערה על הנר שלא יאחוז בקורה [טור] ועיין לעיל סי' רע"ו ס"ה:
סעיף כד. יש אומרים שאין יכול ליתן עליו משקין כדי שיכבה כשיגיע להם ויש אומרים שמותר לעשות כן בשאר משקי' חוץ מן המים משום כיבוס ויש מתירים אפי' במים ודברי סברא שנית נראים:
סעיף כה. נכרי שבא לכבות אין צריך למחות בידו אבל קטן שבא לכבות צריך למחות בידו:
סעיף כו. יכול לומר בפני עכו"ם כל המכבה אינו מפסיד אף אם אינו מזומן כאן יכול לקרותו שיבא אע"פ שודאי יכבה כשיבא וכן כל כיוצ' בזה בהיזק הבא פתאום כגון אם נתרועעה חבית של יין יכול לקרוא עכו"ם אע"פ שודאי יתקננה כשיבא: הגה וכל הדינים הנזכרים בדיני הדליקה הני מילי בימיהם אבל בזמן הזה אותם השרויין בין עכו"ם והיא חשש סכנת נפשות כתבו הראשונים והאחרונים זכרונם לברכה שמותר לכבות דליקתם בשבת משום דיש בה סכנת נפשות והזריז הרי זה משובח ומ"מ הכל לפי הענין אם היו בטוחים בודאי שלא יהיה להם סכנה בדבר אסור לכבות אבל בחשש סכנת ספק מותר לכבות אפילו הדליקה בביתו של עכו"ם וכן נוהגין [תרומת הדשן סימן נ"ח והגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו בשם א"ז] ודוקא לכבות הדליקה דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ויש סכנה אם לא יכבה אבל אסור לחלל שבת כדי להציל [ממון] ואם עבר וחילל צריך להתענות ארבעים יום שני וחמישי ולא ישתה יין ולא יאכל בשר ויתן במקו' חטאת י"ח פשיטים צדקה ואם ירצה לפדות התענית יתן בעד כל יום י"ב פשיטים לצדקה [פסקי מהרא"י סי' ט' ועיין בטור יורה דעה מהלכות נדה סימן קפ"ה]:
סעיף כז. גחלת המונחת במקום שרבים ניזוקים בה יכול לכבותה בין אם היא של מתכת בין אם היא של עץ והרמב"ם אוסר בשל עץ :
1. הקדמת הסוגיא — המקור והברייתות
המקור התלמודי
סימן של"ד עוסק בדִּינֵי דְלֵקָה בְּשַׁבָּת — דיני הצלה מן הדליקה. עיקרו אינו הכיבוי (שהוא מלאכה), אלא ההצלה — וגדריה המצמצמים "שמא יכבה".
המקור המרכזי הוא פרק "כל כתבי" — שבת קיז ע"ב-קכ ע"ב : "כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה... כמה הוא מציל — מזון שלש סעודות". וסוגיית "מתוך שאדם בהול על ממונו, אי שרית ליה אתי לכבויי" (שבת קיז ע"ב). דין גרם כיבוי — שבת קכ ע"א, "ועושין מחיצה בכל הכלים". דין כיבוי גחלת — שבת מב ע"א.
2. חקירת היסוד — שורש איסור ההצלה המרובה
גדר הגזירה
חקירה : ההצלה אינה מלאכה — מדוע הגבילוה לשלוש סעודות ? ומהו גדר החשש "שמא יכבה" ?
- צד א' — חשש כיבוי במזיד : "מתוך שאדם בהול על ממונו, אי שרית ליה הצלה מרובה — אתי לכבויי" בידים, ויעבור על מלאכה דאורייתא. הגבלת ההצלה מרגיעה את הבהלה.
- צד ב' — חשש שכחה : אין החשש שיכבה במזיד, אלא שמתוך טרדתו ישכח שהוא שבת ויכבה בהיסח הדעת. ההגבלה ממעטת את הטרדה.
התוספות (שבת קיז) חילקו : במת — אדם בהול ביותר, וחששו שיכבה במזיד, ולכן התירו הצלה ; בדליקה — אין בהלה כה גדולה, והחשש רק שמא ישכח ויכבה, ולכן הגבילו. בין כך ובין כך — כל ההגבלה דרבנן, וההצלה עצמה מותרת.
3. שיטות הראשונים בגדר ההצלה
רש״י (שבת קיז-קכ) — מבאר ש"מזון שלש סעודות" הוא לבני הבית שהדליקה בו, מחשש בהלה ; ושההיתר להציל בכלי אחד הרבה — שכיון שמוציא בפעם אחת אין כאן ריבוי טרחה ובהלה.
הרמב״ם (הלכות שבת פרק כג, ופרק יב) — פוסק את גדרי ההצלה והגבלתה ; ומחמיר בכיבוי גחלת של עץ במקום שרבים ניזוקין — שכיבוי עץ הוא מכבה גמור, משא"כ מתכת.
הרא״ש, הר״ן והסמ"ג — דנים בגדר ההצלה לחצר מעורבת ושאינה מעורבת ; הסמ"ג מקיל אף לשאינה מעורבת (יסוד הגהת הרמ"א בס"י). וכן דנים בגדר גרם כיבוי ובהצלת כתבי הקדש.
4. הסוגיא המרכזית — "אדם בהול על ממונו" (שבת קיז)
שבת קיז ע"ב : "כמה הוא מציל — מזון שלש סעודות, הראוי לאדם לאדם, הראוי לבהמה לבהמה. וכי מאחר דחזי ליה — מאי טעמא לא מציל טפי ? אמר רבא : מתוך שאדם בהול על ממונו, אי שרית ליה — אתי לכבויי".
זהו יסוד כל הסימן : ההצלה כשלעצמה מותרת (אין בה מלאכה), אך חכמים הגבילוה כדי לרסן את הבהלה ולמנוע כיבוי. ומכאן הנפקא מינות : בני הבית שהדליקה בו — מוגבלים ; שכנים שאינם בהולים כל כך — מצילים הכל ; כלי אחד — מוציא הרבה ובלבד שבפעם אחת. וכן יסוד היתר "גרם כיבוי" (קכ ע"א) — שאינו כיבוי בידים.
5. שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה
בית יוסף (או"ח סימן של"ד) — מביא את הסוגיות והראשונים, ופוסק בשו"ע 27 סעיפים : גדרי הצלת המזון (ס"א-יא) ; הצלת כתבי הקדש (ס"יב-כא) ; מחיצות וגרם כיבוי (ס"כב-כד) ; וכיבוי, נכרי וגחלת (ס"כה-כז).
בגדר גרם כיבוי (ס"כב) פוסק המחבר שמותר לעשות מחיצה בכלי חרס מלאים מים שיתבקעו — שגרם כיבוי מותר ; ובגדר טלית שאחז בה האור (ס"כג) — פושטה ומתכסה בה, ומחלוקת אם צריך שלא יתכוון לכיבוי.
6. שיטת הרמ״א — דין הזמן הזה
הרמ״א מוסיף הגהות, והעיקרית בסעיף כו : "כל הדינים הנזכרים... הני מילי בימיהם, אבל בזמן הזה... יש בה חשש סכנת נפשות... מותר לכבות". הרמ"א מחדש שבמציאות שבה דליקה מסכנת חיים, הכיבוי הוא פיקוח נפש — "והזריז הרי זה משובח" ; אך דווקא בחשש סכנה, ולא לכבות לשם הצלת ממון.
7. מחלוקת הראשונים בגדר חצר מעורבת וגרם כיבוי
מחלוקות מרכזיות :
- הצלה לחצר שאינה מעורבת : המחבר אוסר ; הסמ"ג והגהות מרדכי (רמ"א) מקילין.
- נתינת מים על הטלית (סעיף כד) : יש אוסרים לגמרי ; יש מתירים בשאר משקין ולא במים (כיבוס) ; ויש מתירים אף במים. השו"ע נוטה כדעה השנייה.
- כיבוי גחלת (סעיף כז) : המחבר מתיר אף בשל עץ במקום היזק רבים ; הרמב"ם אוסר בשל עץ.
שורש המחלוקת : עד כמה התירו במקום הפסד ובמקום היזק, והיכן הגבול בין כיבוי גמור לגרם כיבוי.
8. פסיקת האחרונים — מג״א, ט״ז ומשנה ברורה
המג״א — מדקדק בגדר "מזון שלש סעודות" ובדין הצלה לחצר שלו ; ומבאר את גדרי גרם כיבוי במחיצת הכלים.
הט״ז — מבאר את גדר ההצלה בכלי אחד, ואת חילוק בני הבית מן השכנים.
המשנה ברורה (85 סעיפים) — מסכם להלכה : ההצלה מוגבלת לשלוש סעודות לבני הבית מחשש "שמא יכבה" ; גרם כיבוי מותר במקום פסידא ; וכהכרעת הרמ"א — בזמן הזה דליקה היא חשש סכנת נפשות ומותר לכבות.
9. נפקא מינות פרקטיות
נפקא מינות מן הסוגיא :
- בני הבית : מצילים מזון שלוש סעודות ; שכנים — הכל.
- כלי אחד : מוציא הרבה, ובלבד בפעם אחת.
- כתבי הקדש : מצילים אף לחצר שאינה מעורבת.
- גרם כיבוי : מותר במקום פסידא — מחיצת כלי מים.
- כיבוי : אסור בידים, מותר על ידי נכרי ; ובזמן הזה — בחשש סכנה מותר.
- גחלת : במקום היזק רבים — מותר לכבות.
10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
יסוד הסוגיא : סימן של"ד בנוי על מתח אחד — הכיבוי מלאכה ואסור, אך ההצלה מותרת. וכדי שהבהלה לא תוליך לכיבוי, הגבילו את ההצלה ("שמא יכבה"). והגהת הרמ"א מעדכנת : בזמן הזה דליקה היא חשש פיקוח נפש, ומכבין.
- הצלה : מותרת אך מוגבלת — שמא יכבה.
- גרם כיבוי : מותר במקום פסידא.
- כיבוי בידים : אסור — אלא בחשש סכנת נפשות.
- ממון : אין מחללין שבת להצילו.
לפסק למעשה — לפי מנהג עדה ובהוראת רב.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).