דף זה אינו מוסיף דבר: הוא מסדר. שני הסעיפים, אוצר המילים, שלושת הכללים הנושאים את השאר, המכשולים, וארבעה נידונים שהמקורות הניחום פתוחים.
הנושא : סימן ר״ה — סיכום: ההתפסה שאינה חלה המקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ה
עריכה : הרב יוסף חיים סממה DAAT · daattorah.com
📑 מהלך הלימוד
1. הסימן במשפט אחד
2. שני הסעיפים בטבלה
3. אוצר המילים שיש לדעת בעל פה
4. שלושת כללי הזהב
5. המכשולים הרגילים
6. מה שנשאר במחלוקת
7. רשימת החזרה
1. הסימן במשפט אחד
אין מתפיסים אלא בשם שדיבורו של אדם יכול להשכינו. החזיר, הנבלה, האליל, האם, יין נסך — אסורים מצד עצמם: אין מתפיסים בהם, ואין הדיבור אוסר. ומכל מקום תובע השולחן ערוך מעם הארץ שילך ויתיר — בפתח ולא בחרטה בלבד — כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים; והרמ״א מוסיף שבזמן הזה הכל נדונים כך.
רמ״א: י״א — בזמן הזה הכל עמי הארץ; י״א — ואינו אלא באוסר אשתו
במחלוקת — ב״ח כנגד ש״ך (ס״ק ד)
ב
שיהא ייני יין נסך ופתי פת כותים
אינו אוסר — אין כאן דבר הנדור
ב
אותו הדבר, שנאמר בדרך קנס, ועבר
יש אוסרים ויש מתירים — והשולחן ערוך משאיר פתוח
ב
רמ״א: רבים בזמן הסנהדרין
קיים — אין זה נדר יחיד עוד
3. אוצר המילים שיש לדעת בעל פה
המונח
משמעו
היכן משמש
דבר האסור
שנאסר מן התורה, לא בדיבור
כל הסימן
דבר הנדור
שנאסר בדיבורו של אדם
ההיפך — סימן ר״ד
עם הארץ
מי שאינו יודע שדיבורו לא אסר כלום
חומרת סעיף א
שאלה לחכם
הדרך שבה מתירים נדר
נתבעת כאן אף שאין נדר
חרטה
חרטה מעיקרו של הנדר
נדחית כאן: אינה מספקת
פתח
תוצאה שלא ידעה, ופותחת את ההתרה
נתבע כאן — ולא בכבוד אמו (ר״ן)
יין נסך
יין הקשור בעבודת כוכבים
סעיף ב
פת כותים
פת הכותים, איסור דרבנן
סעיף ב
דרך קנס
«אם אעשה כך אז…» — קנס שאדם מטיל על עצמו
חציו השני של סעיף ב
קלות ראש בנדרים
זלזול בנדרים
הטעם שנתן הסעיף עצמו
4. שלושת כללי הזהב
א. אין המידה «אסור או מותר» אלא «אפשר לעשותו בדיבור או לא». הנותר והפיגול אסורים מן התורה ומכל מקום מתפיסים בהם, שבשר קרבן נשכן בדיבור. והחזיר אינו כן. והרמב״ם ניסחו בשורה אחת, והעתיקה הש״ך בס״ק א.
ב. «לא חל כלום» אינה מסקנה למעשה. הסעיף אומר במשפט אחד שלא חל כלום וגם שעם הארץ צריך התרה — והרמ״א בהגהתו מוסיף שבזמן הזה הכל נדונים כך. והתוצאה פשוטה: אין אדם מסיק לעצמו מ«לא היה כלום» ל«אין לי מה לעשות».
ג. לשון של תנאי אינה התפסה. «אם אעשה כך יהיה ייני יין נסך» משנה את טיב המעשה: אין זו התפסה עוד אלא חומרה שאדם מקבל על עצמו. ולפיכך נחלקו בה, ולא נחלקו בלשון הפשוטה. ולפיכך יכול הרמ״א להוציא ממנה את כוח הרבים.
5. המכשולים הרגילים
לסבור ש«אסור מן התורה» חזק יותר ולפיכך אוסר יותר. וההיפך הוא: אינו אוסר כלל.
לסבור ש«לא חל כלום» חותם את הענין. הסעיף תובע מכל מקום שאלה מעם הארץ, והרמ״א מרחיב את הכלל לזמננו.
לסבור שדי בחרטה. כאן אין די: צריך פתח, ולא כל פתח (ש״ך ס״ק ג בשם הר״ן).
לערבב לשון פשוטה בלשון תנאי. הראשונה אינה אוסרת בלא מחלוקת; והשנייה במחלוקת.
לשכוח את דיוק הש״ך ב«יין נסך». צריך שאמר בפירוש שנתכוון ליין של עבודת כוכבים (ס״ק ו).
לשכוח את יוצא הכלל של האונס. מי שנאנס אינו בכלל התביעה (ש״ך ס״ק ב בשם הרשב״ץ).
6. מה שנשאר במחלוקת
הנידון
שיטה אחת
השיטה השנייה
בזמן הזה — השאלה בכל הנדרים?
כן — ב״ח
לא, אלא באוסר אשתו — רמ״א (י״א), ש״ך ס״ק ד, באר היטב ס״ק ג
הלשון שנאמרה בדרך קנס, לאחר שעבר
אוסר — יש אוסרים, בשם הריב״ש (ש״ך ס״ק ח)
מתיר — יש מתירים (ש״ך ס״ק ט, ט״ז ס״ק ג)
«הרי את אסורה עלי כאמי»
נדר ממש — רלנ״ח, דרך הבאר היטב (פתחי תשובה ס״ק א)
צ״ע — תשב״ץ, שהובא באותו מקום
תשובת הרא״ש ב«יאסר ייני על כל ישראל»
מתבארת — אין לשון איסור אלא על עצמו (ש״ך ס״ק ז)
אינה בת סמך (ט״ז ס״ק ד); והנקודות הכסף משיבות שכבר קדמו הב״ח בקושיה
7. רשימת החזרה
אני יודע לומר את כללו של הרמב״ם במה שראוי להיות נקודת התפסה.
אני יודע לבאר מפני מה הנותר אוסר והחזיר אינו אוסר.
אני יודע ש«אינו אוסר» ו«אין מה לעשות» שני דברים הם.
אני יודע מה בין חרטה לפתח, ואת הגבול שמעמיד הר״ן בשני.
אני יודע את מחלוקת הב״ח והש״ך בהיקף התביעה בזמן הזה.
אני יודע מפני מה נידונת הלשון שבדרך קנס לעצמה, ומה מביא בה הריב״ש.
אני יודע מה מניח הפתחי תשובה פתוח, ושאין לנקודות הכסף כאן אלא הערה אחת.
אני יודע שפרק זה ללימוד, וכל נדר שנאמר באמת — מביאים לפני רב.