סימן קי״ב — דין פת של עכו״ם

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 16 הסעיפים

סימן 112 פותח סדרה חדשה ביורה דעה : גזרות חכמים על מאכלי העכו״ם. לאחר הלכות התערובות, המחבר (רבי יוסף קארו) פותח כאן בפת (פת) — הגזרה הקדומה והמתונה ביותר, שהרי חכמים עצמם הקלו בה לטובת הנחתום המקצועי. הסימן הבא (113) ידון בבישולי עכו״ם, וסימן 115 בחלב וחמאה (חלב / חמאה). הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) לדיוק ההלכה. נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — האיסור, פלטר מול בעל הבית (סעיפים 1-5)

סעיף 1 — איסור הפת, טעם החתנות, חמשת מיני דגן 📋 העתקה

אָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל פַּת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִשּׁוּם חַתְנוּת (הגה: וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שַׁיָּךְ חַתְנוּת אָסוּר, דְּלָא פְּלוּג רַבָּנָן). וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא פַּת שֶׁל חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָגָן, אֲבָל פַּת שֶׁל קִטְנִית וְשֶׁל אֹרֶז וְדֹחַן אֵינוֹ בִּכְלַל פַּת סְתָם שֶׁאָסְרוּ (הגה: וְגַם אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אִם אֵינוֹ עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים).

סעיף 2 — פלטר (נחתום) מול בעל הבית 📋 העתקה

יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמְּקִלִּין וְלוֹקְחִין פַּת מִנַּחְתּוֹם עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נַחְתּוֹם יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁעַת הַדְּחָק (וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁפַּת יִשְׂרָאֵל מָצוּי מֻתָּר). אֲבָל פַּת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים אֵין אָדָם מוֹרֶה בּוֹ לְהָקֵל, מִפְּנֵי שֶׁעִיקַּר הַגְּזֵרָה מִשּׁוּם חַתְנוּת, וְאִם יֹאכַל פַּת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת יָבֹא לִסְעוֹד אֶצְלוֹ. (הגה: וְלֹא מִקְרֵי פַּת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אֶלָּא מַה שֶּׁעָשָׂה לִבְנֵי בֵיתוֹ, אֲבָל אִם עָשָׂה לִמְכֹּר מִקְרֵי פַּלְטֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ; וּפַלְטֵר שֶׁעָשָׂה פַּת לְעַצְמוֹ מִקְרֵי בַּעַל הַבַּיִת).

סעיף 3 — הפלטר שזימן 📋 העתקה

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם זִמֵּן הַפַּלְטֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, פִּתּוֹ כְּפַת בַּעַל הַבַּיִת.

סעיף 4 — בא פלטר ישראל 📋 העתקה

בְּמָקוֹם שֶׁאֵין פַּלְטֵר יִשְׂרָאֵל מָצוּי (לְהָאוֹמְרִים דְּפַת פַּלְטֵר עוֹבֵד כּוֹכָבִים מֻתָּר), אִם בָּא פַּלְטֵר יִשְׂרָאֵל, פַּת שֶׁל פַּלְטֵר עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֲסוּרָה עַד שֶׁיִּמְכֹּר פַּלְטֵר יִשְׂרָאֵל פִּתּוֹ; וְכַאֲשֶׁר יִכְלֶה פַּת הַיִּשְׂרָאֵל, חוֹזֵר פַּת עוֹבֵד כּוֹכָבִים לִהְיוֹת מֻתָּר.

סעיף 5 — פת יפה יותר או ממין אחר 📋 העתקה

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת, אוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם פַּלְטֵר יִשְׂרָאֵל וּפַלְטֵר עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁעוֹשֶׂה פַּת יָפָה יוֹתֵר אוֹ מִמִּין אַחֵר שֶׁאֵין לְפַלְטֵר יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר לִקַּח מִפַּלְטֵר עוֹבֵד כּוֹכָבִים (בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין הֶתֵּר בְּפַת פַּלְטֵר), שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא בּוֹרֵר פַּת זוֹ מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתָהּ, הֲרֵי הִיא כִּדְחוּקָה לוֹ.

קבוצה ב — קיכלך, שעת האפייה, היעדר פלטר (סעיפים 6-8)

סעיף 6 — פת בביצים, קיכלך, אינפנדה 📋 העתקה

בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין הֶתֵּר בְּפַת פַּלְטֵר, אֲפִלּוּ נִילּוֹשׁ בְּבֵיצִים אוֹ שֶׁבֵּיצִים טוּחִין עַל פָּנָיו, מֻתָּר; אֲבָל אִינְפַנְדָּא שֶׁאֲפָאָהּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים, הַפַּת שֶׁסְּבִיבָהּ אֲסוּרָה. (הגה: וְיֵשׁ אוֹסְרִין הַפַּת שֶׁהַבֵּיצִים טוּחִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּעֵין וְאֵינָן בְּטֵלִין בַּפַּת, וְיֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְכֵן נוֹהֲגִין. וְהַנִּילּוֹשׁ הַנִּקְרָאִים קיכלי״ך אוֹ מְתִיקָה הַנִּקְרֵאת לעקו״ך הֲרֵי הֵן בִּכְלַל פַּת, וּבְמָקוֹם שֶׁפַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים מֻתָּר, אַף הֵם מֻתָּרִים, וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים; אֲבָל קְצָת קיכלי״ך הַנֶּאֱפִים עַל בַּרְזֶל הַטָּח בְּחֵלֶב אוֹ בִּשְׁמַן חֲזִיר יֵשׁ לִיזָּהֵר וּלְאָסְרָם, וְכֵן נוֹהֲגִין).

סעיף 7 — בתר תחילתו : הולכים אחר שעת האפייה 📋 העתקה

פַּת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אָסוּר לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ לְקָחוֹ פַּלְטֵר מִמֶּנּוּ, וַאֲפִלּוּ נִשְׁתַּלַּח לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ שְׁלָחוֹ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר. וְשֶׁל פַּלְטֵר מֻתָּר לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ לְקָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת מִמֶּנּוּ; שֶׁאֵין הוֹלְכִין בְּאִסּוּר זֶה אַחַר מִי שֶׁהַפַּת בְּיָדוֹ עַתָּה, אֶלָּא אַחַר מִי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת אֲפִיָּה.

סעיף 8 — כשאין פלטר כלל 📋 העתקה

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם פַּלְטֵר כְּלָל, אֲפִלּוּ פַּת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים מֻתָּר (הגה: וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַל פַּת כָּשֵׁר, וְכֵן נוֹהֲגִין).

קבוצה ג — השתתפות ישראל באש : חיתוי (סעיפים 9-12)

סעיף 9 — חיתוי : ניעור האש, השלכת קיסם 📋 העתקה

הִדְלִיק עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶת הַתַּנּוּר וְאָפָה בּוֹ יִשְׂרָאֵל, אוֹ הִדְלִיק יִשְׂרָאֵל וְאָפָה בּוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אוֹ הִדְלִיק עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְאָפָה עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְנִעֵר יִשְׂרָאֵל אֶת הָאֵשׁ מְעַט, מֻתָּר; וַאֲפִלּוּ לֹא הִשְׁלִיךְ בּוֹ אֶלָּא עֵץ אֶחָד, הִתִּיר כָּל הַפַּת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַתַּנּוּר, שֶׁאֵין הַדָּבָר אֶלָּא לִהְיוֹת הֶכֵּר שֶׁפִּתָּן אֲסוּרָה. (הגה: וְנָפַח בָּאֵשׁ הֲרֵי הוּא כְּחִתּוּי).

סעיף 10 — הכשרת התנור על פני כמה אפיות 📋 העתקה

אָפוּ בַּתַּנּוּר עַל יְדֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד, וְהִכְשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַתַּנּוּר עַל יְדֵי קֵיסָם בִּשְׁתֵּי הַפְּעָמִים הָרִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בַּשְּׁלִישִׁית, מֻתָּר. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הִכְשִׁיר יִשְׂרָאֵל הַתַּנּוּר פַּעַם אַחַת וְלֹא שָׁהָה הַתַּנּוּר מֵעֵת לְעֵת בְּלֹא הֶסֵּק, אֲפִלּוּ אָפוּ בּוֹ כָּךְ כַּמָּה יָמִים הַכֹּל מֻתָּר מִכֹּחַ הַהֶכְשֵׁר הָרִאשׁוֹן, וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל זֶה).

סעיף 11 — פת ישראל שאפאה עכו״ם ; המכירה 📋 העתקה

פַּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲפָאוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּלֹא חִתּוּי יִשְׂרָאֵל וּבְלֹא קֵיסָם, אָסוּר, וְאָסוּר לְמָכְרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים פֶּן יָבֹא לְמָכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל; אֲבָל אִם בּוֹצֵעַ הַפַּת לִשְׁנַיִם, מֻתָּר לְמָכְרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים. (הגה: וְהוּא הַדִּין לְכָל פַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים הָאָסוּר; וּמִכָּאן נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִקְנוֹת חֲתִיכוֹת פַּת מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים, פֶּן הוּא פַּת אָסוּר שֶׁמְּכָרוֹ לוֹ יִשְׂרָאֵל כָּךְ).

סעיף 12 — חיתוי מאוחר 📋 העתקה

אָפָה הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים הַפַּת בְּלֹא חִתּוּי יִשְׂרָאֵל וּבְלֹא קֵיסָם, אֲפִלּוּ קָרְמוּ פָּנֶיהָ שֶׁל פַּת בַּתַּנּוּר, מוֹעִיל בָּהּ חִתּוּי יִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁעֲדַיִן צְרִיכָה לַתַּנּוּר וּמַשְׁבַּחַת בָּאֲפִיָּה; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ הוֹצִיא הַפַּת, יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה לְהַחְזִירוֹ לַתַּנּוּר עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל אִם מַשְׁבַּחַת.

קבוצה ד — בציעה, ביטול, אכילה משותפת, בדרך (סעיפים 13-16)

סעיף 13 — הבציעה על הפת היפה 📋 העתקה

מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק עַל פַּת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְנִתְאָרֵחַ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת הַמְּדַקְדֵּק, וְיֵשׁ עַל הַשֻּׁלְחָן פַּת יִשְׂרָאֵל וּפַת עוֹבֵד כּוֹכָבִים יָפָה מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל, בַּעַל הַבַּיִת יִבְצַע עַל הַיָּפָה, וּמֻתָּר לוֹ לֶאֱכֹל פַּת עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּכָל אוֹתָהּ סְעוּדָה.

סעיף 14 — ביטול / כותח 📋 העתקה

כּוּתָח שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים מֻתָּר, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לַפַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁבּוֹ. (הגה: וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנִּתְעָרֵב פַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּמַאֲכָל אַחֵר, בָּטֵל בְּרֹב, בֵּין בְּלַח בֵּין בְּיָבֵשׁ; אֲבָל אָסוּר לְעָרְבוֹ בְּמִתְכַּוֵּן כְּדֵי לְאָכְלוֹ).

סעיף 15 — אכילה משותפת ; איבה 📋 העתקה

הַמְּדַקְדֵּק עַל פַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, יָכוֹל לֶאֱכֹל בִּקְעָרָה אַחַת עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק, וְאַף עַל פִּי שֶׁטַּעַם פַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים מִתְעָרֵב בְּפַת יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַמְּדַקְדֵּק שֶׁאוֹכֵל עִם אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם מְדַקְדְּקִים, יָכוֹל לֶאֱכֹל עִמָּהֶם מִשּׁוּם אֵיבָה, הוֹאִיל וְאִם לֹא יֹאכַל עִמָּהֶם הַפַּת שֶׁהוּא עִקַּר הַסְּעוּדָה הִתִּירוּ לוֹ מִשּׁוּם אֵיבָה; אֲבָל אֵין לְמֵדִין מִזֶּה לִשְׁאָר אִסּוּרִים).

סעיף 16 — בדרך 📋 העתקה

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַמְּדַקְדֵּק עַל פַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, בַּדֶּרֶךְ, אִם יֵשׁ פַּת יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה מִילִין לְפָנָיו, צָרִיךְ לְהַמְתִּין. (הגה: וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל שֶׁהַמִּנְהָג לְהָקֵל).

2. הקשר — היכן ממוקם סימן זה

סימן 112 פותח את סדרת הגזרות על מאכלי העכו״ם. לאחר הלכות התערובות הארוכות, המחבר פותח במקרה המתון ביותר : הפת (פת). השאלה אינה עוד „האם יש ששים?״ אלא „מי אפה, ולמי?״ — נחתום או בעל הבית — ו„האם השתתף ישראל באש?״. לאחר מכן יבואו 113 (בישולי עכו״ם), 115 (חלב / חמאה) ו122 (הכלים).

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

כדי להבין את סימן 112, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר מדוע הפת אסורה, כיצד מתקל האיסור וכיצד ישראל משתתף בו.

4. פלטר או בעל הבית — טבלת הסטטוס

לב הסימן המעשי מתמצה בטבלה. מצליבים מי אפה את הפת עם למי ובאילו נסיבות, ובוחנים אם הפת מותרת.

5. הש״ך והט״ז — המפרשים הגדולים

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, שאינה מפרשת אלא את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — חתנות לא פלוג ; חמשת מיני דגן 📋 העתקה

מִשּׁוּם חַתְנוּת. וְהַיְינוּ לָא פְּלוּג, דַּאֲפִלּוּ כֹּהֲנִים שֶׁאֵין לָהֶם בָּנִים בִּכְלַל הַגְּזֵרָה. וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָגָן, מִשּׁוּם דַּהֲווּ דָּבָר חָשׁוּב וְיֵשׁ בָּהֶם קֵירוּב דַּעַת; אֲבָל קִטְנִית אֵינוֹ עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים.

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק א — אם ישראל עשה מעשה האפייה 📋 העתקה

פַּת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. הַיְינוּ דַּוְקָא כְּשֶׁהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֲפָאוֹ, אֲבָל אִם יִשְׂרָאֵל עָשָׂה מַעֲשֵׂה הָאֲפִיָּה — מֻתָּר אֲפִלּוּ לָשׁוֹ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, שֶׁאֵין הָאֲפִיָּה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר גְּמַר מְלַאכְתָּהּ.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את ההלכה למעשה. הנה התערבויותיו הבולטות ביותר בסימן שלנו.

על סעיף 1 — לא פלוג ובישולי עכו״ם

על סעיף 2 — הייעוד קובע את הסטטוס

על סעיף 6 — ביצים בעין, קיכלך, ברזל הטוח

על סעיפים 9-10 — נפיחה, הכשרת התנור

על סעיפים 14-16 — ביטול, איבה, המנהג להקל

7. חיתוי — השתתפות ישראל באש

סעיפים 9-12 — לב הסימן מבחינה רעיונית בכשרות הפת המעשית — ראויים לעצירה. מה פירוש בדיוק „להשתתף באפייה״?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד מתפרשים כללים אלו בחיינו כיום? הנה שלושה מצבים שכיחים המוארים על ידי הסימן שלנו.

מקרה 1 — קניית פת במאפייה או בסופרמרקט

מקרה 2 — השתתפות באפייה (הדלקת התנור או חיתויו)

מקרה 3 — קיכלך, עוגות ומוצרים תעשייתיים

9. סיכום סימן קי״ב

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת