סימן צ׳ · הכחל (הדד)

📑 תוכן העניינים

📜 לשון השולחן ערוך — סעיף א'

1. שורש האיסור — מדוע רק מדרבנן

הכחל (הדד) מכיל חלב, אך חלב זה בא מבהמה שחוטה (חלב שחוטה). והנה, כפי שמניח המחבר בסעיף א, בשר שנתבשל בחלב של בהמה שחוטה אינו אסור מן התורה. הט״ז (ס״ק א), בשם רש״י, מבאר את הטעם: חלב זה לא בא לכלל חלב — מעולם לא הגיע לכלל « חלב » בפני עצמו, אלא הוא « בלוע בבשר ». מכאן איסור מדברי סופרים בלבד.

2. פסק המחבר והרמ״א — מפת ארבעת הסעיפים

3. הכשר הכחל — מירוק החלב למעשה

4. הכרעת נושאי הכלים — ש״ך / ט״ז / פרי מגדים / פתחי תשובה

ש״ך

• ס״ק ו: כל סעיף ב הוא מצד המנהג, לא מעיקר הדין (כל זה מצד המנהג).
• ס״ק ח: כנגד הב״ח — מתירים בדיעבד (עם בשר) בהפסד מרובה, בהסתמך על כל הראשונים.
• ס״ק טז: נתבשל לבדו, מותר בדיעבד רק אם נקרע ונטח ; ואם לאו, אסור זולת בששים.
• ס״ק יז: השלושים יום הם אומדנה ; יבש באמת קודם לכן = כבר הוקל.

ט״ז

• ס״ק א: טעם היסוד (החלב אינו « נאסף »).
• ס״ק ד: מחלוקת הרמב״ם / הרשב״א ב« חתיכה נעשית נבילה » ; בעקבות הרמ״א (כרשב״א), מחילים חנ״נ אף באיסור דרבנן.
• ס״ק יב: אין כבוש כמבושל בצונן בחלב שחוטה (גזירה לגזירה).

פרי מגדים ופתחי תשובה

• פתחי תשובה ס״ק א: בשם הפרי מגדים, דיוק בכחל שנתבשל לבדו בלא ששים (צ״ע).
• פתחי תשובה ס״ק ב: בשם המהר״ח ששון (סימן קנט) — לחתוך כחל ובשר יחד עלול להיות בעייתי (החלב מתפשט מכוח החיתוך).
• פתחי תשובה ס״ק ה: בשם הפרי מגדים — כחל שנשאר עם בשר בכלי שאינו מנוקב עם ציר, יש מקום להחמיר (כבוש), כנגד הט״ז.

5. בישול עם בשר בדיעבד — שאלת ההפסד המרובה

6. כחל מן המנין — ביטול בששים למעשה

7. כבוש כמבושל בחלב שחוטה — נקודה של אחרונים

8. פסיקת הספרדים בזמננו — זרמים ספרדים

9. פסיקת האשכנזים — זרמים אשכנזים

10. סיכום מעשי — תמצית וכלל הזהב

מקורות בספריא