✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן שמ"ז
עַל אֵיזֶה הוֹצָאָה חַיָּב מִן הַתּוֹרָה
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין sur quel type de הוצאה on est responsable déorayta

נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן שמ"ז — 1 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות

משנה ברורה: 9 entrées

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיא — "בעשותה" ושבת ג ע"א
  2. חקירת היסודעקירה והנחה כשני חצאי מלאכה
  3. "זה עקר וזה הניח"מלאכה בשניים
  4. גדר עקירהמה נחשב מונח
  5. גדר הנחההנחה ביד חברו
  6. איסור דרבנןשמא יעשה מלאכה שלמה
  7. נתינה לעכו"ם — "כנותנו על מנת להוציא"
  8. פסק הב״י והשו״ע
  9. נפקא מינות פרקטיות
  10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה

📜 מקור השולחן ערוך — 1 סעיפים

סעיף א. על איזה הוצאה חייב מן התורה. ובו סעיף אחד:
מן התורה אינו חייב אלא כשעוקר חפץ מרשות היחיד והניחו ברשות הרבים או איפכא אבל פשט ידו לפנים וחפץ בידו ונטלו חבירו העומד בפנים או שפשט ידו לחוץ וחפץ בידו ונטלו חבירו העומד בחוץ שזה עקר וזה הניח שניהם פטורים אבל אסור לעשות כן מדרבנן ואם פשט ידו לפנים וחפץ בידו והניחו לתוך יד חבירו העומד בפנים או שפשט ידו לפנים ונטל חפץ מתוך יד חבירו העומד בפנים והוציא לחוץ שנמצא שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח הוא חייב וחבירו פטור אבל אסור ואפי' אם העומד בחוץ הוא עכו"ם אסור מפני שהוא כנתנו על מנת להוציא והוא הדין להוציא ידו לחוץ והניחו ביד חבירו העומד בחוץ או שנטל מיד חבירו העומד בחוץ והכניס בפנים שהעומד בפנים חייב שהוא עקר והעומד בחוץ פטור אבל אסור:

1. הקדמת הסוגיא — "בעשותה" ושבת ג ע"א

המקור בגמרא

המקור לסימן הוא בשבת (ג ע"א) ובדרשת הכתוב "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא... בַּעֲשֹׂתָהּ" (ויקרא ד:כז) — "העושה את כולה ולא העושה את מקצתה; יחיד ועשה אותה — חייב, שניים ועשו אותה — פטורים". מכאן שמלאכת הוצאה (וכל מלאכה) מחייבת רק כשנעשתה שלמה בידי אדם אחד.

מלאכת הוצאה מורכבת משני מעשים — עקירה (מרשות זו) והנחה (ברשות אחרת). שניהם יחד הם "מלאכה שלמה". כשאדם אחד עושה את שני המעשים — חייב; כשאחד עוקר וחברו מניח — כל אחד עשה רק "חצי מלאכה", ושניהם פטורים מן התורה.

2. חקירת היסוד — עקירה והנחה כשני חצאי מלאכה

חקירה : כש"זה עוקר וזה מניח" ושניהם פטורים — מהו אופי הפטור ? האם כל אחד עשה מעשה איסור אלא שאין בו חיוב, או שאין כאן מעשה איסור כלל אצל אף אחד מהם ?

נפקא מינה : איסור הדרבנן. השו"ע כתב "אבל אסור מדרבנן" — חכמים אסרו אף את חצי המלאכה. אם אין כאן עצם איסור (צד א'), הרי האיסור דרבנן הוא סייג שמא יבוא לעשות מלאכה שלמה — וכך כתב המשנ"ב (ס"ק א).

3. "זה עקר וזה הניח" — מלאכה בשניים

יסוד : "יחיד ועשה אותה חייב, שניים ועשו אותה פטורים". מלאכת שבת מחייבת רק את העושה את כולה. כשהמלאכה נחלקת — האחד פושט ידו ובה חפץ (עקירה), והשני נוטל מידו (הנחה) — שניהם פטורים, שכן אף אחד לא עשה מלאכה שלמה.

לעומת זאת, כשאדם אחד עושה את שני המעשים — אף שהשני "מעורב" בתמונה — החיוב על העושה לבדו. דוגמת השו"ע : הפושט ידו פנימה ומניח את החפץ ביד חברו, או הנוטל מיד חברו ומוציא — נמצא שאחד מהם עשה עקירה והנחה גם יחד, והוא לבדו חייב.

4. גדר עקירה — מה נחשב מונח

גדר העקירה — המשנ"ב (ס"ק ב) חידד : עקירה אינה דווקא הגבהת חפץ מעל הקרקע. חפץ שהיה מונח בכיסו או בידו מערב שבת — חשוב כמונח על גבי קרקע, שכן הבגדים בטלים לגוף והנחת הגוף כהנחת חפץ. לפיכך הוצאת החפץ משם, ופשיטת היד החוצה והנחתו — עקירה והנחה גמורות, וחייב.

5. גדר הנחה — הנחה ביד חברו

גדר ההנחה — המשנ"ב (ס"ק ג) : הנחה אינה דווקא על גבי קרקע. אם פשט אדם ידו ובה חפץ, וחברו נטלוֹ מידו — אף שלא הניחוֹ על קרקע אלא השאירוֹ בידו — הנחה חשיבא. נמצא שהראשון עשה עקירה לבד, והשני הנחה לבד — ושניהם פטורים.

6. איסור דרבנן — שמא יעשה מלאכה שלמה

אף ש"זה עוקר וזה מניח" פטור מן התורה — אסור מדרבנן. טעם הגזירה (משנ"ב ס"ק א) : "שמא יבוא כל אחד ואחד לעשות מלאכה שלמה". החשש : אם יותר חצי מלאכה, יזלזלו ויבואו לעשות את כולה. נמצא שאיסור הדרבנן אינו על "חצי המלאכה" כשלעצמו אלא סייג למלאכה השלמה.

7. נתינה לעכו"ם — "כנותנו על מנת להוציא"

חידוש השו"ע : אף כאשר העומד בחוץ הוא עכו"ם — והרי עכו"ם אינו מצווה — עדיין אסור לישראל שבפנים לתת לו חפץ שייטלוֹ ויוציא.

8. פסק הב״י והשו״ע

בית יוסף — הביא את סוגיית שבת ג ע"א ואת דרשת "בעשותה", ופסק בשו"ע סעיף יחיד : (א) חיוב דאורייתא רק בעקירה והנחה בידי אדם אחד; (ב) "זה עקר וזה הניח" — שניהם פטורים אבל אסור; (ג) העושה את שני המעשים — חייב לבדו; (ד) נתינה לעכו"ם על מנת להוציא — אסורה. אין כאן הגהת רמ"א — הדין מוסכם.

9. נפקא מינות פרקטיות

10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה

היסוד : מלאכת הוצאה = עקירה + הנחה בידי אדם אחד :

לפסק למעשה — לפי מנהג עדה ובהוראת רב.


להעמקה

רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן שמ"ז · רמה 2 — למדן
♥ תמיכה DAAT
📖להצטרף לחברותא