✦ ❖ ✦

DAAT · רמה 4 — הלכה למעשה / פסק

שולחן ערוך · יורה דעה

סימן קט״ו — דין חלב וגבינה וחמאה של עכו״ם — פסיקה למעשה

סימן קט״ו · הלכה למעשה

דין חלב וגבינה וחמאה של עכו״ם

פסק המחבר והרמ״א · הכרעת נושאי הכלים · פסיקת הספרדים והאשכנזים בזמננו

⚖️ פסק הלכה ולמעשה ⚖️

✦ ❖ ✦

הלכה למעשה — הפסיקה המעשית

מפסק המחבר והרמ״א, אל הכרעת הט״ז, הש״ך, הפרי חדש
והפתחי תשובה, ועד מחלוקת חלב ישראל / חלב סתם בני זמננו

הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קט״ו (ג' סעיפים)
עם נושאי הכלים: ט״ז, ש״ך, פרי חדש, פתחי תשובה

⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן קט״ו.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.

עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ט״ז, ש״ך, פרי חדש, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (מקור החלב, סוג ההשגחה, טיב הגבינה והמעמיד, מנהג המקום בחמאה) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם.

📑 תוכן העניינים

שורש הסימן — שמא עירב חלב טמא, וגזרת הגבינה (סעיף א'–ב')
פסק המחבר והרמ״א — מסגרת ההלכה בג' סעיפים
חלב עכו״ם — תנאי ההיתר — ישיבה בצד העדר, מרתת, « בזמן הזה » (סעיף א')
חלב ישראל מול חלב סתם — שורש המחלוקת בזמננו
גבינת עכו״ם — לא פלוג והצורך בהכשר (סעיף ב')
חמאה — מנהג היתר, בישול, וההולך ממקום למקום (סעיף ג')
פסיקת הספרדים בזמננו — יביע אומר, ילקוט יוסף, אור לציון
פסיקת האשכנזים — אגרות משה, חזון איש ואחרונים
מקרים מודרניים — אבקת חלב, מי גבינה, גבינה תעשייתית
סיכום מעשי וטבלאות — ולמעשה, שאל את רבך

📜 לשון השולחן ערוך — סעיף א'

חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ — אָסוּר, שֶׁמָּא עֵרֵב בּוֹ חָלָב טָמֵא. הָיָה חוֹלֵב בְּבֵיתוֹ וְיִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב מִבַּחוּץ, אִם יָדוּעַ שֶׁאֵין לוֹ דָּבָר טָמֵא בְּעֶדְרוֹ — מֻתָּר.

הָיָה לוֹ דָּבָר טָמֵא בְּעֶדְרוֹ וְהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים חוֹלֵב לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל — אִם יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד מֻתָּר, שֶׁיָּרֵא שֶׁמָּא יַעֲמֹד וְיִרְאֵהוּ.

גזרת החלב שלא נשמר. חלב שחלבו עכו״ם ואין ישראל רואהו — אסור, שמא עירב בו חלב טמא. חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ : אם ידוע שאין דבר טמא בעדרו → מותר.

היה דבר טמא בעדרו והעכו״ם חולב לצורך ישראל : אם יכול לראותו כשהוא עומד → מותר, שירא שמא יעמוד ויראהו (מרתת).

— שולחן ערוך, יורה דעה קט״ו:א · בסיס תלמודי: סוגיית עבודה זרה (גזרת חלב וגבינה) · ספריא יו״ד קט״ו:א

1. שורש הסימן — חשש חלב טמא וגזרת הגבינה

היסוד. סימן קט״ו מאחד שלושה מוצרי חלב של עכו״ם : החלב (סעיף א), הגבינה (סעיף ב) והחמאה (סעיף ג). לכל אחד טעם איסור משלו : החלב אסור שמא עירב בו חלב טמא ; הגבינה מפני שמעמידים אותה בעור קיבת שחיטתם (שהיא נבילה) ; והחמאה רובה לקולא לפי המנהג. כל פסיקת הסימן נובעת מטעם כל איסור.

החקירה החותכת את כל הוויכוח המודרני

מדוע נאסר החלב ? שתי קריאות ביסוד : (א) סתם ספק של עירוב חלב טמא — ומכאן, במקום שאין חלב טמא מצוי כלל, אין עוד טעם לאסור (רדב״ז, פרי חדש, וסוף הרמ״א « בזמן הזה ») ; (ב) איסור שנמנה במנין, גזירה קבועה כיין נסך, ולכן עומד אף בלא חשש ממשי כל זמן שאין ישראל רואה (חתם סופר, מובא פתחי תשובה ס״ק ג). חקירה זו היא הפותחת את כל הוויכוח בן זמננו חלב ישראל / חלב סתם (§4).

נפקא מינה מעשית גדולה של סעיף א

החלב האסור אוסר את הכלים שבושל בהם, כשאר איסור, אף שאינו רק ספק — וכן הגבינות הנעשות ממנו ; אבל לא חמאה, שאינה אוסרת לא כלים ולא תערובתה. והחלב האסור נשאר באיסורו אף אם נעשה אחר כך גבינה או חמאה : השינוי אינו « מוחק » את האיסור (מחבר, סוף סעיף א).

2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסימן

סימן קט״ו מונה 3 סעיפים. המחבר קובע את מסגרת כל איסור (חלב, גבינה, חמאה) ; הרמ״א (הגה) מגיה, ומביא בעיקר את הקולא המעשית (« בזמן הזה », השפחות, הקטן הרואה, ומנהגי החמאה). הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.

סעיף	נושא	הפסק (מעוגן בלשון)
1	חלב עכו״ם — חלב שלא נשמר	חלב שחלבו עכו״ם ואין ישראל רואהו → אסור (שמא עירב חלב טמא). מותר אם ישראל יושב מבחוץ ואין דבר טמא בעדרו ; או שהעכו״ם חולב לצורך ישראל היכול לראותו כשהוא עומד (מרתת). רמ״א: לכתחלה ישראל בתחילת החליבה ובודק הכלי ; שפחות בבית ישראל או בשכונתו, וקטן (בן ט'), מועילים ; « בזמן הזה » שאין חלב טמא מצוי → מותר. החלב האסור אוסר כלים וגבינות, לא חמאה, ונשאר אסור אף שנעשה ממנו אחר.
2	גבינת עכו״ם — הגבינה	אסורה (גזירה) מפני שמעמידים אותה בעור קיבת שחיטתם (נבילה), ואפילו העמידוה בעשבים אסורה — לא פלוג. רמ״א: וכן המנהג, אין לפרוץ גדר, אלא במקום שנהגו היתר מקדמונים ; ראה עשיית הגבינות והחליבה → מותר ; ראה העשייה ולא החליבה → מותר בדיעבד (חלב טמא אינו עומד), אך החלב כך אסור לשתות.
3	חמאה — חמאה	אין מוחין למי שנוהג היתר ; ואם רוב המקום נוהג איסור אין לשנות ; ובמקום שאין מנהג, בישלה עד שהלכו צחצוחי החלב → מותרת. רמ״א: מותר לבשלה לכתחלה ; בישלה עכו״ם → מותרת (סתם כליהם אינן בני יומן) ; דיני ההולך ממקום היתר למקום איסור (חומרי המקום, היכר).

כלל הפסק של הסימן :
שלושה איסורים — חלב (שמא עירב חלב טמא), גבינה (עור קיבת שחיטתם, ולא פלוג) וחמאה (תלוי במנהג) — וכל אחד נחתך לפי טעמו. ולמעשה: הגבינה צריכה הכשר תמיד, החלב נידון בשאלת חלב ישראל / חלב סתם, והחמאה רובה לקולא לפי המנהג.

3. חלב עכו״ם — תנאי ההשגחה

חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור שמא עירב בו חלב טמא ; אם יכול לראותו כשהוא עומד מותר, שירא שמא יעמוד ויראהו.

— שולחן ערוך יו״ד קט״ו:א · הגה (ש״ד, או״ה): ולכתחלה צריך להיות הישראל בתחילת החליבה ; ושפחות שחולבות בבית ישראל או בשכונתו מותר ; ואפילו קטן או קטנה מועילים דהעובד כוכבים מרתת לפניהם.

המחבר והרמ״א. המחבר קובע את הסולם : (1) אם ידוע שאין דבר טמא בעדר, מותר אף בלא לראות החליבה ; (2) אם יש דבר טמא והעכו״ם חולב לצורך ישראל היכול לראותו « כשהוא עומד », מותר במרתת (העכו״ם ירא שמא ייתפס). הרמ״א מוסיף את המסגרת המעשית : לכתחלה ישראל בתחילת החליבה, ובודק הכלי (שלא יהיו בו צחצוחי חלב של עכו״ם) ; שפחות החולבות בבית ישראל או בשכונתו מועילות ; ואפילו קטן (בן ט') מועיל — העכו״ם מרתת לפניו.

« בזמן הזה » (רמ״א, בשם הגהות שערי דורא). הרמ״א מכריע מקרה צירי : אם חלב העכו״ם מקצת הבהמות בלא ישראל, וישראל בא אחר כך, « עכשיו בזמן הזה שאין חלב דבר טמא מצוי כלל » מקילין. זהו השורש בלשון לוויכוח המודרני על חלב סתם : הרמ״א עצמו מבסס קולא על העדר חלב טמא במציאות. אבל הוא מציב גבול : אם לא בא הישראל אלא אחר שנחלבו כולם, הרי הוא כחלב שחלבו עכו״ם — אסור אף שאין דבר טמא בעדר (ב״י בשם הר״ף והסמ״ק).

ט״ז (ס״ק א) : בין שחולב לצרכו ובין לצורך ישראל, שניהם אסורים בלא השגחה. (ס״ק ב) צריך שישב בצד עדרו — ישראל יושב בצד העדר, כברייתא. (ס״ק ה) הקטן המועיל הוא בן ט' (בן תשע שנים).

למעשה (ההשגחה). מעיקר הדין החלב מותר מרגע שישראל (או קטן בן ט', או שפחה בשכונת ישראל) « רואה » את החליבה, או יכול לראותה בהרף עין (מרתת). הוא הוא ההקבלה — « הרואה, או היכול לראות » — שתועתק למשגיח ולפיקוח המודרני (§4). לדעת אם השגחה נתונה מגיעה לסף ה־מרתת היא שאלת מציאות — שאל את רבך.

4. חלב ישראל מול חלב סתם — הוויכוח הגדול בן זמננו

הערת שיטה. התשובות שלהלן (אגרות משה, חזון איש, יביע אומר, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את סעיף א שלמעלה לחלב התעשייתי של ימינו. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.

חלב ישראל מול חלב סתם / חלב נכרי — המחלוקת המרכזית

היתר הפיקוח הממשלתי (הרב משה פיינשטיין, אגרות משה יו״ד א:מז-מט). במקום שהמדינה מפקחת על מחלבות, מנהלת רישומים ומענישה על זיוף, היצרן ירא מפני הביקורת : זהו « כאילו ישראל רואה » — מרתת מפני השלטון, מקביל ממש ל« שמא יעמוד ויראהו » שבסעיף א. כך מתיר הרב פיינשטיין את החלב סתם (חלב מסחרי שאינו מפורש חלב ישראל), ומכל מקום ממליץ על חלב ישראל כבעל נפש / מידת חסידות.
הדרישה לחלב ישראל ממשי (חזון איש, ועולמות החסידים והמהדרין). הגזירה « נמנתה במנין » (כקריאת החתם סופר, פ״ת ס״ק ג) ; לכן צריך ישראל הרואה בפועל את החליבה, והפיקוח הממשלתי אינו ממיר זאת. זהו המנהג המהדרין הנפוץ.
עמדה ספרדית (יביע אומר, ילקוט יוסף, אור לציון). בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף נוטה להתיר חלב סתם תחת פיקוח בארצות רבות, נסמך על היתר הרב פיינשטיין ועל רדב״ז/פרי חדש (הספק אינו בנמצא), ומכל מקום מחשיב את חלב ישראל. האור לציון נוקט כיוון דומה.

הכרעה. שתי הנהגות מתקיימות זו לצד זו, ושתיהן לגיטימיות : (א) הנסמכים על היתר הפיקוח (אגרות משה ; ספרדים רבים בעקבות ילקוט יוסף) שותים חלב סתם בארצות בעלות פיקוח אמין ; (ב) הדורשים חלב ישראל (חזון איש, מהדרין, חסידים) שותים רק חלב שראה ישראל את חליבתו. הדבר תלוי בארץ, ברמת הפיקוח ובקהילה.

מוצר מודרני	מסגרת הסימן	כיוון (לאישור אצל הרב)
חלב נוזלי מסחרי	סעיף א (מרתת ; בזמן הזה)	חלב סתם : מותר למי שנוהג כאגרות משה / ילקוט יוסף בארץ פיקוח ; חלב ישראל נדרש לחזון איש / מהדרין.
אבקת חלב	סעיף א, כל שכן	קל יותר לדעת פוסקים רבים (תהליך תעשייתי, אין ריווח בעירוב) ; ויש מהדרין הדורשים חלב ישראל גם בה.
מי גבינה / קזאין (whey)	סעיף א (נגזרים)	לרוב נידונים קל יותר מחלב לשתייה ; אך המעמד תלוי במנהג הקהילה — לבדוק את ההכשר.

למעשה (חלב ישראל / חלב סתם). זכור שאין זה « מחמיר / מקל » שרירותי : הוא נובע ישירות מן החקירה שבסעיף א (ספק במציאות, או איסור שנמנה במנין) ומן ה« בזמן הזה » של הרמ״א. איזו הנהגה מוטלת עליך — חלב ישראל או חלב סתם תחת פיקוח — תלויה בקהילתך ובארצך. שאל את רבך.

5. גבינת עכו״ם — הגבינה והלא פלוג

גבינות העובדי כוכבים אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבלה, ואפילו העמידוה בעשבים אסורה.

— שולחן ערוך יו״ד קט״ו:ב · הגה: וכן המנהג ואין לפרוץ גדר ; ואם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה מותר.

גזירה שאינה מתחלקת (לא פלוג). גבינת העכו״ם אסורה בגזירה — מעיקרה משום שמעמידים אותה במעמיד הנלקח מקיבת בהמה שלא נשחטה כהלכה (עור קיבת שחיטתם = נבילה). הנקודה החותכת של המחבר : אפילו העמידוה בעשבים, בלא מעמיד מן החי, אסורה. הגזירה חלה על « גבינת הגוי » כקטגוריה, ואינה מתחלקת — בשונה מן הגילוי (סימן קטז), שהותר בימינו משבטל טעמו. ולכן גבינה צריכה תמיד בדיקה, בלא תלות במעמיד.

הרמ״א והמנהג (« אין לפרוץ גדר »). הרמ״א מאשר : כן המנהג, ואין לפרוץ גדר, אלא במקום שנהגו היתר מקדמונים. שני אופני קולא : (1) אם ישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה → מותר (מנהג פשוט) ; (2) אם ראה העשייה ולא החליבה → מותר בדיעבד, כי חלב טמא אינו עומד, ובוודאי לא עירב הגוי שדעתו לעשות גבינה — אבל החלב כך אסור לשתות.

ט״ז (ס״ק ט-י) : מדוע הגבינה אינה בטלה בשישים ? כי אין האיסור כאן טעם (טעם) לנטרל — הוא מצד אחר, גזירת הגבינה כשלעצמה (ס״ק ט) ; ואפילו העמידוה בעשבים אסורה, בניגוד לגילוי דסימן קטז שהותר בימינו (ס״ק י).

פתחי תשובה (ס״ק ד) : גבינות מעבר לים הצבועות בשומן דג טמא — זהו נותן טעם לפגם, ולכן מותר ; (ס״ק ו) הנודע ביהודה מכריע כרמ״א ; קיבה של בהמת ישראל שהניחה הגוי → מותר לכ״ע.

למעשה (הגבינה). תוצאה ישירה של הלא פלוג : גבינה צריכה תמיד הכשר, אף אם נעשתה במעמיד מיקרוביאלי או צמחי, ואף בלא שום מעמיד מן החי. זהו איסור חזק יותר מן החלב (שעליו נחלקים) : הגבינה הקשה אינה « נתקנת » בהשגחת החלב לבדה. לדעת איזה הכשר הולם את קהילתך, ומעמד גבינה מסוימת, שאל את רבך.

6. חמאה — החמאה והמנהג

החמאה של עובד כוכבים אין מוחין לאנשי המקום שנוהגים בו היתר ; ואם רוב בני המקום נוהגים איסור אין לשנות ; ובמקום שאין מנהג, אם בשלה עד שהלכו צחצוחי החלב מותרת.

— שולחן ערוך יו״ד קט״ו:ג · הגה: גם מותר לבשלה לכתחלה ; וההולך ממקום שנהגו בה היתר למקום שנהגו בה איסור אסור לאכלה שם.

מנהג ההיתר הנפוץ. החמאה נידונת בהרבה קל יותר מן החלב והגבינה : המחבר אין מוחין במי שנוהג להתירה. שלושה אופנים : (1) במקום שנהגו היתר → מותר ; (2) במקום שהרוב נוהג איסור → אין לשנות ; (3) במקום שאין מנהג → אם בישלה עד שהלכו צחצוחי החלב (שיירי חלב) → מותרת. הרמ״א מוסיף שמותר לבשלה לכתחלה כדי שילכו השיירים, ושאם בישלה גוי → מותרת, כי « סתם כליהם אינן בני יומן ».

דיני ההולך ממקום למקום (חומרי המקום) — רמ״א

ממקום איסור למקום היתר : מותר לאכול שם את החמאה, עמהם, כמנהג המקום.
להביא למקום איסור : אסור להביאה ולאוכלה במקום שנוהגים איסור, אלא אם כן יש בה היכר שהיא מן המקומות המותרים.
וי״א : יש אוסרים אף עם היכר, כל שהובאה ממקום היתר למקום איסור — « והכי נהוג » (כן ההנהגה הנקוטה לרמ״א).
וההולך ממקום שנהגו בה היתר למקום שנהגו בה איסור : אסור לאכלה שם, כחומרי המקום.

פרי חדש מתיר החמאה אף במקום שנהגו איסור, על ידי הדחה (שטיפה) חוזרת ; הנודע ביהודה (מובא פתחי תשובה ס״ק ח) דוחה ומחזיק בתלות במנהג המקום. (ס״ק ט) הנודע ביהודה דן גם בהולך ומביא חמאה.

למעשה (החמאה). החמאה הקלה שבשלושת המוצרים : ספרדים רבים וקהילות אחרות מתירים אותה במנהג, והבישול / הדחה מסיר את שיירי החלב. אבל הכל תלוי במנהג מקומך ובדיני ההולך ממקום למקום (חומרי המקום, היכר). לדעת איזה מנהג מחייב אותך, ואם חמאה נתונה כשרה, היא שאלת מנהג מקומי — שאל את רבך.

7. פסיקת הספרדים בזמננו — הפסיקה הספרדית בת זמננו

הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחווה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את עקרונות סימן קט״ו שלמעלה למקרים מודרניים. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.

הפסיקה הספרדית בת זמננו (בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף, הרב בן-ציון אבא שאול) יוצאת בדיוק ממסגרת הסימן : בחלב, נטייה להתיר חלב סתם תחת פיקוח ממשלתי אמין (נסמך על היתר הרב פיינשטיין ועל רדב״ז/פרי חדש), ומכל מקום מחשיב חלב ישראל ; בגבינה, דרישה איתנה להכשר (לא פלוג, סעיף ב) ; בחמאה, קולא רחבה לפי המנהג (סעיף ג). זוהי עקביות הסימן מיושמת על מוצרי ימינו.

מקרה מעשי	כיוון ספרדי (לבדיקה)
חלב מסחרי תחת פיקוח מדינה	חלב סתם מותר בארצות רבות (ילקוט יוסף) ; חלב ישראל מוחשב כמהדרין.
גבינה (קשה או רכה)	הכשר נדרש בכל ענין (לא פלוג, סעיף ב) ; אין קולא בהשגחת החלב לבדה.
חמאה	מותרת ברווחה לפי המנהג הנפוץ (סעיף ג) ; בישול / הדחה מסיר צחצוחי חלב.
אבקת חלב, מי גבינה	לרוב נידונים קל יותר מחלב לשתייה ; ללכת אחר המנהג וההכשר.

עיגון בסימן. כל זה נובע מן הלשון : « בזמן הזה » של הרמ״א (סעיף א, יסוד היתר החלב), הלא פלוג של הגבינה (סעיף ב, ומכאן ההכשר ההכרחי), וה־אין מוחין של החמאה (סעיף ג, ומכאן קולת המנהג). התשובות בנות זמננו מיישמות כללים אלו על מוצרי החלב התעשייתיים של ימינו.

8. פסיקת האשכנזים — הפסיקה האשכנזית

הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.

הפסיקה האשכנזית יוצאת מן הרמ״א ומן האחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד, ולמאה ה-20 האגרות משה והחזון איש). שני קווים של הרמ״א שולטים בסימן : (1) ה« בזמן הזה » המקל על החלב, שהרב משה פיינשטיין מפתח להיתר חלב סתם תחת פיקוח (« כאילו ישראל רואה »), בעוד החזון איש והמהדרין דורשים חלב ישראל ממשי ; (2) ה« אין לפרוץ גדר » של הגבינה, ומכאן ההכשר ההכרחי.

מקרה מעשי	כיוון אשכנזי (לבדיקה)
חלב סתם תחת פיקוח	מותר למי שנוהג כאגרות משה ; חלב ישראל נדרש לחזון איש / חסידים / מהדרין.
גבינה	הכשר נדרש (לא פלוג, « אין לפרוץ גדר ») אף במעמיד מיקרוביאלי.
חמאה	לפי מנהג המקום (סעיף ג) ; בישול לכתחלה מותר להסרת השיירים.
אבקת חלב	לרוב מקילים ; אך מהדרין רבים דורשים חלב ישראל גם בה.

חב״ד — רק על פי מקורות אמיתיים. שולחן ערוך הרב אינו מכסה את יורה דעה ; ולכן אין « דעת הרב » על סימן קט״ו. למנהג חב״ד בעניין חלב ישראל, מתייחסים לתשובות הצמח צדק ולספר המנהגים חב״ד כשהם דנים במפורש בנקודה — ונמנעים מלייחס לאדמו״ר הזקן פסק שלא כתב כאן.

9. מקרים מודרניים — מוצרי החלב של ימינו

כיצד סימן קט״ו מאיר את מדף החלב. שלושה כלים מן הסימן משמשים להכרעת המקרים המודרניים : (1) המרתת / « בזמן הזה » (סעיף א) → הוויכוח חלב ישראל / חלב סתם ; (2) הלא פלוג (סעיף ב) → ההכשר ההכרחי של הגבינה ; (3) ה־אין מוחין (סעיף ג) → קולת המנהג בחמאה.

מקרה מודרני	כלי הסימן	כיוון (לאישור אצל הרב)
חלב מסחרי מארץ בעלת פיקוח מדינה	סעיף א (מרתת ; בזמן הזה)	חלב סתם מותר למי שנוהג כאגרות משה / ילקוט יוסף ; חלב ישראל נדרש לחזון איש / מהדרין.
אבקת חלב, קזאין, מי גבינה (whey)	סעיף א, כל שכן	לרוב מקילים (תהליך תעשייתי) ; אך מהדרין רבים דורשים חלב ישראל. לבדוק את הכשר המוצר הסופי.
גבינה תעשייתית (מעמיד מיקרוביאלי או צמחי)	סעיף ב (לא פלוג)	צריכה תמיד הכשר : המעמיד שאינו מן החי אינו מקל את הגזירה. גבינה קשה חמורה מן החלב.
חמאה מסחרית	סעיף ג (אין מוחין ; מנהג)	מותרת ברווחה לפי המנהג (ספרדים ורבים) ; בישול / הדחה מסיר צחצוחי חלב ; דיני ההולך ממקום למקום.
המשגיח / המפקח ה« רואה »	סעיף א (שפחה / קטן הרואה)	מקביל מודרני של השפחה או הקטן : ישראל נוכח (או פיקוח הנחשב « כאילו ישראל רואה ») מבסס מעמד חלב ישראל או היתר חלב סתם לפי השיטה.

למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — מקור החלב והשגחתו, טיב הגבינה והמעמיד, מנהג המקום בחמאה — שרק רבך יכול להכריע בהן בראותו את המקרה ובהכירו את קהילתך. הכלל המעשי : גבינה צריכה תמיד הכשר ; החלב תלוי בהנהגתך חלב ישראל / חלב סתם ; החמאה הולכת אחר המנהג. שאל את רבך.

10. סיכום מעשי — תמצית וטבלאות

טבלה — שלושת המוצרים, למעשה

המוצר	המידה (לדידן)	הערה
חלב (לשתייה)	חלב ישראל, או חלב סתם תחת פיקוח לפי השיטה	אגרות משה / ילקוט יוסף מקילים ; חזון איש / מהדרין דורשים חלב ישראל
גבינה	הכשר נדרש בכל ענין	לא פלוג : אף מעמיד מיקרוביאלי/צמחי (סעיף ב)
חמאה	לפי מנהג המקום ; בישול / הדחה	אין מוחין ; דיני ההולך ממקום למקום (היכר)
אבקת חלב / מי גבינה	לרוב מקילים ; ללכת אחר ההכשר	מהדרין רבים דורשים חלב ישראל גם בהם
כלים שבושל בהם חלב אסור	אסורים, כשאר איסור	אבל החמאה אינה אוסרת כלים (סעיף א)

טבלה — מי אומר מה (נושאי הכלים של הסימן)

הפוסק	התרומה המכרעת (מעוגן בגוף הסימן)
מחבר (סעיפים א-ג)	חלב : אסור שמא עירב חלב טמא, תנאי המרתת ; גבינה : עור קיבת שחיטתם, ואפילו העמידוה בעשבים אסורה ; חמאה : אין מוחין, בישול עד שהלכו צחצוחי החלב.
רמ״א (הגה)	לכתחלה ישראל בתחילה, השפחות, קטן בן ט', « בזמן הזה » מקל (סעיף א) ; אין לפרוץ גדר, ישראל רואה עשייה + חליבה (סעיף ב) ; לבשל לכתחלה, דיני ההולך, היכר, « והכי נהוג » (סעיף ג).
ט״ז (טורי זהב)	ס״ק א: לצרכו / לצורך ישראל — שניהם אסורים ; ס״ק ב: שישב בצד עדרו ; ס״ק ה: קטן = בן ט' ; ס״ק ט-י: הגבינה אינה בטלה בשישים (איסור מצד אחר), ואפילו העמידוה בעשבים (≠ גילוי קטז).
ש״ך (שפתי כהן)	ס״ק א: לצרכו / לצורך ישראל — שניהם אסורים, פשוט.
פרי חדש (פר״ח)	הספק של חלב טמא בטל במציאות → נטייה להקל (קריאה (א) של היסוד) ; מתיר החמאה אף במקום איסור, על ידי הדחה.
פתחי תשובה (פתחי תשובה)	ס״ק ב: חכמת אדם (קטן נאמן) ; ס״ק ג: חתם סופר — חלב נאסר במנין כיין נסך (קריאה (ב), ציר הוויכוח) ; ס״ק ד: גבינות צבועות בשומן דג טמא — נ״ט לפגם, מותר ; ס״ק ו: נודע ביהודה כרמ״א, קיבה של ישראל ; ס״ק ז-ט: חתם סופר ונודע ביהודה בחמאה ובהולך ממקום למקום.

טבלה — זרמי פסיקה בני זמננו (מחוץ לגוף הסימן, לבדיקה)

ספרדים: בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, יחווה דעת), ילקוט יוסף ; אור לציון (הרב בן-ציון אבא שאול). נטייה להתיר חלב סתם תחת פיקוח (נסמכים על אגרות משה ורדב״ז/פרי חדש), הכשר איתן על הגבינה (לא פלוג), קולא רחבה על החמאה.

אשכנזים: אגרות משה (הרב משה פיינשטיין) — היתר חלב סתם ב« כאילו ישראל רואה » ; חזון איש ומהדרין — דרישת חלב ישראל ממשי ; אחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד). הכשר הכרחי על הגבינה.

חב״ד: אין שולחן ערוך הרב על יו״ד. מצטטים רק מקורות אמיתיים — תשובות הצמח צדק, ספר המנהגים — כשהם דנים במפורש בנקודה.

קישורי ספריא (הטקסט ונושאי הכלים)

שולחן ערוך יו״ד קט״ו : קט״ו:א · קט״ו:ב · קט״ו:ג
ט״ז (טורי זהב) : קט״ו ס״ק א · קט״ו ס״ק י
ש״ך (שפתי כהן) : קט״ו ס״ק א
פתחי תשובה : קט״ו ס״ק ג · קט״ו ס״ק ו

👈 הלכה למעשה — כלל הזהב של רמה זו

מעיקר הדין, זכור שלכל מוצר טעם איסור משלו : החלב (ספק עירוב, או גזירה שנמנתה במנין), הגבינה (לא פלוג), החמאה (לפי המנהג).
גבינה צריכה תמיד הכשר (לא פלוג, סעיף ב), אף במעמיד מיקרוביאלי או צמחי — זהו האיסור החזק שבשלושה.
החלב תלוי בהנהגתך : חלב ישראל (חזון איש, מהדרין) או חלב סתם תחת פיקוח (אגרות משה, ילקוט יוסף) ; החמאה הולכת ברובה אחר מנהג המקום.
ולכל מקרה אמיתי — מקור החלב, סוג הגבינה, מנהג המקום בחמאה — ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.

רמה 3 — סינתזה → ↑ סימן קט״ו — תוכן העניינים

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
פסק והלכה למעשה בדין חלב וגבינה וחמאה של עכו״ם · סימן קט״ו · ⚖️ רמה 4 — הלכה למעשה

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד. זרמי הפסיקה בני זמננו המובאים (ספרדים ואשכנזים) הם מורי דרך, לא פסק אישי. לכל יישום מעשי (לְמַעֲשֶׂה), התייעצו עם רב מוסמך.

📖הצטרף לחברותא