שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין annulation des vœux à shabbat (hatarat nedarim)
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן שמ"א — 3 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 8 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — המקור והברייתות
- חקירת היסוד — התרה מול הפרה
- שיטות הראשונים בגדר "לצורך השבת"
- הסוגיא המרכזית — "נשאלין לנדרים של שבת" (שבת קנז)
- שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה
- שיטת הרמ״א — אין הגהה
- מחלוקת הראשונים בגדר נדר שזמנו כלה
- פסיקת האחרונים — מג״א, ט״ז ומשנה ברורה
- נפקא מינות פרקטיות
- סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 3 סעיפים
מתירים נדרים בשבת אם הם לצורך השבת כגון שנדר שלא לאכול או שלא לשתות אע"פ שהיה לו פנאי להתירם קודם השבת אבל הבעל יכול להפר נדרי אשתו אפי' שאינם לצורך השבת מפני שאם לא יפר לה היום לא יוכל עוד להפירם:
1. הקדמת הסוגיא — המקור והברייתות
המקור התלמודי
סימן שמ"א עוסק בהֶתֵּר נְדָרִים בְּשַׁבָּת — המשך משנת "אלו הן משום שבות". התרת נדר דומה לדין, ולכן נדרשת הגדרה אימתי מתירין.
המקור המרכזי הוא שבת קנז ע"א : "נשאלין לנדרים של שבת" ; ומחלוקת בית שמאי ובית הלל — "אין נשאלין... אלא לנדרים שהם לצורך השבת". ובביצה לו ע"ב — "לא דנין ולא מקדשין", שהתרת נדר נחשבת כעין דין. דין הפרת הבעל ביום שמעו — במדבר ל, ונדרים עו-עז.
2. חקירת היסוד — התרה מול הפרה
שני גדרים
חקירה : מדוע התרת נדר נאסרה בשבת (כעין דין) ומדוע הפרת הבעל הותרה אף שלא לצורך ?
- התרת חכם : דומה לדין — חכם או שלושה הדיוטות "עוקרים" את הנדר מעיקרו על פי פתח וחרטה ; ולכן הותרה רק לצורך השבת, שאז היא עצמה צורך השבת.
- הפרת הבעל : אינה "דין" אלא זכות שהתורה נתנה לבעל, ומוגבלת ליום שמעו ; כיון שאם לא יפר היום תיבטל זכותו, הותרה אף שלא לצורך — כדין דבר האבד.
היסוד : התרת חכם — מעשה של בית דין, ולכן צריכה "צורך השבת" כמתיר ; הפרת הבעל — דחופה מצד עצמה (יום שמעו), ולכן הותרה תמיד. וכן נדר שזמנו כלה בשבת — נעשה "צורך השבת" מחמת הדחק.
3. שיטות הראשונים בגדר "לצורך השבת"
4. הסוגיא המרכזית — "נשאלין לנדרים של שבת" (שבת קנז)
שבת קנז ע"א : "נשאלין לנדרים של שבת, ומפירין נדרים בשבת". ומבארת הגמרא : "נשאלין לנדרים — שהם לצורך השבת ; ומפירין נדרים — אפילו אינם לצורך השבת".
היוצא ליסוד הסימן : (א) התרת חכם — דווקא לצורך השבת, ואף אם היה לו פנאי קודם ; (ב) הפרת הבעל — אף שלא לצורך, שזמנה דחוק ליום שמעו ; (ג) נדר שזמנו כלה בשבת — נשאלין עליו, שנעשה צורך. וזהו יסוד פסקי השו"ע בשלושת הסעיפים.
5. שיטת הב״י והשו״ע — הכרעת ההלכה
6. שיטת הרמ״א — אין הגהה
7. מחלוקת הראשונים בגדר נדר שזמנו כלה
מחלוקות מרכזיות :
- היה לו פנאי : אף שהיה יכול להתיר קודם שבת — מתירין בשבת אם הם לצורך השבת ; ויש שדנו בזה.
- נדר שזמנו כלה : האם נחשב "צורך השבת" מחמת הדחק, או היתר מיוחד.
- חרמי הקהל : מנהג להתירם בשבת — אף שלא לצורך, שהשבת מועד כינוס הקהל.
שורש המחלוקת : עד כמה התרת נדר היא "דין" גמור, ומה מוגדר כ"צורך השבת" המתיר.
8. פסיקת האחרונים — מג״א, ט״ז ומשנה ברורה
9. נפקא מינות פרקטיות
נפקא מינות מן הסוגיא :
- התרת חכם : דווקא לצורך השבת (או מצוה).
- שלא לצורך : אין מתירין — ימתין למוצאי שבת.
- הפרת הבעל : אף שלא לצורך — יום שמעו דוחק.
- נדר שזמנו כלה : נשאלין עליו בשבת.
- חרמי הקהל : נהגו להתיר בשבת.
- לשון ההפרה : "טלי ואכלי", לא "מופר ליכי".
10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה
יסוד הסוגיא : סימן שמ"א מבחין בין התרת חכם (כעין דין — דווקא לצורך השבת) להפרת הבעל (זכות דחופה ליום שמעו — אף שלא לצורך). המפתח הוא "צורך השבת" או הדחק שאינו סובל דיחוי.
- התרה : לצורך השבת או מצוה.
- הפרה : אף שלא לצורך — יום שמעו.
- נדר שזמנו כלה : נשאלין בשבת.
- חרמי הקהל : נהגו להתיר.
לפסק למעשה — לפי מנהג עדה ובהוראת רב.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).