סימן צ״ט — דין העצמות וביטול איסור לכתחילה

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 7 הסעיפים

סימן 99 ממשיך את הלכות תערובת (תערובות איסור והיתר). לאחר הסימנים בעניין ביטול בששים (ובכללם 98), המחבר (רבי יוסף קארו) דן כאן בשני נושאים גדולים : תחילה העצמות (עצמות) — האם מצטרפים עם ההיתר להשלמת הששים, או דווקא עם האיסור? ואחר כך הכלל הגדול אין מבטלין איסור לכתחילה, על תוצאותיו (שוגג / מזיד), החוזר וניעור (האיסור שנתבטל וחוזר וניעור) ודין המשהו הנבלע בכלי. הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) למנהג אשכנז. נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — העצמות מצטרפין : חי או מבושל (סעיפים 1-2)

סעיף 1 — עצמות האיסור מצטרפים עם ההיתר 📋 העתקה

חֲתִיכַת נְבֵילָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת שֶׁנָּפְלָה לִקְדֵרַת הֶיתֵּר — עַצְמוֹת הָאִסּוּר מִצְטָרְפִים עִם הַהֶיתֵּר לְבַטֵּל הָאִסּוּר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁעַצְמוֹת הַהֶיתֵּר מִצְטָרְפִין עִם הַהֶיתֵּר; אֲבָל הַמֹּחַ שֶׁבְּעַצְמוֹת אִסּוּר מִצְטָרֵף עִם הָאִסּוּר; וְגוּף הַקְּדֵרָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לֹא עִם הָאִסּוּר וְלֹא עִם הַהֶיתֵּר. (הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִים שֶׁלֹּא לְצָרֵף עַצְמוֹת הָאִסּוּר עִם הַהֶיתֵּר לְבַטֵּל; וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לִסְמוֹךְ אַמְּקִילִין וּמַתִּירִין, כִּי כֵן עִקָּר.)

סעיף 2 — חי מצטרף עם ההיתר, מבושל מצטרף עם האיסור 📋 העתקה

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁעַצְמוֹת הָאִסּוּר מִצְטָרְפִים עִם הַהֶיתֵּר — כְּשֶׁנָּפְלָה חֲתִיכַת הַנְּבֵלָה לִקְדֵרַת הֶיתֵּר כְּשֶׁהִיא חַיָּה; אֲבָל אִם נִתְבַּשְּׁלָה תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה לִקְדֵרַת הֶיתֵּר — עֲצָמוֹת שֶׁבָּהּ מִצְטָרְפִים עִם הָאִסּוּר, לְפִי שֶׁבָּלְעוּ מִבְּשַׂר הַנְּבֵלָה כְּשֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה לְבַדָּהּ.

קבוצה ב — שאר איסורים וכיצד משערים (סעיפים 3-4)

סעיף 3 — חתיכה הבלועה מצטרפת ; הרמ״א : חתיכה נעשית נבילה 📋 העתקה

בִּשְׁאָר אִסּוּרִים, חוּץ מִבָּשָׂר בְּחָלָב — חֲתִיכָה הַבְּלוּעָה מֵאִסּוּר מִצְטָרֶפֶת לְבַטֵּל הָאִסּוּר. (הגה: וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן, כִּי קַיְימָא לָן בְּכָל אִסּוּרִים חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה, כִּדְלְעֵיל סִימָן צ״ב.)

סעיף 4 — כיצד משערים : רוטב, קיפה, מין במינו, כלה מחמת האור 📋 העתקה

מְשַׁעֲרִים בְּרוֹטֶב וּבַקִּיפָּה (פֵּירוּשׁ: הַדַּק הַדַּק שֶׁל בָּשָׂר וְתַבְלִין הַמִּתְאַסֵּף בְּשׁוּלֵי הַקְּדֵרָה) וּבַחֲתִיכוֹת; וּמְשַׁעֲרִים הַהֶיתֵּר וְהָאִסּוּר כְּמוֹ שֶׁבָּא לְפָנֵינוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּהֶיתֵּר יוֹתֵר מִתְּחִלָּה וְנִתְמַעֵט בְּבִישּׁוּלוֹ וְנִבְלַע בַּקְּדֵרָה. וְהָנֵי מִילֵּי בְּמִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ; אֲבָל אִם הוּא מִין בְּמִינוֹ — מְשַׁעֲרִין גַּם בְּמַה שֶּׁבָּלְעָה הַקְּדֵרָה וְעוֹמֵד בְּדָפְנֵי הַקְּדֵרָה, וּמְשַׁעֲרִים זֶה בְּאֹמֶד יָפֶה וְרוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעֵין; אֲבָל מַה שֶּׁכָּלָה וְאָבַד מֵחֲמַת הָאוּר אֵינוֹ מִצְטָרֵף, שֶׁזֶּה כָּלָה לְגַמְרֵי.

קבוצה ג — אין מבטלין איסור לכתחילה (סעיפים 5-6)

סעיף 5 — אין מבטלין איסור לכתחילה ; שוגג / מזיד 📋 העתקה

אֵין מְבַטְּלִין אִסּוּר לְכַתְּחִלָּה; וַאֲפִלּוּ נָפַל לְתוֹךְ הֶיתֵּר שֶׁאֵין בּוֹ שִׁעוּר לְבַטְּלוֹ — אֵין מוֹסִיפִין עָלָיו הֶיתֵּר כְּדֵי לְבַטְּלוֹ. עָבַר וּבִטְּלוֹ אוֹ שֶׁרִבָּה עָלָיו — אִם בְּשׁוֹגֵג, מֻתָּר; וְאִם בְּמֵזִיד, אָסוּר לַמְבַטֵּל עַצְמוֹ אִם הוּא שֶׁלּוֹ, וְכֵן לְמִי שֶׁנִּתְבַּטֵּל בִּשְׁבִילוֹ (וַאֲסוּרִים לְמָכְרוֹ גַּם כֵּן לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר, שֶׁלֹּא יֵהָנוּ מִמַּה שֶּׁבִּטְּלוּ) (אָרוֹךְ כְּלָל כ״ד), וּלְשָׁאָר כָּל אָדָם מֻתָּר. (הגה: וְדַוְקָא שֶׁנִּתְעָרֵב יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ אוֹ אֲפִלּוּ לַח בְּלַח לְמַאן דְּאָמַר שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה כִּדְלְעֵיל סִימָן צ״ב; אֲבָל חֲתִיכָה שֶׁבָּלְעָה אִסּוּר — לֹא מְהַנֵּי שֶׁנִּתּוֹסֵף אַחַר כָּךְ הַהֶיתֵּר, דְּהָא אַמְרִינַן בֵּיהּ חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה (רשב״א). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם דְּלָא אַמְרִינַן חֲנ״נ, לֹא מְהַנֵּי הַהֶיתֵּר לְבַטֵּל אֶלָּא אִם נִתּוֹסֵף קוֹדֶם שֶׁנּוֹדַע הַתַּעֲרֹבֶת; אֲבָל אִם נוֹדַע קוֹדֶם, לֹא מְהַנֵּי מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף אַחַר כָּךְ, וּלְפִי זֶה הָיָה צָרִיךְ הֶחָכָם הַמּוֹרֶה לַחֲקוֹר אִם נִתּוֹסֵף הַהֶיתֵּר לְאַחַר שֶׁנּוֹדַע (אָרוֹךְ כְּלָל ל״ז); וְלֹא נָהֲגוּ כֵן.)

סעיף 6 — איסור דרבנן ; חוזר וניעור 📋 העתקה

אִסּוּר שֶׁל דִּבְרֵיהֶם — אֵין מְעָרְבִין אוֹתוֹ בְּיָדַיִם כְּדֵי לְבַטְּלוֹ, וְאִם עָשָׂה כֵן בְּמֵזִיד — אָסוּר; אֲבָל אִם נָפַל מֵעַצְמוֹ וְאֵין בַּהֶיתֵּר כְּדֵי לְבַטְּלוֹ — מַרְבֶּה עָלָיו וּמְבַטְּלוֹ. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְבַטֵּל אִסּוּר דְּרַבָּנָן אוֹ לְהוֹסִיף עָלָיו, כְּמוֹ בְּאִסּוּר דְּאוֹרַיְיתָא, וְכֵן נוֹהֲגִין וְאֵין לְשַׁנּוֹת. אִסּוּר שֶׁנִּתְבַּטֵּל, כְּגוֹן שֶׁהָיָה ס׳ כְּנֶגְדּוֹ, וְנִתּוֹסֵף בּוֹ אַחַר כָּךְ מִן הָאִסּוּר הָרִאשׁוֹן — חוֹזֵר וְנֵיעוֹר וְנֶאֱסָר, לֹא שְׁנָא מִין בְּמִינוֹ לֹא שְׁנָא מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, לֹא שְׁנָא יָבֵשׁ לֹא שְׁנָא לַח, לֹא שְׁנָא נוֹדַע בֵּינְתַיִם אוֹ לֹא נוֹדַע בֵּינְתַיִם. כְּזַיִת חֵלֶב שֶׁנָּפַל לְמַיִם וְנִתְבַּטֵּל בְּס׳, וְאַחַר כָּךְ נָפַל מִן הַמַּיִם לִקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר — מֻתָּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּבָּשָׂר ס׳ נֶגֶד הַחֵלֶב, שֶׁהֲרֵי נִתְבַּטֵּל בַּמַּיִם, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.)

קבוצה ד — המשהו הנבלע בכלי (סעיף 7)

סעיף 7 — כלי המשמש בשפע (מותר) מול לעתים בדבר מועט (אסור) 📋 העתקה

אִם נִבְלַע אִסּוּר מוּעָט לְתוֹךְ כְּלִי כָּשֵׁר — אִם דַּרְכּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ כְּלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּשֶׁפַע הֶיתֵּר, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְכַתְּחִלָּה, כֵּיוָן שֶׁהָאִסּוּר מוּעָט וְאִי אֶפְשָׁר לָבֹא לִידֵי נְתִינַת טַעַם. וּלְפִיכָךְ, אִסּוּר מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּבְלַע בִּקְדֵרָה אוֹ בְּתוֹךְ קַנְקַנִּים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם — מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְכַתְּחִלָּה, וַאֲפִלּוּ בְּבֶן יוֹמוֹ, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבֹא לִידֵי נְתִינַת טַעַם; אֲבָל אִם נִבְלַע בִּכְלִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְעִתִּים בְּדָבָר מוּעָט, כִּקְעָרָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֲפִלּוּ בְּשֶׁפַע, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּדָבָר מוּעָט וְיָבֹא לִידֵי נְתִינַת טַעַם.

2. הקשר — היכן ממוקם סימן זה

הסימנים הקודמים הניחו את כללי הביטול בששים (98) והחתיכה נעשית נבילה (92). סימן 99 מחדד שתי שאלות מעשיות מאוד : כנגד מה מונים את הששים (האם העצמות נמנות? המוח? הקדירה? הרוטב שנתמעט?), והאם מותר לגרום לביטול (אין מבטלין איסור לכתחילה)? והוא מוסיף את החוזר וניעור העדין ואת קולת המשהו בכלי המשמש בשפע.

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

כדי להבין את סימן 99, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר מה מצטרף, כיצד משערים, ואת כלל הביטול לכתחילה.

4. השיעור — טבלת רוטב / קיפה / מין במינו

סעיפים 1, 2 ו-4 מתמצים בטבלה. מצליבים מה מונח על הכף עם לאיזה צד הוא נמנה.

5. הש״ך והט״ז — המפרשים הגדולים

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, שאינה מפרשת אלא את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — מדוע העצמות מצטרפות עם ההיתר 📋 העתקה

עַצְמוֹת הָאִסּוּר מִצְטָרְפִים עִם הַהֶיתֵּר כו'. הַטַּעַם, לְפִי שֶׁאֵין הָעֲצָמוֹת רְאוּיוֹת לַאֲכִילָה, וְאֵינָן בִּכְלַל הָאִסּוּר; וְעוֹד, יֵשׁ בָּהֶן לַחְלוּחִית הַמְמַעֶטֶת אֶת הָאִסּוּר. אֲבָל הַמֹּחַ — שֶׁהוּא רָאוּי וְשׁוֹמְנוֹ נִבְלָע — מִצְטָרֵף עִם הָאִסּוּר.

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק א — עצמות רכות ועצמות יבשות 📋 העתקה

עַצְמוֹת הָאִסּוּר מִצְטָרְפִים כו'. עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֹחַ וְלַחְלוּחִית — מִצְטָרְפוֹת עִם הָאִסּוּר; אֲבָל עֲצָמוֹת קָשׁוֹת וִיבֵשׁוֹת, וְכֵן קְלִיפֵּי בֵּיצִים, אֲפִלּוּ שֶׁל אִסּוּר — מִצְטָרְפוֹת עִם הַהֶיתֵּר (רַאֲ״ה, ר״ן, אוֹר זָרוּעַ, ב״ח).

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את ההלכה למעשה. הנה התערבויותיו הבולטות ביותר בסימן שלנו.

על סעיף 1 — דעה מחמירה בעצמות, אך העיקר להקל

על סעיף 3 — חתיכה נעשית נבילה בכל האיסורים

על סעיף 5 — הוספת ההיתר ומחלוקת נודע / לא נודע

על סעיף 6 — אין לבטל אף איסור דרבנן ; החוזר וניעור

7. אין מבטלין איסור לכתחילה — שוגג, מזיד וחוזר וניעור

סעיפים 5-6 — לב הסימן מבחינה מעשית — ראויים לעצירה. מה פירוש בדיוק „אין מבטלין איסור לכתחילה"?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד מתפרשים כללים אלו במטבחים שלנו כיום? הנה שלושה מצבים שכיחים המוארים על ידי הסימן שלנו.

מקרה 1 — להוסיף היתר כדי „להשלים" חוסר בששים

מקרה 2 — איסור שכבר נתבטל ומוסיפים בו עוד

מקרה 3 — עקבת איסור הנבלעת בקדירה או בקערה

9. סיכום סימן צ״ט

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת