גישה ראשונה לסימן קפ״ט : 34 הסעיפים של המחבר והגהות הרמ״א, לשון השולחן ערוך כמות שהיא וביאור בהיר. כיצד קובעת אשה את וסתה? יום־הציון של העונה הבינונית (יום ל׳), הקביעה בשלוש פעמים, וסת ההפלגות והדילוג, וסתות ימי החודש והשבוע, עקירת וסת, וסתות הגוף (סימני הגוף), ודין הקטנה, הזקנה, המעוברת והמניקה.
נושא : דיני הווסתות — וסת קבוע ושאינו קבוע, עונה בינונית, הפלגה, דילוג, עקירת וסת מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״ט
עריכה : הרב יוסף חיים סממה DAAT · daattorah.com
📑 מהלך הלימוד
1.לשון המחבר : 34 הסעיפים, אחד אחד, כסדר הספר
2.הקשר : מדוע סימן זה בא לאחר דיני הנידה
3.מושגי היסוד : וסת, עונה בינונית, קבוע / שאינו קבוע, הפלגה, דילוג…
4.קביעת וסת ועקירתו : טבלת שלוש הפעמים
5.הט״ז והש״ך : מי הם, כמה כניסות מפתח
6.הגהת הרמ״א (הגה) : וסת מחמת אונס והמאכלים
7.מסולקת דמים : הקטנה, הזקנה, המעוברת והמניקה
8.מקרים מעשיים : מעקב הווסת, עונה בינונית, סימני הגוף, היריון
9.סיכום ושאלות הבנה
1. לשון המחבר — 34 הסעיפים כסדר הספר
הערת קריאה. הקטעים העבריים שבפרק זה הם לשון השולחן ערוך כמות שהיא : קטע לכל סעיף, כלשונו, כסדר הספר, עם מראי המקומות שבסוגריים ועם ההגהות. התרגום שאחר כל קטע מביא את הסעיף בבא אחר בבא, והגהות הרמ״א מוצגות בו כהגהות.
סימן קפ״ט ארוך ומורכב : 34 סעיפים בדיני הוְסָתוֹת — מועדי ראיית הדם של האשה והדרך לחזות אותם מראש. לאחר סימן קפ״ד (מצוות הפרישה, להיפרש סמוך לעת הווסת), מפרט המחבר (רבי יוסף קארו) כאן כיצד מחושב, נקבע ונעקר וסת. הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהותיו (הגה). 34 הסעיפים מובאים כאן אחד אחד, כסדר הספר : כל סעיף מדייק את ההגדרה שהניח שלפניו, והסדר עצמו נושא כאן חלק מן העניין.
היסוד : עונה בינונית ווסת קבוע (סעיפים א-ד)
סעיף א — כותרת הסימן; בלא וסת קבוע : יום השלושים (עונה בינונית)
דיני אשה שיש לה וסת קבוע ושאין לה וסת קבוע. ובו ל"ד סעיפים: כל אשה שאין לה וסת קבוע חוששת ליום ל' לראייתה שהיא עונה בינונית לסתם נשים ואם יש לה וסת קבוע לזמן ידוע מכ' לכ' או מכ"ה לכ"ה חוששת לזמן הידוע:
כותרת הסימן (השולחן ערוך עצמו פותח בה) : «דיני אשה שיש לה וסת קבוע ושאין לה וסת קבוע. ובו ל״ד סעיפים» (יו״ד קפ״ט:א).
כל אשה שאין לה וסת קבוע — חוששת ליום השלושים מראייתה, שהוא עונה בינונית, היינו הזמן הממוצע של סתם נשים. ואם יש לה וסת קבוע לזמן ידוע — מעשרים לעשרים יום או מעשרים וחמישה לעשרים וחמישה — חוששת לאותו זמן ידוע.
סעיף ב — כיצד נקבע הוסת; החשש כבר מפעם ראשונה
כיצד קובעתו כגון שתראה ד' פעמים וביניהם ג' זמנים שוין כגון שראתה היום ולסוף כ' יום פעם אחרת ועוד לסוף כ' יום ועוד לסוף כ' יום וזה נקרא וסת ההפלגות ולכך צריכה ד' ראיות שראיה ראשונה אינה מן המנין לפי שאינה בהפלגה ואפי' קודם שקבעתו שלש פעמים חוששת שמיד אחר שראתה פעם אחת לסוף כ' חוששת מכאן ואילך כשיגיע כ' וכן בראיית הימי' שהיא לימי' ידועים לחדש מיד אחר שראתה פעם אחת ליום ידוע לחדש כגון כ"א או כ"ה בו חוששת לפעם אחרת לזה היום ואסורה לשמש כל אותה העונה והוא הדין לשאר מיני וסת שצריכה לחוש להם כן חוץ מוסת הדילוג וכמו שיתבאר בסימן זה (ד"ע ופשוט) ולא אמרו שצריך לקובעם ג"פ אלא לענין עקירה שכיון שקבעתו בג"פ אינו נעקר בפחות מג' פעמים שכל זמן שלא עקרתו ג"פ צריכה לחוש לו אבל ליאסר אפילו בפעם אחת חוששת לו פעם שניה ומיהו אע"פ שחוששת לו נעקר בפעם אחת אפילו קבעתו ב' פעמים שאם ראתה ב' פעמים ליום ידוע ובשלישית לא ראתה אינה חוששת לו עוד:
כיצד קובעתו? כשתראה ארבע פעמים וביניהן שלושה זמנים שווים : ראתה היום, ולסוף עשרים יום פעם אחרת, ועוד לסוף עשרים, ועוד לסוף עשרים — וזה נקרא וסת ההפלגות. ולכך צריכה ארבע ראיות, שהראייה הראשונה אינה מן המניין לפי שאינה בהפלגה.
ואפילו קודם שקבעתו שלוש פעמים — חוששת : מיד אחר שראתה פעם אחת לסוף עשרים, חוששת מכאן ואילך כשיגיע יום העשרים. וכן בראיית הימים הידועים לחודש : מיד אחר שראתה פעם אחת ליום ידוע בחודש — כגון בעשרים ואחד או בעשרים וחמישה בו — חוששת לפעם אחרת לאותו יום, ואסורה לשמש כל אותה העונה. והוא הדין לשאר מיני וסת שצריכה לחוש להם כן, חוץ מוסת הדילוג, וכמו שיתבאר בסימן זה.
«שלוש פעמים» נאמרו לעניין עקירה בלבד. לא אמרו שצריך לקובעו שלוש פעמים אלא לעניין עקירה : שכיוון שקבעתו בשלוש פעמים, אינו נעקר בפחות משלוש; וכל זמן שלא עקרתו שלוש פעמים — צריכה לחוש לו. אבל ליאסר — אפילו בפעם אחת : חוששת לו בפעם שנייה. ומיהו אף על פי שחוששת לו, נעקר בפעם אחת, ואפילו קבעתו שתי פעמים : שאם ראתה שתי פעמים ליום ידוע ובשלישית לא ראתה — אינה חוששת לו עוד.
סעיף ג — וסת לשעות
אם קבעה וסת לשעות ולא לימים אינה חוששת אלא שעתה בלבד והוסת הזה הוא נעקר בשעה אחת ואפי' בלא בדיקה:
אם קבעה וסת לשעות ולא לימים — אינה חוששת אלא לשעתה בלבד. ווסת זה נעקר בשעה אחת שעברה ולא ראתה, ואפילו בלא בדיקה.
עיקרון הקביעה : וסת נעשה «קבוע» רק לאחר שלושה זמנים שווים. בוסת ההפלגות צריך ארבע ראיות — כי הראייה הראשונה עדיין אינה יוצרת הפלגה; שלוש ההפלגות שאחריה הן שצריכות להיות שוות. משנקבע, ייעקר רק לאחר שלוש עונות שעברו בריקן (סעיפים טו-טז).
סעיף ד — ההבדל המעשי בין קבוע לשאינו קבוע
עוד יש חילוק בין קבעתו ג' פעמים ללא קבעתו ג' פעמים שהקבוע אף על פי שעברה עונתה ולא הרגישה אסורה לשמש עד שתבדוק ותמצא טהורה ושלא קבעתו ג"פ אם הגיע זמן הוסת ולא בדקה ולא ראתה כיון שעברה עונתה מותרת ועונה בינונית שהיא לל' יום דינה כוסת קבוע (הרשב"א):
עוד יש חילוק בין קבעתו שלוש פעמים ללא קבעתו : בוסת הקבוע, אף על פי שעברה עונתה ולא הרגישה — אסורה לשמש עד שתבדוק ותמצא טהורה. ובשלא קבעתו שלוש פעמים, אם הגיע זמן הוסת ולא בדקה ולא ראתה — מותרת, כיוון שעברה עונתה. ועונה בינונית שהיא ליום שלושים — דינה כוסת קבוע, וכן דעת הרשב״א שהביא כאן השולחן ערוך.
הרעיון המרכזי : כל אשה «חוששת» ליום שבו עלולה הראייה לחזור ועליה להיפרש אז. בלא מחזור קבוע, יום־הציון הוא העונה הבינונית, יום השלושים. עם מחזור קבוע — היום הידוע. החילוק המכריע (סעיף ד) : וסת קבוע מחייב בדיקה אף בלא הרגשה; ושאינו קבוע, שעבר בלא ראייה — מותרת מאליה, חוץ מן העונה הבינונית, שדינה כקבוע.
המועדים : ימי החודש והשבוע, דילוג וסירוג (סעיפים ה-יג)
סעיף ה — ההפלגה המתקדמת בדילוג שווה
פעמים שתהיה ההפלגה שקובעת בהם הוסת בדילוג כגון שראתה היום וראתה שנית לסוף ל' ושלישית לל"א ורביעית לל"ב קבעה וסת לדילוג שלהפלגות בין שהרחיקה דילוגה הרבה בין שלא הרחיקה אלא יום אחד קבעה וסת לדילוג השוה שבכל ענין שתהא משוה ראייתה קבעה לה וסת:
פעמים שתהיה ההפלגה שקובעת בה את הוסת בדילוג : כגון שראתה היום, וראתה שנית לסוף שלושים, ושלישית לשלושים ואחד, ורביעית לשלושים ושניים — קבעה וסת לדילוג שלהפלגות. בין שהרחיקה דילוגה הרבה ובין שלא הרחיקה אלא יום אחד — קבעה וסת לדילוג השווה : שבכל עניין שתהא משווה ראייתה, קבעה לה וסת.
הדילוג = התקדמות שווה. הווסת יכול להיקבע לא על הפלגה קבועה, אלא על הפלגה המתארכת בקצב שווה (30, 31, 32…). העיקר הוא סדירות ההתקדמות, ולוּ ביום אחד. זוהי צורתו הדקה ביותר של וסת ההפלגות.
סעיף ו — ימי החודש והשבוע, שווים ושאינם שווים
כשם שקובעת וסת בהפלגה מימים שוים ושאינם שוים כך קובעת בימי החדש ובימי השבוע שוים ושאינם שוים כיצד ראתה ג"פ באחד בשבת או בה' בשבת או באחד בניסן ובאחד באייר ובאחד בסיון או בה' בניסן ובה' באייר ובה' בסיון קבעה לה וסת באחד בשבת או בה' בו ובאחד בחודש או בה' בו אף על פי שאחד מלא ואחד חסר אין מדקדקין בכך:
כשם שקובעת וסת בהפלגה — מימים שווים ושאינם שווים — כך קובעת בימי החודש ובימי השבוע, שווים ושאינם שווים. כיצד? ראתה שלוש פעמים באחד בשבת, או בחמישי בשבת, או באחד בניסן ובאחד באייר ובאחד בסיוון, או בחמישה בניסן ובחמישה באייר ובחמישה בסיוון — קבעה לה וסת באחד בשבת או בחמישי בו, ובאחד בחודש או בחמישה בו. ואף על פי שאחד מלא ואחד חסר — אין מדקדקין בכך.
סעיף ז — דילוג בימי החודש : הראייה הרביעית, והדעה הפוטרת ממנה
כיצד קובעת בימי החדש בדילוג כגון שראתה בט"ו בניסן וט"ז באייר וי"ז בסיון לא קבעה וסת עד שתראה בי"ח בתמוז שאין ראיה ראשונה מצטרפת כיון שאין ההפלגות שוות ומיהו אם היה לה וסת קודם שהתחילה ואח"כ שינתה וראתה בדילוג ג' פעמים קבעה וסת בדילוג לפי שאף הראשונה בדילוג ראתה אותה שדילגה מוסת הקבוע לה (רמב"ם ורמב"ן כשמואל וטור לדעת רא"ש אבל בפרק שור שנגח ד' וה' פסק רא"ש כרב וכן הוא ברמזים שם) וי"א שאע"פ שלא ראתה אלא בט"ו בניסן וט"ז באייר וי"ז בסיון קבעה וסת וחוששת לי"ח בתמוז וי"ט באב וכן לעולם ויש לחוש לדבריהם ולהחמיר:
כיצד קובעת בימי החודש בדילוג? כגון שראתה בחמישה עשר בניסן, ובשישה עשר באייר, ובשבעה עשר בסיוון — לא קבעה וסת עד שתראה בשמונה עשר בתמוז, שאין ראייה ראשונה מצטרפת, כיוון שאין ההפלגות שוות.
ומיהו אם היה לה וסת קודם שהתחילה, ואחר כך שינתה וראתה בדילוג שלוש פעמים — קבעה וסת בדילוג, לפי שאף הראשונה בדילוג ראתה אותה : שדילגה מן הוסת הקבוע לה. והשולחן ערוך מציין כאן לרמב״ם ולרמב״ן ולטור.
ויש אומרים שאף על פי שלא ראתה אלא בחמישה עשר בניסן, ובשישה עשר באייר, ובשבעה עשר בסיוון — קבעה וסת, וחוששת לשמונה עשר בתמוז ולתשעה עשר באב, וכן לעולם. ויש לחוש לדבריהם ולהחמיר.
סעיף ח — הדילוג החוזר חלילה
ראתה ג"פ בג' חדשים בדילוג וחזרה וראתה באותם דילוגים עצמם אם נהגה כן ג"פ הרי זה וסת קבוע לדילוג חלילה כיצד ראתה ט"ו בניסן וט"ז באייר וי"ז בסיון וחזרה חלילה וראתה ט"ו בתמוז וט"ז באב וי"ז באלול ועוד חזרה וראתה ט"ו בתשרי וט"ז בחשוון וי"ז בכסלו קבעה לה וסת לדילוג חלילה וחוששת לעולם ט"ו לחודש זה וט"ז לחודש זה וי"ז לחודש זה:
ראתה שלוש פעמים בשלושה חודשים בדילוג, וחזרה וראתה באותם דילוגים עצמם — אם נהגה כן שלוש פעמים, הרי זה וסת קבוע לדילוג חלילה. כיצד? ראתה בחמישה עשר בניסן, ובשישה עשר באייר, ובשבעה עשר בסיוון; וחזרה חלילה וראתה בחמישה עשר בתמוז, ובשישה עשר באב, ובשבעה עשר באלול; ועוד חזרה וראתה בחמישה עשר בתשרי, ובשישה עשר בחשוון, ובשבעה עשר בכסלו — קבעה לה וסת לדילוג חלילה, וחוששת לעולם לחמישה עשר לחודש זה, ולשישה עשר לחודש זה, ולשבעה עשר לחודש זה.
סעיף ט — ראש חודש מחודשיים לחודשיים
ראתה באחד בניסן ובא' בסיון ובא' באב קבעה לה וסת לר"ח לדילוגים אבל ראתה באחד בניסן ובאחד באייר ובאחד בתמוז ובאחד בסיון לא ראתה לא קבעה לה וסת:
ראתה באחד בניסן, ובאחד בסיוון, ובאחד באב — קבעה לה וסת לראש חודש לדילוגים. אבל ראתה באחד בניסן, ובאחד באייר, ובאחד בתמוז, ובאחד בסיוון לא ראתה — לא קבעה לה וסת.
סעיף י — דילוג שאינו שווה בחודש השלישי אינו קובע
ראתה ט"ו בניסן וט"ז באייר וי"ח בסיון לא קבעה וסת כיון שסירגה בחדש השלישי ולא ראתה עד י"ח בו:
ראתה בחמישה עשר בניסן, ובשישה עשר באייר, ובשמונה עשר בסיוון — לא קבעה וסת, כיוון שסירגה בחודש השלישי ולא ראתה עד שמונה עשר בו.
סעיף יא — אין חוששין לדילוג עד שייקבע
דילגה פעם אחת או שתים אינה חוששת לדילוג אע"פ שחוששת לשאר וסתות בפעם אחת אינה חוששת לוסת הדילוג עד שתקבענו:
דילגה פעם אחת או שתיים — אינה חוששת לדילוג. ואף על פי שחוששת לשאר וסתות בפעם אחת, אינה חוששת לוסת הדילוג עד שתקבענו.
סעיף יב — וסת הסירוג : הראייה הראשונה מן המניין, והחשש קצר
וסת הסירוג ראיה ראשונה מן המנין לדברי הכל ואע"פ שהרחיקה ראיותיה אלא שלענין חשש וסתה בתחלה הוא שוה לדילוג שאינה חושש' אלא מר"ח לר"ח הסמוך לו כגון שראתה בר"ח ניסן חוששת לר"ח אייר ואם לא ראתה עד ר"ח סיון חוששת לר"ח תמוז הסמוך לו ואם לא ראתה בר"ח תמוז אינה חוששת לר"ח אב אע"פ שהם הפלגת ב' חדשים כעין ההפלגה הראשונה מפני שהפסקת החדש השני ביטלה ראית החודש הראשון וראית החודש השלישי היא התחלת וסת וחוששת לר"ח הסמוך ולא יותר:
בוסת הסירוג — ראייה ראשונה מן המניין לדברי הכול, ואף על פי שהרחיקה ראיותיה. אלא שלעניין חשש וסתה בתחילה הוא שווה לדילוג : שאינה חוששת אלא מראש חודש לראש חודש הסמוך לו.
כגון שראתה בראש חודש ניסן — חוששת לראש חודש אייר. ואם לא ראתה עד ראש חודש סיוון — חוששת לראש חודש תמוז הסמוך לו. ואם לא ראתה בראש חודש תמוז — אינה חוששת לראש חודש אב, אף על פי שהם הפלגת שני חודשים כעין ההפלגה הראשונה, מפני שהפסקת החודש השני ביטלה ראיית החודש הראשון, וראיית החודש השלישי היא התחלת וסת : וחוששת לראש חודש הסמוך ולא יותר.
סעיף יג — תמיד בעונה אחת : יום או לילה; והגהת הרמ״א
אין האשה קובעת לה וסת אפילו ראתה שלשה ר"ח זה אחר זה אלא אם כן יהיו כולם בעונה אחת ביום או בלילה ואם ראתה שלש פעמים ביום והרביעית בלילה או שלש פעמים בלילה והרביעית ביום חוששת ביום ובלילה מפני חשש הוסת הראשון ומפני חשש השני שהוא האחרון ואם ראתה פעמים ביום ופעמים בלילה שלא על הסדר (ולא קבעה אחד מהן ג"פ) או שתראה הראשונה ביום וג' האחרונות בלילה או הראשונה בלילה והג' אחרונות ביום או שלש בזה ושלש בזה חוששת לאחרונה בלבד: הגה האשה שראתה חוששת לוסת החדש ולהפלגה עד שתקבע וסת החדש בג"פ או וסת הפלגה בד"פ או שתעקר א' מהן כיצד ראתה בא' בניסן וכ' בו חוששת לאחד באייר מפני ר"ח ניסן ראתה בא' באייר או לא ראתה בו חוששת לט' באייר שהוא יום כ' מראיית יום כ' שראתה. ראתה בט' באייר או לא ראתה חוששת לעשרים באייר שמא קבעה לה וסת כ' לחדש שהרי ראתה עשרים לחדש ניסן וכן היא חוששת לעולם עד שתקבע וסת א' כדינו דאז אינה חוששת לשני שלא נקבע או עד שאחד מהן נעקר אז אינה חוששת לו אע"פ שלא נקבע השני (הכל בטור בשם רמב"ן) ואינה חוששת לוסת הדילוגין עד שתקבענו כיצד ראתה ט"ו בניסן חוששת לט"ו באייר לא ראתה בט"ו באייר אינה חוששת לט"ז בו ראתה ט"ז בו חוששת לט"ז בסיון ואינה חוששת לי"ז בו ראתה י"ז בו חוששת לי"ז בתמוז ואינה חוששת לי"ח בו ראתה י"ח בתמוז קבעה לה וסת דילוגין לימי החודש וחוששת לי"ט באב (ג"ז ממשמעות הטור) וכן בדרך זה בהפלגה ודילוגין כי אין חילוק ביניהם רק י"א כי בדילוג חדש הראיה הראשונה מן המנין כמו שנתבאר. ראתה ט"ו בניסן והמשיכה ראייתה ד' ימים וביום ט"ז באייר ראתה והמשיכה ראייתה ג' ימים ובסיון התחילה לראות בי"ז בו י"א שחוששת לדילוג ולוסת שוה שהרי שילשה לראות ג"פ בי"ז לחדש (הטור והרמב"ן) וי"א שאין כאן וסת שוה כלל דהולכין תמיד אחר תחילת הראיה וכן עיקר (בית יוסף בשם הרז"ה והרשב"א והרא"ש והראב"ד בס' בה"נ מביאו ב"ח סוף סעיף כ'):
אין האשה קובעת לה וסת — ואפילו ראתה שלושה ראשי חודשים זה אחר זה — אלא אם כן יהיו כולם בעונה אחת, כולן ביום או כולן בלילה.
ואם ראתה שלוש פעמים ביום והרביעית בלילה, או שלוש פעמים בלילה והרביעית ביום — חוששת ביום ובלילה : מפני חשש הוסת הראשון, ומפני חשש השני שהוא האחרון.
ואם ראתה פעמים ביום ופעמים בלילה שלא על הסדר (ולא קבעה אחד מהן שלוש פעמים), או שתראה הראשונה ביום ושלוש האחרונות בלילה, או הראשונה בלילה ושלוש האחרונות ביום, או שלוש בזה ושלוש בזה — חוששת לאחרונה בלבד.
הגה (רמ״א) : האשה שראתה חוששת לוסת החודש ולהפלגה, עד שתקבע וסת החודש בשלוש פעמים או וסת הפלגה בארבע פעמים, או שתיעקר אחת מהן. כיצד? ראתה באחד בניסן ובעשרים בו — חוששת לאחד באייר מפני ראש חודש ניסן. ראתה באחד באייר או לא ראתה בו — חוששת לתשעה באייר, שהוא יום עשרים מראיית יום עשרים שראתה. ראתה בתשעה באייר או לא ראתה — חוששת לעשרים באייר, שמא קבעה לה וסת עשרים לחודש, שהרי ראתה עשרים לחודש ניסן. וכן היא חוששת לעולם, עד שתקבע וסת אחד כדינו — שאז אינה חוששת לשני שלא נקבע — או עד שאחד מהן נעקר, שאז אינה חוששת לו אף על פי שלא נקבע השני. (והרמ״א מציין לטור בשם הרמב״ן.)
הגה (רמ״א), המשך : ואינה חוששת לוסת הדילוגין עד שתקבענו. כיצד? ראתה בחמישה עשר בניסן — חוששת לחמישה עשר באייר. לא ראתה בחמישה עשר באייר — אינה חוששת לשישה עשר בו. ראתה בשישה עשר בו — חוששת לשישה עשר בסיוון ואינה חוששת לשבעה עשר בו. ראתה בשבעה עשר בו — חוששת לשבעה עשר בתמוז ואינה חוששת לשמונה עשר בו. ראתה בשמונה עשר בתמוז — קבעה לה וסת דילוגין לימי החודש וחוששת לתשעה עשר באב. וכן בדרך זו בהפלגה ובדילוגין, כי אין חילוק ביניהם; רק יש אומרים כי בדילוג חודש הראייה הראשונה מן המניין, כמו שנתבאר.
הגה (רמ״א), סיום : ראתה בחמישה עשר בניסן והמשיכה ראייתה ארבעה ימים; וביום שישה עשר באייר ראתה והמשיכה ראייתה שלושה ימים; ובסיוון התחילה לראות בשבעה עשר בו. יש אומרים שחוששת לדילוג ולוסת שווה, שהרי שילשה לראות שלוש פעמים בשבעה עשר לחודש (הטור והרמב״ן). ויש אומרים שאין כאן וסת שווה כלל, דהולכין תמיד אחר תחילת הראייה — וכן עיקר(בית יוסף בשם הרז״ה והרשב״א והרא״ש והראב״ד).
סעיפים ה-יג פורסים את כל צירופי המועדים : לפי יום החודש או יום השבוע, על גווניהם — הדילוג (15, 16, 17 לחודש, סעיפים ז-ח), הסירוג (דילוג חודש, ושם, בשונה מן הדילוג, הראייה הראשונה מן המניין, סעיף יב), ראש חודש (סעיף ט), ודין יום / לילה (סעיף יג) : העונה תמיד אחת — יומית או לילית, ועירוב מחייב לחשוש לשתיהן. ואם «סירגה» בלא סדר, לא קבעה (סעיפים י-יא).
שינוי הוסת ועקירתו (סעיפים יד-טז)
סעיף יד — שינתה את יומה : שני הימים אסורים
היתה רגילה לראות יום עשרים (ויש לה בזה וסת קבוע) ושינתה ליום שלשים זה וזה אסורים וכשיגיע יום כ' לראיית שלשים אסורה משום וסת הראשון ואם לא תראה בו חוששת ליום ל' שינתה פעמים ליום ל' זה וזה אסורים שינתה ג"פ ליום ל' הותר יום כ' ונאסר יום ל' ואם לאחר ששינתה פעם או פעמים ליום ל' ראתה לסוף כ' חזר וסת של כ' למקומו והותר שלשים:
היתה רגילה לראות ביום עשרים (ויש לה בזה וסת קבוע) ושינתה ליום שלושים — זה וזה אסורים. וכשיגיע יום עשרים לראיית השלושים — אסורה משום וסת הראשון; ואם לא תראה בו — חוששת ליום שלושים.
שינתה פעמיים ליום שלושים — זה וזה אסורים. שינתה שלוש פעמים ליום שלושים — הותר יום עשרים ונאסר יום שלושים. ואם לאחר ששינתה פעם או פעמיים ליום שלושים ראתה לסוף עשרים — חזר וסת של עשרים למקומו, והותר יום שלושים.
סעיף טו — וסת קבוע אינו נעקר אלא בשלוש פעמים
שינתה ראיותיה ולא השוה אותם כגון ששינתה פעם אחת ליום ל' והשני לל"ב והג' לל"ד נעקר וסת הראשון ואין לה וסת כלל ואם חזרה לראות ביום הוסת הראשון חוזר לקביעותו הראשון וחוששת לו תמיד עד שיעקר ממנה שלש פעמים וה"ה להפסיקה מלראות שלש עונות ואחר כך חזרה לראות ביום הוסת הראשון:
שינתה ראיותיה ולא השוותה אותן — כגון ששינתה פעם אחת ליום שלושים, והשנייה ליום שלושים ושניים, והשלישית ליום שלושים וארבעה — נעקר הוסת הראשון, ואין לה וסת כלל. ואם חזרה לראות ביום הוסת הראשון — חוזר לקביעותו הראשונה, וחוששת לו תמיד, עד שייעקר ממנה שלוש פעמים.
והוא הדין אם הפסיקה מלראות שלוש עונות ואחר כך חזרה לראות ביום הוסת הראשון.
סימטריית שלוש הפעמים : כשם שצריך שלוש עונות כדי לקבוע וסת, כך צריך שלוש עונות שעברו בריקן כדי לעקרו (עקירת וסת). שינוי חד־פעמי אינו מספיק; הוסת הקבוע איתן. סעיף יד מתאר את השינוי (כשעוברת מיום ליום — חוששת לשניהם); סעיף טז מחיל אותו הדין על וסת ראש חודש (שלושה ראשי חודשים בריקן לעקרו), והחזרה לראות משיבה אותו מיד.
סעיף טז — עקירת וסת ראש חודש
כיוצא בזה דין עקירת וסת ר"ח כיצד היתה רגילה לראות בראשי חדשים ועבר עליה ר"ח ולא ראתה חוששת לר"ח עד שיעברו עליה שלשה ר"ח עברו עליה שלשה ר"ח ולא ראתה אינה חוששת להם חזרה וראתה בר"ח חזר הוסת למקומו:
כיוצא בזה דין עקירת וסת ראש חודש. כיצד? היתה רגילה לראות בראשי חודשים, ועבר עליה ראש חודש ולא ראתה — חוששת לראש חודש, עד שיעברו עליה שלושה ראשי חודשים. עברו עליה שלושה ראשי חודשים ולא ראתה — אינה חוששת להם. חזרה וראתה בראש חודש — חזר הוסת למקומו.
האונס : קפצה וראתה (סעיפים יז-יח)
סעיף יז — וסת שנקבע מחמת אונס לבדו אינו וסת
כל וסת שנקבע מחמת אונס (כגון שקפצה וראתה) אפילו ראתה בו כמה פעמים (אם לא קבעה אותן לימים) (תוס' ורשב"א ור"ח ופשוט הוא לקמן סעיף י"ח) אינו וסת שמפני האונס ראתה (ומ"מ חוששת לו כמו לוסת שאינו קבוע) (הג"מ פ"ח) קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת לימים בלא קפיצות כיצד קפצה בא' בשבת וראתה דם ולאחר כ' יום קפצה באחד בשבת וראתה דם ולאחר י"ט יום קפצה ביום השבת ולא ראתה דם ולאחר השבת ראתה בלא קפיצה הרי נקבע אחד בשבת אחר כ' שהרי נודע שהיום גרם לה ולא הקפיצה וכבר נקבע יום זה ג"פ וכן כל כיוצא בזה:
כל וסת שנקבע מחמת אונס — כגון שקפצה וראתה — אפילו ראתה בו כמה פעמים (אם לא קבעה אותן לימים) — אינו וסת, שמפני האונס ראתה. הגה (רמ״א) : ומכל מקום חוששת לו כמו לוסת שאינו קבוע.
קפצה וראתה, קפצה וראתה — קבעה לה וסת לימים בלא קפיצות. כיצד? קפצה באחד בשבת וראתה דם; ולאחר עשרים יום קפצה באחד בשבת וראתה דם; ולאחר תשעה עשר יום קפצה ביום השבת ולא ראתה דם; ולאחר השבת ראתה בלא קפיצה. הרי נקבע אחד בשבת אחר עשרים — שהרי נודע שהיום גרם לה ולא הקפיצה, וכבר נקבע יום זה שלוש פעמים. וכן כל כיוצא בזה.
תפקיד האונס : ראייה שבאה ממאמץ גופני (קפיצה, נפילה…) אינה «טבעית». וסת הנקבע אך ורק מחמת האונס אינו נעשה וסת קבוע אמיתי — אך עדיין חוששת לו כשאינו קבוע. אולם אם הרצף קפיצה + ראייה חוזר שלוש פעמים, הקפיצה עצמה נעשית הווסת (סעיף יח : קפיצה ביום קבוע — שלושה ראשי חודשים או שלושה ימי ראשון — קובעת וסת לקפיצת אותו יום).
סעיף יח — קפיצה ביום ידוע : וסת לקפיצות של אותו יום
קפצה ביום ידוע כגון בר"ח או בא' בשבת וראתה בו ואירע כן בג' ר"ח או בג' א' בשבת קבעה לה וסת וחוששת לכל פעם שתקפוץ באותו זמן ואם אח"כ הגיע א' בשבת ולא קפצה או שקפצה בשני בשבת אינה חוששת שהרי לא קבעה אלא לקפיצות של א' בשבת:
קפצה ביום ידוע — כגון בראש חודש או באחד בשבת — וראתה בו; ואירע כן בשלושה ראשי חודשים או בשלושה ימי אחד בשבת : קבעה לה וסת, וחוששת לכל פעם שתקפוץ באותו זמן.
ואם אחר כך הגיע אחד בשבת ולא קפצה, או שקפצה בשני בשבת — אינה חוששת, שהרי לא קבעה אלא לקפיצות של אחד בשבת.
הגוף : וסת הגוף (סעיפים יט-כו)
סעיף יט — וסת הגוף : וסת על ידי מקרה שבגופה
יש קובעת וסת על ידי מקרים שיארעו בגופה כגון שמפהקת דהיינו כאדם שפושט זרועותיו מחמת כובד או כאדם שפותח פיו מחמת כובד או כאדם שמוציא קול דרך הגרון וכן אם מתעטשת דרך מטה או חוששת בפי כריסה ובשפולי מעיה או שאחזוה צירי הקדחות או שראשה ואיבריה כבדים עליה בכל א' מאלו אם יארע לה שלשה פעמים וראתה קבעה לה וסת שבכל פעם שהיא חוששת מהם אסורה לשמש ומיהו בפיהוק או עיטוש של פעם א' אין הוסת נקבע אלא כשעושה כן הרבה פעמי' זה אחר זה ואם אירע לה שלשה פעמים שבכל פעם עשתה כן הרבה פעמים הרי זה וסת וכל אלו הוסתות שבגופה אין להם זמן ידוע אלא בכל פעם שיקרה לה זה המקרה הוא וסת ואם בא וסת הגוף לזמן ידוע כגון מר"ח לר"ח או מכ' יום לכ' יום קבעה לה וסת לזמן ולמיחוש הוסת ואינה חוששת אלא לשניהם ביחד ואם הגיע העת ולא בא המיחוש או שבא המיחוש בלא עתו אינה חוששת: הגה ודוקא שקבעה לה וסת לשניהם ביחד אבל מתחילה חוששת לכל א' בפ"ע כי אינה יודעת איזה מהן תקבע וכמו שנתבאר לעיל גבי וסת הדילוג וימים או בהפלגה ובימים וכן יתבאר בסמוך:
יש קובעת וסת על ידי מקרים שיארעו בגופה : כגון שמפהקת — דהיינו כאדם שפושט זרועותיו מחמת כובד, או כאדם שפותח פיו מחמת כובד, או כאדם שמוציא קול דרך הגרון; וכן אם מתעטשת דרך מטה, או חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעיה, או שאחזוה צירי הקדחות, או שראשה ואיבריה כבדים עליה.
בכל אחד מאלו : אם יארע לה שלוש פעמים וראתה — קבעה לה וסת, שבכל פעם שהיא חוששת מהם אסורה לשמש.
ומיהו בפיהוק או עיטוש של פעם אחת אין הוסת נקבע, אלא כשעושה כן הרבה פעמים זה אחר זה; ואם אירע לה שלוש פעמים שבכל פעם עשתה כן הרבה פעמים — הרי זה וסת.
וכל אלו הוסתות שבגופה אין להם זמן ידוע, אלא בכל פעם שיקרה לה זה המקרה הוא הוסת. ואם בא וסת הגוף לזמן ידוע — כגון מראש חודש לראש חודש או מעשרים יום לעשרים יום — קבעה לה וסת לזמן ולמיחוש הוסת, ואינה חוששת אלא לשניהם ביחד : ואם הגיע העת ולא בא המיחוש, או שבא המיחוש בלא עתו — אינה חוששת.
הגה (רמ״א) : ודווקא שקבעה לה וסת לשניהם ביחד; אבל מתחילה חוששת לכל אחד בפני עצמו, כי אינה יודעת איזה מהן תקבע — וכמו שנתבאר לעיל גבי וסת הדילוג וימים, או בהפלגה ובימים; וכן יתבאר בסמוך.
סעיף כ — בירור הסיבה : המיחוש או המועד?
פיהקה ב' פעמים בר"ח וראתה ואחר כך פיהקה שלא בר"ח וראתה הוברר הדבר שאין ר"ח גורם אלא הפיהוק וכן אם בפעם השלישית ראתה בר"ח בלא פיהוק הוברר הדבר שאין הפיהוק גורם אלא הר"ח אבל אם פיהקה ב' פעמים בר"ח ובפעם הג' פיהקה בכ"ט לחדש ולא ראתה ובר"ח ראתה בלא פיהוק קבעה לה וסת לפיהוק של ר"ח שפיהוק של אתמול גרם לראיה של ר"ח:
פיהקה שתי פעמים בראש חודש וראתה, ואחר כך פיהקה שלא בראש חודש וראתה — הוברר הדבר שאין ראש חודש גורם אלא הפיהוק. וכן אם בפעם השלישית ראתה בראש חודש בלא פיהוק — הוברר הדבר שאין הפיהוק גורם אלא ראש חודש.
אבל אם פיהקה שתי פעמים בראש חודש, ובפעם השלישית פיהקה בעשרים ותשעה לחודש ולא ראתה, ובראש חודש ראתה בלא פיהוק — קבעה לה וסת לפיהוק של ראש חודש, שפיהוק של אתמול גרם לראייה של ראש חודש.
סעיף כא — פיהוק שלא בזמנו : חוששת כבר מפעם אחת
פיהקה בר"ח וראתה וחזרה ופיהקה בתוך ימי החדש חוששת לאותו הפיהוק ואסורה לשמש עד שתבדוק שכל וסת בין של ימים בין של הגוף חוששת לו בפעם אחת ויש לחוש שמא תקבע וסת לפיהוק בלא זמן ידוע ואם בדקה ונמצאת שלא ראתה אינה חוששת עוד לפיהוק גרידא אבל חוששת לראש חדש שמא תקבע לראש חדש:
פיהקה בראש חודש וראתה, וחזרה ופיהקה בתוך ימי החודש — חוששת לאותו הפיהוק ואסורה לשמש עד שתבדוק, שכל וסת, בין של ימים בין של הגוף, חוששת לו בפעם אחת; ויש לחוש שמא תקבע וסת לפיהוק בלא זמן ידוע.
ואם בדקה ונמצאת שלא ראתה — אינה חוששת עוד לפיהוק גרידא; אבל חוששת לראש חודש, שמא תקבע לראש חודש.
סעיף כב — אותו דין בימים
וכן הדין בימים אם פיהקה היום ופיהקה לסוף ל' אם תפהק אפילו שלא ביום שלשים חוששת לאותו פיהוק שמא תקבע לפיהוק גרידא פיהק' בתוך שלשים ולא ראתה אינה צריכה לחוש עוד לפיהוק גרידא אבל צריכה לחוש לסוף שלשים וכן צריכה לחוש ליום הקבוע בחדש שפיהקה בו שמא תקבע וסת לימים:
וכן הדין בימים : אם פיהקה היום ופיהקה לסוף שלושים — אם תפהק, אפילו שלא ביום שלושים, חוששת לאותו פיהוק, שמא תקבע לפיהוק גרידא.
פיהקה בתוך שלושים ולא ראתה — אינה צריכה לחוש עוד לפיהוק גרידא; אבל צריכה לחוש לסוף שלושים, וכן צריכה לחוש ליום הקבוע בחודש שפיהקה בו, שמא תקבע וסת לימים.
סעיף כג — כל מיחוש נקבע לעצמו; והגהת הרמ״א : שום, בצל, פלפלין
כל אלו הוסתות שנקבעים על ידי מקרה אין אחד קובע עם חבירו אלא כל שפיהקה שלש פעמים וראתה קבעה וסת אבל אם פיהקה פעם אחת ונתעטשה שתי פעמים אין מצטרפים: הגה אכלה שום וראתה אכלה בצל וראתה אכלה פלפלין וראתה יש אומרים שקבעה לה וסת לראות ע"י כל אכילת דברים חמים (הרא"ש פרק האשה ומרדכי ריש שבועות) וי"א שכל זה שתראה ע"י מאכל דינו כמו שתראה ע"י קפיצה ושאר מעשה שהיא עושה שמקרי ראיה ע"י אונס ואינה קובעת וסת אלא עם הימים (ב"י לדעת הרשב"א) וי"א שדינו כוסת שתראה על ידי מקרה שבגופה וקובעת אותו אפילו בלא ימים שוים (ב"י בשם תוספות):
כל אלו הוסתות שנקבעים על ידי מקרה — אין אחד קובע עם חברו. אלא כל שפיהקה שלוש פעמים וראתה — קבעה וסת. אבל אם פיהקה פעם אחת ונתעטשה שתי פעמים — אין מצטרפים.
הגה (רמ״א) : אכלה שום וראתה, אכלה בצל וראתה, אכלה פלפלין וראתה. יש אומרים שקבעה לה וסת לראות על ידי כל אכילת דברים חמים(הרא״ש פרק האשה והמרדכי). ויש אומרים שכל זה שתראה על ידי מאכל — דינו כמו שתראה על ידי קפיצה ושאר מעשה שהיא עושה, שמיקרי ראייה על ידי אונס, ואינה קובעת וסת אלא עם הימים(בית יוסף לדעת הרשב״א). ויש אומרים שדינו כוסת שתראה על ידי מקרה שבגופה, וקובעת אותו אפילו בלא ימים שווים(בית יוסף בשם תוספות).
וסת הגוף : הווסת התלוי בסימן גופני. המנגנון זהה לוסת הימים (שלוש פעמים לקביעה, פעם אחת לחשש, פעם אחת לעקירה), אלא שהציון הוא סימן בגוף ולא תאריך. שתי דקויות : מבררים את הסיבה — כשהסימן (פיהוק) והתאריך (ר״ח) נפרדים, בהוברר הדבר מתברר מי מהם הקובע (סעיף כ); וכל סימן נקבע בפני עצמו ואינו מצטרף לחברו (סעיף כג). חוששת כבר בפעם אחת (סעיף כו), והווסת נעקר אף הוא בפעם אחת.
סעיף כד — שיעור האיסור : תחילת הוסת, סופו, או עד סוף עונה
וכולם אין חוששין להם אלא לשעת' כיצד היתה רגילה לראות עם התחלת הוסת מיד אסורה כל זמן המשכת הוסת היתה רגילה לראות בסופו אינה אסור' אלא בסופו במה דברים אמורים בזמן שכל הראיה מובלעת בתוך הוסת אבל אם אין כל הראיה מובלעת בתוך הוסת אלא נמשכת גם אחר הוסת אסורה מתחלת הוסת עד סוף עונה אחת:
וכולם אין חוששין להם אלא לשעתן. כיצד? היתה רגילה לראות עם התחלת הוסת — אסורה מיד כל זמן המשכת הוסת. היתה רגילה לראות בסופו — אינה אסורה אלא בסופו.
במה דברים אמורים? בזמן שכל הראייה מובלעת בתוך הוסת. אבל אם אין כל הראייה מובלעת בתוך הוסת אלא נמשכת גם אחר הוסת — אסורה מתחילת הוסת עד סוף עונה אחת.
סעיף כה — מיחוש שבא לזמן ידוע אוסר כל העונה
אם אחד מאלו בא לזמן ידוע אז ודאי אסורה כל עונת הוסת כמו וסת ימים גרידא:
אם אחד מאלו בא לזמן ידוע — אז ודאי אסורה כל עונת הוסת, כמו וסת ימים גרידא.
סעיף כו — וסת הגוף כוסת הימים לכל דבריו
כשם שחוששת לוסת הימים בפעם אחת כך חוששת לוסת הגוף בפעם אחת כיצד הית' מפהקת פעם א' וראתה כשתפהק פעם אחרת חוששת לו וכשם שוסת הימים שאינו קבוע נעקר בפעם א' שאפילו ראתה שתי פעמים ליום ידוע אם הגיע זמן שלישי ולא ראתה נעקר לגמרי כן הוא וסת הגוף וכשם שוסת הימים הקבוע בג' פעמים צריך עקירה ג' פעמי' ובדיקה כן הוא וסת הקבוע בגוף ומאימתי עקירתו משיקרה מקרה ולא תראה היה המקרה לזמן ידוע אינו נעקר אלא אם כן בא המקרה שלש פעמים בזמנו ולא ראתה אבל במקרה לבדו או זמן לבדו שלא ראתה בהם אינו נעקר:
כשם שחוששת לוסת הימים בפעם אחת, כך חוששת לוסת הגוף בפעם אחת. כיצד? היתה מפהקת פעם אחת וראתה — כשתפהק פעם אחרת חוששת לו.
וכשם שוסת הימים שאינו קבוע נעקר בפעם אחת — שאפילו ראתה שתי פעמים ליום ידוע, אם הגיע זמן שלישי ולא ראתה נעקר לגמרי — כן הוא וסת הגוף. וכשם שוסת הימים הקבוע בשלוש פעמים צריך עקירה שלוש פעמים ובדיקה — כן הוא הוסת הקבוע בגוף.
ומאימתי עקירתו?משיקרה מקרה ולא תראה. היה המקרה לזמן ידוע — אינו נעקר אלא אם כן בא המקרה שלוש פעמים בזמנו ולא ראתה; אבל במקרה לבדו או זמן לבדו שלא ראתה בהם — אינו נעקר.
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות והיא קטנה שלא הגיעה לימי הנעורים אפילו הביאה שתי שערות וכן אפילו הגיעה לימי הנעורים אם בדקוה ולא הביאה שתי שערות היא קובעת וסת כשאר נשים בשלש ראיות בשאר הוסתות ובארבעה בוסת ההפלגות אלא שיש הפרש בינה לגדולה שאף על פי שהוחזקה רואה וקבעה לה וסת אם פסקה ג' עונות בינוניות שהם צ' יום ולא ראתה אינה חושש' לוסת הא' כלל וחזרה לקדמותה ואפילו חזרה לראות באותן עונות שהיתה למודה (פי' נהוגה) לראות בהן אינה חוששת עד שתחזור ותקבענו ג' פעמים לפי שאינה בת דמים ונתגלה שדמים הראשונים מקרה היה ראתה ג' ראיות מג' עונות מכוונות שלא פיחתה ולא הותירה נתגלה שדילוג הראשון אינו סילוק דמים אלא שינוי וסת לפיכך ראיה ראשונה שממנה התחילה (לדלג) מצטרפת לג' ראיות אחרונות ונמצאו ד' ראיות וג' הפלגות ביניהם מצ' לצ' אבל אם פיחתה או הותירה שלא היו הראיות מכוונות אז אי אפשר לראשונות להצטרף ועד שתראה ד' ראיות מכוונות אינה קובעת וסת להפלגות:
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות — והיא קטנה שלא הגיעה לימי הנעורים, אפילו הביאה שתי שערות; וכן אפילו הגיעה לימי הנעורים, אם בדקוה ולא הביאה שתי שערות — קובעת וסת כשאר נשים : בשלוש ראיות בשאר הוסתות, ובארבע בוסת ההפלגות.
אלא שיש הפרש בינה לגדולה : שאף על פי שהוחזקה רואה וקבעה לה וסת, אם פסקה שלוש עונות בינוניות — שהם תשעים יום — ולא ראתה, אינה חוששת לוסת הראשון כלל, וחזרה לקדמותה. ואפילו חזרה לראות באותן עונות שהיתה למודה (פירוש : נהוגה) לראות בהן — אינה חוששת עד שתחזור ותקבענו שלוש פעמים, לפי שאינה בת דמים ונתגלה שדמים הראשונים מקרה היה.
ראתה שלוש ראיות משלוש עונות מכוונות, שלא פיחתה ולא הותירה — נתגלה שדילוג הראשון אינו סילוק דמים אלא שינוי וסת : לפיכך ראייה ראשונה שממנה התחילה (לדלג) מצטרפת לשלוש הראיות האחרונות, ונמצאו ארבע ראיות ושלוש הפלגות ביניהן, מתשעים לתשעים. אבל אם פיחתה או הותירה, שלא היו הראיות מכוונות — אז אי אפשר לראשונות להצטרף, ועד שתראה ארבע ראיות מכוונות אינה קובעת וסת להפלגות.
סעיף כח — הזקנה : שלוש עונות בריקן = מסולקת דמים
וכן זקנה שעברו עליה שלש עונות משהזקינה ולא ראתה הרי זו מסולקת דמים ואינה חוששת לוסתה הראשון (וקטנה וזקנה אינן חוששות לוסת שאינו קבוע) (ב"י בשם הרשב"א):
וכן זקנה שעברו עליה שלוש עונות משהזקינה ולא ראתה — הרי זו מסולקת דמים ואינה חוששת לוסתה הראשון. הגה (רמ״א) : וקטנה וזקנה אינן חוששות לוסת שאינו קבוע(בית יוסף בשם הרשב״א).
סעיף כט — איזו היא זקנה?
איזו היא זקנה כל (שזקנה כל כך שראויה) (טור) שקורין לה אימא בפניה מחמת זקנותה ואינה חוששת:
איזו היא זקנה? כל (שזקנה כל כך שראויה) — כלשון הטור — שקורין לה «אימא» בפניה מחמת זקנותה : ואינה חוששת.
סעיף ל — חזרה וראתה : דינה כתינוקת
חזרה וראתה דינה כדין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות:
חזרה וראתה — דינה כדין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות (סעיף כז).
סעיף לא — חזרת הזקנה לקביעותה הראשונה
חזרה לראות בעונות קטנות שהיתה למודה להיות רואה בהן חזרה לקביעותה הראשון אם וסת ההפלגות חזרה לקדמותה אם תהיה ההפלגה כמו שהיתה למודה תחלה ואם בשאר הוסתות אפי' בפעם א' חוזרת לקדמותה שהרי נתגלה שדילוג הראשון לא סילוק דמיה הי' אלא מקרה. ובזה חמור דין הזקנה מדין הקטנה שלא הגיע זמנה לראות:
חזרה לראות בעונות קטנות שהיתה למודה להיות רואה בהן — חזרה לקביעותה הראשונה. אם וסת ההפלגות — חוזרת לקדמותה אם תהיה ההפלגה כמו שהיתה למודה תחילה; ואם בשאר הוסתות — אפילו בפעם אחת חוזרת לקדמותה, שהרי נתגלה שדילוג הראשון לא סילוק דמיה היה אלא מקרה.
ובזה חמור דין הזקנה מדין הקטנה שלא הגיע זמנה לראות.
סעיף לב — וסת בתוך וסת
פעמי' שהאשה קובעת לה וסת בתוך וסת כיצד ראתה שלש פעמים בראש חודש ורביעית בב' לחודש ובר"ח וכן בחמישית ובששית הרי קבעה שתי וסתות:
פעמים שהאשה קובעת לה וסת בתוך וסת. כיצד? ראתה שלוש פעמים בראש חודש, ורביעית בשני לחודש ובראש חודש, וכן בחמישית ובשישית — הרי קבעה שתי וסתות.
סעיף לג — מעוברת ומניקה אינן קובעות וסת
מעוברת לאחר ג' חדשים לעיבורה ומניקה כל כ"ד חדש אחר לידת הולד אינה קובעת וסת אפי' מת הולד או גמלתו דמים מסולקים מהן כל זמן עיבורה וכל כ"ד חדש ומ"מ חוששת לראיה שתראה כדרך שחושש' לוסת שאינו קבוע:
מעוברת לאחר שלושה חודשים לעיבורה, ומניקה כל עשרים וארבעה חודש אחר לידת הוולד — אינה קובעת וסת, ואפילו מת הוולד או גמלתו, שדמים מסולקים מהן כל זמן עיבורה וכל עשרים וארבעה חודש.
ומכל מקום חוששת לראייה שתראה, כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע.
סעיף לד — מעוברת ומניקה : הפסקת החשש וחזרתו
מעובר' משהוכר עוברה ומניקה כל כ"ד חדש אינה חוששת לוסת הראשון אפילו היה לה וסת קבוע והגיע תוך הזמן הזה אינה צריכה בדיקה ומותרת לבעלה ואפילו שופעו' ורואו' דם באותן עונו' שהן למודו' לראו' בהן אינו אלא במקרה עברו ימי העיבור וההנקה חוזרות לחוש לוסתן הראשון כיצד היה לה וסת לימים אם למודה לראשי חדשים חוששת לר"ח ראשון שהיא פוגעת בו וכן כל כיוצא בזה וכן הדין אם היה לה וסת הגוף או לזמן ידוע אבל אם היה וסתה וסת ההפלגה אי אפשר לחוש עד שתחזור לראות חזרה לראות אפילו פעם א' חוששת יום ההפלגה שהיתה למודה להפליג:
מעוברת משהוכר עוברה, ומניקה כל עשרים וארבעה חודש — אינה חוששת לוסת הראשון : אפילו היה לה וסת קבוע והגיע תוך הזמן הזה — אינה צריכה בדיקה ומותרת לבעלה; ואפילו שופעות ורואות דם באותן עונות שהן למודות לראות בהן — אינו אלא במקרה.
עברו ימי העיבור וההנקה — חוזרות לחוש לוסתן הראשון. כיצד? היה לה וסת לימים : אם למודה לראשי חודשים — חוששת לראש חודש ראשון שהיא פוגעת בו; וכן כל כיוצא בזה. וכן הדין אם היה לה וסת הגוף או וסת לזמן ידוע.
אבל אם היה וסתה וסת ההפלגה — אי אפשר לחוש עד שתחזור לראות : חזרה לראות אפילו פעם אחת — חוששת ליום ההפלגה שהיתה למודה להפליג.
מסולקת דמים. ארבע קבוצות נשים יוצאות מן הסדר הרגיל של הווסתות : הקטנה (הנערה שלפני הזמן — הקובעת אף היא וסת בדקויות, סעיף כז); הזקנה (שלוש עונות בריקן עושות אותה מסולקת דמים, סעיפים כח-לא); המעוברת (משהוכר העובר) והמניקה (כ״ד חודש) — שאינן קובעות וסת ואינן חוששות לישן (סעיפים לג-לד), ושבות אליו בתום הזמן. סעיף לב מוסיף את הוסת בתוך וסת : שני וסתות שזורים זה בזה.
2. הקשר — מקומו של הסימן
סימן קפ״ד קבע את מצוות הפרישה : להיפרש סמוך לעת הווסת (עונת הפרישה). אך כדי לדעת מתי להיפרש, צריך תחילה לדעת לחזות את הווסת. זה כל עניינו של סימן קפ״ט : הוא נותן את החשבון הקובע את יום החשש (יום הווסת). השאלה המרכזית אינה עוד כיצד נטהרים, אלא לאיזה יום לחשוש, ובאיזו חומרה — אזהרה בעלמא או בדיקה ממש.
השאלות הגדולות שבסימן
השאלה
היכן?
תשובה־טיפוסית
לאיזה יום לחשוש בלא וסת קבוע?
סעיפים א, ד
עונה בינונית : יום השלושים (דינה כקבוע)
כיצד נקבע וסת?
סעיפים ב-ג
שלוש עונות שוות (ארבע ראיות בהפלגות)
ההפלגה והדילוג
סעיף ה
הפלגה קבועה, או דילוג שווה (30, 31, 32…)
ימי החודש / השבוע
סעיפים ו-יג
תאריך קבוע, דילוג, סירוג, ר״ח; תמיד יום או לילה
עקירת וסת
סעיפים יד-טז
שלוש עונות בריקן; החזרה משיבה אותו
אונס, קפיצה וסימני הגוף
סעיפים יז-כו
אונס לבדו ≠ וסת; וסת הגוף נקבע בשלוש
קטנה, זקנה, מעוברת / מניקה
סעיפים כז-לד
מסולקת דמים : סילוק ואחר כך חזרה
הרעיון החוצה את הכול : הכול עניין של חזקה ושל מניין. כמה פעמים הופיע הווסת באותו קצב? שלוש פעמים → הוא קבוע ומחייב בדיקה. שלוש עונות בריקן → הוא נעקר. החשבון עלול להיות מורכב מאוד (הפלגה, דילוג, קפיצה, סימנים שזורים) — ולכן, למעשה, יש לפנות לרב.
3. מושגי היסוד שבסימן
כדי להבין את סימן קפ״ט יש לשלוט באוצר מילים טכני המתאר כיצד וסת מזוהה, נקבע, מדלג ונעקר.
וֶסֶת — הווסת : המועד שבו רגילה אשה לראות דם. כל הסימן בא לחזותו מראש לשם הפרישה (קפ״ד). מבחינים בין וסת קבוע (שנקבע בשלוש פעמים) לוסת שאינו קבוע.
עוֹנָה בֵּינוֹנִית — העונה הממוצעת : יום השלושים מן הראייה האחרונה. זהו יום־הציון לכל אשה שאין לה וסת קבוע (סעיף א), ודינה כוסת קבוע (סעיף ד) — בודקת אף בלא הרגשה.
חוֹשֶׁשֶׁת — «חוששת» : ההתחשבות ביום שעלולה הראייה לחזור בו, ועל כן הפרישה ממנו. וסת קבוע מחייב גם בדיקה; שאינו קבוע שעבר בלא ראייה — בטל מאליו.
הַפְלָגָה — ההפלגה : הווסת הנקבע על פי מספר הימים שבין ראייה לראייה. צריך ארבע ראיות (שלוש הפלגות שוות), שהראייה הראשונה אינה הפלגה (סעיף ב).
דִּלּוּג — הדילוג : וסת שבו ההפלגה (או יום החודש) מתקדמת בקצב שווה — 30, 31, 32… או 15, 16, 17 לחודש. סדירות ההתקדמות היא הקובעת (סעיפים ה, ז-ח).
סֵירוּג — הסירוג : ראייה בכל חודש שני (מר״ח לר״ח שאינם סמוכים). בשונה מן הדילוג, כאן הראייה הראשונה מן המניין (סעיף יב).
עֲקִירַת וֶסֶת — עקירת הווסת : וסת קבוע נעקר רק לאחר שלוש עונות שעברו בלא ראייה. החזרה לראות ביום הישן משיבה אותו מיד (סעיפים יד-טז).
וֶסֶת הַגּוּף — וסת הגוף : הנקבע לא בתאריך אלא בסימן גופני (פיהוק, עיטוש, כאב, מאכל חם). אותם דיני מניין, אך חוששת כבר בפעם אחת (סעיפים יט-כו).
מְסֻלֶּקֶת דָּמִים — מסולקת דמים : מעמד הקטנה, הזקנה, המעוברת והמניקה, היוצאות מן הסדר הרגיל — אינן קובעות וסת ואינן חוששות לישן (סעיפים כח, לג-לד).
החוט המקשר : בכול שורר המספר שלוש (החזקה). שלוש עונות שוות קובעות; שלוש עונות בריקן עוקרות. החריג המרכזי הוא העונה הבינונית — יום־ציון יחיד (השלושים) שאינו «נקבע» בחזרה, אלא חל על כל אשה שאין לה מחזור קבוע.
4. קביעה ועקירה — טבלת שלוש הפעמים
כל מנגנון הסימן טמון בסימטריית המספר שלוש. מצליבים איזה סוג וסת? עם כמה פעמים לקביעה / לעקירה?
סוג הווסת
לקביעה
לעקירה
יום החודש / השבוע (תאריך קבוע)
3 ראיות באותו תאריך
3 עונות בריקן
וסת ההפלגות
4 ראיות (3 הפלגות שוות)
3 הפלגות בריקן
דילוג (התקדמות שווה)
4 ראיות בדילוג שווה
3 עונות בריקן
וסת הגוף (סימן)
3 פעמים אותו סימן + ראייה
פעם אחת בריקן (נעקר מהר)
עונה בינונית (יום ל׳)
חלה מאליה (בלא וסת קבוע)
דינה כוסת קבוע
ההיגיון במשפט אחד : שלוש עונות שוות יוצרות חזקה שהאשה רואה בקצב זה → הווסת קבוע ומחייב בדיקה. שלוש עונות בריקן שוברות חזקה זו → הווסת נעקר. ההפלגה צריכה ראייה אחת נוספת, שהראייה הראשונה עדיין אינה יוצרת מרווח.
הנקודה המעשית : חוששת כבר בפעם הראשונה ליום שכבר ראתה בו, אף קודם שנקבע; ווסת שאינו קבוע נעקר בפעם אחת בריקן. המורכבות — ובמיוחד בדילוג, בסירוג ובסימנים שזורים — מחייבת פנייה לרב.
5. הט״ז והש״ך — גדולי המפרשים
ביורה דעה אין השולחן ערוך נלמד לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו : הט״ז והש״ך. בדיני הווסתות הט״ז מורחב במיוחד (כחמישים אותיות לסימן זה לבדו). עליהם מוסיפים את גדולי אחרוני הנידה : הסדרי טהרה והחכמת אדם / בינת אדם.
הט״ז (ט״ז) — טורי זהב, לרבי דוד הלוי סגל (פולין, המאה הי״ז). על סימן קפ״ט הוא מאריך בצירופי הקביעה (הפלגה, דילוג, סירוג), בעקירה, בוסת הגוף, בוסת מחמת אונס ובדין המעוברת / מניקה.
הש״ך (ש״ך) — שפתי כהן, לרבי שבתי הכהן (ליטא, המאה הי״ז). מפרש היסוד על יורה דעה, בעומק עיוני רב.
כניסת מפתח : מדוע ארבע ראיות בהפלגה?
שאלה החוזרת ונשנית : מדוע וסת ההפלגות צריך ארבע ראיות בעוד שוסת ימי החודש צריך שלוש? התשובה (סעיף ב, ובאריכות בט״ז) פשוטה ועמוקה : הפלגה קיימת רק בין שתי ראיות. הראייה הראשונה היא נקודת מוצא בלבד — אין לפניה מרווח. לכן צריך ראייה ראשונה, ואחריה שלוש הפלגות שוות, סך הכול ארבע ראיות. בתאריך החודש, לעומת זאת, הראייה הראשונה כבר היא «אחד בניסן» — ציון בפני עצמו.
בירור הסיבה : הוברר הדבר
הט״ז והש״ך מדגישים, בעניין וסת הגוף, את עיקרון הוברר הדבר שבסעיף כ : כשסימן (פיהוק) ותאריך (ר״ח) חופפים, כיצד לדעת מי משניהם מבשר את הראייה? מפרידים ביניהם : פיהקה ביום אחר וראתה — הפיהוק הוא הקובע; ראתה בר״ח בלא פיהוק — התאריך הוא הקובע. למעשה נדרשת תצפית מדוקדקת — טעם נוסף לנהל מעקב מדויק ולפנות לרב.
6. הגהת הרמ״א (הגה)
הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על לשון המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז. הנה התערבויותיו הבולטות בסימן זה.
על סעיף יז — הווסת מחמת אונס
הגהת הרמ״א : ומ"מ חוששת לו כמו לוסת שאינו קבוע (יו״ד קפ״ט:י״ז) — המחבר אומר שוסת שנקבע מחמת אונס לבדו אינו וסת אמיתי; הרמ״א מבהיר שאין מתעלמים ממנו לגמרי, אלא חוששת לו לכל הפחות כוסת שאינו קבוע.
על סעיף כג — הדברים החמים
הגהת הרמ״א : אכלה שום וראתה… יש אומרים שקבעה לה וסת לראות ע״י כל אכילת דברים חמים (יו״ד קפ״ט:כ״ג) — הרמ״א מרחיב את מושג וסת הגוף לסיבות שבמאכל (שום, בצל, פלפלין) המביאות לראייה. ומביא עוד שתי דעות : האחת משווה את המאכל לאונס (ואינה קובעת וסת אלא עם הימים), והאחרת משווה אותו למקרה שבגוף (וקובעת אף בלא ימים שווים).
על סעיף כח — קטנה וזקנה
הגהת הרמ״א (בשם הרשב״א) : וקטנה וזקנה אינן חוששות לוסת שאינו קבוע (יו״ד קפ״ט:כ״ח) — הרמ״א מקל בכך לשתי קבוצות אלו, שמחזורן אינו (או אינו עוד) קבוע.
הרמ״א מבחין בקפידה בין הדין היסודי (המחבר) לבין המנהג האשכנזי : מחמיר במקומות (חוששת אף לוסת האונס כשאינו קבוע; מוסיף את הדברים החמים) ומקל באחרים (קטנה וזקנה פטורות משאינו קבוע). בכל מקרה, דקויות אלו מאשרות שאין מכריעים מקרה ממשי לבד.
7. מסולקת דמים — קטנה, זקנה, מעוברת, מניקה
סעיפים כז-לד יוצאים מן הסדר הרגיל : הם דנים בנשים שמחזורן מסולק. המושג המרכזי הוא מְסֻלֶּקֶת דָּמִים.
מעובר׳ משהוכר עוברה ומניקה כל כ״ד חדש אינה חוששת לוסת הראשון (יו״ד קפ״ט:ל״ד)
ארבע קבוצות נדונות :
הקטנה (הנערה שלפני הזמן) : יכולה לקבוע וסת כשאר נשים (שלוש ראיות, ארבע בהפלגות), בדקויות; ואינה חוששת לוסת שאינו קבוע (סעיף כז).
הזקנה : שלוש עונות בלא ראייה עושות אותה מסולקת דמים; חזרה לראות — דינה כתינוקת (סעיפים כח-לא).
המעוברת (משהוכר העובר) והמניקה (כ״ד חודש) : אינן קובעות וסת ואינן חוששות לישן, אף הקבוע — מסולקות דמים (סעיפים לג-לד).
קבוצה
מעמד
חזרה
קטנה
יכולה לקבוע (בדקויות); אין שאינו קבוע
—
זקנה
מסולקת דמים לאחר 3 עונות בריקן
חזרה לראות → דין תינוקת
מעוברת (הוכר העובר)
מסולקת דמים; בלא בדיקה
לאחר הלידה
מניקה (כ״ד חודש)
מסולקת דמים; בלא בדיקה
בתום כ״ד חודש → לוסת הישן
וסעיף לב מוסיף את הוסת בתוך וסת : אשה עשויה לקבוע שני וסתות שזורים (כגון לראות שלוש פעמים בר״ח, ובפעם הבאה גם בב׳ לחודש) — ואז שני וסתות לחשוש להם. המעבר באחד ממעמדים אלו (זקנה, היריון, תום הנקה) הוא בדיוק סוג המצב שבו פונים לרב.
8. מקרים מעשיים בני זמננו
כיצד מתפרשים דינים אלו כיום? הנה ארבעה מצבים שכיחים לאור הסימן.
מקרה 1 — מעקב הווסת (יומן, אפליקציית טהרת המשפחה)
כדי לקבוע אם וסת הוא קבוע, או להחיל את העונה הבינונית ולחשב הפלגה, יש לרשום כל ראייה בדייקנות. זוגות רבים נעזרים כיום ביומן ייעודי או באפליקציית טהרת המשפחה. כלים אלו מחשבים את ימי החשש ואת הפרישה (פרישת ערב העונה, קפ״ד). אך שום אפליקציה אינה מחליפה ניתוח מקרה ממשי : להלכה למעשה, היוועצו ברב.
מקרה 2 — העונה הבינונית (יום השלושים)
לרוב הנשים שאין להן מחזור קבוע לחלוטין, יום־הציון הוא העונה הבינונית, יום השלושים מן הראייה האחרונה (סעיף א). דינה כוסת קבוע : בודקת אף בלא הרגשה (סעיף ד). חישוב יום השלושים המדויק (מאיזו ראייה, ביום או בלילה) מסור לרב.
מקרה 3 — סימני הגוף (וסת הגוף)
אשה שמה לב שכאבי תחתית בטן, כאבי ראש או עייפות רבה מקדימים בקביעות את ראייתה. הסימן (סעיפים יט-כו) מלמד שסימנים אלו עשויים להוות וסת הגוף שיש לחשוש לו — כבר בפעם אחת לחומרה, ונקבע בשלוש פעמים. אך יש לברר את הסיבה האמיתית (הוברר הדבר). זה עדין : להלכה למעשה, היוועצו ברב.
מקרה 4 — היריון והנקה
בעת ההיריון (משהוכר העובר) וההנקה (כ״ד חודש), האשה מסולקת דמים : אינה חוששת עוד לוסת הישן, אף הקבוע (סעיפים לג-לד). אך המעברים — תום ההיריון, ימי הלידה, תום כ״ד חודש — הם רגעים עדינים שבהם משתנה הדין. למעברים אלו, היוועצו ברב.
החוט המקשר את ארבעת המקרים : חשבון הווסתות הוא מן התחומים הטכניים ביותר שבכל ההלכה — הפלגות, דילוגים, קפיצות, סימנים, מעברים. קודם כל רושמים את הראיות בדייקנות; אך ההכרעה המעשית מסורה תמיד לרב, השולט בצירופים ובפרטי המעשה.
9. סיכום סימן קפ״ט
עיקרו של סימן קפ״ט בכמה משפטים :
בלא מחזור קבוע — חוששת לעונה הבינונית (יום ל׳); עם מחזור קבוע — ליום הידוע (סעיפים א, ד).
וסת נקבע בשלוש עונות שוות; וסת ההפלגות צריך ארבע ראיות (סעיף ב).
וסת ההפלגות עשוי להתקדם בדילוג שווה — 30, 31, 32… (סעיף ה).
קובעת גם בימי החודש / השבוע, עם דילוג, סירוג ודין יום / לילה (סעיפים ו-יג).
וסת קבוע נעקר רק בשלוש עונות בריקן; החזרה משיבה אותו (סעיפים יד-טז).
וסת שנקבע מחמת אונס לבדו אינו וסת אמיתי, אך חוששת לו כשאינו קבוע (סעיפים יז-יח).
וסתות הגוף (פיהוק, עיטוש, מיחושים, מאכלים חמים) נקבעים בשלוש; חוששת כבר בפעם אחת (סעיפים יט-כו).
הקטנה, הזקנה, המעוברת והמניקה הן מסולקות דמים; הוסת בתוך וסת שוזר שני וסתות (סעיפים כז-לד).
טבלת זיכרון
מצב
הדין
אשה בלא מחזור קבוע
🟡 עונה בינונית : יום ל׳ (דינה כקבוע)
שלוש עונות שוות
🟢 וסת קבוע (4 ראיות בהפלגות)
שלוש עונות בריקן
🔴 וסת נעקר (החזרה משיבה אותו)
וסת מחמת אונס לבדו
🟡 אינו וסת אמיתי, אך חוששת כשאינו קבוע
סימן הגוף (וסת הגוף)
🟡 חוששת כבר בפעם אחת; נקבע בשלוש
מעוברת / מניקה
🟢 מסולקת דמים; חזרה לאחר ההיריון / כ״ד חודש
שאלות הבנה
בדוק את הבנתך :
מהי העונה בינונית? מדוע «דינה כוסת קבוע» (סעיפים א, ד)?
מה ההבדל המעשי בין וסת קבוע לשאינו קבוע שעברו בלא ראייה (סעיף ד)?
כמה ראיות צריך לקביעת וסת ההפלגות? מדוע אחת יותר מאשר בתאריך (סעיף ב)?
מהו הדילוג? במה הוא שונה מן הסירוג (סעיפים ה, ז-ח, יב)?
מדוע צריך וסת להיות כולו בעונה אחת — יום או לילה (סעיף יג)?
כמה עונות בריקן צריך כדי לעקור וסת קבוע (סעיפים יד-טז)?
האם וסת שנקבע מחמת אונס לבדו הוא וסת אמיתי? מה פוסק הרמ״א (סעיף יז)?
מהו וסת הגוף? כיצד מבררים את הסיבה (הוברר הדבר, סעיפים יט-כ)?
מי היא מסולקת דמים? מה דין המעוברת / מניקה בתום ההיריון / כ״ד חודש (סעיפים לג-לד)?
מהו וסת בתוך וסת (סעיף לב)?
להעמקה נוספת
אם תרצה להעמיק בסימן זה :
📚 רמה 2 — למדן : הפלפול — טבעו של «חשש הווסת» (דאורייתא או דרבנן, קישור לקפ״ד), היגיון החזקות (שלוש פעמים), צירופי הקביעה (הפלגה / חודש / שבוע / דילוג / סירוג, ט״ז), ווסת הגוף מול וסת הימים
✨ רמה 3 — סיכום : הטבלאות המשוות (קביעה / עקירה, סוגי הווסתות, מסולקת דמים), כללי הזהב וזיכרון מהיר של 34 הסעיפים
⚖️ רמה 4 — דעת הרב והלכה למעשה : מסורת חב״ד במעקב הווסתות והפסיקה המעשית (בית יוסף, רמ״א, ש״ך, ט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן, טהרת הבית, שבט הלוי)