דִּינֵי כְּתָמִים וּבְדִיקַת הָאִשָּׁה

כתם הוא טיפת דם הנמצאת בגוף האשה או בבגדיה בלא שהרגישה. מן התורה אין האשה נדה אלא אם כן הרגישה שיצא דם מבשרה (דבר תורה אין האשה מטמאה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה — יו״ד ק״צ:א). כתם הנמצא בלא הרגשה אינו טומאה מן התורה; וחכמים גזרו עליו שהיא טמאה ואסורה לבעלה. מאחר שטומאה זו דרבנן, יש בסימן קולות רבות (תליות, שיעור, מקום, צבעונים): ספקא דרבנן לקולא. אך יישומן צריך מורה הוראה.

לא גזרו חכמים על הכתם אלא אם יש בו כגריס ועוד (יו״ד ק״צ:ה). שיעור הגריס הוא כתשע עדשים (ג׳ על ג׳). בפחות מכן טהורה, שתולין את הכתם הקטן בכינה מעוכה (מאכולת). ואין מצרפין טיפין רבות נפרדות (ק״צ:ח): תולין כל טיפה וטיפה בכינה אחרת עד שיהא בו כגריס ועוד במקום אחד. חישוב השיעור המדויק צריך מורה הוראה.

מאחר שהכתמים דרבנן, מקילין בהם ותולין בכל דבר שיכולה לתלות (כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות — יו״ד ק״צ:יח). תולין את הכתם במכה שאפשר שבא ממנה הדם (ק״צ:טז), בדם הבא מבחוץ — עברה בשוק של טבחים, נתעסקה בעוף או בבהמה שחוטה (ק״צ:יח, ועי׳ סימן קפ״ה) — או בכינים: כינה ופשפש, עד כתורמוס (ק״צ:ז). תליות אלו תלויות בתנאים מדויקים (צבע, מקום, שיעור): אל תורה לעצמך, שאל מורה הוראה.

לא גזרו חכמים על הכתם אלא בלבן; כתם הנמצא על בגד צבעוני אינו מטמא את האשה. מכאן המנהג הרווח, שכבר הזכירוהו הראשונים והביאו הרמ״א, ללבוש בגדי צבעונים כדי להימנע מרוב חששות הכתמים. זהו ההיתר המעשי החשוב ביותר שבסימן כיום. פרטיו (אימתי נוהג, גבולותיו בשבעה נקיים) צריכים מורה הוראה.