סימן קט״ז · דברים האסורים משום סכנה

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 7 הסעיפים

סימן 116 עוזב את שדה הכשרות הקלאסית (טומאה, בשר בחלב, תערובות) ועובר לתחום אחר לגמרי : שמירת הנפש והבריאות. ישנם מאכלים ומנהגים האסורים לא משום טומאה, אלא משום סכנה (סכנה) או משום מיאוס (בל תשקצו). המחבר (רבי יוסף קארו) מביא כאן גזירות קדומות (משקים שנתגלו), כללי זהירות במאכל (בשר ודג), והכלל הגדול שהרמ״א יְנסח : סַכַּנְתָּא חֲמִירָא מֵאִיסּוּרָא — "הסכנה חמורה מן האיסור". נכיר את 7 הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — הגילוי, בשר ודג (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — משקים שנתגלו (גילוי) 📋 העתקה

מַשְׁקִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ אֲסָרוּם חֲכָמִים, דְּחָיְישִׁינַן שֶׁמָּא שָׁתָה נָחָשׁ מֵהֶם וְהֵטִיל בָּהֶם אֶרֶס; וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין נְחָשִׁים מְצוּיִים בֵּינֵינוּ — מֻתָּר.

סעיף 2 — בשר ודג : שלא לאכול ולא לצלות יחד (צרעת / ריחא) 📋 העתקה

צָרִיךְ לִיזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְדָג בְּיַחַד, מִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לְצָרַעַת. (הגה: וְכֵן אֵין לִצְלוֹת בָּשָׂר עִם דָּג מִשּׁוּם רֵיחָא, מִיהוּ בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ אָסוּר.)

סעיף 3 — בין בשר לדג : קינוח והדחה 📋 העתקה

יִרְחַץ יָדָיו בֵּין בָּשָׂר לְדָג, וְיֹאכַל פַּת שָׁרוּי בֵּינְתַיִם, כְּדֵי לִרְחֹץ פִּיו. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לָחוּשׁ לָזֶה רַק כְּשֶׁמְּבַשְּׁלָם יַחַד וַאֲכָלָן, אֲבָל לְאָכְלָן זֶה אַחַר זֶה אֵין לָחוּשׁ; וְכֵן נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לִרְחֹץ הַפֶּה וְלֹא הַיָּדַיִם בֵּינֵיהֶם, וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לֶאֱכֹל דָּבָר בֵּינֵיהֶם וְלִשְׁתּוֹת, דַּהֲוֵי קִנּוּחַ וַהֲדָחָה.)

קבוצה ב — הזיעה והכלל הגדול של הסכנה (סעיפים 4-5)

סעיף 4 — זיעת האדם 📋 העתקה

צָרִיךְ לִיזָּהֵר מִזֵּיעַת הָאָדָם, שֶׁכָּל זֵיעַת הָאָדָם סַם הַמָּוֶת, חוּץ מִזֵּיעַת הַפָּנִים.

סעיף 5 — הדברים המביאים לידי סכנה וסכנתא חמירא מאיסורא 📋 העתקה

צָרִיךְ לִיזָּהֵר מִלִּתֵּן מָעוֹת בְּפִיו שֶׁמָּא יֵשׁ עֲלֵיהֶן רֹק יָבֵשׁ שֶׁל מֻכֵּי שְׁחִין, וְלֹא יִתֵּן פַּס יָדוֹ תַּחַת שֶׁחְיוֹ שֶׁמָּא נָגַע יָדוֹ בִּמְצוֹרָע אוֹ בְּסַם רַע, וְלֹא יִתֵּן כִּכַּר לֶחֶם תַּחַת הַשֶּׁחִי מִפְּנֵי הַזֵּיעָה, וְלֹא יִתֵּן תַּבְשִׁיל וְלֹא מַשְׁקִים תַּחַת הַמִּטָּה מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, וְלֹא יִנְעַץ סַכִּין בְּתוֹךְ אֶתְרוֹג אוֹ בְּתוֹךְ צְנוֹן שֶׁמָּא יִפֹּל אָדָם עַל חֻדָּהּ וְיָמוּת. (הגה: וְכֵן יִזָּהֵר מִכָּל דְּבָרִים הַמְּבִיאִים לִידֵי סַכָּנָה, כִּי סַכַּנְתָּא חֲמִירָא מֵאִיסּוּרָא, וְיֵשׁ לָחוּשׁ יוֹתֵר לִסְפֵק סַכָּנָה מִלִּסְפֵק אִיסּוּר; וְלָכֵן אָסְרוּ לֵילֵךְ בְּכָל מָקוֹם סַכָּנָה כְּמוֹ תַּחַת קִיר נָטוּי אוֹ יְחִידִי בַּלַּיְלָה; וְכֵן אָסְרוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַנְּהָרוֹת בַּלַּיְלָה; וּמִנְהָג פָּשׁוּט שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת מַיִם בִּשְׁעַת הַתְּקוּפָה; עוֹד כָּתְבוּ שֶׁיֵּשׁ לִבְרֹחַ מִן הָעִיר כְּשֶׁדֶּבֶר בָּעִיר, וְיֵשׁ לָצֵאת מִן הָעִיר בִּתְחִלַּת הַדֶּבֶר וְלֹא בְּסוֹפוֹ; וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הֵם מִשּׁוּם סַכָּנָה, וְשׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם, וְאָסוּר לִסְמוֹךְ אַנֵּס אוֹ לְסַכֵּן נַפְשׁוֹ בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְעַיֵּן בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן תכ״ז.)

קבוצה ג — המיאוס והבהמה המסוכנת (סעיפים 6-7)

סעיף 6 — המיאוס : בל תשקצו 📋 העתקה

אָסוּר לֶאֱכֹל מַאֲכָלִים וּמַשְׁקִים שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה בָּהֶם, כְּגוֹן מַשְׁקִים וְאוֹכָלִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בָּהֶם קִיא אוֹ צוֹאָה וְלֵיחָה סְרוּחָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶם; וְכֵן אָסוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּכֵלִים הַצּוֹאִים שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה בָּהֶם, כְּגוֹן כֵּלִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא וּכְלֵי זְכוּכִית שֶׁמַּקִּיזִים בָּהֶם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם; וְכֵן לֹא יֹאכַל בְּיָדַיִם מְזֻהָמוֹת וְעַל גַּבֵּי כֵּלִים מְלוּכְלָכִים — שֶׁכָּל אֵלּוּ בִּכְלַל אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם.

סעיף 7 — הבהמה המסוכנת (מסוכנת) 📋 העתקה

מְסוּכֶּנֶת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתֶּרֶת בִּשְׁחִיטָה — הַמְדַקְדְּקִים מַחְמִירִים עַל עַצְמָם שֶׁלֹּא לְאָכְלָהּ. (הגה: בְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם מִסְּבָרָא וְלֹא נִמְצָא הַדִּין בְּפֵירוּשׁ שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת — בַּעַל נֶפֶשׁ לֹא יֹאכַל מִמֶּנָּה.)

2. הקשר — חובת שמירת הנפש

הסימנים שקדמו עסקו באיסורי הכשרות ה"רגילים" (טריפות, חלב ודם, בשר בחלב, תערובות). סימן 116 פותח תחום אחר : התורה מצווה לשמור על הנפש ועל הבריאות. יש דברים האסורים לא משום טומאה, אלא משום סכנה או מיאוס (בל תשקצו). הכלל הגדול, שניסחו הרמ״א בסעיף 5, הוא סכנתא חמירא מאיסורא — "הסכנה חמורה מן האיסור" : חוששים יותר לספק סכנה מלספק איסור.

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי להבין את סימן 116, יש לשלוט באוצר מילים קטן המתאר את הסכנה, הזהירות והמיאוס.

4. בשר ודג — טבלת הזהירות

סעיפים 2-3 מתמצים בטבלה. מצליבים איזו פעולה ? (לאכול, לצלות, לבשל יחד, לעבור מזה לזה) עם הסטטוס (אסור, בדיעבד, מנהג).

5. הש״ך והט״ז — הפרשנים הגדולים

ביורה דעה אין לומדים את השולחן ערוך לבדו. שני פרשנים גדולים מלווים אותו בכל דף ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. הם נושאי הכלים שביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, המבארת רק את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — הגילוי לא "נמנה במנין" 📋 העתקה

וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין נְחָשִׁים מְצוּיִים — מֻתָּר. שֶׁאֵין זֶה דָּבָר שֶׁנֶּאֱסַר בְּמִנְיָן שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ מִנְיָן אַחֵר לְהַתִּירוֹ, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהַנְּחָשִׁים מְצוּיִים אָסוּר, וּכְשֶׁאֵינָם מְצוּיִים — מֻתָּר; וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְחֵלֶב שֶׁנִּמְנָה בְּמִנְיָן.

ערך מרכזי מן הפתחי תשובה

פתחי תשובה ס״ק א — זהירות הגר״א אף לאחר הביטול 📋 העתקה

וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין נְחָשִׁים מְצוּיִים מֻתָּר. עַיֵּן בְּשֶׁל״ה וּבְבֵיאוּר הַגְרָ״א שֶׁהָיוּ נִזְהָרִים בָּזֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּעִיקַּר הַדִּין מֻתָּר — בַּעַל נֶפֶשׁ יַחְמִיר.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א מוסיף על דברי המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז, ובעיקר — מנסחות את הכלל הגדול של הסימן. הנה התערבויותיו הבולטות.

על סעיף 2 — שלא לצלות בשר ודג (ריחא)

על סעיף 3 — מנהג הקינוח והדחה

על סעיף 5 — הכלל הגדול : סכנתא חמירא מאיסורא

על סעיף 7 — הבעל נפש וההיתר "מסברא"

7. סכנתא חמירא מאיסורא — מדוע הסכנה חמורה

סעיף 5 — לב הסימן — ראוי לעצירה. מה פירוש "הסכנה חמורה מן האיסור" ?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד מתיישמים כללים אלו היום ? הנה ארבעה מצבים נפוצים לאור הסימן.

מקרה 1 — בשר ודג בסעודה (קינוח והדחה)

מקרה 2 — סכנתא חמירא מאיסורא : עישון, נהיגה, זהירות

מקרה 3 — רוח רעה ובל תשקצו : היגיינה בשולחן

מקרה 4 — הגילוי שבטל היום

9. סיכום סימן קט״ז

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת