שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין הֶקֵּף מְחִצּוֹת לְשַׁבָּת
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ס — 3 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 29 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — מחיצות גרועות בעירובין טז-יז
- חקירת היסוד — קרפף שלא הוקף לדירה
- בית סאתים — שיעור ההיתר ביחיד
- דין שיירא — שלשה כדיורין רבים
- כדי צרכם — בית סאתים פנוי פוסל
- קולת ששה סאין — כל אחד וסאתיו
- הוקבע השבת — הותרה הותרה ונאסרה נאסרה
- שלשה קרפיפות — פרוץ במילואו ודין החצר
- הגהת הרמ״א — עכו"ם וקטן בשיירא
- סיכום שיטות והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 3 סעיפים
יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות כגון שתי בלא ערב או ערב בלא שתי עד סאתים מותר לטלטל בכולו מסאתים ואילך אין מטלטלין בו אלא בארבע וכן הדין אם הם שנים ואם הם שלשה ישראלים חשובים כשיירא ומותר לטלטל בכולו אפילו הוא גדול הרבה ובלבד שלא יקיפו יותר מכדי צרכם שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריכים לו לתשמיש אבל אם נשאר בית סאתים פנוי אין מטלטלין בכל המוקף אלא בד' אמות במה דברים אמורים כשהקיפו יותר על שש סאין אבל אם לא הקיפו יותר על שש סאין אף על פי שיש סאתים פנוי כיון שהן שלשה מותר: הגה עכו"ם אינו מצטרף לשיירא וי"א דה"ה קטן אינו מצטרף. (רמב"ם פרק י"א):
1. הקדמת הסוגיא — מחיצות גרועות בעירובין טז-יז
המקור בגמרא
המקור לסימן הוא במשנה ובגמרא עירובין (טז ע"ב — יז ע"א) — דין השיירא ששבתה בבקעה. המשנה : "מי שהוציאוהו עכו"ם... שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה — מטלטלין בתוכה". הסוגיא דנה במחיצות גרועות (שתי בלא ערב, ערב בלא שתי) ובשיעור בית סאתים, והיא נמשכת בעירובין יח-כג.
היסוד : מחיצה של שתי בלא ערב או ערב בלא שתי מועילה מן התורה לעשות רשות היחיד גמורה — והזורק לתוכה מרשות הרבים חייב. אך מדברי סופרים אסרו לטלטל בתוכה אלא בשיעור בית סאתים, מפני שהיא דומה לקרפף שלא הוקף לדירה. כל הסימן עוסק בשאלה מתי חוזר ההיתר לטלטל בכל ההיקף.
2. חקירת היסוד — קרפף שלא הוקף לדירה
מהות הגזירה
חקירה : מדוע אסרו חכמים לטלטל ביותר מבית סאתים בהיקף מחיצות גרועות, והרי מן התורה זו רשות היחיד גמורה ?
- מצד המחיצה : מחיצה גרועה אינה מחיצה שלמה, וחששו שמא יבואו לזלזל אף במחיצות גמורות.
- מצד הדירה : היקף שלא נעשה לדירה — דהיינו שלא לשם תשמיש בני אדם — דינו כקרפף, ואין מטלטלין בו אלא עד בית סאתים, כשטח חצר המשכן.
ולפי זה : כשהיחיד מקיף בבקעה ללון שם, אף שהקיף לדירה — כיון שהמחיצות גרועות, החמירו בו כקרפף. וזה ההבדל בין יחיד לשיירא, כדלהלן.
3. בית סאתים — שיעור ההיתר ביחיד
4. דין שיירא — שלשה כדיורין רבים
יסוד : "ואם הם שלשה ישראלים — חשובים כשיירא, ומותר לטלטל בכולו אפילו הוא גדול הרבה". שלשה בני אדם הם רבים, ומתוך שהם רבים התירו להם לטלטל כל צרכם בכל ההיקף — אף ביותר מבית סאתים. הטעם : מקום שדרים בו רבים נחשב מקום דירה חשוב, ופקעה ממנו גזירת הקרפף. "ואין רבים פחותים משלשה" (לשון אדמו"ר הזקן, סעיף ב).
5. כדי צרכם — בית סאתים פנוי פוסל
תנאי ההיתר בשיירא : "ובלבד שלא יקיפו יותר מכדי צרכם". אם נשאר בית סאתים פנוי שאין צריכים לו לתשמיש כליהם ובהמתם — אין מטלטלין בכל המוקף אלא בד' אמות. הטעם (אדמו"ר הזקן) : "שהרי הוא פרוץ במילואו למקום האסור" — שטח הסאתים הפנוי עצמו אסור בטלטול, וההיקף כולו פרוץ אליו. ההיתר תלוי בכך שכל המקום משמש דירה ממש.
6. קולת ששה סאין — כל אחד וסאתיו
חילוק המחבר : דין בית סאתים הפנוי הפוסל אמור דווקא "כשהקיפו יותר על שש סאין". אבל אם לא הקיפו יותר משש סאין — אף שנשאר בית סאתים פנוי — מותר.
- הטעם : שלשה בני אדם, כל אחד יש לו בית סאתים — הרי שש סאין שכולן בהיתר, ואין כאן שטח עודף הפוסל.
- אדמו"ר הזקן (סעיף ב) מביא ש"יש חולקין", ומכריע : "ולענין הלכה, בדברי סופרים הלך אחר המקל".
7. הוקבע השבת — הותרה הותרה ונאסרה נאסרה
יסוד (סעיף ב) : דין ההיקף נקבע בכניסת השבת ואינו משתנה אחר כך :
- היו שלשה והקיפו כל צרכם, ומת אחד בשבת — מותרים כל השבת, "כיון שנכנס השבת בהיתר" — וכיון שהותרה, הותרה.
- היו שנים והקיפו יותר מסאתים, ונתוספו עליהם בשבת — אסורים, "כיון שנכנס שבת באיסור" — שהשבת גורמת, וכיון שנאסרה, נאסרה.
היסוד : שבת קובעת. רגע כניסת השבת הוא הקובע את הרשות, ושינוי במספר הדיירים אחר כך אינו משנה את הדין.
8. שלשה קרפיפות — פרוץ במילואו ודין החצר
סעיף ג — שלשה שהקיף כל אחד לעצמו, זה בצד זה, ועירבו יחד :
- אמצעי קצר ופרוץ במילואו לחיצונים : כיון שהאמצעי פרוץ לגמרי לשני החיצונים, רואים כאילו דיורי החיצונים באמצעי — והרי שלשה ביחד, ונעשה שיירא. אף החיצונים מותרים, "דהוי ליה אינך כחצר לאמצעי".
- יש אומרים : החיצונים אינם מותרים אלא עד סאתים, מפני גיפופיהם המפסיקים — ואם אחד מהם יותר מסאתים, גם האמצעי אסור (פרוץ למקום האסור).
- חיצונים פרוצים לאמצעי המגופף : יחיד בכל אחד — סאתים בלבד לכל אחד; שנים במקום אחד — שיירא, וכל צרכם.
- תנאים : שלא תהא הפרצה יתרה מעשר אמות, ושכותלי הקצר נכנסים לגדול (ולא מופלגים ג' טפחים — שאז דין "נראה מבחוץ ושוה מבפנים", ועיין סימן שע"ד).
9. הגהת הרמ״א — עכו"ם וקטן בשיירא
הגהת הרמ"א (סעיף א) : "עכו"ם אינו מצטרף לשיירא, ויש אומרים דהוא הדין קטן אינו מצטרף" (מקור : רמב"ם פרק יא).
- עכו"ם : אינו מן המנין — דין שיירא נאמר בשלשה ישראלים דווקא, וכלשון המחבר עצמו "שלשה ישראלים".
- קטן : מחלוקת. ה"יש אומרים" שהביא הרמ"א מחמיר שאינו מצטרף, שכן אינו בר-חיוב בעירוב; ויש שהקילו לצרפו, שהרי דר שם ככל אדם.
- סברת היסוד : "רבים" נמדד בדיירים בני-חיובא, שמקומם נחשב מקום דירה חשוב.
10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה
היסוד : היקף מחיצות גרועות — רשות היחיד מן התורה, אך מדרבנן כקרפף :
- יחיד או שנים — מטלטלין עד בית סאתים בלבד; יותר — בד' אמות.
- שלשה ישראלים = שיירא — מטלטלין בכולו אף בגדול הרבה, מתוך שהם רבים.
- תנאי : שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריכים לו (פרט להיקף עד שש סאין).
- שבת קובעת : הותרה הותרה, נאסרה נאסרה — לפי שעת כניסת השבת.
- שלשה קרפיפות — לפי הפרוץ במילואו ולפי הגיפופים; ובדברי סופרים הלך אחר המקל.
- עכו"ם אינו מצטרף; קטן — לדעת הרמ"א אינו מצטרף.
לפסק למעשה — לפי מנהג עדה ובהוראת רב; ולמנהג חב"ד עיין בשו"ע אדמו"ר הזקן (ניוו 4 — דעת הרב).
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).