סימן ק״ב — דין דבר שיש לו מתירין

לפי השולחן ערוך (יו״ד ק״ב:א), דבר שיש לו מתירין הוא דבר שעתיד להיות מותר ממילא בלא צורך בביטול — כגון ביצה שנולדה ביום טוב (ביצה שנולדה ביום טוב), הראויה למחר. אם נתערבה באחרות, בין שלמה בין טרופה, אינה בטלה אפילו באלף (אינה בטלה אפילו באלף), ואפילו בספק. הטעם (ט״ז ס״ק א): מן התורה חד בתרי בטל, אלא שחכמים החמירו — כל זמן שתוכל לאוכלו בהיתר אחר כך, אל תאכלנו עתה באיסור על ידי ביטול. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.

אינו נשאר אסור אלא במינו (מין במינו) — שם אינו בטל אפילו באלף. אך אם נתערב בשאינו מינו (בשאינה מינה), בטל בששים (בטלה בששים). הטעם (ש״ך ס״ק ד): ה׳חשיבות׳ אינה מצד האיסור עצמו אלא מצד ההיתר שעתיד לבוא; שלא במינו אין ההיתר ׳נושא שם׳ של האיסור. ומוסיף הרמ״א (סעיף א) שמה שנותנים לתקן הקדרה (לתקן הקדרה), כגון שמילא בו תרנגולת, נחשב מין במינו ואינו בטל. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.

לא. סעיף ב מעמיד שני תנאים במתיר: או שעתיד לבוא על כל פנים (עתיד לבוא על כל פנים), או שבידו לעשותו בלא הפסד (בידו בלא הפסד). ביצת ספק טריפה (ספק טריפה) אין לה מתיר ודאי ואינה דשיל"מ: בטלה. וכן (סעיף ג) כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב בטל ברוב (בטל ברוב), שצריך הוצאות להגעילו. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.