✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן של״ט
כַּמָּה דִּינִים פְּרָטִיִּים הַנּוֹהֲגִים בְּשַׁבָּת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

מקורות תלמודיים, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין plusieurs règles particulières shabbat

נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן של״ט — 7 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות

משנה ברורה: 37 entrées

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיא — המקור והברייתות
  2. חקירת היסוד — גדר איסורי השבות
  3. שיטות הראשונים בגדר השבותין
  4. הסוגיא המרכזית — משנת "אלו הן משום שבות" (ביצה לו)
  5. שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה
  6. שיטת הרמ״א — היתרים בשעת הדחק
  7. מחלוקת הראשונים בגדר קידושין וריקוד
  8. פסיקת האחרונים — מג״א, ט״ז ומשנה ברורה
  9. נפקא מינות פרקטיות
  10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

📜 מקור השולחן ערוך — 7 סעיפים

סעיף א. כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת. ובו ז סעיפים:
אין רוכבין על גבי בהמה: (וע״ל סי' ש״ה סי״ח מדין הליכת קרון):
סעיף ב. אין שטין על פני המים אפילו בבריכה שבחצר מפני שכשהמים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה דמי לנהר ואם יש לה שפה סביב מותר דכיון אפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם הוי ליה ככלי וליכא למיגזר ביה שמא יעשה חבית של שייטין:
סעיף ג. אין מטפחין להכות כף אל כף ולא מספקין להכות כף על ירך ולא מרקדין גזירה שמא יתקן כלי שיר ואפי' להכות באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים או לקשקש באגוז לתינוק או לשחק בו בזוג כדי שישתוק כל זה וכיוצא בו אסור גזירה שמא יתקן כלי שיר ולספק כלאחר יד מותר: הגה והא דמספקין ומרקדין האידנא ולא מחינן בהו משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו' וי״א דבזמן הזה הכל שרי דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למיגזר שמא יתקן כלי שיר דמלתא דלא שכיח הוא ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל. (תוספות סוף פרק המביא כדי יין):
סעיף ד. אין דנין: הגה ולכן אסור לתפוס ולהכניס לבית הסוהר מי שנתחייב איזה עונש כדי שלא יברח וכל שכן שאסור להלקותו דהוה בכלל דין ואם יברח אין עלינו כלום (ב״י סוף סימן רס״ג בשם שבולי הלקט) ולא מקדשין: הגה ויש מתירין לקדש היכא דאין לו אשה ובנים (ר״ת) ואפשר דה״ה הכניסה לחופה שרי (סמ״ג) ואע״ג דלא קי״ל הכי מ״מ סומכין על זה בשעת הדחק כי גדול כבוד הבריות כמו שרגילין שלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא יום ו' עד הלילה דעושין החופה והקידושין בליל שבת הואיל וכבר הוכנו לסעודה ולנשואין והוי ביוש לכלה ולחתן אם לא יכנוס אז ומ״מ לכתחלה יש ליזהר שלא יבא לידי כך (ועיין בטור אבן העזר סימן ס״ג): ולא חולצין ולא מיבמין ואין כונסין ולא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מפרישין תרומות ומעשרות ואין פודין הבן ואין מגרשין אלא אם כן הוא גט שכיב מרע (דתקיף ליה עלמא) וכולם אם נעשו שוגגין או מזידין או מוטעין מה שעשוי עשוי:
סעיף ה. הכונס את האלמנה לא יבא עליה ביאה ראשונה לא בשבת ולא בי״ט (עסי' ר״פ):
סעיף ו. אסור לאדם להשיט במים דבר להוליכו מאצלו או להביאו אצלו ולכן קסמים שעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן כדי לנקות המים שיהיו יפים:
סעיף ז. ספינה אם היא יושבת בקרקע הים ואינה שטה כלל מותר ליכנס בה ואם היא קשורה כמנהג הספינות העומדות בנמל אע״פ שהיא שטה על פני המים מותר ליכנס בה:

1. הקדמת הסוגיא — המקור והברייתות

המקור התלמודי

סימן של״ט מקבץ כַּמָּה דִּינִים פְּרָטִיִּים — שאינם מל״ט מלאכות אלא איסורי שבות ועובדין דחול : רכיבה, שייט, ריקוד, מעשי בית דין.

המקור המרכזי הוא ביצה לו ע״ב — משנת "אלו הן משום שבות" : "ואלו הן משום שבות: לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין. ואלו הן משום רשות: לא דנין, ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין". כל הסימן הוא ביאור משנה זו. דין "מה שעשוי עשוי" — גיטין עז, וכתובות. דין השטה והמשטת חפץ — שבת.

2. חקירת היסוד — גדר איסורי השבות

למה אסרו

חקירה : איסורי השבות שבמשנה — מהו גדרם, גזירה שמא יבוא למלאכה, או "עובדין דחול" הפוגם בשביתה ?

שני היסודות פועלים : חלק מן השבותין הם גזירה למלאכה (רכיבה, שייט, ריקוד — שמא יתקן כלי שיר), וחלקם איסור עובדין דחול ושמא יכתוב (דנין, מקדשין, גירושין). הכל איסור דרבנן ; ולכן "מה שעשוי עשוי" — בדיעבד המעשה קיים.

3. שיטות הראשונים בגדר השבותין

רש״י (ביצה לו) — מבאר את טעמי השבותין : רכיבה — שמא יחתוך זמורה להנהיג ; שייט — שמא יעשה חבית של שייטין ; מטפחין ומרקדין — שמא יתקן כלי שיר.
הרמב״ם (הלכות שבת פרק כא, פרק כג) — מונה את איסורי השבות, ומגדיר אותם כגזירות חכמים ; ופוסק שמעשי בית דין אסורין שמא יכתוב, ובדיעבד "מה שעשו עשוי".
רבנו תם, הסמ״ג ותוספות — דנים בהיתר קידושין במקום שאין לו אשה ובנים, ובהיתר הכנסה לחופה ; ובגדר ביטול הגזירה בזמן הזה (אין בקיאין בכלי שיר). שיטתם היא יסוד הגהות הרמ״א.

4. הסוגיא המרכזית — משנת "אלו הן משום שבות" (ביצה לו)

ביצה לו ע״ב : המשנה מונה שלוש קבוצות שבות : (א) "משום רשות" ; (ב) "משום מצוה" — לא דנין ולא מקדשין ; (ג) ובכללן רכיבה, שייט, טיפוח וריקוד.

היוצא : כל מעשי הסימן הם שבות דרבנן, ולכל אחד טעמו — אך כולם מצטרפים לעיקרון אחד : שמירת אופי השבת. ומכאן הכלל "מה שעשוי עשוי" — שכיון שאין כאן איסור תורה, המעשה תקף בדיעבד. וזהו יסוד פסקי השו״ע בשבעת הסעיפים.

5. שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה

בית יוסף (או״ח סימן של״ט) — מביא את המשנה והראשונים, ופוסק בשו״ע 7 סעיפים : אין רוכבין (ס״א) ; אין שטין, ובריכה עם שפה מותרת (ס״ב) ; אין מטפחין ומרקדין (ס״ג) ; אין דנין ומקדשין, "מה שעשוי עשוי" (ס״ד) ; כונס אלמנה (ס״ה) ; השטת חפץ (ס״ו) ; ספינה קשורה (ס״ז).
המחבר מסיים בסעיף ד : "וכולם אם נעשו שוגגין או מזידין או מוטעין — מה שעשוי עשוי" — שאיסורי השבות אינם פוגמים בחלות המעשה הקנייני.

6. שיטת הרמ״א — היתרים בשעת הדחק

הרמ״א מוסיף הגהות עיקריות בסעיף ד : (א) אסור לתפוס ולהלקות מי שנתחייב עונש ; (ב) יש מתירין לקדש למי שאין לו אשה ובנים, ואף הכנסה לחופה — וסומכין על זה בשעת הדחק, "כי גדול כבוד הבריות" ; (ג) בסעיף ג — בזמן הזה נהגו להקל בטיפוח וריקוד, שאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר.

7. מחלוקת הראשונים בגדר קידושין וריקוד

מחלוקות מרכזיות :

שורש המחלוקת : עד כמה איסורי השבות תקפים כשטעם הגזירה אינו מצוי, ועד כמה כבוד הבריות דוחה שבות.

8. פסיקת האחרונים — מג״א, ט״ז ומשנה ברורה

המג״א — מדקדק בגדר השטת חפץ ובדין ספינה קשורה ; ומבאר את גדר ביטול הגזירה בטיפוח וריקוד.
הט״ז — מבאר את גדר "מה שעשוי עשוי" — שאיסור השבות אינו מבטל את חלות הקידושין והגירושין.
המשנה ברורה (37 סעיפים) — מסכם להלכה : איסורי השבות שבמשנה ; שייט אסור וטעמו חבית של שייטין ; טיפוח וריקוד — נהגו להקל ; מעשי בית דין אסורין ובדיעבד עשוי.

9. נפקא מינות פרקטיות

נפקא מינות מן הסוגיא :

10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

יסוד הסוגיא : סימן של״ט מקבץ את איסורי השבות שבמשנת ביצה — מעשים שאינם מלאכה אך נאסרו, מקצתם גזירה למלאכה ומקצתם משום עובדין דחול. וכיון שכולם דרבנן — "מה שעשוי עשוי".

לפסק למעשה — לפי מנהג עדה ובהוראת רב.

להעמקה

רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן של״ט · רמה 2 — למדן
♥ תמיכה DAAT
📖להצטרף לחברותא