דף זה אינו מוסיף דבר: הוא מסדר. ארבעת הסעיפים, אוצר המילים, שלושת הכללים הנושאים את השאר, המכשולים, ומה שנשאר במחלוקת. לקראו אחר רמת הבסיס, ולחזור עליו קודם רמת הלמדן.
הנושא : סימן ר״ד — סיכום: ההתפסה בטבלאות המקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ד
עריכה : הרב יוסף חיים סממה DAAT · daattorah.com
📑 מהלך הלימוד
1. הסימן במשפט אחד
2. ארבעת הסעיפים בטבלה
3. אוצר המילים שיש לדעת בעל פה
4. שלושת כללי הזהב
5. המכשולים הרגילים
6. מה שנשאר במחלוקת
7. רשימת החזרה
1. הסימן במשפט אחד
הדיבור יוצר איסור כשהוא מתפיס דבר מותר בדבר שכבר נאסר בדיבורו של אדם — קרבן, או כל שקידשו הפה. וההתפסה מתפשטת: מככר לככר, מיום ליום, מאדם לאדם, עד מאה; ואף בדבר שלא בא לעולם היא תופסת.
2. ארבעת הסעיפים בטבלה
סעיף
מה נאמר
העיקר לזכור
א
עיקר נדר — להתפיס בדבר הנדור; או «יאסר עלי»; או «עלי איסור»; השרשרת עד מאה; יום שהתפיסו ביום
אוסר — והחפץ הראשון נעשה בעצמו נקודת התפסה
ב
כל דבר הקדוש בקדושת הפה: כאימרא, כדירים, כמזבח, כהיכל, כירושלים, משמשי מזבח
אוסר — רמ״א: «כשלחן סתם» אינו אוסר, ומכל מקום מתירים לעם הארץ (והש״ך והט״ז חולקים)
ג
«ואני כמותך» בתוך כדי דיבור, עד מאה בני אדם
אוסר — כל אחד נתפס בנדרו של חבירו
ד
לאסור על עצמו דבר שלא בא לעולם
אוסר, לכשיבוא הדבר — ועל עצמו בלבד (ש״ך ס״ק ט)
3. אוצר המילים שיש לדעת בעל פה
המונח
משמעו
היכן משמש
נדר
איסור המונח על החפצא
כל הגדרת סעיף א
שבועה
חיוב בגברא
ההיפך — מכריע בסימן ר״ו:ה
דבר הנדור
דבר שנאסר בדיבורו של אדם
נקודת ההתפסה היחידה הכשרה
דבר האסור
דבר שנאסר מן התורה (חזיר, נבלה)
אינו נקודת התפסה — סימן ר״ה
המתפיס
האוחז דבר בדבר
הפועל של כל הסימן
קדושת הפה
קדושה הבאה מפיו של אדם
מידת סעיף ב
איסר
הקשר, לשון התורה
הלשון «עלי איסור» שבסעיף א
קונם
כינוי לקרבן
חוזר בסימן ר״ו:ד
סתם נדרים להחמיר
לשון מסופקת נקראת לצד האוסר
ט״ז ס״ק ב, על «כאימרא»
כדי דיבור
שיעור שאילת שלום קצרה
סעיף ג
דבר שלא בא לעולם
מה שעדיין איננו
סעיף ד
4. שלושת כללי הזהב
א. לא הקדושה היא העיקר אלא מקורה. מתפיסים במה שפה אסרו. הבכור, שקדוש ממעי אמו, אינו נקודת התפסה — ומאותו טעם עצמו יצאו בסימן ר״ה החזיר והנבלה.
ב. החוליה הראשונה נעשית בעצמה עוגן. משנאסר ככר בנדר — דבר הנדור הוא, ומתפיסים בו ככר אחר; ואין מעכבים לא המנין («ואפילו עד מאה»), ולא הזמן (רמב״ם: «אפילו אחר כמה ימים»), ולא המין (ש״ך ס״ק ד: פת, בשר, פירות).
ג. אין התפסה אלא בנדר.המתפיס בשבועה פטור ובנדרים חייב: אין מתפיסים בשבועה. והטעם הוא המוליך את כל הבלוק — הנדר אוסר את החפץ, והשבועה אוסרת את הגברא, ואין קשר של גברא נעתק מחפץ לחפץ.
« הַמַּתְפִּיס בִּשְׁבוּעָה פָּטוּר וּבִנְדָרִים חַיָּב » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ג׳ הלכה א)
5. המכשולים הרגילים
לערבב «קדוש» עם «נאסר בדיבור». ירושלים אוסרת, והבכור אינו אוסר. אין המידה הקדושה אלא מקורה.
לסבור שצריך לנקוב בקרבן. «יאסר עלי ככר זה» אינו נוקב בכלום, ואוסר (סעיף א, ש״ך ס״ק ג).
לסבור שהשרשרת צריכה מין אחד. אינה צריכה (ש״ך ס״ק ד, באר היטב ס״ק ג).
לראות בהגהת הרמ״א בשלחן הלכה שקטה. הש״ך (ס״ק ח) והט״ז (ס״ק ה) חולקים עליה שניהם; ואין סומכים עליה להתיר.
להרחיב סעיף ד לחבירו. אוסר אדם על עצמו דבר שלא בא לעולם, ואינו אוסרו על חבירו (ש״ך ס״ק ט, פתחי תשובה ס״ק א).
להניח לכדי דיבור לעבור. אין «ואני» שבסעיף ג מועיל אלא בתוך אותו שיעור.
6. מה שנשאר במחלוקת
הנידון
רמ״א
ש״ך
ט״ז
«ככר זה עלי כשלחן» סתם
אינו אוסר (ומכל מקום מתירים לעם הארץ)
צ״ע — אין החילוק חילוק המקור (ס״ק ח)
אוסר, מטעם סתם נדרים להחמיר (ס״ק ה)
נודר או נשבע בשלחן
—
אינו אוסר — אין אזכרות בשלחן (ס״ק ח)
אינו אוסר, בין הקדש בין סתם (ס״ק ה)
הנודר לתת מעשר מריוח הבא
—
מובא בשם מהר״ם מ״ץ: יכול לחזור בו (ס״ק ט)
חולק, בסימן רט״ו (הביאו הבאר היטב ס״ק ו)
7. רשימת החזרה
אני יודע לומר במשפט אחד מהי התפסה ומפני מה היא לב הנדר.
אני יודע להבחין בין דבר הנדור לדבר האסור, ולומר מה כל אחד נושא ומה אינו נושא.
אני יודע לנקוב בחמשת הדברים שבסעיף ב ולומר מה משותף להם.
אני יודע לבאר מפני מה יצא הבכור, ולקשור יציאה זו לסימן ר״ה.
אני יודע את מחלוקת השלחן, ושהש״ך מסתפק במקום שהט״ז מכריע.
אני יודע שאין השרשרת נעצרת לא במנין, לא בזמן ולא במין.
אני יודע מה מתיר סעיף ד, ועל מי אינו מתפרש.
אני יודע שפרק זה ללימוד, וכל נדר שנאמר באמת — מביאים לפני רב.