מפסק המחבר והרמ״א, אל הכרעת הט״ז, הש״ך, הפרי חדש
והפתחי תשובה, ועד פוסקי הספרדים והאשכנזים בני זמננו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קי״ז (סעיף אחד)
עם נושאי הכלים: ט״ז, ש״ך, פרי חדש, פרי תואר, פתחי תשובה
⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן קי״ז.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ט״ז, ש״ך, פרי חדש, פרי תואר, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (טיב המוצר המדויק, הכוונה, היותו דאורייתא או דרבנן, מבנה ההשקעה המשפטי) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם.
כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר בַּהֲנָאָה, אִם הוּא דָּבָר הַמְיֻחָד לְמַאֲכָל — אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה (וְכֵן אָסוּר לְהַלְווֹת עָלָיו, וַאֲפִלּוּ לִקְנוֹתוֹ לְהַאֲכִילוֹ לְפוֹעֲלָיו).
חוּץ מִן הַחֵלֶב, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ « יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה ». וְאִם נִזְדַּמְּנוּ לַצַּיָּד חַיָּה וְעוֹף וְדָגִים טְמֵאִים — מֻתָּר לְמָכְרָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְכָךְ.
הגה: וְצָרִיךְ לְמָכְרָהּ מִיָּד ; וְכֵן מֻתָּר לִגְבּוֹת דְּבָרִים טְמֵאִים בְּחוֹבוֹ מִן הַגּוֹי, דַּהֲוֵי כְּמַצִּיל מִיָּדָם. וְאָסוּר לִמְכֹּר נְבֵילָה בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרָה. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם — מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה.
היסוד. כל דבר שאסור מן התורה, אף על פי שמותר בהנאה, אם הוא דבר המיוחד למאכל → אסור לעשות בו סחורה (וכן להלוות עליו, או אפילו לקנותו להאכיל לפועליו).
חוץ מן החֵלֶב (השומן האסור), שנאמר בו « יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה ». ואם צייד נזדמנו לו חיה ועוף ודגים טמאים → מותר למכרם, ובלבד שלא יתכוין לכך.
רמ״א: וצריך למכרה מיד ; ומותר לגבות דברים טמאים בחובו מן הגוי, דהוי כמציל מידם. אבל אסור למכור נבילה בחזקת כשירה. וכל דבר שאין איסורו אלא מדבריהם → מותר לעשות בו סחורה.
— שולחן ערוך, יורה דעה קי״ז:א · בסיס: סוגיית פסחים כ״ג ותשובת הרשב״א · ספריא יו״ד קי״ז:א
הט״ז (ס״ק א) מקשה: בפסחים כ״ג מובא איסור סחורת דברים אסורים כדאורייתא, הנלמד מן הפסוק « לכם — שלכם יהא » (בחמץ ובנבלות: « יהא לְכֶם », לשימושכם, ולא כסחורה). מכאן חקירה ביסוד: האם איסור הסחורה הוא גזרה רבנית (רשב״א) או דין דאורייתא (ט״ז) ? שורש זה מכריע את היקף האיסור — זהו ציר רמה 2, והוא מכריע למעשה (ראה §3).
סימן קי״ז מונה סעיף אחד בלבד, אך יש לפרקו לשבע הלכות: המחבר קובע את המסגרת (האיסור, ההרחבה להלוואה ולפועלים, היוצא מן הכלל של החֵלֶב, ונזדמן לצייד) ; הרמ״א (הגה) מגיה (« מיד », כמציל מידם, איסור הרמאות « בחזקת כשירה », וההיתר במדרבנן). הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.
| הלכה | נושא | הפסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| 1 | היסוד (סחורה) | אסור לעשות סחורה בדבר המיוחד למאכל האסור מדאורייתא, אף שמותר בהנאה. הטעם (ב״י בשם הרשב״א): גזרה שמא יבוא לאכול. ט״ז ס״ק א: לפי פסחים כ״ג, דאורייתא (« לכם — שלכם »). |
| 2 | להלוות עליו | כן אסור להלוות על דבר מאכל אסור (תרומת הדשן סי' ר': « מכוער » ; ולפי טעם הרשב״א, איסור גמור). |
| 3 | לקנותו להאכיל לפועליו | אף לקנותו להאכילו לפועליו הגוים אסור (הגהות מיימוני). אך הש״ך / פרי חדש (דרך פת״ש ס״ק ד): לקנות כדי להאכיל אינו « כעין סחורה » — דקדוק לבאר. |
| 4 | היוצא מן הכלל — חֵלֶב | מותר, שנאמר בו « יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה »: התורה התירתו לכל שימוש. וכן הדם, הוקש למים (פת״ש ס״ק א). |
| 5 | נזדמנו לצייד | צייד (שזו אומנותו) שנזדמנו לו חיות טמאות, או מי שנזדמנה לו נבילה/טריפה, מותר למכרם — ובלבד שלא יתכוין לכך. ט״ז ס״ק ג: רק לצייד שזו אומנותו. |
| 6 | מיד · כמציל מידם · חזקת כשירה | רמ״א: למכור מיד, בלא להמתין שתשמין. לגבות דברים טמאים בחובו מן הגוי → מותר (כמציל מידם, רשב״א). אבל אסור למכור נבילה בחזקת כשירה (רמאות — חו״מ רכ״ח). |
| 7 | איסור מדרבנן בלבד | כל שאין איסורו אלא מדבריהם → מותר לעשות בו סחורה בכל גוונא (ט״ז ס״ק ד: « מיד » ו« שלא יתכוין » רק בדאורייתא). |
למעשה (שורש האיסור). בין שתופסים את איסור הסחורה כגזרה דרבנן (רשב״א) ובין כדין דאורייתא (ט״ז), המסקנה המעשית שווה בדאורייתא: אין עושים סחורה בדבר מאכל האסור מן התורה. אך ההיקף המדויק (מוצר שאינו מיועד לאכילה ? החזקת מניות בלבד ? איסור מסופק ?) תלוי בשורש זה. ליישום במצבך, שאל את רבך.
| הדבר | מיוחד למאכל? | סחורה | מקור |
|---|---|---|---|
| חיה/עוף/דגים טמאים (בשר) | כן (מיוחד למאכל) | אסורה (דאורייתא) | מחבר ; ש״ך ס״ק א |
| סוסים, חמורים, גמלים (סתמן למלאכה) | לא (למלאכה) | מותרת — אינו מיוחד למאכל | ש״ך ס״ק א |
| שומן לסיכת עורות / להדליק (ר״ת) | לא (לשימוש) | מותרת | ש״ך ס״ק א בשם ר״ת |
| חזיר | כן — והכל אסור | אסורה בכל (משום מעשה שהיה) | ש״ך ס״ק א |
למעשה (מיוחד למאכל). קו ההבחנה הוא שימושו הרגיל של הדבר: מיוחד למאכל → סחורה אסורה ; למלאכה או לשימוש תעשייתי → מותרת (חוץ מחזיר). אך הגדרת מוצר מודרני (תוסף, תוצר לוואי, נגזרת) כ« מיוחד למאכל » או לא — היא שאלת מציאות והגדרה. ליישום במצבך, שאל את רבך.
למעשה (הלוואה / האכלה). זכור את הקו: להלוות על משכון או לקנות-על-מנת-למכור מאכל אסור דאורייתא → אסור ; לקנות כדי להאכיל (בלא כוונת מסחר) → רבים מקילים. לדעת אם פעולה ממשית (הלוואה מובטחת, רכש מרוכז, האכלת בעלי חיים) היא « מסחר » או שימוש בעלמא — שאלת מציאות. ליישום במצבך, שאל את רבך.
| היוצא מן הכלל | הטעם | המסקנה המעשית | מקור |
|---|---|---|---|
| חֵלֶב (השומן האסור) | « יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה » — התורה התירתו לשימוש | סחורה מותרת (שימושים תעשייתיים: סבון, נרות וכו') | מחבר ; ט״ז ס״ק ד |
| דם | הוקש למים — נמשל למים | סחורה מותרת (וכן אבר מן החי) | פת״ש ס״ק א: פרי תואר, נודע ביהודה, חתם סופר |
| איסור מדרבנן בלבד | אין איסורו אלא מדבריהם | סחורה מותרת בכל גוונא ; אין « מיד » ולא « שלא יתכוין » | רמ״א ; ט״ז ס״ק ד |
למעשה (היוצא מן הכלל). שלושה פתחי היתר: החֵלֶב (לשימוש תעשייתי), הדם (הוקש למים), וכל איסור שאינו אלא מדרבנן (סחורה מותרת). אך הגדרת מוצר מודרני — « האם זה דאורייתא או דרבנן ? האם זו נגזרת שאינה לאכילה כחֵלֶב ? » — דורשת עיון מדויק. ליישום במצבך, שאל את רבך.
למעשה (הנזדמן). אם נזדמן לך מוצר אסור במקרה (סחורה שהתקבלה, מנה לא תקינה), מותר להיפטר ממנו מיד — בלא שחיפשת ובלא להמתין להשבחה. אך הגדרת « נזדמן / מתכוין » ו« מיד » בעסקה ממשית (מלאי, אספקה, מועד מכירה) היא שאלת מציאות. ליישום במצבך, שאל את רבך.
למעשה (חוב / רמאות). לגבות חוב בדברים אסורים מן הגוי מותר (כמציל מידם) ; אבל אסור להציג ככשר את מה שאינו (חו״מ רכ״ח) — לרבות בתווית, בהכשר או בתיאור מסחרי. לדעת אם פעולה היא « גביית חוב » או « מסחר », ומה נחשב הצגה מטעה — שאלות מציאות והלכה. ליישום במצבך, שאל את רבך.
הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, ילקוט יוסף) ממשיכות את עקרונות סימן קי״ז שלמעלה למקרים מודרניים. אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.
| מקרה ממשי | כיוון הפסיקה הספרדית (לאישור) |
|---|---|
| לסחור בטריפה / נבילה / מאכל אסור דאורייתא | אסור (דבר המיוחד למאכל) ; אין משביחים מלאי כזה. |
| מוצר שאיסורו מדרבנן בלבד | סחורה מותרת בכל גוונא (ט״ז ס״ק ד) ; הקולא נתקבלה. |
| חֵלֶב / דם / תוצר לוואי שאינו לאכילה | סחורה מותרת (יעשה לכל מלאכה ; הוקש למים). |
| לקנות להאכלה (פועלים, בעלי חיים) | אינו מסחר → מקילים (ש״ך / פרי חדש) ; למכור לישראל → אסור (ב״ח). |
הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.
| מקרה ממשי | כיוון הפסיקה האשכנזית (לאישור) |
|---|---|
| סחורה במאכל אסור דאורייתא | אסור (גזרה שמא יבוא לאכול / דאורייתא לט״ז). |
| נזדמן | למכור מיד, רק לבעל המקצוע ובלא כוונה. |
| גביית חוב בדברים אסורים | מותר (כמציל מידם), מן הגוי. |
| להציג נבילה ככשרה | אסור — רמאות (חו״מ רכ״ח). |
| מקרה מודרני | כלי מן הסימן | כיוון (לאישור אצל הרב) |
|---|---|---|
| להשקיע / להחזיק בעסק לא כשר (מניות של חברות חזיר או פירות ים, מסעדת טריפה, פוד-טראק) | היסוד (סחורה בדבר המיוחד למאכל דאורייתא) | זהו לב האיסור: לסחור, בעצמו או דרך חברתו, במאכל אסור דאורייתא — אסור. המבנה (החזקה, נתח, שליטה) משנה את הניתוח — לעיין. |
| למכור טריפה / נבילה / חמץ שעבר עליו הפסח | היסוד + מדרבנן / דאורייתא | מאכל אסור דאורייתא → אסור. חמץ שעבר עליו הפסח (אסור מדרבנן לרבים) עשוי ליפול בקולת המדרבנן (ט״ז ס״ק ד) — אך תלוי בהגדרה, להכרעה. |
| להציגו ככשר (תווית, הכשר, תיאור) | חזקת כשירה (חו״מ רכ״ח) | אסור בהחלט: להציג ככשר את מה שאינו — רמאות. |
| מזון לבעלי חיים / האכלת פועלים המכיל נבילה | לקנות להאכלה (ש״ך / פרי חדש, פת״ש ס״ק ד) | לקנות כדי להאכיל (בהמות, עובדים) אינו מסחר → רבים מקילים ; אך למכרו הוא סחורה (ב״ח). |
| תוצרי לוואי שאינם לאכילה (חֵלֶב → סבון/נרות ; דם ; ג'לטין תעשייתי) | היוצא מן הכלל (חֵלֶב, דם) | חֵלֶב « יעשה לכל מלאכה » ודם « הוקש למים » → סחורה מותרת לשימוש שאינו לאכילה ; הגדרת המוצר מכרעת. |
למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות והלכה — מעמד דאורייתא או דרבנן של המוצר, מבנה ההשקעה, כוונת מסחר או שימוש בעלמא, שימוש לאכילה או תעשייתי — שרק רבך יכול להכריע בראותו את המקרה. הכלל המעשי: לשחזר במדויק מה קונים/מוכרים, לאיזו תכלית, ובאיזה מעמד הלכתי, ואז לשאול. ליישום במצבך, שאל את רבך.
| מקרה | ההלכה (לדידן) | הערה |
|---|---|---|
| מאכל אסור דאורייתא, מיוחד למאכל | סחורה אסורה | גזרה שמא יבוא לאכול (רשב״א) / דאורייתא (ט״ז) |
| הלוואה על משכון / קנייה על מנת למכור | אסור | תרומת הדשן סי' ר' ; ב״ח (אף לישראל) |
| קנייה להאכלה (בלא מסחר) | רבים מקילים | ש״ך / פרי חדש (פת״ש ס״ק ד) |
| חֵלֶב | סחורה מותרת | « יעשה לכל מלאכה » (שימושים תעשייתיים) |
| דם | סחורה מותרת | הוקש למים (פת״ש ס״ק א) |
| איסור מדרבנן בלבד | סחורה מותרת בכל גוונא | ט״ז ס״ק ד |
| נזדמן (לצייד) | למכור מיד, בלא כוונה | רק לבעל המקצוע (ט״ז ס״ק ג) |
| להציג ככשר (חזקת כשירה) | אסור (רמאות) | חו״מ רכ״ח |
| פוסק | תרומה מכרעת (מעוגן בקורפוס) |
|---|---|
| מחבר (סעיף אחד) | איסור סחורה בדבר המיוחד למאכל דאורייתא ; להלוות עליו ; לקנותו להאכיל לפועליו ; היוצא מן הכלל של החֵלֶב ; הנזדמן לצייד (שלא יתכוין). |
| רמ״א (הגה) | למכור « מיד » ; « כמציל מידם » בחוב ; איסור נבילה « בחזקת כשירה » (חו״מ רכ״ח) ; ההיתר במדרבנן. |
| בית יוסף | טעם האיסור בשם הרשב״א: גזרה שמא יבוא לאכול ; ההרחבה לקנייה לפועלים (הגהות מיימוני). |
| ט״ז (טורי זהב) | ס״ק א: השורש — פסחים כ״ג, דאורייתא (« לכם — שלכם ») ; ס״ק ג: הנזדמן רק לצייד ; ס״ק ד: « מיד » / « שלא יתכוין » רק בדאורייתא — מדרבנן מותר בכל גוונא ; כלל החֵלֶב. |
| ש״ך (שפתי כהן) | ס״ק א: « דבר המיוחד למאכל » — יוצאים סוסים/חמורים/גמלים ; ר״ת על שומנים לסיכה/הדלקה ; חזיר הכל אסור. על הקנייה-להאכלה (דרך פת״ש). |
| פרי חדש / פרי תואר | פרי חדש: קנייה להאכלה אינה סחורה (פת״ש ס״ק ד). פרי תואר: הדם מותר משום הוקש למים (פת״ש ס״ק א). |
| פתחי תשובה | ס״ק א: דם הוקש למים — פרי תואר, נודע ביהודה, חתם סופר ; אבר מן החי. ס״ק ג: כלל הט״ז נחלק (חוות יאיר, פנים מאירות). ס״ק ד: קנייה להאכלה (ש״ך/פרי חדש) ; ב״ח אוסר לישראל אחר. ס״ק ו: תפארת ישראל (ארנבות). ס״ק ז: חוות יאיר — בשר טריפה מבושל → תקלה. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קי״ז · ♥ תמיכה