שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין sortir tête et corps d'un domaine à un autre
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"נ — 3 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 14 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — "ראשו ורובו" בעירובין צט
- חקירת היסוד — גזירת "שמא יביאם אליו"
- חפצים שאינם צריכים לו — היתר הטלטול
- שתייה — ראשו ורובו
- שיטת היש מפרשים — כלים נאים בלבד
- קולת הכרמלית — שתייה ברשות דרבנן
- השתנה ורקיקה מרשות לרשות
- רוק שנתלש — הילוך ד' אמות
- פסק הב״י והשו״ע
- סיכום שיטות והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 3 סעיפים
עומד אדם ברה"י ומוציא ידו לרשות הרבים ומטלטל שם חפצים שאינם צריכים לו במקום שהוא עומד שנוטלן מכאן ומניחן כאן ובלבד שלא יעבירם ארבע אמות ולא חיישינן שמא יביאם אליו כיון שאינם צריכין לו במקום שהוא עומד שם הילכך מותר לעמוד ברשות הרבים ליטול מפתח ברשות היחיד ולפתוח שם וכן מרה"י לרה"ר אבל לא יעמוד ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם או איפכא אלא אם כן יכנוס ראשו ורובו למקום שהוא שותה דכיון שהוא צריך לאלו המים חיישינן שמא יביאם אליו אבל מותר לעמוד ברשות היחיד או ברה"ר ולשתות בכרמלית או איפכא ויש מפרשים דחפצים הצריכים לו היינו כלים נאים שהוא צריך להם אבל אם הם כלים שאינם נאים מותר לשתות בהם אף ע"פ שלא הוציא ראשו ורובו אלא שהושיט צוארו לבד ושאר טלטולים חוץ משתייה אפילו כלים נאים מותר לטלטל שלא גזרו אלא בכלים נאים ובשותה בהם שהוא מקרבן לפיו:
1. הקדמת הסוגיא — "ראשו ורובו" בעירובין צט
המקור בגמרא
המקור לסימן הוא בעירובין (צח ע"ב — צט ע"א) — סוגיית "לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים". הגמרא דנה במי שגופו ברשות אחת ופעולתו ברשות אחרת, וקובעת מתי חוששים שמא יביא החפץ אליו.
היסוד : הטלטול עצמו ברשות הסמוכה אינו מלאכה — אדם עומד כאן ומטלטל שם. החשש הוא תוצאתי : שמא יביא את החפץ אליו ויעבור על הוצאה. לכן הכל תלוי בשאלה — האם הוא צריך את החפץ במקום עומדו.
2. חקירת היסוד — גזירת "שמא יביאם אליו"
חקירה : מהו גדר האיסור לשתות ברשות אחרת — איסור בעצם, או גזירה מחשש תקלה ?
- צד א' : עצם פעולת השתייה כשגופו ברשות אחרת — מעשה אסור, שמערב שתי רשויות.
- צד ב' : אין איסור בעצם; הכל גזירה "שמא יביאם אליו" — שמא ימשוך את המים אליו ויוציא מרשות לרשות.
ראיה לצד ב' : בחפצים שאינם צריכים לו — מותר לטלטלם ברשות אחרת, שאין חשש שיביאם. ובשתייה — דווקא חוששים, כי צריך את המים. נמצא שכל הסימן בנוי על גזירת "שמא יביאם", ולא על איסור עצמי.
3. חפצים שאינם צריכים לו — היתר הטלטול
4. שתייה — ראשו ורובו
יסוד : בשתייה הדין מתהפך — "לא יעמוד ברה"י ויוציא ראשו לרה"ר וישתה". כיוון שהוא צריך את המים, חוששים שמא יביאם אליו. התקנה : לא יִשתה אלא אם כן יכניס ראשו ורובו למקום השתייה — שאז נחשב כעומד שם ממש, ואין חשש.
5. שיטת היש מפרשים — כלים נאים בלבד
שיטת היש מפרשים : "חפצים הצריכים לו" — אין הכוונה לכל חפץ צורך, אלא דווקא כלים נאים שהוא חס עליהם.
- בכלים שאינם נאים — מותר לשתות אף בלא הכנסת ראשו ורובו, אלא בהושטת הצוואר בלבד.
- ושאר טלטולים (חוץ משתייה) — מותרים אף בכלים נאים; לא גזרו אלא בכלי נאה שותה, שמקרבו לפיו.
לפי שיטה זו, גדר הגזירה צר : דווקא כלי נאה ובשתייה.
6. קולת הכרמלית — שתייה ברשות דרבנן
7. השתנה ורקיקה מרשות לרשות
סעיף ב — לא יעמוד אדם ברה"ר וישתין או ירוק לרה"י או לכרמלית (או להפך) — אפילו הוציא פיו ואמתו לחוץ. השתן והרוק נחשבים כצרכיו, וכמי שמוציא דבר הצריך לו מרשות לרשות; ואין די בהוצאת האבר, שכן גוף האדם נשאר ברשות הראשונה.
8. רוק שנתלש — הילוך ד' אמות
9. פסק הב״י והשו״ע
10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה
היסוד : הכל תלוי בגזירת "שמא יביאם אליו" :
- חפצים שאינם צריכים לו — מותר לטלטלם ברשות אחרת (לא ד' אמות).
- שתייה — אסור אלא אם כן הכניס ראשו ורובו (יש מפרשים : דווקא כלי נאה).
- כרמלית — מותר לשתות, שאין גוזרים גזירה לגזירה.
- השתנה ורקיקה מרשות לרשות — אסור אף בהוצאת האבר.
- רוק שנתלש — יש אומרים לא יהלך ד' אמות עד שירוק.
לפסק למעשה — לפי מנהג עדה ובהוראת רב.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).