Siman 96 — A sharp food cut with a meat knife: why sharpness draws out an absorbed taste, how far it spreads, and how it is removed — study and pilpul
סימן צ״ו
דבר חריף, נטילת מקום, חורפיה ודוחקא דסכינא, דק דק וכולו אסור
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
Pilpul and in-depth study
Sugyot, sources, the underlying chakira, machlokot of Rishonim and Acharonim,
nafka minot for halakha and analysis of the shitot
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן צ״ו (five seifim)
עם נושאי כלים: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), פתחי תשובה
Talmudic foundation of the sugya:
עבודה זרה ל״ט ע״א — the קורט של חלתית and the knife that cuts it
חולין קי״א ע״ב — דגים שעלו בקערה, the source of נ״ט בר נ״ט, which sharpness overturns
Written and edited by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 Table of contents
Entering the sugya — radish or beet cut with a meat knife (seif 1)
The yesod of דבר חריף — חורפיה and דוחקא דסכינא: the absorbed taste rendered as though it were substance
The machloket over the definition of “sharp” — the Maharam (chiltit alone) against the Sefer haTeruma and the Rashba (every דבר חריף)
The measure of the prohibition in a radish — נטילת מקום, דק דק, and the כולו אסור of the Rashba and the Ran (Rama, seif 1)
חתיכה נעשית נבילה in a sharp food — sixty against the whole thickness removed, and the permission that returns (seif 1)
The other sharp foods — garlic, onion, leek, horseradish (seif 2)
Spices pounded in a mortar — בן יומו and שאינו בן יומו (seif 3)
Lemon juice and salted fish — nullification in the majority, and cabbage (seif 4)
Scraping and rinsing · the taste that nullifies — cucumbers, turnip, and radish after turnip (seif 5)
דין מאכל חריף שנחתך בסכין של בשר. ובו ה׳ סעיפים: צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו או שאינו מקונח אסור לאכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום שהוא כעובי אצבע או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר שאז מותר בהדחה ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח. ואם לא נטל מהם כדי נטילת מקום וגם לא טעמם ובשלם בחלב צריך ששים כנגד מה שנגע מהסכין בהם וה״ה לחתכם בסכין של עובד כוכבים: הגה ואם חתכן דק דק צריך לשער ס׳ נגד כל הצנון (ב״י בשם סמ״ק) וי״א שאם חתך צנון בסכין של איסור כולו אסור (רשב״א ור״ן וכן משמע בארוך כלל ל״ה) וכן אם חתכו בסכין של בשר אסור כולו בחלב וכן נוהגין לכתחילה אבל בדיעבד אין לאסור רק כדי נטילה (ב״י ואו״ה) . וכל זה אם חתך הצנון עצמו אבל אם חתך הירק שעל הצנון אין לחוש ואם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור אזלינן לקולא (שם) לכן קונים הצנונות שיש בהן חתוכין לצד זנבותיהן כי תלינן שנעשה במרא וחצינא (שם בהג״ה ומהרא״י בהגהת ש״ד) ובמקום שאין נמצא לקנות רק החתוכים בסכין נוהגין לקנותו ולהתיר ע״י נטילת מקום:
1. Entering the sugya — radish or beet cut with a meat knife
The starting point — why a sharp food becomes forbidden
A דבר חריף — a radish (צנון) or a beet (סילקא) — has been cut with a meat knife used that same day: the Shulchan Arukh forbids eating it with milk. At first sight this is surprising. The knife is not itself forbidden, what it absorbed is very little, there is neither heat nor gravy to carry a taste across, and everywhere else a taste that passes from a vessel into food is only a נ״ט בר נ״ט — a second-order taste, weakened, which siman 95 permits.
The answer lies in one word: sharpness. Its force does not dilute the absorbed taste — it draws it out and restores it to the status of substance. Hence the Mechaber permits the radish with milk only if one removes from the place of the cut כדי נטילת מקום, the thickness of a finger, or tastes it and finds no taste of meat — in which case rinsing suffices. And if one did neither and cooked it in milk, sixty are required against what the knife touched.
The knife's two conditions — בן יומו or not wiped. The Mechaber writes בן יומו או שאינו מקונח, and the “or” is an entire argument. A knife used that day carries a taste still good; a knife not wiped carries congealed fat on its blade, that is, forbidden substance and not a mere taste. The Shach writes it thus:
“ואינו מקונח דסתמא השמנונית קרוש על פניו” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק ג)
What remains are knives that are neither — a day old and clean: that is precisely what the Mechaber's ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח comes to settle, and the machloket of § 3 turns on it.
The root of the din in the Gemara. The model for the whole siman is the קורט של חלתית, the piece of asafoetida in the mishna of Avoda Zara, which the non-Jew cuts up with a knife:
“וְהַקּוֹרֶט שֶׁל חִילְתִּית. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּמַפְסְקִי לֵיהּ בְּסַכִּינָא” (עבודה זרה ל״ט ע״א)
“אַגַּב חוּרְפֵּיהּ דְּחִילְתִּיתָא מְחַלְּיָא לֵיהּ שַׁמְנוּנִיתָא” (עבודה זרה ל״ט ע״א)
The Gemara there says that even a spoiled taste — נותן טעם לפגם, permitted in principle — is restored to an improving taste, because the sharpness of the chiltit brings it back. From this the Rishonim derived the din of every sharp food cut with a knife, and that is the foundation of the entire siman (see also siman 103 on a דבר חריף in a vessel, and siman 95 on נ״ט בר נ״ט).
2. The yesod of דבר חריף — חורפיה and דוחקא דסכינא
This is the heart of the siman, and it is here that the Shach and the Taz bring their full weight to bear.
The chakira — what exactly is the power of sharpness? Everywhere else, the taste a vessel releases into the food resting on it is second-order and weakened, and that is why it is permitted (siman 95). In a sharp food one would therefore have expected leniency — and one finds stringency instead. What is this sharpness, which strengthens a weak taste rather than wearing it away?
The yesod — sharpness draws out what was absorbed and renders it like forbidden substance.
The Shach states it in a single sentence, and it carries the whole siman:
“דאגב חורפיה דצנון וסילקא ודוחקא דסכינא פלט סכין גוף הטעם שבו והוי כמו איסור בעין” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק ב)
Two forces combine there: the sharpness of radish and beet (חורפיה), and the pressure of the cutting knife (דוחקא דסכינא). Together they draw from the knife not a weakened taste but the very body of the taste within it, and what results has the status of forbidden substance in kind. Hence the consequence the Shach immediately draws:
“הלכך ל״ד לשאר נ״ט בר נ״ט דלעיל סי׳ צ״ה דמותר” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק ב)
There is therefore no נ״ט בר נ״ט here at all: sharpness has removed what made the taste weak. And the same holds for a spoiled taste, that of a knife not used that day — the Shach writes that sharpness restores it to a good taste, on the model of the chiltit:
“הטעם דחורפיה דצנון מחליא ליה ומשוי ליה לשבח כמו קורט של חלתית” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק ו)
The Taz's two roots of the prohibition (ס״ק ג). The Taz shows that, in order to forbid even a knife not used that day, there are two distinct grounds, not one:
(a) Congealed fat — if the knife is not wiped, what lies on the blade is substance, not taste: it is not even an ordinary נ״ט בר נ״ט but a נ״ט בר נ״ט derived from the substance itself.
(b) חורפיה ודוחקיה דסכינא — even on a clean blade, sharpness together with the knife's pressure draws out what was absorbed, and more so than a boiling-hot fish would.
“והוה נ״ט בר נ״ט מן הממש ועוד משום חורפיה דצנון ואגב דוחקיה דסכינא פלט טפי מדגים הרותחין” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ג)
The Taz himself supplies the nafka mina between these two roots, and it is decisive: horseradish rubbed in a clean dairy bowl, with neither knife nor fat, may be eaten with meat.
“בתמכא שקורין קריי״ן שנמלל תוך קערה חולבת נקייה שמותר לאכול אותו הקריי״ן עם בשר כי אין כאן דוחקא דסכינא ולא שמנונית” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ג)
In other words, sharpness by itself, without a mechanism that extracts — a blade, or pounding in a vessel that has absorbed — forbids nothing. We report; we do not rule.
How far does the prohibition reach, once granted? The Shach gives the measure in one line, and it governs all of § 4:
“דדבר האוסר מחמת חריפות אינו אוסר יותר מכדי נטילה” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק ד)
3. The machloket over the definition of “חריף” — the Maharam and the Sefer haTeruma
This is the central machloket of the siman: how far does the category “sharp food” extend?
The root of the disagreement — chiltit alone, or every sharp food?
Shita
What forbids even a knife not used that day
Source
The Maharam — and this is how the Taz reads the Mechaber
Only the קורט של חלתית, sharp in the extreme. Other sharp foods forbid only with a knife used that day or not wiped, and then it is the fat that forbids, not the sharpness
ט״ז ס״ק א
The Sefer haTeruma (and, for the extent of the prohibition, the Rashba)
Every דבר חריף is like chiltit: it yields an improving taste even from a knife not used that day
ט״ז ס״ק ג
The Taz's reading of the Mechaber (ס״ק א). The Taz explains that the Mechaber follows the Maharam:
“דלא מקרי דבר חריף אלא קורט של חלתית דמנקב בני מעיה של בהמה כשאוכל אותה” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק א)
— it is chiltit that pierces the animal's entrails, and therefore it alone is sharp to that degree. For everything else it is not sharpness that forbids but the fat on the blade, which is why the Mechaber wrote “used that day, or not wiped”:
“ואז אוסר מפני השמנונית שעליו ע״כ צריך נטילת מקום” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק א)
The Taz then compares this din with the end of siman 94, where the congealed fat on the blade is likewise decisive.
The shita of the Sefer haTeruma (ט״ז ס״ק ג). Conversely, the Taz sets out that for the Sefer haTeruma the radish is like chiltit:
“דצנון וכל דבר חריף דמי לקורט של חלתית ואוסר אפילו אינו בן יומו” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ג)
And he gives two grounds, each sufficient on its own: the congealed fat, which is no mere second-order taste but a נ״ט בר נ״ט from the substance itself; and, even on a clean blade, sharpness together with the knife's pressure. The Shach holds this second shita to be the halakha and writes that so rule all the Acharonim and so is the practice.
Nafka mina — horseradish rubbed by hand. The Taz (ס״ק ג) drew it from his own analysis: horseradish (תמכא, “קריי״ן”) rubbed in a clean dairy bowl, where there is neither knife nor congealed fat, may be eaten with meat. We learn from this that even for the one who widens the category of sharpness, sharpness without a mechanism of extraction does not forbid. For practice — ask your Rav.
The proof of the Mishkenot Yaakov (פתחי תשובה ס״ק א). The Pitchei Teshuva reports, in the name of the Mishkenot Yaakov, a proof from the Gemara in favour of those who are lenient:
“שמוכיח מגמרא ראיה לדעת המקילין דלא מיקרי ד״ח רק חלתית” (פתחי תשובה יו״ד צ״ו ס״ק א)
And the Taz himself, where there is no alternative, relies on this line:
“כי הרבה הוכחות כתב מהר״ם דלא מיקרי דבר חריף רק קורט של חלתית על כן יש להקל בשאר דברים חריפים במקום שיש קצת סברא להקל” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ח)
4. The measure of the prohibition in a radish — נטילת מקום, דק דק and כולו אסור
ואם חתכן דק דק צריך לשער ס׳ נגד כל הצנון (ב״י בשם סמ״ק) וי״א שאם חתך צנון בסכין של איסור כולו אסור (רשב״א ור״ן וכן משמע בארוך כלל ל״ה) וכן אם חתכו בסכין של בשר אסור כולו בחלב וכן נוהגין לכתחילה אבל בדיעבד אין לאסור רק כדי נטילה (ב״י ואו״ה) . וכל זה אם חתך הצנון עצמו אבל אם חתך הירק שעל הצנון אין לחוש ואם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור אזלינן לקולא (שם) לכן קונים הצנונות שיש בהן חתוכין לצד זנבותיהן כי תלינן שנעשה במרא וחצינא (שם בהג״ה ומהרא״י בהגהת ש״ד) ובמקום שאין נמצא לקנות רק החתוכים בסכין נוהגין לקנותו ולהתיר ע״י נטילת מקום:
The yesod — how far the knife's taste spreads.
Three degrees, according to the reach one grants to sharpness:
• An ordinary cut — it suffices to remove כדי נטילת מקום, a finger's thickness, where the blade touched. The Shach gives the principle: “דדבר האוסר מחמת חריפות אינו אוסר יותר מכדי נטילה” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק ד)
• דק דק — cut fine, the place of the cut is everywhere: sixty are needed against the whole radish. The Shach explains why: “דכל חתיכה וחתיכה נאסרה כדי נטילה” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק ט)
• For the Rashba and the Ran — even without a fine cut, sharpness carries the taste through the whole radish, and כולו אסור. The Taz: “דבכל גוונא מתפשט טעם הסכין בכל הצנון כמו בקורט של חלתית בגמרא” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ז)
The machloket over the extent within the radish:
Shita
Measure of the prohibition
Source
The Mechaber, and the Rama in his first opinion
נטילת מקום alone — the prohibition is at the place of the cut; cut fine → sixty against the whole radish
מחבר ס״א; ב״י בשם סמ״ק
The Rashba and the Ran (the יש אומרים of the Rama)
כולו אסור — sharpness spreads through the whole radish even without a fine cut; hence the practice to forbid the whole לכתחילה, and to keep to נטילה בדיעבד
רמ״א ס״א; ט״ז ס״ק ו–ז
What the Taz adds (ס״ק ז), and the split between לכתחילה and בדיעבד. For the Rashba it is not the fineness of the cut that spreads the taste but sharpness itself: “דבכל גוונא מתפשט טעם הסכין בכל הצנון כמו בקורט של חלתית בגמרא” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ז)
Hence the practice the Rama reports — forbidding the whole radish לכתחילה — and the leniency he keeps for the case already done. The Shach specifies that the stringency לכתחילה applies to a meat knife no less than to a forbidden knife:
“נוהגין לכתחלה לאסור כולו” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק י)
The split between the two regimes is therefore not a convenient compromise: it is the shape taken by a doubt between two shitot, neither of which is set aside.
A limit the Shach places on “sixty against the whole radish” (ס״ק ט). The Shach observes that measuring sixty against the whole radish makes sense only when one cannot measure against the blade itself:
“אבל כשהסכין קטן מהצנון והוא לפנינו פשיטא דאין צריך ששים אלא כנגד הסכין” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק ט)
The rule of דק דק is therefore not a stringency in its own right: it is a way of measuring when the exact measure escapes us.
The radish leaf, and the doubt (ש״ך ס״ק י״א–י״ב, פתחי תשובה ס״ק ב). The Rama is lenient twice: what was cut is not the radish but the greens covering it, and there is no cause for concern; and where one does not know whether the radish was cut with a knife, one inclines to leniency — hence the practice of buying radishes nicked near the tail, which is attributed to the hoe. The Shach restricts this second leniency:
“לא התיר מהרא״י בספק אלא הקרי״ן מטעם דהרבה פוסקים אינם אוסרים אלא בסכין בן יומו וכן יש פוסקים אינם אוסרים אלא בצנון ולא במידי אחריני” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק י״ב)
“אלא דמסופק אם חתך בו הצנון או לא דאי הוי חתך ביה בודאי הוי אסור לכ״ע ספיקא לחומרא” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק י״ב)
The Shach's reason is therefore not that horseradish carries an extra doubt about the instrument: it is that for horseradish several poskim are already lenient in substance — some forbidding only with a knife used that day, others holding only the radish to be sharp — whereas for the radish itself, where the knife is known to be of that day, the doubt concerns a case all would forbid, and such a doubt is resolved stringently. On the leaf, the Shach adds in the name of the Issur veHeter that the tails of garlic and onion are not sharp either:
“דזנבותיהן של שומים ובצלים נמי לא חריפים ולא בלעי אלא כדי קליפה” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק י״א)
How the discussion continues among the Acharonim (פתחי תשובה ס״ק ב). The Pitchei Teshuva reports three voices, and the order matters. The Kreti uPleti objects to the Shach that the vegetable has a presumption of permissibility:
“דהא יש לירק ההוא חזקת היתר והעמד דבר על חזקתו דלא נחתך בסכין של איסור” (פתחי תשובה יו״ד צ״ו ס״ק ב)
The Toldot Yitzchak refutes that argument from presumption — one invokes it, he says, only where the doubt arises from the thing itself, not from a mixture coming from elsewhere — yet he does not thereby side with the Shach, and concludes in favour of the Rama:
“העלה דדברי רמ״א ז״ל נכונים ודלא כהש״ך משום שגם בצונן יש כמה צדדים להקל” (פתחי תשובה יו״ד צ״ו ס״ק ב)
“דדוקא בקרי״ן הוא דיש להתיר כה״ג ולא בצנון” (פתחי תשובה יו״ד צ״ו ס״ק ב)
So of the three, two hold the Rama to be right, by two paths that do not meet — and it is the Shach who is left alone in restricting. For practice — ask your Rav.
Here the din of sharpness meets the yesod of חתיכה נעשית נבילה (see siman 92, seif 4).
The chakira — sixty against what? If one cooked the radish in milk without removing the place of the cut, against what does one measure the sixty: against the thin taste that came out of the blade, or against the whole thickness that ought to have been removed?
The yesod — חנ״נ applies to the thickness that should have been removed.
The Mechaber, in siman 92, says חתיכה נעשית נבילה only for meat and milk; the Rama rules otherwise there:
“וי״א דאמרינן בכל האסורים חתיכה נעשית נבילה” (רמ״א יו״ד צ״ב ס״ד)
“וכן המנהג פשוט ואין לשנות” (רמ״א יו״ד צ״ב ס״ד)
The Taz applies that position here, and it is what fixes the measure:
“אבל לדידן דקי״ל בכל האיסורין אמרינן חתיכה עצמה נ״נ בעינן כאן ס׳ נגד כל מקום הנטילה בצנון” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ו)
It is therefore not the blade's taste that must be nullified, but the whole thickness that became forbidden. And if it was cut fine:
“אבל אם חתכו דק דק נאסר כל הצנון וע״כ צריך ס׳ נגד כולו” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ו)
The Taz's chidush (ס״ק ה) — nullification restores the permission. The Taz draws a sharp distinction between two situations, and the distinction is the whole delicacy of the passage. So long as nothing has been cooked, everything was permitted — the meat as well as the vegetable — and only a taste was at issue:
“אבל הכא כולו היתר הוא קודם הבישול” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ה)
“דאם יש ס׳ א״צ להסיר הבצלים כיון שלא היה שם איסור עליהם” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ה)
This is unlike siman 106, where a piece that became forbidden by absorption stays forbidden for ever: there the piece can no longer return to its permitted state, whereas here nothing forbidden was ever absorbed. But the Taz immediately closes the door for a forbidden knife:
“אבל נחתכו הבצלים בסכין של איסור נעשו נבילה ואף אם יש ס׳ צריך להסיר הבצלים” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ה)
חנ״נ therefore applies here to the measure — sixty against the whole thickness — without applying to irreversibility, and only where meat and milk are concerned, not an actual prohibited substance.
Nafka mina — sixty against the entire blade (ט״ז ס״ק ד). If one does not know where on the radish the blade touched, one does not estimate: one measures against the whole blade, excluding the handle, because a man does not keep in mind a matter that is not his charge.
“דמילתא דלא רמיא עליה דאינש לא מידכר ע״כ צריך ס׳ נגד כל הלהב דסכין חוץ מהקתא” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ד)
The Taz reports that this is also the view of the Maharshal. For practice — ask your Rav.
And the remedy of tasting? (ט״ז ס״ק ב, ש״ך ס״ק ה). The Mechaber offers a way out: to taste, and find nothing. Two Acharonim partly close it. The Taz:
“כתוב בת״ח כלל ס״א דאין אנו בקיאין עכשיו בטעימה זו” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ב)
The Shach keeps it for the case already done but sets it aside לכתחילה:
“מיהו הוכחתי בספרי מן הש״ס דלכתחלה אסור לאכלו בכותח ע״י טעימה” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק ה)
6. The other sharp foods — garlic, onion, leek, horseradish
אם חתך בו שומין ובצלים וכרישין (ותמכא שקורין קרי״ן) (הגהת ש״ד והגהת או״ה שם) וכיוצא בהם מדברים החריפים ופירות חמוצים (אורחות חיים) ודגים מלוחים דינם שוה לחתוך בו צנון (שבולי לקט): הגה ומכל מקום מותר לאכול מרקחת חריפים של עובדי כוכבים כגון זנגביל וכיוצא בו דיש להם כלים מיוחדים לכך או תולשין אותו (מרדכי ואגודה פ׳ כיצד מברכין):
The yesod — what “ושאר דברים חריפים” covers.
Everything the seif lists — garlic, onions, leeks, the horseradish the Rama calls קרי״ן, sour fruits, salted fish — receives the din of the radish, because all of them draw out of the knife what it has absorbed. We saw in § 3 that for the Mechaber they forbid a knife not used that day only on account of the fat, and for the Sefer haTeruma on account of the sharpness itself. The Shach adds a limit that serves as a control on the whole siman:
“מיהו ודאי בשאר דברים שאינם חריפים דין סכין כשאר כלים” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק ו)
Salted fish, and why (ש״ך ס״ק ט״ז). Fish is not sharp by nature; salt makes it so, and the Shach writes:
“דאז אגב חורפיה דמלח ודוחקא דסכינא בלעי טפי” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק ט״ז)
He at once infers that the classification depends on degree: heavily salted, it is a דבר חריף; a little salt does not bring it into the category.
Sharp preserves of non-Jews (Rama). Although ginger too is sharp, the Rama permits the sharp preserves of non-Jews, on two grounds he gives one after the other: either the craftsmen have כלים מיוחדים לכך, vessels set aside for the purpose, or they pluck the fruit by hand and do not cut it with a knife — and then there is no דוחקא דסכינא. Here again the knife's pressure proves to be the condition of the prohibition. The Shach, on the same word, narrows the gap with chiltit: ginger is not sharp to the same degree, and one should not be as stringent about it as about the radish.
Small onions (פתחי תשובה ס״ק ג). The Pitchei Teshuva reports, in the name of the writings of Rabbi Daniel, a gradation within sharpness itself:
“נראה דהני בצלים כשהם קטנים אינם חריפים כ״כ ואם חתכם בסכין שאינו בן יומו יש להקל במקום הפסד” (פתחי תשובה יו״ד צ״ו ס״ק ג)
The threshold is therefore not a clean border between sharp and not sharp: it is a scale, and the leniency remains tied to loss.
7. Spices pounded in a mortar — בן יומו and שאינו בן יומו
תבלין שנדוכו במדוכה של בשר בן יומו אסור לאכלם בחלב. (וי״א אפי׳ אינו בן יומו) (רשב״א סימן תמ״ט ובארוך וע״ל סימן צ״ה סוף ס״ב בהג״ה):
The yesod — the mortar in place of the knife.
What the blade is to the radish, the mortar is to the spice: the pestle exerts pressure, and the sharp spice draws out of the mortar what it has absorbed. The Shach reports the words of the Sefer haTeruma:
“דהא תבלין חזק וחריף” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק י״ט)
And from the very comparison the Sefer haTeruma makes with the radish, he infers that the mortar forbids even if it was not used that day:
“ומשמע דאפילו כשאינו ב״י אוסר דהא מדמי ליה לצנון” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק י״ט)
A mortar not used that day:
Shita
Mortar שאינו בן יומו
Source
The Mechaber
He writes בן יומו only — implying that otherwise it would be permitted (in the line of the Maharam, for whom only chiltit is sharp in the extreme)
מחבר ס״ג
The Rama, in the name of the Rashba (no. 449)
Forbidden even if it was not used that day — and the Shach writes that this is the main view and the practice
רמ״א ס״ג; ש״ך ס״ק י״ט
The Taz's astonishment (ס״ק י) — the Mechaber against the Mechaber. The Taz notes that the Mechaber himself, in siman 103, rules the opposite:
“תמוה הוא דבסי׳ ק״ג סעיף ו׳ פסק הש״ע גופיה אפי׳ אינו בן יומו” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק י)
The difficulty is therefore internal: it is not the Rama contradicting the Mechaber, it is the Mechaber who appears to contradict himself from one siman to the next.
What the Shach answers (ס״ק י״ט). The Shach raises the same difficulty and resolves it not by reconciling the two places but by ruling: since the halakha follows the יש אומרים of seif 1 — for whom every sharp food is like chiltit — the same holds here, and that is why the Rama glossed. He refers to the places where the Rama writes likewise without qualification (siman 95 end of seif 2, siman 122 seif 3), and concludes that this is the view of all the Acharonim and the accepted practice. The internal contradiction in the Mechaber, however, remains open — the Taz raises it and no one here closes it.
Nafka mina — horseradish rubbed in a clean vessel. The Taz's yesod (ס״ק ג) returns here and limits the Rama's stringency: it bears on a meat mortar that has absorbed, not on an entirely clean vessel, where there is neither blade pressure nor fat in substance.
“בתמכא שקורין קריי״ן שנמלל תוך קערה חולבת נקייה שמותר לאכול אותו הקריי״ן עם בשר כי אין כאן דוחקא דסכינא ולא שמנונית” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ג)
The Shach adds a limit of another kind, worth retaining: the prohibition attaches to the pounding, not to lying in the mortar — spices merely placed in a meat mortar are not at issue. For practice — ask your Rav.
8. Lemon juice and salted fish — nullification in the majority
מי לימוני״ש שמביאים העובדי כוכבים וכן חתיכות דג מליח שמביאים העובדי כוכבים בחביות מותרים: הגה מפני שמביאים הרבה ביחד ואף אם נאסרו מקצתן שנחתכו בראשונה עם סכין עובד כוכבים נתבטלו באחרים הנחתכים אחר כן שאינן נאסרין כי כבר נתבטל טעם הסכין בראשונים ולכן כולם מותרים וכל כיוצא בזה (בית יוסף בשם שבולי לקט) ולכן אוכלים בקצת מקומות הכרוב שקורין קומפש״ט אע״ג דפרוס וחתוך ויש מקומות שמחמירין בזה ואין לשנות המנהג (מהרי״ו סי׳ מ״ט) אבל שאר דברים שאינם חריפין כגון תפוחים או לפתות יבשים וכדומה נוהגין בהן היתר כמו בלימוני״ש ואין להחמיר כלל (בארוך):
The yesod — nullification in the majority where sharpness is involved.
Each of these foods is sharp, and yet the Mechaber permits them. The Rama gives the reason: they are brought in large quantities at once; the first pieces, cut with the non-Jew's knife, may indeed have become forbidden, but they were nullified in the majority of those cut after them — and those did not become forbidden, since the knife's taste had already been exhausted in the first. The whole is therefore permitted.
The difficulty the Shach raises and settles (ס״ק כ׳). The Rama's reasoning seems to turn against him: if it is enough that the knife's taste be exhausted in the first pieces, why require, in seif 1, sixty against a whole radish cut fine? The Shach answers with a distinction of degree within sharpness itself:
“דלימוני״ש וכיוצא בו כיון שאינם חריפים כמו הצנון” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק כ׳)
The radish, very sharp, draws out even what is absorbed within the thickness of the blade; the lemon, less sharp, extracts only what clings to the surface — and that is exhausted in the first pieces. The Shach adds that one should not rely on this ground alone in strict law, and that what makes the practice tenable is a conjunction of leniencies: the taste already exhausted, the possibility of vessels set aside, and the poskim who are lenient about a knife not used that day.
The Rama's division between sharp and not sharp:
Category
The din
Sharp foods — cabbage (קומפש״ט), salted fish, lemon juice
Permitted by nullification in the majority; but there are places that are stringent, and the practice is not to be changed
Not sharp — apples, dried turnips and the like
Permitted like lemon juice, and ואין להחמיר כלל
Sour apples are not sharp (ט״ז ס״ק ט). The Taz writes, in the name of the Torat Chatat citing the Issur veHeter:
“דתפוחים חמוצים לא מיקרי דבר חריף” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ט)
And he adds that where there is loss one may rely on this. By contrast, the drink made in Russia from bran and water, called בארש״ט, is indeed a דבר חריף in his view:
“ואותו משקה שעושין במדינות רוסי״א מסובין עם מים שקורין אותו בארש״ט נראה פשוט דמיקרי דבר חריף” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק ט)
The בארש״ט and bran water (פתחי תשובה ס״ק ד). The Pitchei Teshuva reports the ruling of the Peri Megadim, who makes the classification depend on whether it can be drunk as it is:
“דאם אינו יכול לשתותו חי הוי ד״ח כצנון וכשיכולין לשתות חי הוי כפירות חמוצים דשרי במקום הפסד” (פתחי תשובה יו״ד צ״ו ס״ק ד)
For bran water, the same passage distinguishes by timing: if the water was heated in a dairy pot used that day, it is forbidden לכתחילה and permitted only בדיעבד, as נ״ט בר נ״ט —
“אם הוחמו המים בקדרה חולבת ב״י לכתחלה אסור ובדיעבד שרי דהוי נ״ט בר נ״ט” (פתחי תשובה יו״ד צ״ו ס״ק ד)
— the reason being that when the water received the taste it was not yet sharp, the sourness having come only afterwards. The Pitchei Teshuva then reports that the Peri Tevua disputes this very point. For practice — ask your Rav.
The consistency the Taz demands (ס״ק י״ב). The Taz observes that places stringent about cabbage cannot be holding the Rama's reason — since cabbage too is prepared in quantity — and that they must therefore be stringent about sharp preserves and lemon juice as well:
“להמחמירים בכרוב פרוס אחר חמיצותו יחמירו ג״כ במרקחת חריפים ומי לימוני״ש” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק י״ב)
Otherwise, he says, these would be two positions that contradict one another.
9. Scraping and rinsing · the taste that nullifies — cucumbers, turnip, radish
חתך קישואים בסכין של בשר מותר לאכלם בחלב בגרידה בלבד שיגרוד ממקום החתך ואם חתך בו לפת אפי׳ גרידה אינו צריך אלא הדחה בעלמא ולא עוד אלא אפילו צנון שחתך אחר הלפת שרי בהדחה כמו הלפת לפי שטעם הלפת משונה ומבטל טעם הנפלט מהסכין: הגה ודוקא לפת שטעמו משונה אבל ירק או לחם ושאר דברים לא ואפי׳ בלפת אין להתיר לחתוך צנון רק פעם אחת אבל לא הרבה פעמים אם לא שחתך כל פעם לפת בין חתיכת צנון לצנון (ב״י בשם סמ״ג):
The yesod — a scale of sharpness, and a scale of removal.
What must be taken off varies with sharpness and with moisture:
• The radish, sharp — נטילת מקום, a finger's thickness.
• Cucumbers, moist — גרידה only, a scraping less than a peeling.
• The turnip, whose taste is different in kind — neither scraping nor peeling, a simple rinse.
What a scraping is, and why rinsing does not suffice (ט״ז ס״ק י״ד, ש״ך ס״ק כ״א). The Taz:
“הדחה לא סגי כיון שהוא לח והגרידה פחותה מקליפה” (ט״ז יו״ד צ״ו ס״ק י״ד)
The Shach gives the technical definition, in the name of the Ran:
“והוא פחות מקליפה שהקליפה צריך שתהא גסה קצת כדי שתוכל להנטל כולו כאחד” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק כ״א)
And he then turns the argument from moisture around in a way one would not expect: it is not that moisture carries the taste deeper, but that it prevents rinsing from taking anything away —
“אלא שמתוך לחותה א״א להדיח אותה דאדרבה ע״י ההדחה נסרך בהם יותר ולכך סגי בגרידה” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק כ״א)
— the water, on the contrary, makes it cling more. In strict law, he says, a rinse would suffice, since this is cold on cold; it is the practical impossibility of rinsing to any effect that requires scraping. The Taz, for his part, makes it a question of depth. Both readings stand, and this page does not decide between them.
Chakira — what does the turnip “nullify”? This is not nullification by sixty: there is no measure here at all. It is nullification by difference of taste — the turnip's taste, being other than what the blade released, covers it and disperses it. What nullifies is therefore the other taste, not simply the stronger one; the Rama says as much by excluding the rest: not vegetable, not bread, nothing else.
Nafka mina — once only, or turnip in between each time (Rama). Since the turnip's nullification is limited, cutting a radish after turnip is permitted only פעם אחת — one single time: two radishes in succession, and nothing remains to nullify, unless turnip is cut again between the one and the other, which renews the nullification. The Shach further reports that the Maharshal permits cutting the radish after the turnip even לכתחילה, against the Issur veHeter:
“אבל מהרש״ל באו״ש ובספרו שם חולק על האו״ה ומתיר אפילו לכתחלה” (ש״ך יו״ד צ״ו ס״ק כ״ג)
But he adds that it is forbidden to cut turnip on purpose in order to be able to cut the radish afterwards. For practice — ask your Rav.
Fish and rubbing (פתחי תשובה ס״ק ה). The Pitchei Teshuva reports the Chavot Yair on a fish opened by a non-Jew with his knife:
“והורה שידיחנו וישפשף במקום נגיעת הסכין יפה יפה” (פתחי תשובה יו״ד צ״ו ס״ק ה)
The question he faces is exactly that of the seif: a fish is moist like cucumbers, and should therefore require scraping. His answer is that a fish cannot be scraped — one would lose the flesh — and that vigorous rubbing under water takes the place of scraping.
The overall chakira of the siman: what is the force of a sharp food, how far does the prohibition spread, and by what measure is it removed?
The yesod of sharpness — חורפיה and דוחקא דסכינא draw out the very body of the absorbed taste and remove the weakness of נ״ט בר נ״ט.
The definition of sharpness — the Maharam (only chiltit forbids a knife not used that day) against the Sefer haTeruma (every sharp food).
The extent — נטילת מקום · דק דק (the whole radish) · כולו אסור (Rashba and Ran, לכתחילה).
חתיכה נעשית נבילה — sixty against the whole thickness removed; but everything was permitted before cooking, so nullification restores the permission, except with a forbidden knife.
Nullification and the taste that nullifies — in the majority (seif 4), and by the turnip's different taste (seif 5).
Practical nafka minot, as they emerge from the Acharonim cited above:
Radish or beet cut with a meat knife used that day → forbidden with milk until נטילת מקום has been removed or it has been tasted; and per the practice the Rama reports, the whole is forbidden לכתחילה.
Cut דק דק → sixty against the whole radish; but if the blade is at hand and smaller than the radish, the Shach measures against the blade. If one does not know where the blade touched → sixty against the whole blade, excluding the handle.
The other sharp foods — garlic, onion, leek, horseradish, sour fruits, salted fish → the din of the radish; small onions, being less sharp, allow leniency where there is loss with a knife not used that day.
Spices pounded in a mortar → forbidden; and for the Rama, even if the mortar was not used that day. Horseradish rubbed in a clean vessel, without knife or fat → permitted.
Cucumbers → scraping; turnip → rinsing; radish cut after turnip → rinsing, once only, or turnip in between each time.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות Pilpul and iyun on the דבר חריף cut with a meat knife · Siman 96 · ⚡ Level 2 — Lamdan
⚠️ This content is intended for study and iyun. For any practical application (לְמַעֲשֶׂה), consult a qualified Rav.