✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן ש"מ
כַּמָּה דִינִים מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת כְּעֵין תּוֹלָדוֹת מֵאָבוֹת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין toldot des avot mélakhot — dérivés interdits shabbat

נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"מ — 14 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות

משנה ברורה: 45 entrées

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיאהמקור והברייתות
  2. חקירת היסודגדר "תולדה"
  3. שיטות הראשונים בגדרי גוזז וכותב
  4. הסוגיא המרכזית — אבות ותולדות (שבת עג-עה)
  5. שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה
  6. שיטת הרמ״אעוגה שכתוב עליה
  7. מחלוקת הראשונים בגדר יד וכלי ובכתיבה
  8. פסיקת האחרוניםמג״א, ט״ז ומשנה ברורה
  9. נפקא מינות פרקטיות
  10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

📜 מקור השולחן ערוך — 14 סעיפים

סעיף א. כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות. ובו יד סעיפים:
אסור ליטול שערו או צפרניו בין ביד בין בכלי בין לעצמו בין לאחרים וחייב על שתי שערות ומלקט לבנות מתוך שחורות אפי' באחת חייב ודבר זה אפי' בחול אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה: הגה ועיין לעיל סוף סימן ש"ג דין סריקה וחפיפה:
סעיף ב. אסור לחתוך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי בין לו בין לאחר:
סעיף ג. המוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל הפנקס אם יש במקומו כדי לכתוב ב' אותיות חייב: הגה אסור לשבור עוגה שכתוב עליה כמין אותיות אע"פ שאינו מכוין רק לאכילה דהוי מוחק: (מרדכי פרק כלל גדול):
סעיף ד. יש ליזהר שלא לכתוב באצבעו במשקין על השולחן או באפר: אבל מותר לרשום באויר כמין אותיות (תרומת הדשן סי' ס"ג):
סעיף ה. מותר לרשום בצפורן על הספר כמו שרושמין לסימן שאין זה דבר המתקיים:
סעיף ו. חוט של תפירה שנפתח אסור למתחו משום תופר:
סעיף ז. אותם שמהדקים הבגדים סביב זרועותיהם על ידי החוט שמותחין אותו ומתהדק אסור למתחו אלא אם כן יהיו הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה ובעיגול:
סעיף ח. מוכין שנפלו מן הכסת מותר להחזירם אבל אסור ליתנם בתחלה בכסת:
סעיף ט. אסור לקבץ מלח ממשרפות המלח שדומה למעמר וכן אסור לקבץ כל דבר במקום גידולו:
סעיף י. המקבץ דבילה ועשה ממנה עיגול או שנקב תאנים והכניס החבל בהם עד שנתקבצו גוף אחד הרי זה תולדות מעמר וחייב וכן כל כיוצא בזה:
סעיף יא. אע"פ שנותנים שומשמין ואגוזים לדבש לא יחבצם בידו:
סעיף יב. הנותן זרע פשתן או שומשמין וכיוצא בהם במים חייב משום לש מפני שמתערבים ונתלים זה בזה:
סעיף יג. אין שוברים החרס ואין קורעין הנייר מפני שהוא כמתקן כלי:
סעיף יד. המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדת תופר וחייב וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב:

1. הקדמת הסוגיא — המקור והברייתות

המקור התלמודי

סימן ש"מ מקבץ תולדות של אבות מלאכה — גוזז, כותב, מוחק, תופר, קורע, מעמר, לש, מכה בפטיש — בחפצי היומיום.

המקור המרכזי הוא פרק "כלל גדול" — שבת עג ע"א-עה ע"ב, מניין מ"ט אבות מלאכה ותולדותיהן. דין נטילת שיער וצפרניים (גוזז) — שבת צד ע"ב. דין מוחק וכותב — שבת קד ע"ב. דין מעמר — שבת עג, צה. דין לש — שבת קנה. הרמב"ם בהלכות שבת (פרקים ט-יא) הגדיר כל אב ותולדותיו, והשו"ע ליקט כאן את הפרטים שלא נתבארו במקומם.

2. חקירת היסוד — גדר "תולדה"

אב ותולדה

חקירה : מהו גדר תולדה — מעשה דומה לאב, או מעשה המשיג את אותה תכלית ?

ההלכה : תולדה היא מעשה שתכליתו כתכלית האב — ולכן חייבים עליה חטאת כעל האב עצמו. אין הבדל בין אב לתולדה לעניין החיוב ; ההבחנה היא רק במניין המלאכות. וזהו יסוד הסימן — כל סעיף מצרף מעשה יומיומי לאב שלו.

3. שיטות הראשונים בגדרי גוזז וכותב

רש״י (שבת צד, קד) — מבאר את גדר גוזז — נטילת שיער וצפורן, חיוב בשתי שערות ; ואת גדר כותב ומוחק — שצריך שיעור שתי אותיות.
הרמב״ם (הלכות שבת פרקים ט-יא) — מגדיר כל אב ותולדה : "התולש כנף מן העוף... הרי זה תולדת גוזז" ; "הכותב שתי אותיות חייב" ; "המעמר... המקבץ דבילה הרי זה תולדת מעמר". הסימן בנוי על הגדרות הרמב"ם.
תוספות והרא״ש — דנים בחילוק יד מכלי בגוזז (ביד פטור, בכלי חייב), ובגדר "דבר המתקיים" בכתיבה ; וכן בגדר מעמר במקום גידולו. שיטתם היא יסוד דברי המ"ב.

4. הסוגיא המרכזית — אבות ותולדות (שבת עג-עה)

שבת עג ע"ב : המשנה מונה מ"ט אבות, והגמרא מבארת לכל אב את תולדותיו. הכלל : "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת... תולדותיהן ככל אב ואב".

היוצא ליסוד הסימן : כל מעשה יומיומי שמשיג את תכלית אחד האבות הוא תולדה, וחייבין עליו. ומכאן הפרטים — נטילת ציפורן (גוזז) ; מחיקת אותיות (מוחק) ; מתיחת חוט (תופר) ; קיבוץ דבילה (מעמר) ; נתינת זרעים במים (לש) ; שבירת חרס (מכה בפטיש). וזהו יסוד פסקי השו"ע בארבעה-עשר הסעיפים.

5. שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה

בית יוסף (או"ח סימן ש"מ) — מלקט מן הרמב"ם והראשונים את התולדות שלא נתבארו במקומן, ופוסק בשו"ע 14 סעיפים : גוזז (ס"א-ב) ; כותב ומוחק (ס"ג-ה) ; תופר (ס"ו-ח, יד) ; מעמר ולש (ס"ט-יב) ; מכה בפטיש (ס"יג).
המחבר מדגיש בכל סעיף את האב : "הרי זה תולדת מעמר וחייב", "הרי זה תולדת תופר", "הרי זה תולדת קורע" — להבהיר שאין התולדה קלה מן האב.

6. שיטת הרמ״א — עוגה שכתוב עליה

הרמ״א מוסיף שתי הגהות : (ס"א) מפנה לסימן ש"ג לדין סריקה וחפיפה ; (ס"ג) "אסור לשבור עוגה שכתוב עליה כמין אותיות, אע"פ שאינו מכוין רק לאכילה, דהוי מוחק" — חידוש מעשי גדול שנוהג למעשה בעוגות ובדברי מאפה.

7. מחלוקת הראשונים בגדר יד וכלי ובכתיבה

מחלוקות מרכזיות :

שורש המחלוקת : עד כמה נדרשת צורת המלאכה הרגילה, ומהו "דבר המתקיים" המחייב.

8. פסיקת האחרונים — מג״א, ט״ז ומשנה ברורה

המג״א — מדקדק בדין אשה ששכחה ליטול ציפורניה לטבילה, ומתיר על ידי נכרי משום שבות דשבות במקום מצוה.
הט״ז — מבאר את גדר "דבר המתקיים" ברשימה בציפורן, ואת גדר מוחק בעוגה.
המשנה ברורה (45 סעיפים) — מסכם להלכה : חיוב בשתי שערות בכלי, ביד פטור אבל אסור ; שיער אחד וחצי שיעור אסור מן התורה ; מוחק וכותב — שתי אותיות ; ועוגה שכתוב עליה אסור לשברה.

9. נפקא מינות פרקטיות

נפקא מינות מן הסוגיא :

10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

יסוד הסוגיא : סימן ש"מ הוא מקבץ תולדות — מעשי יומיום המשיגים את תכלית אחת מל"ט האבות, וחייבין עליהם כעל האב. הסימן מלמד לזהות בכל מעשה את האב שמאחוריו.

לפסק למעשה — לפי מנהג עדה ובהוראת רב.


להעמקה

רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ש"מ · רמה 2 — למדן
♥ תמיכה DAAT
📖להצטרף לחברותא