✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה

סימן קנ״ד — המיילדת והמינקת

שני סעיפים: מה שאין עובדת כוכבים עושה לישראלית, ומה שאין ישראלית עושה לעובדת כוכבים
יורה דעה · סימן קנ״ד
דיני מיילדת עובדת כוכבים וישראלית
🌱 רמת מתחילים · פתיחה
✦ ❖ ✦

סימן קנ״ד הוא בן שני סעיפים — והשולחן ערוך מכריז עליו בעצמו: ובו ב׳ סעיפים. שני מצבים סימטריים ושני חששות שאינם. לצד אחד: לידה והנקה לתינוק ישראל בידי עובדת כוכבים — והחשש סכנה, והסימן משיב בתנאי נוכחות. ולצד השני: ישראלית המיילדת או המניקה לעובדת כוכבים — והחשש אחר לגמרי, וכן התשובה: איבה, המתירה כאן את שאינה מתירה שם.

נושא:
מקור: שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ד

עריכה: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

📑 מהלך הלימוד

1. לשון מרן: שני הסעיפים
2. רקע: המשנה והסוגיה בעבודה זרה (כ״ו ע״א), הטור והבית יוסף
3. מושגי היסוד: מיילדת, מינקת, בינה לבינה, אחרות עומדות על גבה, יוצאים ונכנסים, מומחית, איבה, מגדלת בן לעבודה זרה
4. טבלת סיכום: שני הכיוונים ותנאיהם
5. הש״ך (ד׳ ס״ק), הט״ז (ה׳ ס״ק), הבאר היטב (ד׳), הפתחי תשובה (ב׳) והנקודות הכסף (א׳) — כל הנושאי כלים
6. הרמב״ם: היכן נקבע דין זה, ומאיזה טעם?
7. מקרים מעשיים בימינו
8. סיכום ושאלות חזרה

1. לשון מרן — שני הסעיפים

הסימן נקרא לשני הכיוונים. (א) עובדת כוכבים אצל ישראלית: אינה מיילדת עמה בינה לבינה, אף מומחית, ואינה מניקה בביתה אף בעמידת אחרות; אבל בבית ישראל שניהם מותרים כשאחרות עומדות על גבה או יוצאות ונכנסות — ולעולם לא לבדה עם התינוק בלילה. (ב) ישראלית אצל עובדת כוכבים: אינה מניקה את בנה אף בשכר, ואינה מיילדת — אלא אם היא ידועה למילדת, ואז בשכר ובחול בלבד.

סעיף א — המיילדת והמינקת עובדות כוכבים, ותנאיהן

דיני מיילדת עובדת כוכבים וישראלית. ובו ב׳ סעיפים:
עובדת כוכבים לא תיילד לישראלית בינה לבינה ואפילו אם היא מומחית וכן לא תניק לבן ישראל בביתה ואפילו אחרים עומדים על גבה אבל בבית ישראל מותרת ליילד ולהניק אם אחרים עומדים על גבה או יוצאים ונכנסים והוא שלא יניחנו עמה לבדו בלילה:
שם הסימן: דיני מיילדת עובדת כוכבים וישראלית, ובו שני סעיפים.

עובדת כוכבים לא תיילד לישראלית בינה לבינה, ואפילו אם היא מומחית; וכן לא תניק לבן ישראל בביתה, ואפילו אחרים עומדים על גבה. אבל בבית ישראל מותרת ליילד ולהניק אם אחרים עומדים על גבה או יוצאים ונכנסים; והוא שלא יניחנו עמה לבדו בלילה.
אין מרן כותב את הטעם — וזה הדבר הראשון שיש להעיר. והטור, מקורו, כותבו במפורש: מפני שחשודה על שפיכות דמים. והסעיף אינו משאיר אלא את התנאים. ושלושה הם, וראוי למנותם: אחרות עומדות, בבית ישראל, ולא לבדה בלילה. והט״ז יראה שהשניים הראשונים באים כאחד, בלידה ובהנקה כאחת.

סעיף ב — הישראלית אצל עובדת כוכבים, ומנוף האיבה

ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר (אא״כ יש לה חלב הרבה ומצערת אותה מותרת להניקו) (מרדכי ואגודה ר״פ אין מעמידין) ולא תיילד לעובדת כוכבי׳) אלא אם כן היא ידועה למילדת שאז מותר ודוקא בשכר ובחול (אסור ללמד לעובד כוכבים אומנות) (הגהות אשיר״י שם וירושלמי):
ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר הגה: (אלא אם כן יש לה חלב הרבה ומצערת אותה — מותרת להניקו) (מרדכי ואגודה ריש פרק אין מעמידין) ולא תיילד לעובדת כוכבים, אלא אם כן היא ידועה למילדת, שאז מותר; ודוקא בשכר ובחול.

הגה: (אסור ללמד לעובד כוכבים אומנות) (הגהות אשיר״י שם וירושלמי).
אין סעיף ב היפוכו של סעיף א. החשש כאן אינו סכנה אלא, לדברי הבית יוסף, מגדלת בן לאליל. ומפני שהחשש אחר, אף המנוף אחר: האיבה מתירה לילד בשכר, ואינה מתירה להניק — והגמרא מבארת מדוע, והט״ז מקצר.
הערה בקריאה, שהט״ז יעמוד עליה: בסעיף א כותב מרן בינה לבינה בלידה ובביתה בהנקה — לכאורה שני תנאים שונים. והט״ז מבאר ששניהם נוהגים בשניהם, ושהלשון נקבעה משום שסתם יולדת יולדת בביתה.

2. רקע — המשנה, הסוגיה, הטור והבית יוסף

משנת עבודה זרה מניחה את שני הכיוונים בארבע הצעות, ויש לקראן כאחת: אוסרת לכאן ומתירה לכאן.

« בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְּיַילֵּד אֶת הַנׇּכְרִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּיַלֶּדֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« אֲבָל נׇכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָּנִיק בְּנָהּ שֶׁל נׇכְרִית, אֲבָל נׇכְרִית מְנִיקָה בְּנָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּרְשׁוּתָהּ » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
תמצית : בת ישראל לא תיילד את הנכרית, מפני שמיילדת בן לעבודה זרה; אבל נכרית מיילדת בת ישראל. בת ישראל לא תניק בנה של נכרית; אבל נכרית מניקה בנה של ישראל ברשותה.
המשנה נותנת טעם אחד בלבד. היא מבארת מדוע אין בת ישראל מיילדת את הנכרית — מפני שמילדת בן לעבודה זרה — ואינה אומרת דבר בטעם ההפוך. הברייתא היא הנותנת אותו, והטור הולך אחריה.

הברייתא ודיונה: רבי מאיר אוסר לגמרי, וחכמים מתירים בתנאי נוכחות, ורבי מאיר משיב שאין הנוכחות מספקת.

« וְנׇכְרִית לֹא תְּיַילֵּד אֶת בַּת יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נׇכְרִית מְיַלֶּדֶת אֶת בַּת יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁאֲחֵרוֹת עוֹמְדוֹת עַל גַּבָּהּ, אֲבָל לֹא בֵּינָהּ לְבֵינָהּ » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אֲחֵרוֹת עוֹמְדוֹת עַל גַּבָּהּ נָמֵי לָא, דְּזִימְנִין דְּמַנְּחָא לֵיהּ יְדָא אַפּוּתֵאּ וְקָטְלָא לֵיהּ, וְלָא מִתְחֲזֵי » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« אֲבָל מְנִיקָה דְּאֶפְשָׁר דְּשָׁיְיפָא לֵיהּ סַם לְדַד מֵאַבָּרַאי וְקָטְלָא לֵיהּ » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
תמצית : ונכרית לא תיילד את בת ישראל, מפני שחשודין על שפיכות דמים — דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: נכרית מיילדת את בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה, אבל לא בינה לבינה. ורבי מאיר אומר: אפילו אחרות עומדות על גבה נמי לא, דזימנין דמנחא ליה ידא אפותא וקטלא ליה ולא מתחזי. […] אבל מניקה, דאפשר דשייפא ליה סם לדד מאבראי וקטלא ליה…

ואחר כך עוברת הסוגיה לכיוון השני, ושם מופיע מנוף האיבה — ושני גבולותיו, השבת וההנקה:

« וּרְמִינְהוּ: יְהוּדִית מְיַלֶּדֶת אֲרַמִּית בְּשָׂכָר, אֲבָל לֹא בְּחִנָּם » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּשָׂכָר שְׁרֵי מִשּׁוּם אֵיבָה » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: יָכְלָה לְמֵימַר לַהּ — דִּידַן, דִּמְינַטְּרִי שַׁבְּתָא — מְחַלְּלִינַן עֲלַיְיהוּ; דִּידְכוּ, דְּלָא מְינַטְּרִי שַׁבְּתָא — לָא מְחַלְּלִינַן » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: יָכְלָה לְמֵימַר, אִי פְּנוּיָה הִיא — ״בָּעֵינָא לְאִינְּסוֹבֵי״, אִי אֵשֶׁת אִישׁ הִיא — ״לָא קָא מִזְדַּהַמְנָא בְּאַפֵּי גַּבְרַאי » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
תמצית : ורמינהו: יהודית מיילדת ארמית בשכר, אבל לא בחנם! אמר רב יוסף: בשכר שרי משום איבה. […] אמר ליה אביי: יכלה למימר לה — דידן דמנטרי שבתא מחללינן עלייהו, דידכו דלא מנטרי שבתא לא מחללינן. […] אמר ליה אביי: יכלה למימר, אי פנויה היא — “בעינא לאינסובי”, אי אשת איש היא — “לא קא מזדהמנא באפי גבראי”.
אין האיבה מפתח לכל. הגמרא מקיימת אותה בלידה בשכר, ודוחה אותה פעמיים: בשבת ובהנקה. ובשניהם הטעם אחד — יש תירוץ בידה, ובמקום שאפשר לסרב בלא לפגוע, אין איבה לחשוש לה.

הטור נותן את החומר כמעט בסדרו של מרן, ובו שני דברים שלא העתיקם מרן כלשונם: הטעם, ודיוק הרשב״א במיהי “מילדת ידועה”.

« נכרית עובדת כו״ם לא תיילד לישראלית בינה לבינה מפני שחשודה על שפיכות דמים » (טור יו״ד קנ״ד)
« ואפי׳ היא מומחית וכן מטעם זה לא תניק לבנו של ישראל בביתה » (טור יו״ד קנ״ד)
« אבל אם אחרים עומדין על גבה או יוצאין ונכנסין מותר לילך ולהניק בבית ישראל אבל אין להניחו עמה לבדו בלילה » (טור יו״ד קנ״ד)
« ולא תיילד לכנענית עובדת כו״ם בחנם אבל בשכר מותר » (טור יו״ד קנ״ד)
« במה דברים אמורים בחול אבל בשבת אסור אפי׳ בשכר » (טור יו״ד קנ״ד)
« וכתב הרשב״א הא דשרי בשכר דוקא במילדת ידועה שמתעסקה בכך שאז יהיה לה איבה אם לא תעשה » (טור יו״ד קנ״ד)
« אבל אשה שאינה רגילה בכך אפי׳ בשכר אסור דליכא איבה דמצי למימר איני בקיאה בכך » (טור יו״ד קנ״ד)
תמצית : נכרית לא תיילד לישראלית בינה לבינה, מפני שחשודה על שפיכות דמים, ואפילו היא מומחית; וכן מטעם זה לא תניק לבנו של ישראל בביתה. […] אבל אם אחרים עומדין על גבה או יוצאין ונכנסין — מותר לילך ולהניק בבית ישראל; אבל אין להניחו עמה לבדו בלילה. […] ולא תיילד לכנענית בחנם, אבל בשכר מותר. במה דברים אמורים? בחול; אבל בשבת אסור אפילו בשכר. וכתב הרשב״א: הא דשרי בשכר — דוקא במילדת ידועה שמתעסקת בכך, שאז יהיה לה איבה אם לא תעשה; אבל אשה שאינה רגילה בכך, אפילו בשכר אסור, דליכא איבה, דמצי למימר: איני בקיאה בכך.

הבית יוסף מוסיף שלושה דברים מכריעים: תנאי הרשות, הטעם שאין המומחית מועילה, והיתר הרא״ש ביוצאת ונכנסת.

« ואפילו אחרות עומדות ע״ג לא שרינן אלא ברשות ישראל דוקא כמ״ש רבינו בסמוך אם אחרים עומדים ע״ג וכו׳ מותר לילד ולהניק בבית ישראל » (בית יוסף יו״ד קנ״ד)
« כלומר דלא דמי לרופא שאם הוא מומחה מתרפאין ממנו משום דלא מרע נפשיה וטעמא דלא אמרינן הכי גבי מיילדת כיון דשכיחי נפלים אפילו תמיתם לא יאמרו שהמיילדת המיתה את הולד אלא נפל היה » (בית יוסף יו״ד קנ״ד)
« וכתב הרא״ש מכאן שיש ליזהר שלא תניק כותית בנה של ישראלית כי אם ברשותה ואחרות עומדות ע״ג דליכא למימר דאחרות עומדות ע״ג דהיינו ברשות העכו״ם דהא מסתמא ברישא דבעי עומדות ע״ג במיילדת היינו ברשות ישראל וה״ה לענין הנקה ומיהו נראה דנכנס ויוצא דמותר דודאי מרתתא » (בית יוסף יו״ד קנ״ד)
« וטעמא מפני שמגדלת בן לאליל » (בית יוסף יו״ד קנ״ד)
תמצית : ואפילו אחרות עומדות על גבה לא שרינן אלא ברשות ישראל דוקא […]. כלומר דלא דמי לרופא: שאם הוא מומחה מתרפאין ממנו, משום דלא מרע נפשיה; וטעמא דלא אמרינן הכי גבי מיילדת — כיון דשכיחי נפלים, אפילו תמיתם לא יאמרו שהמיילדת המיתה את הולד אלא נפל היה. […] וכתב הרא״ש: מכאן שיש ליזהר שלא תניק כותית בנה של ישראלית כי אם ברשותה ואחרות עומדות על גבה […]; ומיהו נראה דנכנס ויוצא דמותר, דודאי מרתתא. […] וטעמא מפני שמגדלת בן לאליל.
  1. מהו חשש סעיף א? שפיכות דמים — אלא שהטור כותבו ולא מרן.
  2. ומהו חשש סעיף ב? מגדלת בן לעבודה זרה, כמשנה וכבית יוסף.
  3. מדוע אין המומחית מועילה? מפני שאין חזקתה נפגעת: נפלים שכיחים.
  4. היכן האיבה מתירה והיכן לא? מתירה לילד בשכר; ואינה מתירה לא בשבת ולא בהנקה, שהרי תירוץ בידה.

3. מושגי היסוד של הסימן

מְיַלֶּדֶתהמיילדת. נושא הסעיף הראשון לכיוון אחד והשני לכיוון האחר. אין הסימן מדבר במקצוע אלא במצב: שתי נשים לבדן וילד הנולד.
מֵינֶקֶתהמינקת. מחצית סעיף א השנייה, והט״ז מראה שדינה כדין הלידה, אף שהלשון נראית מחלקת.
בֵּינָהּ לְבֵינָהּלבדה עמה, בלא שלישי ובלא נכנס ויוצא. הלשון מן הגמרא, והיא לשון חכמים כנגד רבי מאיר.
אֲחֵרוֹת עוֹמְדוֹת עַל גַּבָּהּאחרות נוכחות במקום. התנאי הראשון. ואינו מספיק לבדו: הבית יוסף מוסיף שצריך שיהיה ברשות ישראל.
יוֹצְאִים וְנִכְנָסִיםנכנסים ויוצאים. היתר הרא״ש, שנקבע בסעיף: די במעבר בלא נוכחות תמידית — דודאי מרתתא.
מֻמְחִיתמומחית. מה שמועיל ברופא בסימן הבא ואינו מועיל כאן. והטעם בבית יוסף: אין חזקתה נפגעת. והש״ך כותב על כך וצ״ע.
אֵיבָהאיבה. מנוף סעיף ב: מתיר לילד בשכר, ואינו מתיר לא בשבת ולא בהנקה, לפי שיש שם תירוץ.
יְדוּעָה לְמְיַלֶּדֶתידועה למילדת. תנאי הסעיף, מן הרשב״א דרך הטור: שאינה רגילה בכך יכולה להישמט, ואין איבה לחשוש לה.
מְגַדֶּלֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָהמגדלת בן לעבודה זרה. טעם המשנה לכיוון השני, והבית יוסף מביאו. ואין לו עסק עם חשש הכיוון הראשון.
בְּשָׂכָרבשכר. מה שמהפך בסעיף ב את האיסור להיתר — לפי שהסירוב ייחשב אז לסירוב ולא לחוסר יכולת.

4. טבלת סיכום — שני הכיוונים ותנאיהם

המצבלשון השולחן ערוךהדיןמה קובע אותו
עובדת כוכבים מיילדת לישראלית, בינן לבין עצמןבינה לבינהאסוראף מומחית
… ואחרות עומדות על גבה, בבית ישראלאחרים עומדים על גבהמותרשני תנאים כאחד
… ביוצאים ונכנסיםאו יוצאים ונכנסיםמותרהיתר הרא״ש
עובדת כוכבים מניקה בביתהלא תניק לבן ישראל בביתהאסוראף באחרות עומדות על גבה
התינוק לבדו עמה בלילהשלא יניחנו עמה לבדו בלילהאסורבלא יוצא מן הכלל בסעיף
ישראלית מניקה בן עובדת כוכביםאפילו בשכראסוראין האיבה מועילה
… ויש לה חלב הרבה ומצערת אותהמותרת להניקומותרהגהת הרמ״א
ישראלית מיילדת לעובדת כוכבים בחנםלא תיילד לעובדת כוכביםאסוראין איבה לחשוש
… בשכר, והיא ידועה למילדתשאז מותרמותררשב״א, מובא בטור
… בשבתודוקא בשכר ובחולאסורתשובת אביי
ללמד אומנות לעובד כוכביםאסור ללמד לעובד כוכבים אומנותאסורהגהת הרמ״א, מן הירושלמי
שורה אחת בטבלה ראויה לקריאה שנייה — שורת ההנקה בבית הנכרית: אסורה אף באחרות עומדות על גבה, בעוד שבלידה די בנוכחות זו בבית ישראל. והגמרא נותנת את הטעם: יש למינקת דרך שאין למיילדת.

5. הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, הפתחי תשובה והנקודות הכסף

נושאי הכלים מובאים כאן בשלמותם: הש״ך ד׳ ס״ק, הט״ז ה׳, הבאר היטב ד׳, הפתחי תשובה ב׳ והנקודות הכסף אחד. שתי שאלות תופסות כמעט את הכול: המיילדת המומחית, והיקפם המדויק של תנאי הנוכחות.

הש״ך — ארבעה ס״ק

ס״ק א — המומחית, וה“צ״ע” של הש״ך

« כלומר ולא אמרינן דלא מרעת נפשה כדלקמן סימן קנ״ה ברופא מומחה ב״י וכ״כ הפרישה וב״ח » (ש״ך יו״ד קנ״ד ס״ק א)
« וכתב הטעם דמיילדת יכולה לומר נפל היה וכה״ג » (ש״ך יו״ד קנ״ד ס״ק א)
« ותמיה לי דבירושלמי פרק אין מעמידין קאמר כי היכי דברופא אומן מותר ה״ה במיילדת חכמה » (ש״ך יו״ד קנ״ד ס״ק א)
« וכן בשום פוסק לא נזכר דבמיילדת מומח׳ אסור וצ״ע » (ש״ך יו״ד קנ״ד ס״ק א)
תמצית : כלומר ולא אמרינן דלא מרעת נפשה, כדלקמן סימן קנ״ה ברופא מומחה — כן הבית יוסף, וכן כתבו הפרישה והב״ח; וכתב הטעם, דמיילדת יכולה לומר נפל היה וכהאי גוונא. ותמיה לי, דבירושלמי פרק אין מעמידין קאמר כי היכי דברופא אומן מותר, הוא הדין במיילדת חכמה; וכן בשום פוסק לא נזכר דבמיילדת מומחית אסור — וצריך עיון.
אין הש״ך חולק על ההלכה אלא על טעמה. אינו אומר שהמומחית מותרת, אלא שהטעם אינו עומד מול הירושלמי, ושאין פוסק שכתב את האיסור כלשונו. וצ״ע מיד כזו הוא קושי פתוח ולא היתר — והפתחי תשובה ישיב עליו.

ס״ק ב, ג, ד — היקף התנאי, מראה מקום, והאיבה

« אמיילדת נמי קאי » (ש״ך יו״ד קנ״ד ס״ק ב)
« שהוא יודע שהיא מיילדת דאז משום איבה שרי בשכר » (ש״ך יו״ד קנ״ד ס״ק ד)
תמצית : (ב) על “ואפילו אחרים כו׳”: אמיילדת נמי קאי. — (ג) מראה מקום לסימן פ״א סעיף ו בהגה. — (ד) על “אלא אם כן”: שהוא יודע שהיא מיילדת, דאז משום איבה שרי בשכר.

הט״ז — חמישה ס״ק

ס״ק א — שני התנאים נוהגים בשני המעשים

« מבואר הוא דהנקה והולדה שוין ובתרווייהו בעינן תרתי דהיינו שיהיו אחרות עומדת על גבם ויהיה בבית ישראל » (ט״ז יו״ד קנ״ד ס״ק א)
« משום שסתמא כל יולדת יולדת בביתה ולא אזלת בבית עובדת כוכבים להוליד שם משא״כ בהנקה » (ט״ז יו״ד קנ״ד ס״ק א)
« ואם כן צריך שלא להניח ישראלית ההולכת חוץ לעיר את בנה יחיד ביד מינקת עובדת כוכבים אם אין ישראלית בעיר יוצאת ונכנסת שם תמיד ואפי׳ הכי מזמן שכיבה ואילך אסור להניחו יחיד » (ט״ז יו״ד קנ״ד ס״ק א)
« משמע דביוצא ונכנס סגי אפילו בבית עובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קנ״ד ס״ק א)
« ותימה על הב״י שלא הביאה לחלק על דעת הרא״ש » (ט״ז יו״ד קנ״ד ס״ק א)
תמצית : מבואר הוא דהנקה והולדה שוין, ובתרווייהו בעינן תרתי: שיהיו אחרות עומדות על גבן, ויהיה בבית ישראל. והא דכתב גבי הולדה ברישא שלא תהיה בינה לבינה ולא כתב שם גם כן שתהיה בבית ישראל — משום שסתמא כל יולדת יולדת בביתה, ולא אזלת בבית עובדת כוכבים להוליד שם, מה שאין כן בהנקה. ובתוספות כתבו: ואם כן צריך שלא להניח ישראלית ההולכת חוץ לעיר את בנה יחיד ביד מינקת עובדת כוכבים, אם אין ישראלית בעיר יוצאת ונכנסת שם תמיד; ואפילו הכי, מזמן שכיבה ואילך אסור להניחו יחיד. משמע דביוצא ונכנס סגי אפילו בבית עובד כוכבים — ותימה על הבית יוסף שלא הביאה לחלק על דעת הרא״ש.

ס״ק ב, ג, ד, ה — המומחית, האיבה, הטעם, והשבת

« ול״ד לרופא סי׳ קנ״ה דהכא לא מרעית חזקה שלה שתוכל לומר נפל היה » (ט״ז יו״ד קנ״ד ס״ק ב)
« וליכא כאן משום איבה דאי פנויה היא יכולה למימר בעינ׳ לאנסובי ואם אשת איש היא יכולה למימר לא קא מזדהמנא באפי גברי » (ט״ז יו״ד קנ״ד ס״ק ג)
« אמר רב אסי הדא אמרה שאסור ללמדו אומנות » (ט״ז יו״ד קנ״ד ס״ק ג)
« דקא מיילדת בן לעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קנ״ד ס״ק ד)
« משום איבה ובשבת ליכא איבה דיכולה לומר נשי דידן דמנטרן שבתא מחללין עלייהו שבת דידכו דלא מנטרי שבתא לא מחללין בשבילייכו » (ט״ז יו״ד קנ״ד ס״ק ה)
תמצית : (ב) ולא דמי לרופא סימן קנ״ה, דהכא לא מרעית חזקה שלה, שתוכל לומר נפל היה. — (ג) וליכא כאן משום איבה, דאי פנויה היא יכולה למימר בעינא לאינסובי, ואם אשת איש היא יכולה למימר לא קא מזדהמנא באפי גברי; […] אמר רב אסי: הדא אמרה שאסור ללמדו אומנות. — (ד) דקא מיילדת בן לעבודת כוכבים. — (ה) משום איבה; ובשבת ליכא איבה, דיכולה לומר נשי דידן דמנטרן שבתא מחללין עלייהו, שבת דידכו דלא מנטרי שבתא לא מחללין בשבילייכו.

הנקודות הכסף — ס״ק אחד, ומגן על הבית יוסף

« לק״מ די״ל דהתוס׳ מיירי בבית ישראל. ועוד דכיון דהרא״ש מחמיר לא חש להביא סברת התוס » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ד)
תמצית : לא קשה מידי, די״ל דהתוספות מיירי בבית ישראל; ועוד, דכיון דהרא״ש מחמיר, לא חש להביא סברת התוספות.
שתי תשובות בשורה אחת, ואינן על אותו עניין. הראשונה מכחישה את הנחת הט״ז — התוספות בבית ישראל מדברים, ואין כאן מחלוקת. והשנייה מודה ודוחה — אף אם יש מחלוקת, לא היה על הבית יוסף להביאה, שהרי הולך אחר הרא״ש. והלומד יזכור שהשאלה נשארת פתוחה: האם יוצא ונכנס מספיק מחוץ לבית ישראל?

הפתחי תשובה — שני ס״ק, והשני ארוך

ס״ק א — התשובה ל“צ״ע” של הש״ך

« ועיין בתשובת בית יעקב סימן ק״ד שכתב דמ״ש הטור וש״ע דאסור במילדת אפי׳ היא מומחית איירי באינה מומחית רק למילדת ולא לדברים אחרים מש״ה מרע נפשה » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ד ס״ק א)
« כנראה מדברי התוספות בעבודת כוכבים דף כ״ז דאפילו הוא מומחה לחולה אם אינו מומחה לדברים אחרים אסור דמרע נפשיה וכן הדין במילדת » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ד ס״ק א)
« והלכך ל״ק מה שהקשה הש״ך מההיא דירושלמי דבמילדת חכמה מותר דהתם מיירי שהיא מומחית גם לדברים אחרים » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ד ס״ק א)
« וכ׳ עוד דכמו שאמרו בגמרא דאדם חשוב מותר להתרפאות ה״ה גבי מילדת נמי הדין כן דאם היא אשה חשובה שרי » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ד ס״ק א)
תמצית : ועיין בתשובת בית יעקב סימן ק״ד, שכתב דמה שכתבו הטור והשולחן ערוך דאסור במילדת אפילו היא מומחית — איירי באינה מומחית רק למילדת ולא לדברים אחרים, משום הכי מרע נפשה, כנראה מדברי התוספות בעבודת כוכבים דף כ״ז, דאפילו הוא מומחה לחולה, אם אינו מומחה לדברים אחרים אסור דמרע נפשיה; וכן הדין במילדת. והלכך לא קשה מה שהקשה הש״ך מההיא דירושלמי, דהתם מיירי שהיא מומחית גם לדברים אחרים. וכתב עוד, דכמו שאמרו בגמרא דאדם חשוב מותר להתרפאות, הוא הדין גבי מילדת נמי הדין כן, דאם היא אשה חשובה שרי.

ס״ק ב — החתם סופר, ומיילדת ישראלית במשטר של רישוי

« ועי׳ בתשובת ח״ס סימן קל״א על אודות פקידות השר בארץ תוגר על כל העירות והכפרים להשכיר להם מילדת בקיאה אשר למדה לפני חכמיהם דווקא » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ד ס״ק ב)
« והשיב מאחר שיש להם כמה חיות בקיאות בלא״ה פשיטא דשרי » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ד ס״ק ב)
« וא״כ בנ״ד מותר אפילו בשבת במאי דלית ביה חילול שבת דהיינו ביושבת על המשבר שכבר עקר הולד » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ד ס״ק ב)
« ואמנם לחתוך הטבור שהוא מלאכה דאורייתא תצוה לעובדת כוכבים הבריאה העומדת על צדה לחתוך » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ד ס״ק ב)
« ואם יש באיבה זו חשש סכנת נפשות יש להתיר אפילו מלאכה דאורייתא » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ד ס״ק ב)
תמצית : עיין בתשובת חתם סופר סימן קל״א, על אודות פקידות השר בארץ תוגר על כל העירות והכפרים להשכיר להם מילדת בקיאה אשר למדה לפני חכמיהם דווקא […]. והשיב: מאחר שיש להם כמה חיות בקיאות בלאו הכי, פשיטא דשרי אפילו בלא טעמא דאיבה […]. ואם כן בנידון דידן מותר אפילו בשבת, במאי דלית ביה חילול שבת, דהיינו ביושבת על המשבר שכבר עקר הולד […]. ואמנם לחתוך הטבור, שהוא מלאכה דאורייתא — תצוה לעובדת כוכבים הבריאה העומדת על צדה לחתוך; ואם יש באיבה זו חשש סכנת נפשות, יש להתיר אפילו מלאכה דאורייתא.
ס״ק זה הוא בן זמננו שבסימן. הוא משנה את המסגרת: כשהמקצוע מוסדר והבקיאות מצויה, שאלת האיבה נשאלת אחרת — והחתם סופר מתיר בלא להיזקק לה כלל. ואחר כך יורד לפרט: מה שבלידה הוא מלאכה בשבת ומה שאינו.

הבאר היטב — ארבעה ס״ק

« מבואר הוא דתרתי בעינן גבי הולדה ג״כ דהיינו שיהו אחרים עומדים ע״ג ויהיה דוקא בבית ישראל » (באר היטב יו״ד קנ״ד ס״ק א)
« ולא אמרינן דלא מרעה נפשה כדלקמן סי׳ קנ״ה ברופא מומחה » (באר היטב יו״ד קנ״ד ס״ק ב)
« וכן בשום פוסק לא נזכר במילדת מומחית דאסור וצ״ע עכ״ל הש״ך » (באר היטב יו״ד קנ״ד ס״ק ב)
« כ׳ הט״ז וליכא כאן משום איבה דאם פנויה היא יכולה למימר בעינן לאנסובי ואי א״א היא יכולה למימר לא קא מזדמנא באפי גברא » (באר היטב יו״ד קנ״ד ס״ק ג)
« אבל לא בשבת דליכא איבה דיכולה לומר נשי דידן דמינטרי שבתא מחללין עלייהו שבת דידכו דלא מינטרי שבתא לא מחללין בשבילייכו » (באר היטב יו״ד קנ״ד ס״ק ד)
תמצית : (א) מבואר הוא דתרתי בעינן גבי הולדה גם כן, דהיינו שיהו אחרים עומדים על גבה ויהיה דוקא בבית ישראל — ט״ז. — (ב) ולא אמרינן דלא מרעה נפשה כדלקמן סימן קנ״ה ברופא מומחה […] וכן בשום פוסק לא נזכר במילדת מומחית דאסור, וצריך עיון — עד כאן לשון הש״ך. — (ג) כתב הט״ז: וליכא כאן משום איבה, דאם פנויה היא יכולה למימר בעינא לאינסובי, ואי אשת איש היא יכולה למימר לא קא מזדמנא באפי גברא. — (ד) אבל לא בשבת, דליכא איבה, דיכולה לומר נשי דידן דמינטרי שבתא מחללין עלייהו, שבת דידכו דלא מינטרי שבתא לא מחללין בשבילייכו.
הבאר היטב כאן אינו אלא מוסר — את הט״ז בס״ק א, ג וד, ואת הש״ך בס״ק ב, ובכלל זה וצ״ע שלו. ואינו מביא את תשובת הפתחי תשובה, שהיא מאוחרת לו: והלומד שאין בידו אלא הבאר היטב יחזיק את קושיית הש״ך בלא תשובה.

6. הרמב״ם — היכן נקבע דין זה, ומאיזה טעם?

ראוי לבדוק את השאלה ולא לנחשה. הסימן הקודם חילק את חומרו לשני ספרים; וזה תופס ספר אחד בלבד — ואינו ספר שמירת הנפש, אף שחשש הסעיף הראשון שפיכות דמים. הרמב״ם קובע את הסימן כולו בהלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ט, בהלכה אחת.

« בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תֵּינִיק אֶת בְּנָהּ שֶׁל עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים מִפְּנֵי שֶׁמְּגַדֶּלֶת בֵּן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ט״ז)
« וְלֹא תְּיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית עַכּוּ״ם אֲבָל מְיַלֶּדֶת הִיא בְּשָׂכָר מִשּׁוּם אֵיבָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ט״ז)
« וְהַנָּכְרִית עַכּוּ״ם מְיַלֶּדֶת אֶת בַּת יִשְׂרָאֵל וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ בִּרְשׁוּתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּהַרְגֶנּוּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ט״ז)
תמצית : בת ישראל לא תניק את בנה של עובדת כוכבים, מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים. ולא תיילד את הנכרית, אבל מיילדת היא בשכר משום איבה. והנכרית מיילדת את בת ישראל ומיניקה את בנה ברשותה, כדי שלא תהרגנו.
הרמב״ם כותב את הטעם במקום שמרן שותק, וכותבו פעמיים. בישראלית: מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים. ובנכרית: כדי שלא תהרגנו. והטעם השני מבאר את שם הספר: הראשון אכן עניין עבודה זרה, והרמב״ם צירף את שניהם לפי שהם הלכה אחת במשנה.
הבדל בלשון שאין להחמיצו. הרמב״ם כותב ומיניקה את בנה ברשותה — ברשות הישראלית — בלא להזכיר תנאי “אחרות עומדות”. והשולחן ערוך כותב את שניהם: הרשות וגם הנוכחות. וזו הדרישה הכפולה שהט״ז מעמיד עליה, ושהבית יוסף כבר הוציאה מן הרא״ש.

7. מקרים מעשיים בימינו

מקרה א — לידה בידי מי שאינו יהודי

זהו סעיף א. שני תנאים צריכים להצטרף לדעת הט״ז: אחרות עומדות, ורשות ישראל; והסעיף מוסיף שלישי להמשך — לא לבדו עם התינוק בלילה. והמומחיות אינה פוטרת, והש״ך עצמו כותב וצ״ע על טעם חומרה זו. והפתחי תשובה משיב בשם הבית יעקב. שאלת רב.

מקרה ב — ילד הנמסר להשגחה, לפעוטון, למינקת

הסעיף אוסר הנקה בבית הנכרית, אף באחרות עומדות שם — הרי שדרישת הרשות חמורה כאן יותר מבלידה. והתוספות, שמביא הט״ז, מקילים ביוצאת ונכנסת; והנקודות הכסף משיבים שמא בבית ישראל מדברים. וסייג הלילה עומד בכל אופן. שאלת רב.

מקרה ג — מיילדת ישראלית ויולדת נכרית

הסעיף מתיר בשלושה תנאים מצטברים: שתהיה ידועה למילדת, שיהיה בשכר, ושיהיה בחול. והרשב״א, שמביא הטור, נותן את הטעם: בלא רגילות במקצוע יכולה להישמט, ואין איבה. והחתם סופר, בפתחי תשובה, חוזר לשאלה במשטר שהמקצוע בו מוסדר. שאלת רב.

מקרה ד — לידה בשבת

הסעיף כותב ודוקא בשכר ובחול, והגמרא נותנת את הטעם מפי אביי: יש תירוץ בידה, ואין איבה. והחתם סופר עוסק בנקודה זו ממש: מחלק במה שבלידה אין בו חילול, מורה למסור את חיתוך הטבור לנכרית, ומגיע להתיר יותר אם האיבה מביאה לחשש סכנת נפשות. עניין חמור וטכני הוא. שאלת רב.

מקרה ה — ישראלית המניקה בן נכרית

הסעיף אוסר אף בשכר, והגמרא מבארת מדוע אין האיבה מועילה: שני תירוצים בידה, לפי שהיא פנויה או אשת איש. והרמ״א מניח יוצא מן הכלל אחד, והוא בה עצמה: יש לה חלב הרבה ומצערת אותה. שאלת רב.

מקרה ו — ללמד אומנות

הגהת הרמ״א חותמת את הסימן במשפט שאין לו לכאורה עסק עם המיילדת: אסור ללמד לעובד כוכבים אומנות. ומקורו בירושלמי, והט״ז מראה את הקשר — מסוגיית ההנקה עצמה למדו רב אסי. שאלת רב.

8. סיכום סימן קנ״ד

במשפט אחד: הסימן מעמיד זו מול זו שתי סיטואציות דומות ושני חששות שאינם דומים — סכנה מכאן, וילד המתגדל לעבודה זרה מכאן — ומאותה אי-סימטריה בא כל השאר: תנאי נוכחות לכיוון אחד, ומנוף איבה לכיוון האחר, ובו שני יוצאים מן הכלל: השבת וההנקה.

טבלת זיכרון

מה אומר הסימןבלשון המקורלזכור
עיקר הדין לכיוון אחדעובדת כוכבים לא תיילד לישראלית בינה לבינההחשש סכנה
ומומחיות?ואפילו אם היא מומחיתהש״ך כותב צ״ע; והפתחי תשובה משיב
ההנקה בביתהואפילו אחרים עומדים על גבהחמור מן הלידה
מה שמתיראם אחרים עומדים על גבה או יוצאים ונכנסיםשני תנאים לדעת הט״ז
סייג הלילהוהוא שלא יניחנו עמה לבדו בלילהבלא יוצא מן הכלל
האיסור לכיוון האחרישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכרהחשש אחר
יוצא מן הכלל שברמ״איש לה חלב הרבה ומצערת אותההיא המצטערת
המיילדת הישראליתאלא אם כן היא ידועה למילדת שאז מותררשב״א, דרך הטור
וגבולותיהודוקא בשכר ובחוללא בחנם ולא בשבת

שאלות חזרה

  1. מדוע אין מרן כותב את טעם סעיף א, והיכן הוא נמצא?
  2. מהם שני התנאים שהט״ז מוציא מן הסעיף, ומדוע נראית הלשון מחלקת ביניהם?
  3. מדוע מיילדת מומחית אסורה במקום שרופא מומחה מותר? סכם את הטעם, קושיית הש״ך, ותשובת הפתחי תשובה.
  4. היכן מתירה האיבה בסימן זה, ומדוע אינה מתירה לא בהנקה ולא בשבת?
  5. במה בדיוק נחלקו הט״ז והנקודות הכסף?
  6. באיזה ספר קובע הרמב״ם סימן זה, ואילו טעמים הוא כותב שם?

להעמיק

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
מקורות הרמה הזאת נמצאים בספריא:
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן קנ״ד · רמה 1 — פתיחה · דיני מיילדת עובדת כוכבים וישראלית
daattorah.com

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לעמוד הבית · סימן קנ״ד · ♥ תמיכה

📖להצטרף לחברותא