סעיף א.דיני מבוי ולחי. ובו לו סעיפים: מקום שיש לו ג' מחיצות אסרו חכמים לטלטל בו עד שיעשה שום תיקון ברביעית:
סעיף ב. חצר שנפרץ במילואו עד עשר אמות ניתר בפס רחב ד' טפחים שיעמידנו מצד א' במקום הפרוץ ואם ירצה לתקנו בשני צידי הפרצה די בשני פסין של שני משהויין והוא הדין לנשתייר מהם כותל רביעי בנוי בשיעור ארבעה טפחים במקום א' או אם נשתייר מהשני צדדים טפח מכאן וטפח מכאן וכל זה בגובה עשרה טפחים ואפילו אם אין בפרצה ד' טפחים כיון שהוא במילואו צריך תיקון עד שיהא בה פחות מג' ואם יש בפרצה יותר מעשר אמות אפילו אינה במילואו צריך לתקנה בצורת פתח:
סעיף ג. מבוי שיש לו ג' מחיצות ופרוץ בצד רביעי התירו בלחי (פי' תרגום הקרש האחד לוחא חדא) שעביו ורחבו כל שהוא שיעמידנו בפתח המבוי ויהיה גבהו י"ט ומכל דבר שיעשנה כשר אפילו מבעלי חיים ובלבד שיקשרנו שם בחבלים לכותלי המבוי ביתדות שיוצאים מן הכתלים בענין שאינו יכול לרבוץ כדי שלא יתמעט גבהו מי' טפחים: ואפילו קשר שם אדם נמי הוי לחי (א"ז):
סעיף ד. אם יש קצת כותל ברוח רביעית עולה משום לחי ובלבד שיהא בו רוחב טפח:
סעיף ה. לחי דאי נשיב ביה זיקא לא מצי קאי לא חשיב לחי:
סעיף ו. צריך שלא יהא הלחי רחוק מן הכותל ג' טפחים:
סעיף ז. לחי אפילו שברים ושברי שברים כשרים בו: הגה ולכן עושין לחי מסיד טחוי בכותל ובלבד שיזהר שלא יתמחה יותר משלש לארץ: (תה"ד סי' ט"ו):
סעיף ח. לחי שעשאו מעצי אשירה כשר:
סעיף ט. בין שנראית בליטת הלחי לעומדים בתוך המבוי ואינה נראית לעומדים בחוץ בין שנראית לעומדים בחוץ נגד חלל המבוי (תוס' והרא"ש פ"ק דעירובין) ואינה נראית לעומדים בפנים כשר:
סעיף י. הרחיקו מהכותל שלש או שהגביהו מהארץ שלש פסול ואם הגביהו פחות משלש אע"פ שאין בו אלא שבע ומשהו כשר:
סעיף יא. אפילו לא עשאו לשם לחי אלא שנזדמן לו שם מאליו כשר ובלבד שיסמכו עליו מערב שבת אבל לא סמכו עליו מערב שבת כגון שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת ובאים עכשיו לסמוך על זה לא: (אבל לא היה שם לחי אחר מערב שבת כאלו סמכו עליו דמי) (ב"י בשם רש"י והגהות אשירי והמגיד פי"ו):
סעיף יב. לחי העומד מאליו אפי' סמכו עליו מערב שבת אם המבוי רחב יותר משמונה אמות אם הלחי בולט לתוכו ד' אמות אינו נדון משום לחי וצריך לחי אחר להתירו ויעמידנו ברוח שכנגדו ואם ירצה להעמידו אצלו יעשנו מעט עב או דק יותר מהבליטה כדי שיהא ניכר שהוא לשם לחי: הגה ואם העמידו לשם לחי דאית ליה קלא שתקנו לחי למבוי זה אפי' רחב ארבע אמות הוי לחי:
סעיף יג. לחי המושך עם דפנו של מבוי שהעמיד חודו כנגד עובי הכותל דשוה מבפנים ונראה מבחוץ שאין חודו של לחי מכס' כל עובי הדופן פחות מד' אמות נידון משום לחי ומשתמש עם חודו הפנימי ד' אמות נידון משום מבוי ואסור להשתמש בכל המבוי שהרי אין כאן לחי:
סעיף יד. עוד יש הכשר אחר למבוי הפרוץ ברוח רביעית בקורה שיניחנה על ראש המבוי וצריך שיניחנה על כותל המבוי אבל אם נעץ שתי יתדות אצל המבוי בחוץ אפילו בסמוך לו והניח' עליהם פסול:
סעיף טו. וצריך שיניחנה כדי להתיר המבוי אבל אם לא נעשית לשם כך אפילו סמכה עליה מערב שבת פסולה:
סעיף טז. קורה זה שאמרנו צריכה שיעור ולפיכך אם עשאה מעצי אשרה פסולה דכיון דלשריפה קיימא כתותי מכתת שיעורה:
סעיף יז. שיעור הקורה רחבה טפח ועביה כל שהוא רק שתהא חזקה כדי לקבל אריח שהוא חצי לבנה של ג"ט ואם היא רחבה ד"ט א"צ להיות חזקה לקבל אריח:
סעיף יח. מעמידים דהיינו אם היא נסמכת על יתדות היוצאות מן הכותל שאין ברחבן טפח ולא בארכן שלש יש אומרים שצריך שיהיו חזקים לקבלם ולקבל חצי לבנה וי"א שאין צריך שיהיו חזקים אלא כדי לקבלה בלבד:
סעיף יט. אם היתה הקורה עגולה צריך שיהיה בהקיפה ג' טפחים שאז יש ברחבה טפח:
סעיף כ. היתה עקומה ועקמימותה נוטה חוץ למבוי או למעלה מעשרים או למטה מעשרה רואים כל שאלו ינטל העקמימות ואין בין זה לזה שלשה כשרה ואם לאו פסולה:
סעיף כא. היתה יוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה כגון שסמכה על עמודים וכן שתי קורות א' יוצא מכותל זה וא' יוצא מכותל זה ופגעו זו בזו באמצע המבוי אם אין ביניהם שלשה כשרה יש ביניהם שלשה פסולה:
סעיף כב. הניח שתי קורות זו בצד זו לא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח אם יש בשתיהן כדי לקבל אריח לרחבו דהיינו טפח ואין בין זו לזו שלשה טפחים אינו צריך להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת ויש אומרים שצריך שיהו קרובות זו לזו בתוך טפח:
סעיף כג. היתה אחת למעלה ואחת למטה רואים את העליונה כאלו היא למט' ואת התחתונ' כאלו היא למעל' ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרים ולא תחתונה למטה מעשרה ולא יהי' ביניהם ג' טפחים לא בגובה ולא במשך כשרואין אותם שירדה זו ועלתה זו בכוונ' עד שיעשו זו בצד זו ויש פוסלים:
סעיף כד. פירס על הקורה מחצלת ואינה נוגעת עד הקרקע אם גבוה מהארץ ג"ט פסול' שהרי כיסה הקורה ואינה נראית ובטלה מהיות קורה ומחיצה גם כן אינה כיון שגבוה מהארץ שלשה אבל אם הניח קורה רחבה ונמשכת קצת למטה מי' כשרה:
סעיף כה. נעץ שתי יתדות עקומות על שני כתלי המבוי ועקמימותיה נוטה לתוך המבוי ונתן הקורה עליהם ואין ביתידות טפח שהוא שיעור קורה להיות נחשבים כקורה אם אינם גבוהים מכתלי המבוי שלש' ואין בנטייתם שלשה כשרה שאנו רואים כאלו הם על כתלי המבוי ואם יש בגבהן או בנטייתן שלשה פסולה:
סעיף כו. הא דמבוי ניתר בלחי או קורה דוקא בשאינו נמוך פחות מי"ט מרווחים ולא יהא רחבו יותר מעשר אמות מצומצמות ושיהא ארכו ד' אמות מרווחות או יותר אבל אם חסר א' מכל אלו אין לו תקנה אלא בצורת פתח ואם היה בגובה חללו יותר מעשרים אמה מצומצמות אינו ניתר בקורה אבל ניתר הוא בלחי ואם רוצה להכשירו בקורה צריך שיעשה בה ציור וכיור (פי' ציור אחד בכותל מן הסיד או על שמי קורה) שעל ידי כך הכל מסתכלים בה ואם היה גבוה יותר מעשרים ובנה בנין תחת הקורה למעטו מעשרים די בבנין רחב טפח ברוחב הקורה אבל אם אינו גבוה י' וחוקק בו להשלימו לי' צריך לחוק ד' אמות לתוך המבוי על פני כל רחבו. אין מבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו פתוחים לתוכו שני חצרות ולכל חצר שני בתים (ואפי' כל החצרות פתוחות זו לזו) (רא"ש ומרדכי והטור) ויש חולקים בזה (ב"י בשם הרי"ף והרמב"ם) ושלא יהא בכל פתח מאלו פחות מד"ט ושיהיו דיורים אוכלים בכל בית שמקום הפת גורם ואפי' היה הבית הא' לאב והב' לבן אע"פ שהבן מקבל פרס משלחן אביו ואוכל בביתו הרי הם נידונים כשנים ואפילו צדו א' עכו"ם וא' ישראל מהני עוד צריך שיהא ארכו יותר על רחבו ואם חסר א' מאלו אינו ניתר אלא בפס ארבע או שני פסין שני משהויין או צורת פתח: הגה וי"א דנוהגין האידנא לתקן כל המבואות בצורות הפתח דכל המבואות שלנו יש להם דין חצרות (ת"ה סי' ע"ד) והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקנן על ידי חבל הקשור לרחבו של מבוי ודין חבל זה אינו קורה שהרי אין רחבו טפח ולא מהני אלא מטעם צורת הפתח דמהני למעלה אפי' בגמי כדלעיל סוף סי' שס"ב ועל כן יש ליזהר להעמיד תחת החבל שני קנים גבוהים י' מכוונים תחת החבל ואז מהני אפי' במבוי מפולש בתורת צורת פתח או אפי' בחצר ובכל מקום שצורת הפתח מהני וכמו שנתבאר לעיל ס"ס שס"ב: (ד"ע)
סעיף כז. חצר שארכו יותר על רחבו דינו כמבוי וניתר בלחי או קורה: הגה אע"פ שאין חצירות ובתים פתוחין לתוכו הואיל ואינו קרוב לר"ה אלא פתוח למבוי והמבוי פתוח לר"ה: (ב"י בשם תשובת מהרי"א בשם סמ"ק):
סעיף כח. מבוי שאין ברחבו ג"ט אינו צריך שום תיקון שהוא כסתום וי"א דכל שאין בו ד"ט אין צריך שום תיקון:
סעיף כט. מבוי שצדו אחד כלה לים וצדו אח' כלה לאשפה של רבים אין צריך כלום שאשפה של רבים אינה עשויה להתפנות ואין חוששין שמא יעלה הים שירטון (פי' יובש כעין אי שנדחו המים ממנו שנעשה ראוי לזריעה): הגה ויש חולקים וסוברים דחיישינן שמא יעלה שירטון ואין כאן מחיצה (הרא"ש ורש"י וטור והמגיד):
סעיף ל. מבוי שצדו א' ארוך וא' קצר אפי' אין צד הארוך עודף על הקצר ד' אמות אינו מניח הקורה אלא כנגד הקצר אבל אם ירצה יעשה שם צורת פתח באלכסון ותוך המבוי יכול להניח הקורה באלכסון ומשתמש בקצר כנגד הקצר ובארוך כנגד הארוך:
סעיף לא. העמיד לחי באמצע המבוי אם יש חצר מתחלתו ולחוץ ועשו גם החיצונים לחי לראש המבוי אוסרים אלו על אלו עד שיערבו יחד ואם אין שם חצר או שיש חצר ולא עשו החיצונים לחי לראש המבוי שמן הלחי ולפנים מותרים ממנו ולחוץ אסורים אבל אם עשו באמצע שני פסים או פס ארבעה אם אינו רחב יותר מעשרה או שעשו צורת פתח אם הוא רחב יותר מי' אפי' אם יש חצר מהתיקון ולחוץ ועשו גם החיצונים תיקון לראש המבוי כל אחד יכול לערב ויהיה מותר בחלקו:
סעיף לב. זה שהכשרנו להעמיד לחי באמצע המבוי הוא הדין להעמיד קורה באמצע המבוי וכל זה ביש באותו חצר מבוי המוכשר תורת מבוי שלא יהא ארכו פחות מד' אמות ושיהא ארכו יתר על רחבו ושיהיו בתים וחצרות פתוחים לתוכו הא לאו הכי צריך פס משהו מכאן ופס משהו מכאן או פס ארבעה בצד אחד:
סעיף לג. מבוי שהוא רחב כ' אמות עושה פס רחב ד' אמות ומעמידו באמצע וחשוב כל צד מצדי הפס כמבוי בפני עצמו כיון שאורך הפס ד' אמות ויתן קורה בראשו וצריך ליזהר שתהא הקורה מונחת על הפס או תוך ג"ט וצריך שיהא בכל מבוי משני אלו שהפס מפסיק ביניהם בתים וחצרות פתוחים לתוכו וכל תנאי (מבוי) ומה שמן הפס עד כותל האמצעי של מבוי יש לו דין מבוי עקום שהרי אלו שני המבואות מתעקמים ובאמצע פתוחים בשני ראשיהן לרשות הרבים: הגה ויש אומרים דאין לו דין מבוי עקום אא"כ יש מן הפס עד כותל האמצעי יותר מעשר אמות (הרא"ש ור' ירוחם וטור):
סעיף לד. עוד אפשר לעשות תיקון אחר למבוי שהוא רחב כ' אמות שירחיק ב' אמות מהכותל ויעשה פס רחב שלש אמות ויעשה כן גם בצד השני וישאר פתח רחב עשר אמות או ירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וכן יעשה בצד השני או ירחיק שתי אמות ושני טפחים ויעשה פס שתי אמות וד' טפחים וכן יעשה בצד השני וכן כל כיוצא בזה ובלבד שהפס יהא יתר על האויר שבינו לכותל דאם לא כן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה וצריך ליזהר דלא לשביק פתחא רבא ועייל בזוטא שאם עשה כן בטל תיקון המבוי אלא אם עשה צורת פתח לזוטא:
סעיף לה. פס זה שאמרנו שעושה כן למעט רוחב המבוי א"צ שיהא פס א' שלם אלא בקנה קנה פחות מג' סגי דפחות מג' כשלם דמי:
סעיף לו. מבוי ששוה מתוכו ומדרון (פי' מקום משופע) לרה"ר או ששוה לרה"ר ומדרון לתוכו אם הולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה י' מתוך ד' אמות הרי הוא כאלו זקוף כולו וא"צ שום תיקון (ובזה התל הוי כמחיצה) (ב"י) :
1. הקדמת הסוגיא — מבוי ושלוש מחיצות בעירובין
המקור בגמרא
סימן שס"ג עוסק במָבוֹי הפָּתוּחַ בְּרוּחַ רְבִיעִית — מקום שיש לו שלוש מחיצות וצדו הרביעי פרוץ. המקור התלמודי הוא ריש מסכת עירובין (פרק קמא — "מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה"), והברייתות בדף ה–טו העוסקות בלחי, בקורה, בצורת הפתח ובמבוי עקום.
היסוד שכבר נתבאר בסימן שמ"ה : מן התורה כל מקום שיש לו שלוש מחיצות ופרוץ במלואו ברוח רביעית הוא רשות היחיד גמורה — אם פרוץ לכרמלית, ואף אם פרוץ לרשות הרבים, שהרי "אתי רבים ומבטלי מחיצתא" לא נאמר אלא בשתי מחיצות. אלא שחכמים אסרו הטלטול בו, מפני שדומה קצת לרשות הרבים מחמת הפרצה. לפיכך הִתִּירוּ כשעשה איזה תיקון במקום הפרצה — לחי, קורה או צורת הפתח. נמצא שכל הסימן עוסק בתיקון דרבנן לאיסור דרבנן.
צד א' — לחי משום מחיצה : הלחי נחשב מחיצה רביעית (קטנה), והרי המבוי מוקף ארבע מחיצות.
צד ב' — לחי משום היכר : הלחי אינו מחיצה כלל, אלא סִימָן וְהֶכֵּר — דבר הניכר לרואים, שיֵדעו שזה מבוי מתוקן ולא רשות הרבים.
זוהי מחלוקת אביי ורבא בעירובין (טו ע"א — "לחי משום מחיצה" / "לחי משום היכר"). השלחן ערוך כאן מקפיד שהלחי יהא ניכר : בסעיף יב — שיהא ניכר שהוא לשם לחי; בסעיף ט — די שייראה לעומדים בצד אחד. דיוקים אלו מטים שעיקר הלחי הוא ההיכר, ולכן אין לו שיעור (סעיף ג — "כל שהוא").
3. גדר הלחי — כל שהוא, ואין לו שיעור
אין ללחי שיעור — סעיף ג : הלחי "שעביו ורחבו כל שהוא", ובלבד שגבהו עשרה טפחים. ומכאן כמה דינים מפליאים : כשר אפילו מבעלי חיים, ואפילו אדם קשור (סעיף ג, בשם האור זרוע); כשר אפילו משברים ושברי שברים (סעיף ז); וכשר אפילו מעצי אשרה (סעיף ח). הטעם — כיון שאין ללחי שיעור, אין מה ש"יִתְכַּתֵּת", ודי בכך שייראה דבר מה בפתח.
יסוד : שני תנאים בלחי — קביעוּת והיכר. קביעוּת — שלא ינוע ברוח (סעיף ה : "אי נשיב ביה זיקא ולא מצי קאי — לא חשיב לחי"), ושלא יהא רחוק מן הכותל שלושה (סעיף ו) ולא גבוה מן הארץ שלושה (סעיף י) — דבכך מועיל לבוד. היכר — שיהא ניכר שהוא לשם לחי (סעיף יב-יג), שלא יתחלף עם בליטת כותל.
4. גדר הקורה — שיעור טפח, ומשום היכר תקרה
לקורה יש שיעור — סעיף יז : רחבה טפח, ועוביה כל שהוא, ובלבד שתהא חזקה לקבל אריח (חצי לבנה). וכאן ההפך מן הלחי : הקורה צריכה שיעור, ולכן אם עשאה מעצי אשרה — פסולה (סעיף טז), דכתותי מכתת שיעורא. ומכאן עולה שגדר הקורה שונה מגדר הלחי : הקורה פועלת משום היכר — הרואה את הקורה למעלה מרים עיניו ונזכר שזה מבוי (וזהו טעם הציור והכיור בקורה הגבוהה מעשרים, סעיף כו).
קושיא : אם הקורה היא רק היכר — למה צריכה שיעור טפח דווקא, ולמה צריכה לקבל אריח ?
תירוץ : שני טעמים בקורה — לרבה היא משום היכר, ולרב יוסף היא משום מחיצה (מטעם "פי תקרה יורד וסותם"). לדעת רבה צריך טפח כדי שתהא ניכרת היטב; ומה שצריכה לקבל אריח — כדי שתהא קורה חשובה ולא קנה בעלמא. השלחן ערוך פסק שיעור טפח להלכה, ובסעיף יז הקיל שאם רחבה ארבעה טפחים אינה צריכה להיות חזקה לקבל אריח — דברוחב כזה ניכרת ממילא.
5. לחי וקורה — מחלוקת אביי ורבא
נפקא מינה למחלוקת "לחי משום מחיצה / משום היכר" :
לחי העומד מאליו (סעיף יא) — אם לחי משום היכר, צריך שיסמכו עליו מבעוד יום, דבעינן שיהא היכר קודם השבת; ואכן כך פסק השלחן ערוך.
לחי הנראה מבחוץ ולא מבפנים (סעיף ט) — אם משום היכר, די בהיכר מצד אחד; וכך נפסק.
קורה — לרבה משום היכר, לרב יוסף משום מחיצה — נפקא מינה לקורה שאינה רחבה ארבעה : לרב יוסף "פי תקרה יורד וסותם" שייך רק ברוחב ארבעה. השלחן ערוך הצריך טפח בלבד — כשיטת ההיכר.
השלחן ערוך לאורך הסימן נוטה שעיקר התיקון משום היכר — ומשום כך גם הלחי וגם הקורה צריכים להיעשות לשם תיקון המבוי, ולהיות ניכרים.
6. עצי אשרה — כתותי מכתת שיעורא
לחי מעצי אשרה — כשר (סעיף ח); קורה מעצי אשרה — פסולה (סעיף טז). ההבדל הוא הכלל "כיון דלשריפה קיימא — כתותי מכתת שיעורא" : עצי אשרה עומדים להישרף, ולכן הם בטֵלים בעיני ההלכה כאילו כבר נכתתו לאפר ואין בהם שיעור. כלל זה פוגע רק בדבר שיש לו שיעור — שהרי "כתותי מכתת שיעורא". הלחי שאין לו שיעור — אין מה שיתבטל בו, וכשר; הקורה שיש לה שיעור טפח — נמצא ששיעורהּ "נכתת", ופסולה.
7. למה מבוי ניתר בלחי וחצר אינה ניתרת
הבחנה מרכזית בסימן (סעיפים א-ג, כו-כז) : מבוי ניתר בלחי אחד או בקורה רחבה טפח; חצר שנפרצה במילואה — אינה ניתרת אלא בפס רחב ארבעה טפחים, או בשני פסים. מדוע ?
המבוי פתוח לרשות הרבים דרך הרחוב, והחצרות פתוחות לתוכו — הוא מרוחק שתי דרגות מרשות הרבים, ולכן הקֵלו בו בתיקון מועט.
החצר סמוכה ומשמשת לדיורים, ופרצתהּ במילואה דומה יותר לרשות הרבים — לכן הצריכו בה תיקון חשוב יותר (פס ארבעה).
ומכאן סעיף כו : מבוי ניתר בלחי וקורה רק כשפתוחות לתוכו שתי חצרות ולכל חצר שני בתים, וארכו יתר על רחבו — דאם חסר תנאי, אין לו תורת מבוי אלא תורת חצר, וצריך פס ארבעה או צורת הפתח. וסעיף כז : חצר שארכה יתר על רחבה — נדונת כמבוי, וניתרת בלחי.
8. הגהת הרמ״א — צורת הפתח וחבל המבוי
הגהת הרמ"א (סעיף כו) : "ויש אומרים דנוהגין האידנא לתקן כל המבואות בצורת הפתח, דכל המבואות שלנו יש להם דין חצרות". כלומר : מבואות זמננו אינם עומדים בתנאי המבוי שבגמרא (פתוחים זה לזה, בלא חלוקה ברורה לחצרות ובתים), ולכן דינם כחצר — שאינה ניתרת בלחי אלא בצורת הפתח.
המנהג הפשוט — לתקן בְּחבל הקשור לרוחב המבוי. החבל אינו קורה (אין רחבו טפח), ואינו מועיל אלא מטעם צורת הפתח — שמועילה למעלה אפילו בגמי (כדלעיל סוף סימן שס"ב).
על כן יש להעמיד תחת החבל שני קנים גבוהים עשרה, מכוונים תחת החבל — שני לחיים העומדים כקני צורת הפתח, והחבל כמשקוף.
בכך מועיל אפילו במבוי מפולש (פתוח משני צדדיו), שאין הלחי והקורה מועילים בו.
9. נפקא מינות פרקטיות — לעירובין שבזמננו
נפקא מינות למעשה :
עירובי שכונות — רובם בנויים על צורת הפתח (עמודים וחוטים), כהגהת הרמ"א, ולא על לחי וקורה.
חוט החשמל — מועיל כמשקוף צורת הפתח רק אם עובר מעל ראש העמוד ולא בצדו (כדין סעיף יד — שתהא הקורה על הכותל).
פתח רחב מעשר אמות — אין הלחי מועיל; צריך צורת הפתח (סעיף ב, כו).
חב"ד — לפי שולחן ערוך הרב סימן שס"ג; ראה ניוו 4 — דעת הרב.
10. סיכום שיטות והכרעת ההלכה
היסוד : שלוש מחיצות — רשות היחיד מן התורה; חכמים אסרו ברוח רביעית פרוצה, והתירו בתיקון :
לחי — כל שהוא, אין לו שיעור; כשר מכל דבר; עיקרו היכר; צריך קביעות (לא ינוע ברוח) וסמיכה מבעוד יום.
קורה — שיעור טפח, חזקה לקבל אריח; פסולה מעצי אשרה (כתותי מכתת שיעורא); נעשית לשם תיקון המבוי.
מבוי ניתר בלחי או קורה; חצר שנפרצה — בפס ארבעה; חצר ארוכה — כמבוי.
צורת הפתח — לפתח רחב מעשר, ולמבוי שדינו כחצר; היא מנהג המבואות שבזמננו (רמ"א).
לבוד (פחות משלושה) פותר את רוב דיני המרחק והגובה שבסימן.
לפסק למעשה — לפי הוראת הרב האחראי על עירוב העיר.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע. רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).