שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין marcher sur l'herbe et monter aux arbres shabbat
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן של"ו — 13 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 63 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — המקור והברייתות
- חקירת היסוד — גדר גזירת "שמא יתלוש"
- שיטות הראשונים בגדר השימוש במחובר
- הסוגיא המרכזית — "שמא יעלה ויתלוש" (ביצה לו)
- שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה
- שיטת הרמ״א — גבולות הגזירה
- מחלוקת הראשונים בגדר מתכוון וצדי האילן
- פסיקת האחרונים — מג״א, ט״ז ומשנה ברורה
- נפקא מינות פרקטיות
- סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 13 סעיפים
אין עולין באילן בין לח בין יבש ואין נתלים בו ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל גזירה שמא יעלה ויתלוש עלה באילן בשבת בשוגג מותר לירד במזיד אסור לירד ואם עלה מבעוד יום בכל גוונא מותר לירד משחשיכה ויש אומרים דהני מילי כשהיה דעתו לירד מבעוד יום אבל לא היה דעתו לירד מבעוד יום לא ירד משחשיכה כיון שהיה דעתו לישב שם באיסור: הגה ודוקא אדם שעלה שם אבל אם הניח שם חפץ מבעוד יום אסור ליטלו משם בשבת (המגיד פרק כ"א) וכל זה באילן וכיוצא בו אבל קנים הרכים כירק מותר להשתמש בהם אע"פ שמחוברים בקרקע דאין אסור להשתמש בירק (הגהות אשירי פרק בכל מערבין בשם א"ז וב"י):
1. הקדמת הסוגיא — המקור והברייתות
המקור התלמודי
סימן של"ו עוסק באִם מֻתָּר לֵילֵךְ עַל גַּבֵּי הָעֲשָׂבִים וְכֵן בָּאִילָן — דין השימוש במחובר לקרקע. עיקרו אינו מלאכת תולש עצמה, אלא גזירת "שמא יתלוש".
המקור המרכזי הוא ביצה לו ע"ב : "ולא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה... גזירה שמא יעלה ויתלוש". וסוגיית עלה במזיד/בשוגג — עירובין ק ע"א. דין צידי האילן וצדי צדדין — שבת קנד ע"ב. דין מחובר ושימוש בעשבים — שבת קנ ע"א וקלט. דין דבר שאינו מתכוון מול פסיק רישיה — שבת עה ע"א, קג ע"א.
2. חקירת היסוד — גדר גזירת "שמא יתלוש"
יסוד האיסור
חקירה : עלייה לאילן ושימוש במחובר אינם מלאכה — מהו גדר האיסור ?
- צד א' — גזירה שמא יתלוש : חכמים אסרו את העלייה והשימוש מחשש שמתוך כך יבוא לתלוש עלה או פרי (תולדת קוצר). ולפי זה האיסור דרבנן, סייג למלאכת תולש.
- צד ב' — שימוש במחובר עצמו : יש בעצם השימוש במחובר משום זלזול, ולכן אסרוהו אף בלא חשש תלישה — ולכן אסרו אף באילן יבש לגמרי.
ההלכה : עיקר הגזירה משום "שמא יתלוש", אך הרחיבוה אף לאילן יבש משום סייג וגדר — שלא לחלק בין אילן לאילן. הכל איסור דרבנן ; ולכן מי שעלה בשוגג — ירד, ובמזיד — לא ירד, ובצדי צדדין — הקילו.
3. שיטות הראשונים בגדר השימוש במחובר
4. הסוגיא המרכזית — "שמא יעלה ויתלוש" (ביצה לו)
ביצה לו ע"ב : "ואלו הן משום שבות : לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה... ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין". ומבארת הגמרא : "לא עולין באילן — גזירה שמא יתלוש".
היוצא : עלייה לאילן אינה מלאכה, אלא שבות — גזירה שמא יבוא לתלוש. ומכאן הענפים : (א) אין משתמשין במחובר כלל ; (ב) ההיתר תלוי בריחוק מן המלאכה — צדי צדדין מותר ; (ג) הילוך על עשבים — דבר שאינו מתכוון, מותר ; נטילת ידים עליהם — פסיק רישיה, אסור. וזהו יסוד פסקי השו"ע.
5. שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה
6. שיטת הרמ״א — גבולות הגזירה
7. מחלוקת הראשונים בגדר מתכוון וצדי האילן
מחלוקות מרכזיות :
- הילוך על עשבים : דבר שאינו מתכוון מותר ; אך כשיש פסיק רישיה (השקאה) — אסור. גדר ההבחנה נדון בראשונים.
- אילן יבש : יש אוסרים בכל גווני משום סייג ; ויש מקילין בימות החמה שניכר שהוא יבש.
- צידי האילן : גדר "צדדין" ו"צדי צדדין" — מה נחשב שימוש ישיר באילן ומה עקיף.
שורש המחלוקת : עד כמה מרחיבים את גזירת "שמא יתלוש", והיכן הגבול בין שימוש ישיר לעקיף.
8. פסיקת האחרונים — מג״א, ט״ז ומשנה ברורה
9. נפקא מינות פרקטיות
נפקא מינות מן הסוגיא :
- אילן : אין עולין ואין משתמשין, אף ביבש.
- הילוך : על עשבים — מותר, אינו מתכוון.
- השקאה : נטילת ידים על עשבים — אסור, פסיק רישיה.
- צדדין : צדי האילן אסור, צדי צדדין מותר.
- הרחה : הדס מותר, אתרוג ותפוח אסור — שמא יקוץ.
- זריעה : אין משליכין זרעים במקום לח ; אין שורין חטים.
10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
יסוד הסוגיא : סימן של"ו בנוי על גזירת "שמא יתלוש" — סייג למלאכת קוצר. אין עולין באילן ואין משתמשין במחובר ; ההיתר תלוי בריחוק מן המלאכה (צדי צדדין) ובהיעדר כוונה (הילוך על עשבים).
- מחובר : אין משתמשין — שמא יתלוש.
- מתכוון : הילוך מותר, פסיק רישיה אסור.
- צדדין : הגזירה דועכת ככל שמתרחקים מן האילן.
- זריעה : אין משליכין זרעים ואין שורין במים.
לפסק למעשה — לפי מנהג עדה ובהוראת רב.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).