רמה 01
רמת המתחיל
בסיס — מתחיל ובינוני
לשון העברית של 4 הסעיפים עם ביאור בעברית. דבר שיש לו מתירין וביצת יום טוב, מין במינו לעומת שלא במינו, שני תנאי המתיר, הכלי שנאסר וגדרי הרמ״א (טעם, נדר, חמץ בפסח) מבוארים עם מקרים מעשיים.
📖 ללמודדבר שיש לו מתירין — דבר שעתיד להיות מותר ממילא בלא ביטול (ביצה שנולדה ביום טוב, מותרת למחר) — אינו בטל אפילו באלף, ואפילו בספק; אך רק במינו (מין במינו): שלא במינו בטל בששים; כלי שנאסר בבליעה, שצריך הוצאות להגעילו, אינו דשיל"מ; ורק איסור בעין אינו בטל — אך טעם בלוע, או איסור שאינו מחמת עצמו, בטל (שולחן ערוך, יורה דעה ק״ב — 4 סעיפים)
כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין — כְּגוֹן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁרְאוּיָה לְמָחָר — אִם נִתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת, בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין טְרוּפָה, אֵינָהּ בְּטֵלָה אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף. וַאֲפִלּוּ סָפֵק אִם נוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב וְנִתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת — אֲסוּרוֹת. וְאִם נִתְעָרְבָה בְּשֶׁאֵינָהּ מִינָהּ — בְּטֵלָה בְּשִׁשִּׁים.
כל דבר שיש לו מתירין — כגון ביצה שנולדה ביום טוב, הראויה למחר — אם נתערבה באחרות, בין שלמה בין טרופה, אינה בטלה אפילו באלף. ואפילו בספק אם נולדה ביום טוב ונתערבה באחרות — אסורות. אך אם נתערבה בשאינה מינה — בטלה בששים.
שולחן ערוך, יורה דעה ק״ב:ארמה 01
לשון העברית של 4 הסעיפים עם ביאור בעברית. דבר שיש לו מתירין וביצת יום טוב, מין במינו לעומת שלא במינו, שני תנאי המתיר, הכלי שנאסר וגדרי הרמ״א (טעם, נדר, חמץ בפסח) מבוארים עם מקרים מעשיים.
📖 ללמודרמה 02
פלפול מעמיק: סוגיית ביצה (חד בתרי בטל מדאורייתא, חומרא דרבנן לרש״י), שני האיסורים שבביצה לפי הט״ז (ס״ק ב), מדוע דשיל"מ חמור אף בספק, מחלוקת ש״ך / רמ״א בטעם ובאיסור שלא מחמת עצמו, יסוד כל שעיקר היתרו ע״י ביטול (ט״ז ס״ק י), חקירות ונפקא מינות.
📖 ללמודרמה 03
טבלאות השוואה (מין במינו / שלא במינו, בעין / טעם, איסור מחמת עצמו או לא), כללי זהב, מכשולים שכיחים (ספק טריפה, כלי, נדר לדידיה, חמץ בפסח, מבשל בשבת) ושינון 4 הסעיפים.
📖 ללמודרמה 04
ההלכה המעשית לפי ש״ך, ט״ז, פרי מגדים ופתחי תשובה, ואחר כך פוסקי הספרדים (יביע אומר, ילקוט יוסף, אור לציון) והאשכנזים. הערה: השולחן ערוך הרב אינו דן בסימן זה — רמת פסק, ולא ׳דעת הרב׳.
📖 ללמודלפי השולחן ערוך (יו״ד ק״ב:א), דבר שיש לו מתירין הוא דבר שעתיד להיות מותר ממילא בלא צורך בביטול — כגון ביצה שנולדה ביום טוב (ביצה שנולדה ביום טוב), הראויה למחר. אם נתערבה באחרות, בין שלמה בין טרופה, אינה בטלה אפילו באלף (אינה בטלה אפילו באלף), ואפילו בספק. הטעם (ט״ז ס״ק א): מן התורה חד בתרי בטל, אלא שחכמים החמירו — כל זמן שתוכל לאוכלו בהיתר אחר כך, אל תאכלנו עתה באיסור על ידי ביטול. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.
אינו נשאר אסור אלא במינו (מין במינו) — שם אינו בטל אפילו באלף. אך אם נתערב בשאינו מינו (בשאינה מינה), בטל בששים (בטלה בששים). הטעם (ש״ך ס״ק ד): ה׳חשיבות׳ אינה מצד האיסור עצמו אלא מצד ההיתר שעתיד לבוא; שלא במינו אין ההיתר ׳נושא שם׳ של האיסור. ומוסיף הרמ״א (סעיף א) שמה שנותנים לתקן הקדרה (לתקן הקדרה), כגון שמילא בו תרנגולת, נחשב מין במינו ואינו בטל. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.
לא. סעיף ב מעמיד שני תנאים במתיר: או שעתיד לבוא על כל פנים (עתיד לבוא על כל פנים), או שבידו לעשותו בלא הפסד (בידו בלא הפסד). ביצת ספק טריפה (ספק טריפה) אין לה מתיר ודאי ואינה דשיל"מ: בטלה. וכן (סעיף ג) כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב בטל ברוב (בטל ברוב), שצריך הוצאות להגעילו. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.