סימן קצ״ח — דיני טבילה וחציצה

📑 תוכן הלימוד

1. הכלל (סעיף א) — כל גופה בפעם אחת

סימן קצ״ח הוא לב העניין הטכני של הטבילה. הסימן הקודם בירר את זמן הטבילה ; סימן זה מתאר את הטבילה עצמה. ב48 סעיפיו הוא מן הארוכים שבבלוק — אך הכול נובע בו מכלל אחד, הנקבע כבר בסעיף א. נקראנו.

והרי היא כלשון השולחן ערוך : לשון סעיף א וביאורו המלא נתונים להלן, בפרק 4, בראש ארבעים ושמונה הסעיפים. ומה שמברר הפרק הזה הם הקנים שהסעיף מעמיד — ההקפדה (מקפיד) ושטח הגוף המכוסה (רוב הגוף) — שכל שאר הסימן תלוי בהם.

2. 48 הסעיפים, ב-7 משפחות

ארבעים ושמונה סעיפים — הרבה. אך אין זו רשימה ללא סדר : המחבר עובר על הגוף, מן הראש ועד הרגליים, ומיישם בכל מקום את אותו כלל (מקפיד / אינו מקפיד, רוב / מקצת). הנה מפת הסימן בכללותו — שבע משפחות המכסות את כל הסימן.

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי לקרוא את סימן קצ״ח, יש לשלוט במעט אוצר מילים — של החציצה וכללה.

4. 48 הסעיפים, כסדר השולחן ערוך

ארבעים ושמונה סעיפי הסימן, כסדר השולחן ערוך : לכל אחד לשון המקור כמות שהיא, ולאחריה ביאורה בבא אחר בבא. הגהות הנתונות בתוך סעיף מוכרזות "הגה :" ואינן נבלעות בלשון המחבר לעולם. שבע המשפחות אינן אלא להנחות את הקריאה, ואינן מזיזות סעיף ממקומו.

משפחה 1 — הכלל (סעיף א)

סעיף א — הכלל הגדול : כל גופה בפעם אחת

דיני טבילה וחציצתה. ובו מ"ח סעיפים:
צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ ואפילו כל שהוא ואם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו חוצץ ואם הוא חופה רוב הגוף אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך חוצץ: הגה ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינן חוצצין גזרה אטו דברים החוצצין (הגהות ש"ד):

משפחה 2 — שיער, חוטים, קשרים (סעיפים ב-ו)

סעיף ב — חוטים ורצועות הכרוכים בשיער ; הקטלא המהודקת

אלו הדברים שחוצצין חוטי צמר וחוטי פשתן ורצועות שכורכין בהם השער בראש לא תטבול בהם עד שתרפם ואם הם בתוך קליעת שערה אינו מועיל בהם רפיון ואם הם כרוכים בשאר מקומות בגוף לא תטבול בהם עד שתרפם חוץ מאם הם כרוכים בצואר שאינם חוצצין לפי שאינה מהדקן אבל קטלא שהיא רצועה חלקה ורחבה שכורכת סביב צוארה חוצצת מפני שחונקת עצמה בחוזק כדי שיהיה בשרה בולט ותראה בעלת בשר ומתוך שהרצועה חלקה ורחבה אינה מזיקתה (רש"י):

סעיף ג — חוטים חלולים העשויים מעשה רשת

אם החוטין האלו חלולין עשוי מעשה רשת אינם חוצצין (טור בשם ראב"ד):

סעיף ד — חוטי שער אינם חוצצין… אלא אם כן מקפדת

חוטי שער אינם חוצצין: הגה ואם היו מוזהבות חוצצין דמקפדת עליהם שלא תטנפם וכן אם היו מטונפים תחלה מקפדת עליהם שלא תתלכלך מהן במים וחוצצין (טור):

סעיף ה — קשר בשיער : שתי שערות, שערה אחת, ורוב השיער

שתי שערות או יותר שהיו קשורים כאחד קשר אחד אינם חוצצין: הגה ואין חילוק בין אם קשר ב' שערות עם שתי שערות או שקשר ב' שערות בפני עצמן (ב"י בשם רשב"א ור"ן): ושערה אחת שנקשרה חוצצת והוא שתהא מקפדת עליה אבל אם אינה מקפדת עליה עלתה לה טבילה עד שיהא רוב שערה קשור נימא נימא בפני עצמו:

סעיף ו — שיער הנדבק מחמת זיעה, לפי מקומו בגוף

שיער שכנגד הלב ושבזקן הנדבק זה בזה מחמת זיעה חוצץ שבראש ושבבית השחי אינו חוצץ ושבאותו מקום באיש אינו חוצץ ובאשה בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ: הגה ואותן שיש להן כמין קליעות שערות דבוקות זו בזו ונעשית בלילה על ידי שד וסכנה להסירם לא חייצי (מרדכי הלכות נדה בשם ראבי"ה ובאגור ובהגהות ש"ד):

משפחה 3 — העין : לפלוף וכחול (סעיפים ז-ח)

סעיף ז — לפלוף : שחוץ לעין ושבעין

לפלוף (פי' צואת העין) שחוץ לעין חוצץ אפי' הוא לח ולפלוף שבעין אינו חוצץ ואם הוא יבש חוצץ והוא שהתחיל להוריק (כ"ד התוספות וסמ"ג בשם ר"ת ורמב"ם):

סעיף ח — כחול : שבעין, שחוץ לעין, והעין הפותחת ועוצמת

כחול שבעין אינו חוצץ ושחוץ לעין חוצץ ואם היתה פותחת ועוצמת (פירוש וסוגרת) עיניה תדיר אף שחוץ לעין אינו חוצץ:

משפחה 4 — מכות, דם, רטיה, קוץ (סעיפים ט-יא)

סעיף ט — דם יבש שעל המכה, והריר שבתוכה

דם יבש שעל המכה חוצץ וריר שבתוכה אינו חוצץ יצא הריר מתוכה כל תוך ג' ימים לח הוא ואינו חוצץ לאחר מכאן יבש הוא וחוצץ לפיכך אשה בעלת חטטים צריכה לחוף במים עד שיתרככו:

סעיף י — רטיה שעל המכה

רטיה שעל המכה חוצצת:

סעיף יא — חץ או קוץ התחוב בבשר

חץ או קוץ התחוב בבשר אם נראה מבחוץ חוצץ ואם אינו נראה אינו חוצץ:

משפחה 5 — לכלוכים, טיט, דיו וצבעים (סעיפים יב-יז)

סעיף יב — לכלוכי הזיעה, ומה שנגלד כגליד

לכלוכי צואה שעל הבשר מחמת זיעה אינם חוצצין נגלד כגליד חוצץ:

סעיף יג — מלמולין שעל הבשר

מלמולין שעל הבשר חוצצין:

סעיף יד — שלושת הטיטים החוצצים תמיד, ושאר כל הטיט

טיט היון וטיט היוצרים וטיט דרכים הנמצא שם תמיד אפילו בימות החמה כל אלו חוצצין ושאר כל הטיט כשהוא לח אינו חוצץ שהרי הוא נמחה במים וכשהוא יבש חוצץ (רמב"ם וסמ"ג) (מיהו אם היא מקפדת אפילו בדבר לח חוצץ) (רוקח ומרדכי הלכות נדה):

סעיף טו — הדיו, החלב, הדבש, הדם וארבעת השרפים

הדיו החלב והדבש והדם שרף התאנה ושרף התות ושרף החרוב ושרף השקמה (פי' מין ממיני התאנים) יבשים חוצצין לחים אינם חוצצין ושאר כל השרפים אפילו לחים חוצצין:

סעיף טז — דם שנסרך בבשר

דם שנסרך בבשר אפילו לח חוצץ:

סעיף יז — צבע הנשים וידי הצבּע

צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן ושער ראשן אינו חוצץ וכן מי שהוא צובע וידיו צבועות אינו חוצץ: הגה וכן מי שאומנותו להיות שוחט או קצב וידיו תמיד מלוכלכות בדם אינו חוצץ שרוב בני אומנות זו אינן מקפידים (ב"י בשם ר"י):

משפחה 6 — צפרניים, בשר מדולדל, תכשיטים (סעיפים יח-כג)

סעיף יח — הצואה והבצק שתחת הצפורן, ומנין מנהג הנטילה

צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר חוצץ כנגד הבשר אינו חוצץ ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר חוצץ ואי זהו שלא כנגד הבשר זה שהצפורן עודף על הבשר ולפי שאינן יכולות לכוין מה נקרא כנגד הבשר או שלא כנגדו נהגו הנשים ליטול צפרניהם בשעת טבילה:

סעיף יט — נפח על מקום הצפורן, שאינה יכולה לחתוך ולא לחטט

אם יש לה נפח על מקום הצפורן ואינה יכולה לא לחתוך ולא לחטט אם נפוחה כל כך שאין הטיט שתחת הצפורן נראה אינו חוצץ:

סעיף כ — הצפורן עצמה אינה חוצצת — ואף על פי כן ההגה מצריכה טבילה אחרת

דוקא בצק שתחת הצפורן חוצץ אבל הצפורן עצמה אינה חוצצת ואפילו אם היתה גדולה ועומדת ליחתך ופורחת ועוברת מכנגד הבשר אינה חוצצת: הגה מיהו כל זה דוקא שאין צואה או בצק תחתיו בשעה שטבלה ומאחר דכבר נהגו ליטול הצפרנים אפילו אם צפורן אחת נשאר בידה וטבלה צריכה טבילה אחרת (הגהות ש"ד) וכן נוהגין:

סעיף כא — צפורן המדולדלת : פירשה מיעוטה ופירשה רובה

צפורן המדולדלת שפירשה מיעוטה חוצצת פירשה רובה אינה חוצצת:

סעיף כב — אבר ובשר המדולדלים ; יבלת ויתרת

אבר ובשר המדולדלים חוצצים. (אבל יבלת או יתרת ואינן מדולדלין אינן חוצצים) (ב"י בשם סמ"ג סימן רמ"ח בשם ר"י):

סעיף כג — שירים, נזמים, טבעות וקטלאות : רפויים או מהודקים

השירים והנזמים והטבעות והקטלאות אם הם רפויים אינם חוצצים ואם הם מהודקים חוצצים וכן הדין באגד שעל המכה וקשקשים שעל השבר:

משפחה 7 — הנהגת הטבילה ומקרי הגבול (סעיפים כד-מח)

סעיף כד — לחצוץ בין השיניים, והמנהגים שסביב לכך

צריכה לחצוץ שיניה שלא יהא בהם דבר חוצץ שאם טבלה ונמצא שום דבר דבוק בהם לא עלתה לה טבילה ויש נוהגות שלא לאכול בשר ביום לכתן לבית הטבילה מפני שהוא נכנס בין השינים יותר ממאכל אחר ואף על פי שבודקות וחוצצות השינים חוששות דילמא תשתייר מיניה ולאו אדעתה ומנהג יפה הוא: הגה ואין לה לאכול בין הרחיצה לטבילה (הרא"ש בה"נ) ואין לה לעסוק כל היום קודם הטבילה בבצק או בנרות של שעוה שלא ידבק בה (ש"ד) וכן נהגו:

סעיף כה — בית הסתרים ובית הקמטים : שלא בדקה, ולא נמצא דבר

אם לא הדיחה בית הסתרים ובית הקמטים שלה ונמצא בהם דבר חוצץ לא עלתה לה טבילה ואם לא נמצא עליה דבר חוצץ אף על פי שלא בדקה קודם טבילה עלתה לה טבילה ואינו דומה לבדיקת הגוף וחפיפת הראש:

סעיף כו — נמצא לאחר זמן, אחר שנתעסקה : תולים לקולא

אם לא בדקה קודם טבילה בין שיניה ולא בית הסתרים שלה ואחר טבילה נמי לא בדקה עד שנתעסקה בכתמים ובתבשילין ואחר כך בדקה ומצאה עצם בין שיניה או דבר חוצץ בין סתריה תלינן לקולא ואמרינן דבתר טבילה עיילי בה:

סעיף כז — שערה בפיה, קרצה שפתותיה, קפצה ידה

נתנה שערה בפיה או קרצה שפתותיה או קפצה ידה בענין שלא באו המים בהם לא עלתה לה טבילה:

סעיף כח — יד חברתה האוחזת בה בשעת הטבילה

לא תאחוז בה חברתה בידיה בשעת טבילה אלא אם כן רפתה ידה כדי שיבואו המים במקום אחיזת ידיה ואם הדיחה ידיה במים תחלה שרי שמשקה טופח שעל ידיה חבור למי המקוה:

סעיף כט — מקוה שאין בו אלא מ׳ סאה מצומצמין : "כבוש ידך עלי"

הטובל במקוה שאין בו אלא מ' סאה מצומצמין אם אמר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה:

סעיף ל — רגליה הדורסות על הרצפה : המים מקדימים להן

אינה צריכה להגביה רגליה בשעת טבילתה אם אין שם טיט אע"פ שדורסת על הרצפה אין כאן חציצה מפני שהמים מקדימים לרגליה:

סעיף לא — אין טובלין בכלים — ושליבות העץ שבמקוה

אין טובלין בכלים לפיכך אם היה טיט במקום שטובלת לא תעמוד על גבי כלי עץ שמקבלין טומאה מגבן ולא על גבי נסרים שראוים למדרסות ולא על שום כלי הראוי למדרס ותטבול משום גזירת מרחצאות של כלים עברה וטבלה לא עלתה לה טבילה אבל נותנת היא חבילי זמורות תחת רגליה מפני הטיט וכן לא תעמוד על גבי כלי חרס ולא על גבי בקעת ותטבול ואף על פי שאין כלי חרס מטמא מגבו ולא ראוי למדרס חשש חכמים הוא שמא תפחד שלא תפול ולא תטבול כראוי עברה וטבלה על גבי אלו עלתה לה טבילה ולפי זה מקוה שיש בו שליבות (פי' מדרגות) של עץ אם טבלה על גבי השליבות (אפילו אם הם מחוברים לכותלי המקוה) (תשובת הרשב"א) לא עלתה לה טבילה דפשוטי כלי עץ הם וצריך לעשות במקומן מדרגה של אבנים ותהיה המדרגה רחבה ד' מקום הנחת הרגל כדי שיהא בה שיעור מקוה לבל תפחד ליפול ממנה:

סעיף לב — סילון של עץ הקבוע בקרקעית הטבילה

סילון של עץ הקבוע בקרקעית הטבילה אם אין לו לבזבז (פירוש מסגרת שאז אין לו בית קבול) מותרת לעמוד עליו ולטבול:

סעיף לג — טיט שבקרקעית המקוה

לא תטבול במקום שיש בקרקעיתו טיט משום חציצה אלא אם כן תתן עליו זמורות וכיוצא בהם דבר שאינו מקבל שום טומאה ואם טבלה י"א שלא עלתה לה טבילה (ראב"ד ורש"י אבל רוב הפוסקים מתירין):

סעיף לד — מקום שיש חשש שיראוה בני אדם

לא תטבול במקום שיש חשש שיראוה בני אדם מפני שמתוך כך ממהרת לטבול ואינה מדקדקת בטבילה ומיהו בדיעבד עלתה לה טבילה:

סעיף לה — הנהגת הגוף בטבילה : לא זקופה ולא שחוחה מדי

לא תטבול בקומה זקופה מפני שיש מקומות שמסתתרים בה ואל תשחה הרבה עד שידבקו סתריה זה בזה אלא שוחה מעט עד שיהיו סתרי בית הערוה נראים כדרך שנראית בשעה שהיא עורכת ויהיה תחת דדיה נראה כדרך שנראה בשעה שמניקה את בנה ויהיה תחת בית השחי נראה כדרך שנראה כשאורגה בעומדין ואינה צריכה להרחיק ירכותיה זו מזו יותר מדאי וגם לא להרחיק זרועותיה מהגוף יותר מדאי אלא כדרך שהם בעת הילוכה ואם שינתה כגון ששחתה ביותר או זקפה ביותר עלתה לה טבילה (ערוך וסמ"ג ורשב"ץ ורמב"ם) ויש מי שאומר שלא עלתה:

סעיף לו — גובה המים : זרת מעל לטבור

צריך שיהיה המקוה גבוה ממעל לטבורה זרת לפחות:

סעיף לז — יש מי שאומר : פניה וגופה כבושים בקרקע — שפיר דמי

יש מי שאומר שאע"פ שאין בגובה מי המקוה לעלות בהם כל גופה אלא אם כן פניה וגופה כבושים בקרקע שפיר דמי. (ועיין לקמן סימן ר"א סעיף ס"ו בדיני מקוה):

סעיף לח — הפה : לא פתוח ולא קפוץ — דיבוק בינוני

אינה צריכה לפתוח פיה כדי שיכנסו בה המים ולא תקפוץ אותה יותר מדאי ואם קפצה לא עלתה לה טבילה אלא תשיק שפתותיה זו לזו דיבוק בינוני:

סעיף לט — העיניים : לא עצומות ביותר ולא פתוחות ביותר

לא תעצים עיניה ביותר ואל תפתחם ביותר ואם עשתה כן יש אומרים שלא עלתה לה טבילה. (ב' דעות בטור ופוסקים עב"י):

סעיף מ — המשגיחה על הטבילה, ומה תעשה בהיעדרה

צריך להעמיד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום א' בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים ואם אין לה מי שתעמוד על גבה או שהוא בלילה תכרוך שערה על ראשה בחוטי צמר או ברצועה שבראשה ובלבד שתרפם או בשרשרות של חוטים חלולות או קושרת בגד רפוי על שערותיה:

סעיף מא — המפשלת בנה לאחוריה וטבלה

המפשלת בנה לאחוריה כשהיא ערומה וטבלה לא עלתה לה טבילה שמא היה טיט ברגלי התינוק או בידיו ונדבק באמו וחצץ בשעת טבילה ואחר שעלתה נפל:

סעיף מב — צרורות וקסמים שנכנסו בסדקי רגליה

נכנסו צרורות וקסמים בסדקי רגליה מלמטה חוצצים:

סעיף מג — אספלנית, מלוגמא ורטיה שעל בית הסתרים : ראויים לביאת מים

אספלנית מלוגמא ורטיה שעל בית הסתרים חוצצין אף על פי שאינם צריכים שיכנסו בהם המים צריכי' שיהיו ראוים ולא יהא בהם דבר חוצץ: הגה יש אומרים שהאשה צריכה להטיל מים קודם טבילה אם היא צריכה לכך גם צריכה לבדוק עצמה בגדולים ובקטנים שלא תהא צריכה לעצור עצמה ולא יהיו ראויים לביאת מים גם צריכה להסיר צואת החוטם (ש"ד וראב"ן סימן שכ"ו דף ס' ע"ג):

סעיף מד — שערות מודבקות : למכה, לטיט, לריסי העיניים

היתה בה שערה אחת או שתים חוץ למכת ראשה מודבק למכה או שהיו שתי שערות ראשה מודבקות בטיט או בצואה או שהיו שתי שערות בריסי עיניה מלמטה ונקבו והוציאתן בריסי עיניה מלמעלה וכן אם היו ב' שערות ריסי עיניה של מטה מדובקות בריסי עיניה של מעלה הרי אלו חוצצים:

סעיף מה — אבק של רגליה

לא תטבול באבק של רגליה ואם טבלה יש מי שאומר שאינו חוצץ ויש מי שאומר שחוצץ אלא אם כן שפשפה או שטבלה בחמין:

סעיף מו — נדה שטבלה בבגדיה

נדה שטבלה בבגדיה מותרת לבעלה:

סעיף מז — מין כנים הדבוקים בבשר

מין כנים שדבוקים בבשר ונושכים בעור במקום שיער ונדבקים בחוזק בבשר צריך להסירן ע"י חמין ולגורדן בצפורן ואם אינו יכול להסירן אינו חוצץ:

סעיף מח — שטבלה בלא כוונה, וצניעות ליל הטבילה

נדה שטבלה בלא כוונה כגון שנפלה לתוך המים או שירדה להקר הרי זו מותרת לבעלה: הגה ויש מחמירין ומצריכין אותה טבילה אחרת (ב"י בשם רשב"א ור' ירוחם ורוקח והגהות אשיר"י) ויש להחמיר לכתחלה. יש שכתבו שיש לאשה להיות צנועה בליל טבילתה וכן נהגו הנשים להסתיר ליל טבילתן שלא לילך במהומה או בפני הבריות שלא ירגישו בהן בני אדם ומי שאינה עושה כן נאמר עליה ארור שוכב עם בהמה ויש לנשים ליזהר כשיוצאות מן הטבילה שיפגע בה חברתה שלא יפגע בה תחילה דבר טמא או עובד כוכבים ואם פגעו בה דברים אלו אם היא יראת שמים תחזור ותטבול (ש"ד וכל בו ורוקח). ועיין לקמן סוף סי' ר"א אם מותר להטיל חמין למקוה או אם מותר לרחוץ אחר הטבילה:

5. הט״ז, הש״ך, הפתחי תשובה

ביורה דעה אין קוראים את השולחן ערוך לבדו. שלושה מפרשים גדולים הכרחיים כאן — מה גם שסימן קצ״ח הוא מן המבוארים שבכל יורה דעה, מרוב עושר חומר החציצה.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומחמירות בפרקטיקה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימן.

על סעיף א — החומרא לכתחילה

על סעיף ד — השיער המוזהב או המטונף

על סעיף מח — היש מחמירין בטבילה בלא כוונה

7. טבלת החציצה

כל הסימן עומד בכלל בעל שתי כניסות : החלק המכוסה (רוב / מקצת) וההקפדה (מקפיד / אינו מקפיד). הנה כלל סעיף א, ואחריו כמה מקרי טיפוס מן הסעיפים.

8. מקרים מעשיים

כיצד מתגלמים 48 הסעיפים בימינו ? הכול מתכנס למעשה הכנה אחד : החפיפה. הנה המצבים השכיחים — וכל אחד נחתם באותה הפניה : ההכרעה המעשית היא לרב, לבלנית או למורת הכלה.

מקרה 1 — החפיפה : ההכנה קודם הטבילה

מקרה 2 — חציצות מודרניות

מקרה 3 — תפקיד הבלנית

מקרה 4 — טבלה בבגדיה או בלא כוונה

9. סיכום סימן קצ״ח

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת