סימן ר״ה — הלכה למעשה: מה אינו אוסר, ומה צריך מכל מקום לעשות

📑 מהלך הלימוד

1. מה רמה זו, ומה אינה

2. הכלל המכריע: במה מתפיסים

« לפי שכל אלו אסורין מצד עצמן וא״כ אי אפשר לומר על דבר היתר שיהיה כזה » (באר היטב יו״ד ר״ה ס״ק א)

3. סעיף א — המתפיס בדבר האסור

« לפי שכל אלו אסורין מצד עצמן ואם כן אי אפשר לומר על דבר היתר שיהיה כזה » (ט״ז יו״ד ר״ה ס״ק א)

« שכתב בשם הרלנ״ח דאם אמר הרי את אסורה עלי כאמי הוי נדר ממש » (פתחי תשובה יו״ד ר״ה ס״ק א)

4. שאלת עם הארץ: במי, מפני מה, ועד היכן

« והב״ח פוסק דהשתא כ״ע כע״ה הן אפילו בשאר נדרים ודברי הר״ב נראין עיקר » (באר היטב יו״ד ר״ה ס״ק ג)

« על מי שנאנס לאסור אשה אחת והתפיסה בדבר האסור י״ל דבמקו׳ אונס לא אחמרו רבנן להצריכו שאלה » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ב)

5. הדרך: פתח ולא חרטה

« אלא כאן מחמירין עליו דאפי׳ מתחרט מעיקרו לא סגי בחרטה » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ג)

« כתב הר״ן דאין פותחין לו בכבוד אמו » (באר היטב יו״ד ר״ה ס״ק ב)

6. סעיף ב — היין, הפת, ולשון הקנס

« ר״ל שאומר בפירוש כיין של עבודת כוכבים דאם לא כן יש לומר שנתכוין ליין נסך לשמים » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ו)

« כלומר להתיר נדרו על ידי שאלה והשתא כולן כע״ה דמי ונוהגין בו איסור » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק י)

לשון אחרונה זו של הש״ך ראויה לעמידה, שהיא המסקנה המעשית הברורה שבכל הסימן: מתירים על ידי שאלה, ובינתיים — נוהגין בו איסור. כלומר: מי שאמר לשון כזו אינו נוהג כאילו לא היה דבר.

7. טבלת הפסיקה של הסימן

8. מה שנשאר פתוח, ומה שאין המקורות נותנים