Sugyos, sources, the underlying chakira, machlokos of the Rishonim and Acharonim,
nafka minos for halakha, and an examination of the shitos
The subject:
Shulchan Arukh, Yoreh De’ah, siman קי״ג — sixteen seifim
with its nosei kelim: Shakh (שפתי כהן), Taz (טורי זהב), Be’er Hetev, Pitchei Teshuva
The root of the sugya in Shas:
עבודה זרה ל״ז:–ל״ח. — the two conditions, maachal ben Drusai, the reason of closeness ·
עבודה זרה ל״ח. — stirring the coals and heating the oven ·
עבודה זרה ל״ח: — salting is not like boiling, pickling is not like cooking
Written and edited by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« דיני בשולי עובדי כוכבים. ובו ט״ז סעיפים » (שו״ע יו״ד קי״ג:א)
« דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת שבישלו עובד כוכבים אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל אסור משום בישולי עובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קי״ג:א)
Translation. The laws of food cooked by non-Jews; it contains sixteen seifim. — A food that is not eaten as it is, raw, and that also comes up on the table of kings to be eaten with bread or as a side dish, which a non-Jew cooked — even in a Jew’s vessel and in a Jew’s house — is forbidden on account of bishul akum.
The whole siman rests on a rabbinic decree: the Sages forbade bishul akum, food cooked by a non-Jew. The gemara (עבודה זרה ל״ז:–ל״ח.) teaches that two conditions must meet for the prohibition to apply: (a) the food is not eaten as it is, raw — what can be eaten raw is not important enough for a non-Jew to invite another over it; (b) it comes up on the table of kings, to be eaten with bread or as a side dish. Both are needed: if one is missing there is no prohibition. And the Shulchan Arukh is careful to say that the decree does not depend on the non-Jew’s vessel but on his act of cooking — it therefore applies even in a Jew’s vessel and in a Jew’s house.
« אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל אסור משום בישולי עובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קי״ג:א)
« הטעם דעיקר הגזירה משום חתנות ודבר שאינו חשוב כ״כ אין אדם מזמין חבירו עליו » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק א׳)(b) שמא יאכילנו דברים אסורים — the concern that the non-Jew may mix in something forbidden. The Pitchei Teshuva recalls this second reason in the name of the Beis Yosef, and both reasons live together inside the decree: several of the dinim of the siman are born from the gap between them.
« אלא שהיה עוד טעם מבואר בב״י דשמא יאכילנו דברים אסורים » (פת״ש יו״ד קי״ג ס״ק א׳)
« דלפי טעם זה שרי בישול של מומר דמשום חתנות ליכא » (פת״ש יו״ד קי״ג ס״ק א׳)But the second reason remains, and it suffices to forbid — hence the consequence the Pitchei Teshuva draws as far as the public Shabbos desecrator, referring to siman 2 seif 5 and to siman 119.
« ה״ה מומר לחלל שבת בפרהסיא או לכל התורה כולה חוץ משתים אלו דדינו כעובד כוכבים » (פת״ש יו״ד קי״ג ס״ק א׳)
This is the chakira on which the whole definition of “cooking” in this siman rests, and it is where the Shakh puts all his weight, from his very first ס״ק.
« מדלא התנה המחבר שיהא נשתנה מברייתו ע״י האור אלמא דס״ל אפילו לא נשתנה אסור וכדעת הרמב״ם » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק א׳)He then states what seems to him the essential reading of the gemara, resting it on the Ran, Rashi, the Rif and the Ra’avan.
« אבל באמת נראה עיקר בש״ס … כהר״ן ורש״י דאין אסור משום בשולי עובדי כוכבים אלא כשנשתנה מברייתו ע״י האור » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק א׳)And he does not hide that the rest of the poskim draw no such distinction.
« מיהו דעת שאר הפוסקים נראה דאין לחלק בזה » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק א׳)
| Shita | Definition of cooking | Source |
|---|---|---|
| Rashi · Rif · Ran (and the Ra’avan) | the thing must have been changed by the fire — and as long as it has not, even cooked by a non-Jew there is no bishul akum | Shakh ס״ק א |
| The Rambam | no visible change is required — the non-Jew’s cooking suffices once the food is not eaten raw and comes up on the table of kings | Shakh ס״ק א |
The Shakh adds a reading of the Rama’s gloss on seif 2: if he permitted roasted peas only because they do not come up on the table of kings, and not because they were not changed, then he too holds like the Rambam.
« כתב האו״ה קרביים וקורקבן ובני מעיים אע״ג דאמרינן לעיל … אוכליהון לאו בר אינש ולא הוי חה״ל מ״מ אסורים משום בישולי עובדי כוכבים » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ב׳)And likewise truffles and mushrooms, which come up on the table of kings as a side dish.
« דכמהין ופטריות עולין על שלחן מלכים משום פרפראות ויש בו משום בשולי עובדי כוכבים » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ב׳)The measure is therefore not the change of form alone, but the importance of the food and the way it is eaten — which is precisely the heart of the chakira.
« עירב דבר הנאכל כמו שהוא חי עם דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ובישלם העובד כוכבים אם העיקר מדבר שיש בו משום בישולי עובד כוכבים אסור ואם לאו מותר: » (שו״ע יו״ד קי״ג:ב)
« הגה ומותר לאכול אפונים קלויים של עובד כוכבים וכן הקטניות שקורין ערבשי״ן קלויים דאינן עולים על שלחן של מלכים וכן נהגו בהם היתר אם לא במקום שנהגו למשוח המחבת בחלב שאז נוהגים בהם איסור … אבל בלאו הכי שרי ואין לחוש לכליהם של עובד כוכבים דסתמן אינן בני יומן וכל פרי שנאכל כמו שהוא חי אע״פ שבשלו אותו עובד כוכבים ונמחה ונעשה תבשיל בידיהם שרי ועל כן אוכלין הפובידל״א שעושין העובדי כוכבים: » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:ב)
« פנאד״ה שאפאה עובד כוכבים אסורה אפילו למי שנוהג היתר בפת של עובד כוכבים מפני שהשומן נאסר כשהוא בעין משום בישולי עובדי כוכבים ונבלע בפת וכן ירקות הנאכלים חיים שבשלם עם בשר אסורים מפני ששומן של בשר נבלע בהם: » (שו״ע יו״ד קי״ג:ג)
Translation of seif 2 (Mechaber). If he mixed something that is eaten as it is, raw, with something that is not eaten as it is, raw, and a non-Jew cooked them: if the main ingredient is the one subject to bishul akum — forbidden; if not — permitted.
Translation of the Rama’s gloss (seif 2). It is permitted to eat roasted peas of a non-Jew, and likewise the legumes called ערבשי״ן when roasted, since they do not come up on the table of kings; and the custom has been to permit them — except in a place where they are accustomed to smear the pan with fat, where the custom is then to forbid. Otherwise it is permitted, and there is no need to be concerned about their vessels, which are ordinarily not בני יומן. And any fruit that is eaten as it is, raw — even if a non-Jew cooked it and it dissolved and became a dish in their hands — is permitted; this is why we eat the פובידל״א that non-Jews make.
Translation of seif 3 (Mechaber). A פנאד״ה baked by a non-Jew is forbidden, even for one who is accustomed to permit the bread of non-Jews, because the fat becomes forbidden when it stands in its own right on account of bishul akum, and it is absorbed into the bread. Likewise vegetables that are eaten raw which he cooked together with meat are forbidden, because the fat of the meat is absorbed into them.
« אם העיקר מדבר שיש בו משום בישולי עובד כוכבים אסור ואם לאו מותר » (שו״ע יו״ד קי״ג:ב)
« קמ״ל דכאן לא אמרינן כן כיון שהשומן בעין לא בטיל » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ב׳)The Shakh, for his part, specifies which פנאד״ה is meant and states the distinction the Taz was arguing about.
« והיינו בפנאד״ה של עובד כוכבים אבל פנאד״ה של ישראל שאפאה עובדי כוכבים לא נהגו היתר בשום מקום » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ו׳)
« וראיתי כתוב דבשומן אווז או של בהמה אין איסור בישול עובד כוכבים כי מסתמא כבר מהותך ואין בישול אחר בישול » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ב׳)The Shakh says the same at his ס״ק ה, where he specifies that the פנאד״ה the Shulchan Arukh speaks of is one of fish.
« דאלו שומן בשר או של אווזא סתמן כבר מהותך ואין בו משום בשולי עובדי כוכבים דאין בישול אחר בישול » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ה׳)
« יש מי שמתיר בשפחות שלנו ויש מי שאוסר ואפילו בדיעבד » (שו״ע יו״ד קי״ג:ד)
« הגה ובדיעבד יש לסמוך אדברי המתירים … ואפילו לכתחילה נוהגין להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל כי אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:ד)
Translation. Mechaber: there is one who permits in the case of our maidservants, and there is one who forbids even after the fact (responsum of the Rashba §68). Rama: after the fact one may rely on those who permit; and even at the outset the custom is to be lenient in a Jew’s house, where the maidservants and slaves cook in the Jew’s house, since it is impossible that no member of the household will stir a little.
| Shita | Our maidservants | Source |
|---|---|---|
| There is one who permits | the cooking of maidservants attached to the Jew’s household is permitted | Mechaber seif 4 |
| There is one who forbids — even after the fact | no distinction is to be drawn between a maidservant and any other non-Jew; forbidden even after the fact | Mechaber seif 4, in the name of the responsum of the Rashba §68 |
« פי׳ הקנויות לנו ומוזהרין אנו על מלאכתן בשבת מן התורה ואין מכלל זה השפחות עובדי כוכבים שהם נשכרים לישראל לזמן » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ג׳)And he immediately adds that even for hired maidservants the Issur veHetter permits after the fact.
« אלא דבאו״ה כלל מ״ג כתב גם באלו להתיר בדיעבד » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ג׳)The Shakh gives the same distinction its reason, in the name of the responsum of the Ramban brought by the Beis Yosef: a bought slave leaves the category of the non-Jew, and therefore leaves the decrees of closeness.
« שקנויות לנו דמלאכה דעבד העובד כוכבים דישראל הוא ומוזהר עליו בשבת מן התורה וליתיה בכלל עובד כוכבים והלכך ליתיה בכלל גזרות חתנות » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ז׳)From this he raises a difficulty on the Rama: our own maidservants in these lands are not bought but hired by the year, so the leniency after the fact does not fit them as it stands.
« אבל לא בשפחות שלנו שבארצות אלו שאין קנויות לנו רק שנשכרו לשנה ואין אנו מוזהרין עליהם בשבת » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ז׳)
« דעיקר דמילתא סמיך אטעמא דא״א שלא יחתה אחד מבני הבית מעט » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ז׳)He further brings, in the name of the Ramban’s responsum as cited in the Maharshal’s Issur VeHeter, another ground for leniency — that the maidservant works under compulsion rather than willingly, so that there is no drawing close of hearts. The reservation that follows still belongs to the words he is quoting, which he closes with ע״כ עכ״ל, and not to him:
« ומ״מ אין דבריהם מחוורין ואין אנו סומכין ע״ז ואנו נוהגין איסור אפילו בדיעבד » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ז׳)And the ס״ק does not end there. The Shakh resumes in his own voice, and what follows overturns the impression that ending would leave: this very ground is what underlies the Mechaber’s lenient view, and it is on it that the Rama relies to permit after the fact.
« ולפ״ז י״ל דסברת המתיר שכתב המחבר הוא מטעם זה ולזה כתב הרב דיש לסמוך עליהם בדיעבד » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ז׳)
The leniency therefore does not depend on our having seen a member of the household stir, but on the presumption that he did; and this is why it is stated of a Jew’s house, and of maidservants attached to it.
« עובד כוכבים שבישל ולא נתכוון לבישול מותר כיצד עובד כוכבים שהצית אור באגם כדי להעביר החציר ונתבשלו בו חגבים הרי אלו מותרים ואפילו במקום שעולים על שלחן מלכים וכן אם חרך הראש להעביר השער מותר לאכול ראשי האזנים שנצלו בשעת החריכה אבל אם כוון לשם בישול כגון שהסיק התנור לבשל בו והיה בו בשר תחילה ונצלה אף על פי שלא כיון לזה הבשר שהרי לא ידע בו אסור: » (שו״ע יו״ד קי״ג:ה)
Translation. A non-Jew who cooked without intending to cook — permitted. How so? A non-Jew who set fire to a marsh in order to clear the grass, and locusts cooked in it — they are permitted, and even in a place where they come up on the table of kings. Likewise, if he singed a head to remove the hair, it is permitted to eat the tips of the ears that were roasted during the singeing. But if he intended cooking — for example that he heated the oven to cook in it, and there was meat in it beforehand which roasted — even though he did not intend that meat, since he did not know of it — it is forbidden.
« ואפילו במקום שעולים על שלחן מלכים » (שו״ע יו״ד קי״ג:ה)
« בטור כתוב לפיכך אם ידע שהיה בשר בתנור אפילו חממו לייבש בו כלי אסור חיישינן שמא כוון גם לבישול » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ה׳)And he raises against it a difficulty drawn from seif 11: there, doubt about bishul akum is treated leniently, since it is a rabbinic matter.
« וקשה לי הא כתב הטור אח״כ בסי׳ זה דאם היפך בו עובד כוכבים ואין ידוע אם סילקו כו׳ ולא חיישינן שמא סילקו דספק דבריהם להקל » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ה׳)
« וצריך לדחוק ולחלק דשאני גבי סילוק דהוא אינו דבר מצוי כ״כ לעשותו כמו כאן שמצוי הוא לכוין גם לבישול » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ה׳)
« כל שבישלו ישראל מעט בישולו בין בתחילה בין בסוף מותר לפיכך אם הניח עובד כוכבים בשר או קדרה על גבי האש והפך ישראל בבשר והגיס בקדרה או שהגיס ישראל וגמר העובד כוכבים הרי זה מותר. » (שו״ע יו״ד קי״ג:ו)
« ואפי׳ לא היה מתבשל בלא סיוע העובד כוכבים: » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:ו)
Translation. Mechaber: anything of whose cooking a Jew did a little, whether at the beginning or at the end — permitted. Therefore, if a non-Jew placed meat or a pot on the fire and a Jew turned the meat or stirred the pot, or the Jew stirred and the non-Jew finished, this is permitted. Rama: and even if it would not have cooked without the non-Jew’s help.
« כל שבישלו ישראל מעט בישולו בין בתחילה בין בסוף מותר » (שו״ע יו״ד קי״ג:ו)
« לכאורה קשה דהוא נגד הש״ס דעבודת כוכבים … ומביאה ב״י דאמרינן אי דלא הפך בה עובד כוכבים לא הוי בשיל בשולי עבודת כוכבים הוא ואסור » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ח׳)He then explains what the Issur veHetter and the Rama rely on: the comparison to the splinter of siman 112, which permits bread.
« אלא היינו מטעמא דקי״ל דכי היכי דמהני קיסם לעיל סימן קי״ב ס״י ה״ה בבשולי עובד כוכבים » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ח׳)And he says plainly where the leniency of the splinter itself comes from: not from the strict letter of the gemara, but from a usage recorded among the differences of custom between the people of Eretz Yisrael and those of Bavel.
« אלא דסמכינן אמ״ש בחילופי מנהגים דבין בני א״י ובין בני בבל דמהני והנח להם לישראל שיהו שוגגין כו׳ » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ח׳)Yet the ס״ק does not end in quiet decision: the Shakh returns to it and leaves the matter open.
« ומ״מ לענין דינא צ״ע » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ח׳)
« תימה לי הא איתא בהדיא בגמרא אלא לאו דאי לא היפך העובד כוכבים לא הוה בשיל אמאי מותר » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ו׳)He first proposes to read the gloss differently: the dish would not have cooked properly without the non-Jew, but it would have reached maachal ben Drusai.
« וצ״ל דה״ק דלא היה מתבשל כראוי בלא סיוע עובד כוכבים אבל כמאכל בן דרוסאי הוי בשיל » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ו׳)He then concludes, for practice, by confining the leniency to a Jew’s house.
« ונראה לע״ד לענין הלכה דדוקא בבית ישראל יש לסמוך אקולא זו » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ו׳)
« אבל בבית עובד כוכבים אין להקל רק שהישראל יניח הקדירה למקום הראוי להתבשל » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ו׳)
This is the sharpest and most practical machlokes of the siman: on it depends, to this day, what a mashgiach must do in order to render a cooking permitted.
« אין שגירת … התנור מועלת אלא בפת אבל בשאר המתבשלים אין שגירת התנור ולא הדלקת האש מעלה ומוריד אלא ההנחה דוקא לפיכך הרוצה לבשל במחבת בתנור של עובד כוכבים צריך שיתן ישראל המחבת לתוך התנור למקום הראוי להתבשל בו » (שו״ע יו״ד קי״ג:ז)
« הגה ויש חולקין וסבירא להו דהדלקת האש או חיתוי בגחלים מהני לענין בישול כמו לענין פת וכן נוהגין » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:ז)
« ואפילו חיתוי בלא כוונה מהני ומועיל » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:ז)
« וי״א דאפילו לא חיתה ישראל ולא השליך שם קיסם רק שהעובד כוכבים הדליק האש מאש של ישראל שרי » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:ז)
Translation. Mechaber: heating the oven (that is, kindling it) helps only for bread; but for other foods that are cooked, neither heating the oven nor lighting the fire makes any difference — only the placing does. Therefore one who wishes to cook a pan in a non-Jew’s oven must have the Jew put the pan into the oven, in the place fit for it to cook. Rama: there are those who disagree and hold that lighting the fire or stirring the coals helps for cooking just as it does for bread, and so is the custom; and even stirring without intent helps. And there are those who say that even if the Jew did not stir and did not throw in a splinter, but the non-Jew lit his fire from a Jew’s fire, it is permitted.
| Shita | What permits? | Source |
|---|---|---|
| The Mechaber (and the Ran) | heating the oven helps only for bread; for all other cooking it is the Jew’s placing, in the spot fit for cooking | Mechaber seif 7 |
| The Rama (“there are those who disagree”) | lighting the fire or stirring the coals counts for cooking as for bread — and so is the custom; even without intent | Rama seif 7 |
| “There are those who say” — a further leniency | it is enough that the non-Jew lit his fire from a Jew’s fire | Rama seif 7 |
« בר״ן כתוב הטעם ששגירת התנור בפת מלאכה מיוחדת בו » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ז׳)He then explains what this means concretely, and his explanation is technical: for bread one heats the oven and removes all the coals before the loaf goes in, whereas for another dish the fire is kept up while the dish cooks — so that the Jew’s act is no longer distinguishable in it.
« נראה פירושו שבפת צריך להסיק התנור ולהוציא כל הגחלים קודם שיאפה הלחם מה שאין כן בשאר תבשיל מסיק האור בשעה שהתבשיל מתבשל מוסיף והולך תמיד ע״כ לא ניכר כ״כ מעשה ישראל » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ז׳)The Shakh, for his part, infers from the Rama’s very wording that the splinter counts for cooking too, and not for bread alone.
« משמע אבל השליך קיסם מועיל גם בבשולי עובד כוכבי׳ וכן הוא בסמ״ק ובאו״ה להדיא » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק י״א)
« אך יזהר כשמחתה בגחלים שאותו חיתוי יועיל לתקן האש ויועיל למהר בישולו ע״י ישראל » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ט׳)And he adds that this is what emerges from the gemara and the poskim.
« וכן משמע בש״ס ופוסקים דבעינן שהישראל יעשה קירוב בישול » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ט׳)
« כתב בד״מ שמעינן מכאן אפילו לא כוון להתיר ע״י חיתוי זו אלא עשאו בלא כוונה דמותר » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ד׳)But the Shakh notes that a gloss printed at the end of the Issur veHetter holds the opposite.
« ובהגהה שבסוף ספר או״ה כלל מ״ג פסק שצריך שיכוין לסייע בתיקון האש להכשיר » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק י׳)And the Taz, at his ס״ק ח, adds that the Darkei Moshe extends the leniency to blowing on the fire.
« וכתב בד״מ דהוא הדין דניפוח באש בפה דמהני » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ח׳)
« עיין בתשובת רדב״ז החדשות סימן ג׳ » (פת״ש יו״ד קי״ג ס״ק ב׳)And for practice — ask your rav.
« נתן ישראל קדרה על האש וסלקה ובא עובד כוכבים והחזירה אסור אא״כ הגיע למאכל בן דרוסאי שהוא שליש בישולו כשסילקה: » (שו״ע יו״ד קי״ג:ח)
« אם בישלו עובד כוכבים כמאכל בן דרוסאי וגמרו ישראל יש לאסור אלא אם כן הוא ערב שבת או ערב יום טוב או שיש הפסד מרובה בדבר. » (שו״ע יו״ד קי״ג:ט)
« ויש מתירין בכל ענין » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:ט)
« וכן נוהגין » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:ט)
« הניח ישראל על גבי גחלים עוממות שלא היה ראוי להתבשל עליהם כמאכל בן דרוסאי ובא עובד כוכבים והפך בו ונתבשל אסור: » (שו״ע יו״ד קי״ג:י)
« הניח ישראל על גבי האש והניח עובד כוכבים לשמרו והפך בו ואין ידוע אם סלקו העובד כוכבים עד שלא הגיע למאכל בן דרוסאי מותר. » (שו״ע יו״ד קי״ג:י״א)
« וכן כל ספק בישולי עובדי כוכבים וכיוצא בו מותר: » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:י״א)
Translation. Seif 8 (Mechaber): a Jew placed a pot on the fire and removed it; a non-Jew came and put it back — forbidden, unless it had reached maachal ben Drusai — that is, a third of its cooking — when he removed it. Seif 9 (Mechaber): if a non-Jew cooked it to the measure of maachal ben Drusai and a Jew finished it, there is ground to forbid, except on Shabbos eve, Yom Tov eve, or where there is a considerable loss; Rama: and there are those who permit in any case, and so is the custom. Seif 10 (Mechaber): a Jew placed it on dying coals unfit to cook it to maachal ben Drusai, a non-Jew came, turned it, and it cooked — forbidden. Seif 11 (Mechaber): a Jew placed it on the fire and left a non-Jew to watch it; the latter turned it, and it is not known whether he removed it before it reached maachal ben Drusai — permitted. Rama: for in their enactments doubt is treated leniently; and likewise any doubt of bishul akum and the like — permitted.
« אא״כ הגיע למאכל בן דרוסאי שהוא שליש בישולו כשסילקה » (שו״ע יו״ד קי״ג:ח)
| Shita | The din | Source |
|---|---|---|
| The Mechaber | there is ground to forbid — except Shabbos eve, Yom Tov eve, or considerable loss | Mechaber seif 9 |
| “There are those who permit” (Rama) | permitted in any case — and so is the custom | Rama seif 9 |
The Taz explains the mechanism of the lenient view: the measure of maachal ben Drusai counts as “completed cooking” only to be lenient, not to be stringent — so that the Jew’s finishing still helps.
« דדוקא לקולא אמרינן דכמאכל בן דרוסאי הוי בישול שלא יאסרו אח״כ העובד כוכבים אבל לחומרא לא ועדיין מהני אם יגמור ישראל אח״כ » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק י׳)
And the Shakh notes that the lenient view is that of most of the poskim.
« וכן הסכמת רוב הפוסקים ודלא כמהרש״ל בא״ו שלו » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק י״ד)
« לאו דוקא סלקה ישראל אלא ה״ה סלקה העובד כוכבים והחזירו אסור כמ״ש הרשב״א » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק י״ב)He reports that the Bayis Chadash argues at length and holds that if the non-Jew removed and replaced it, it is permitted.
« ובב״ח האריך לסתור ולבנות ולחלוק ע״ז ודעתו דבסילקו עובד כוכבים והחזירו שרי » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק י״ב)The Shakh does raise a reservation against the Bayis Chadash — ויש לי להשיב על דבריו וכאן אין מקום להאריך — but he does not pursue it, and he concludes that the question carries no practical consequence: since we hold that even where the Jew lit the fire or threw in a chip it is permitted, nothing here turns on it.
« כי למאי דקי״ל דאפילו הדליק ישראל האש או השליך קיסם שרי לא נ״מ מידי בהא דפשיטא דשרי » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק י״ב)And since it was not the Jew who removed the pot, he writes that the case does at least resemble the chip.
« כאן כיון דלא סלקו הישראל רק העובד כוכבים נראה דדמי מיהת לקיסם וכה״ג » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק י״ב)The Taz does not stop there. He gives the prohibition a reason of its own: the non-Jew himself undid the Jew’s act and redid everything, so that the Jew’s name was uprooted from this melakha.
« ונראה לי דכל שכן הוא דאסור בסילקה עובד כוכבים כיון שהעובד כוכבים עצמו ביטל מעשה ישראל ועשה מחדש הכל ממילא עקר שם ישראל ממלאכה זו » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ט׳)And he expressly rejects the Bayis Chadash’s leniency after the fact.
« ומ״ש שם דבדיעבד מותר אם סילק עובד כוכבים והחזירה אין לסמוך על זה כלל » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ט׳)
« דמ״מ אם בישל עובד כוכבים כמאב״ד ולקחו מהאש וחזר בין אותו עובד כוכבים בין עובד כוכבים אחר וגמרו אסור » (פת״ש יו״ד קי״ג ס״ק ג׳)And he leaves the opposite case open — the Jew took it off the fire and the non-Jew put it back.
« מיהו אם לקחו ישראל מהאש והחזירו עובד כוכבים צ״ע » (פת״ש יו״ד קי״ג ס״ק ג׳)The next ס״ק brings the Shelah, who holds by the stringency of the Maharshal against the custom the Rama has just recorded.
« ובשל״ה ד׳ ע״ו כתב דיש להחמיר כמהרש״ל דלא מהני אחר בישול מאב״ד » (פת״ש יו״ד קי״ג ס״ק ד׳)
« והוא בענין שאין לחוש בו שהחליפן העובד כוכבים » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ט״ו)And the Taz specifies which doubt is meant in the Rama’s generalisation.
« פי׳ שיש ספק אם חיתה ישראל באור או לא » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק י״א)And for practice — ask your rav.
« דגים קטנים שמלחן ישראל או עובד כוכבים הרי הן כמו שנתבשלו מקצת בישול ואם צלאן עובד כוכבים אחר כן מותרים אבל דגים מלוחים גדולים אינם נאכלים אלא ע״י הדחק לפיכך אם צלאן עובד כוכבים אסורים ויש מתירין: » (שו״ע יו״ד קי״ג:י״ב)
« הגה וכן כל דבר שנאכל חי ע״י הדחק ובשלו עובד כוכבים דינו כדגים גדולים … ובשר מלוח אינו נאכל כלל כמו שהוא חי ואסור אם נתבשל ע״י עובד כוכבים: » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:י״ב)
« דג שמלחו עובד כוכבים ופירות שעשנן עד שהכשירן לאכילה הרי אלו מותרין דמלוח אינו כרותח בגזירה זו והמעושן אינו כמבושל: » (שו״ע יו״ד קי״ג:י״ג)
« הגה גם כבוש אינו כמבושל דלא אסרו אלא בישול של אש: » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:י״ג)
« ביצה אף על פי שראויה לגומעה חיה אם בשלה עובד כוכבים אסורה: » (שו״ע יו״ד קי״ג:י״ד)
« תמרים המרים קצת שאינם נאכלים אלא על ידי הדחק אם בשלם עובד כוכבים אסורים: » (שו״ע יו״ד קי״ג:ט״ו)
Translation. Seif 12: small fish salted by a Jew or by a non-Jew are as though they had undergone part of a cooking, and if a non-Jew roasted them afterwards they are permitted; but large salted fish are eaten only with difficulty, so that if a non-Jew roasted them they are forbidden — and there are those who permit. Rama: likewise anything eaten raw only with difficulty which a non-Jew cooked has the status of large fish; and salted meat, which is not eaten raw at all, is forbidden if a non-Jew cooked it. Seif 13: a fish that a non-Jew salted, and fruit that he smoked until it was fit to eat, are permitted, for salting is not like boiling for this decree, and what is smoked is not like what is cooked; Rama: pickling too is not like cooking, for only cooking by fire was forbidden. Seif 14: an egg, although it is fit to be swallowed raw, is forbidden if a non-Jew cooked it. Seif 15: somewhat bitter dates, which are eaten only with difficulty, are forbidden if a non-Jew cooked them.
« גם כבוש אינו כמבושל דלא אסרו אלא בישול של אש » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:י״ג)Hence the two sides of seif 13: salting is not like boiling, smoking is not like cooking, and neither is pickling. And hence, conversely, the line of seifim 12, 14 and 15: what is eaten raw only with difficulty — large salted fish, salted meat, an egg, bitter dates — counts as not eaten raw, and therefore falls under the decree if the non-Jew cooked it by fire.
« כתבו התוס׳ ושאר פוסקים דהיינו אפילו גדולים קצת » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק ט״ז)The Taz, at the same place, gives the reason of the leniency and brings three answers to the difficulty — the Beis Yosef, the Maharshal and his father-in-law the Bayis Chadash — as to what makes a small fish come up, or not, on the table of kings.
« דכיון שנאכלין כמות שהן חיין ע״י המליחה אין בהם משום בישול עובד כוכבים ועל המליחה תחילה לא גזרו שלא גזרו רק בבישול שעל ידי האש » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק י״ב)
« תירץ ב״י דאחר המליחה עולין הם ורש״ל תירץ דאינם קטנים לגמרי ומו״ח ז״ל תירץ דהמין דאותן דגים הם קטנים לעולם והן חשובין אבל המין שהוא גדול אח״כ אין עולין כל זמן שהם קטנים » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק י״ב)The Shakh, at his ס״ק י״ח, draws from smoking the same consequence as from salting, in the name of the Issur veHetter.
« דדגים קטנים אפילו עישנם עובד כוכבים ובשלם אח״כ שרי דעישון הוא שוה בכל מיניו למליחה » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק י״ח)And the Taz, on the egg, explains why it remains forbidden even though one can swallow it raw.
« הטעם דאכילה ע״י הדחק היא » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק י״ד)
« שכאן אין נאכלין אלא ע״י דוחק גדול וכן סיים הטור בהדיא ע״י דוחק גדול » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק י״ד)
« וכ׳ האו״ה דחבושים וערמונים … אינן נאכלין חיין אלא ע״י הדחק ויש בהן משום בשולי עובד כוכבים » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק י״ז)And he at once brings the objection of the Toras Chatas, drawn from local practice.
« ואינו נראה בערמונים דהא בכל מדינות אלו רוב אכילתן חיין » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק י״ז)The same mechanism works the other way for pears and apples, which are most often eaten cooked and yet remain permitted.
« ומיהו הני אגסים ותפוחין אף ע״פ שרוב אכילתן ע״י צלי ובישול אם צלאן ובשלן עובד כוכבים מותרים דמ״מ נאכלים גם כן חיין » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק י״ט)
The criterion is therefore not a fixed property of the food: it is measured by how it is eaten where one lives. That is why this seif has produced so many practical questions, and why they are not settled by a list.
« כלים שבשל בהם העובד כוכבים לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עובדי כוכבים צריכים הכשר ויש אומרים שאינם צריכים ואף לדברי המצריכים הכשר אם הוא כלי חרס מגעילו שלש פעמים ודיו מפני שאין לאיסור זה עיקר בדאורייתא: » (שו״ע יו״ד קי״ג:ט״ז)
« הגה עובד כוכבים שבשל לחולה בשבת מותר למוצאי שבת אפילו לבריא ואין בו משום בשולי עובדי כוכבים דכל כה״ג היכרא איכא: » (רמ״א שו״ע יו״ד קי״ג:ט״ז)
Translation. Mechaber: vessels in which a non-Jew cooked before us foods subject to bishul akum require kashering; and there are those who say they do not. And even according to those who require it, if it is an earthenware vessel, boiling it out three times suffices, because this prohibition has no root in Torah law. Rama: a non-Jew who cooked for a sick person on Shabbos — it is permitted after Shabbos, even for a healthy person, and there is no bishul akum in it, for in such a case there is a distinguishing mark.
« מפני שאין לאיסור זה עיקר בדאורייתא » (שו״ע יו״ד קי״ג:ט״ז)From the same root comes the Shakh’s leniency on absorption: it is nullified in a majority, and not in sixty as for Torah prohibitions.
« ואם נתבשלה בהן בדיעבד ויש רוב בתבשיל שרי דבשולי עובדי כוכבים בטלים ברוב כדלעיל סי׳ קי״ב ס״ק כ״ג וע״ל סימן קט״ו ס״ק י״ז » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק כ״א)
| Shita | A non-Jew cooked for a sick person on Shabbos | Source |
|---|---|---|
| The Ra’ah (brought by the Ran, followed by the Rama) | permitted, and even after Shabbos for a healthy person — there is a distinguishing mark | Taz ס״ק ט״ו |
| The Rashba (Mishmeres HaBayis) | only the need of the moment was permitted; after Shabbos it returns to its prohibition, and all the more so for a healthy person | Taz ס״ק ט״ו |
« ובעל משמרת הבית שהוא הרשב״א כתב על זה וחלילה וחס שלא הותר אפילו לחולה עצמו אלא בעת הצורך בלבד דהיינו בשבת הא למוצאי שבת חוזר לאיסורו וכ״ש לבריא » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ט״ו)
« ודבריו נכונים » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ט״ו)He adds a proof from siman 112, and then makes the remark that has made this ס״ק famous.
« ואלו ראו ב״י ורמ״א ספר משמרת הבית לא היו פוסקים להיתר כהרא״ה בזה » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ט״ו)And finally he points out that the Beis Yosef himself, at siman 123, brings a responsum of the Ran that does not follow the Ra’ah.
« והיותר תימה שבסימן קכ״ג בסופו כתב ב״י תשובת הר״ן דלא קי״ל כהרא״ה בזה » (ט״ז יו״ד קי״ג ס״ק ט״ו)
The practical decision here therefore calls for study: the Rama’s text says one thing, the Acharon who comments on it says another, and gives his reason. And for practice — ask your rav.
« וכלים שבישלו בהן עובדי כוכבי׳ אסורין לכך צריך ליזהר בשפחות עובדת כוכבים המבשלות לעצמן בבית רבן שלא יניחו ע״ג האור » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק כ׳)And he gives the reason, which turns on the presumption of seif 4: when she cooks for herself, no one in the household has cause to stir.
« י״ל דאם מבשלת לעצמה אין רגילות כלל שא׳ מבני הבית יחתה » (ש״ך יו״ד קי״ג ס״ק כ׳)The Pitchei Teshuva, at ס״ק ו, brings the Chokhmas Adam on the sick person’s vessels.
« ובספר חכמת אדם כלל ס״ו דין י״ב כתב דיש להתיר הכלים אחר מעל״ע אפילו בלא הגעלה » (פת״ש יו״ד קי״ג ס״ק ו׳)And the ס״ק does not end with the Chochmat Adam: it further refers to the Chayei Adam.
« ועיין בחיי אדם כלל ס״ט דין ט״ז » (פת״ש יו״ד קי״ג ס״ק ו׳)And for practice — ask your rav.
| The case | The outcome | Source |
|---|---|---|
| Not eaten raw and comes up on the table of kings | forbidden — even in a Jew’s vessel and a Jew’s house | Mechaber seif 1; Taz ס״ק א |
| A mixture of what is eaten raw and what is not | we follow the main ingredient; but fat in its own right is not nullified | Mechaber seifim 2–3; Taz ס״ק ב; Shakh ס״ק ה–ו |
| Maidservants attached to the Jew’s household | the custom is to be lenient — it is impossible that no member of the household will stir; hired maidservants are weightier | Rama seif 4; Taz ס״ק ג; Shakh ס״ק ז |
| Without intent to cook | permitted (locusts, singeing); but one who intended the cooking — forbidden, even without knowing of that food | Mechaber seif 5; Taz ס״ק ה |
| A little cooking by the Jew (beginning or end) | permitted, and according to the Rama even if it would not have cooked without the non-Jew — the Shakh leaves a צ״ע there | Mechaber and Rama seif 6; Shakh ס״ק ח; Taz ס״ק ו |
| Heating the oven · stirring · placing | heating for bread; placing according to the Mechaber, stirring or lighting according to the Rama | Mechaber and Rama seif 7; Taz ס״ק ז; Shakh ס״ק ט–י״א |
| Maachal ben Drusai in the Jew’s hands | reached — no more bishul akum; and doubt is treated leniently | Mechaber seifim 8–11; Rama seifim 9 and 11; Pitchei Teshuva ס״ק ג–ד |
| Salting · smoking · pickling | these are not cooking — permitted | Mechaber seifim 12–13; Rama seif 13; Shakh ס״ק ט״ז–י״ח |
| Egg · bitter dates · large salted fish | eaten raw only with difficulty → forbidden if a non-Jew cooked them | Mechaber seifim 12, 14–15; Taz ס״ק י״ב and י״ד |
| Vessels · a sick person on Shabbos | a lighter kashering, there being no Torah root; for the sick person the Rama permits on account of the distinguishing mark | Mechaber and Rama seif 16; Taz ס״ק ט״ו; Shakh ס״ק כ–כ״א |
| Subject | First shita | Second shita |
|---|---|---|
| The definition of cooking | Rashi, the Rif, the Ran — the fire must have changed the thing | the Rambam — no visible change is required |
| Our maidservants | there is one who permits (Mechaber seif 4) | there is one who forbids even after the fact, in the name of the responsum of the Rashba §68 (Mechaber seif 4) |
| Heating the oven and stirring | the Mechaber — heating for bread alone, and placing for the rest | the Rama — lighting or stirring counts for cooking too, and so is the custom |
| Stirring without intent | the Rama, following the Darkei Moshe — it helps (Taz ס״ק ד) | the gloss printed at the end of the Issur veHetter — one must intend (Shakh ס״ק י) |
| Who removed the pot from the fire (seif 8) | the Shakh and the Taz — even if the non-Jew removed it, it is forbidden | the Bayis Chadash — if the non-Jew removed and replaced it, permitted (reported by the Shakh ס״ק י״ב, who sees no practical consequence in it, and rejected by the Taz ס״ק ט alone) |
| The Jew finishes after maachal ben Drusai | the Mechaber — forbid, except Shabbos eve, Yom Tov eve or considerable loss | the Rama — permitted in any case; and the Shelah, brought by the Pitchei Teshuva ס״ק ד, holds by the stringency of the Maharshal |
| The sick person on Shabbos, after Shabbos | the Ra’ah, followed by the Rama — permitted even for a healthy person | the Rashba in Mishmeres HaBayis — it returns to its prohibition; and the Taz writes that his words are correct |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · סימן קי״ג · ♥ Support